נזר הקודש - נדה· הרב משה רוזין
דף מו.
א אי דלא אייתי שתי שערות קטן הוא. - מבואר דאעפ"י שהגיע לשנים של גדלות אבל לא הביא סימנים דינו כקטן. - ומזה תמוה דברי הרמב"ם פרי"א מנדרים שפסק דלאחר י"ב לנקבה ואחר י"ג לזכר נדריהן נדר והקדישן הקדש. - וזה היפך סוגיא ערוכה, ובמל"מ שם מסיים בצ"ע. - והנה בספרנו נזר הקודש למס' תמורה מבואר שיטת הרמב"ם לנכון. - עתה ראיתי שדינו של הרמב"ם הוא ג"כ דינו של הלכות גדולות בהלכות מיאון. והובא בסמ"ג לאוין רמ"ב. והסמ"ג מקשה עליו מסוגיא דנא. אמנם לפי מה שביארנו שם אתי שפיר שיטתם:
ב שם, מה ת"ל איש לרבות. - ולכאורה מדוע לא אמרינן איש בא למעט קטן כדדרשינן בעלמא. ועי' בס"ט. - אבל נראה דזה אנו יודעין מהא דכתיב כי יפליא דמסתמא בגדול מיירי דהתורה ע"כ הכרח בבני דעת שיודעין להפלות. כמו כל דיני התורה. דניתנה לגדולים בני דעת, ומזה דרשו רבותינו דבא לרבות. עי' בתוספי הרא"ש:
ג שם, כל שישנו בהפלאה ישנו בבל יחל. עי' תוס' נזיר ס"א ע"ב ד"ה הניחא, שכתבו דלכו"ע אית להו להאי הקישא ומוקים ליה במופס"ל בנכרי דליתא בבל יחל ולא שייך גבי למעוטי, יעוי"ש. וצ"ע: