אור ברסלב

נזר הקודש - נדה· הרב משה רוזין

דף מה.

דף מד:

ת"ר מעשה באשה אחת שבאת לפני ר"ע אמרה לו רבי נבעלתי בתוך שלש שנים מה אני לכהונה וכו' אמרה לו רבי אמשול לך משל למה הדבר דומה וכו' אמר לה א"כ פסולה את לכהונה, יעוי"ש. מבואר מזה דגם קטנה יודעת להשיב אם נבעלה. - ובזה יש לומר להצדיק מה שכתב הרמב"ם בפר"ב מסוטה וז"ל קטנה שהשיאה אביה אם זינתה ברצונה נאסרה על בעלה, לפיכך מקנין לה לא להשקותה אלא לפוסלה מכתובתה. יעוי"ש. וכן כתב שם ואלו הן הנשים שאינן ראוין לשתות וכו' וקטנה אשת הגדול, יעוי"ש. וקשה טובא הא הוי אין בהם דעת לשאול כדתנן בפר"ג דטהרות דחשיב קטן באין בו דעת לשאול, וא"כ גבי סוטה ספיקו טהור, וא"כ היאך נאסרה מספק, עי' בש"ש שמעתתא א' פרט"ז שהקשה בזה, ורוצה לומר דכיון דהאיש שמקנין עבורו הוא גדול הוי זה ספק טומאה הבאה בידי אדם דנשאלין עליה כמו שאמר ר' יוחנן לעיל ה' אבל הקשה דלפי"ז היאך כתב הרמב"ם בפר"א מסוטה דאין מקנין לקטן בפחות מבן תשע, ומשמע אבל מקנין מבן תשע. וקשה הא הוי קטנים ואין בהם דעת לשאול, יעוי"ש. - אמנם חזינן הכא ממעשה דר"ע דע"כ יודעת היא הקטנה בדבר הביאה. - וא"כ חזינן דלענין ביאה יודעת לשאול ולהשיב. - וא"כ ע"כ הרי"ז יש בה דעת לשאול ואעפ"י דלענין ספק טומאה ברה"י חשיב התנא לקמן לאין בו דעת לשאול, אבל כל זה הוא לענין דברים שהן חוץ לגופה, אבל בדברים הנעשים בגופה הרי היא בדבר שיש בה דעת לשאול וספיקה טמא, ושפיר נאסרת על בעלה מספיקא כדין סוטה דעלמא: א שם, במשנה, בן תשע שנים ויו"א שבא על יבמתו קנאה. והנה שיטת רש"י דקנאה מדאורייתא והיא נעשית אשת איש, ולשיטת התוס' הוי רק קנין מדרבנן כמבואר בקדושין י"ט, יעוי"ש. - והנה יש להבין לפירש"י לקמן דמפרש שאינו מאכיל בתרומה על היבם קאי. - וקשה כיון דאשתו היא מדוע אינו מאכיל גם בתרומה. - והנה בסנהדרין נ"ה מפרש רש"י בכהן שקידש. ולא ביבם, והתוס' פירשו דאיבם קאי יעוי"ש, והיינו דרש"י לשיטתו דהיבם קונה מדאורייתא וגם מאכיל בתרומה, להכי פירש"י שם דקאי אכהן דעלמא שקידש, ותוס' לשיטתם דהיבם אינו קונה מדאורייתא פירשו דאיבם קאי, אמנם פירש"י הכא, תמוה שמפרש דאיבם קאי, וקשה מדוע אינו מאכיל בתרומה. - ואפשר לומר בזה שתים או שמדרבנן אינו מאכיל בתרומה שכיון שעשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול, והיינו דרבנן עשו כן. וכמו שפירש הרמב"ן שגם הוא אזיל בשיטת רש"י דקונה מדאורייתא ורק חכמים החמירו בזה. - ולכן יש לומר דהחמירו גם לתרומה. או יש לומר דכיון דלענין תרומה בעינן קנין כספו, והיבם שקונה בביאתו לא הוי הקנין הזה בגדר קנין כספו. - דהרי בכסף אינו יכול לקנות. ולאו בר קנין הוא, אלא אשה הקנו לו מן השמים. - והא דביאת גדול ביבמה מאכיל בתרומה, אעפ"י שאינה קנין כספו. יש לומר דהנאת הביאה נחשבת לכסף ג"כ, או מה שנעשית אשתו ג"כ נחשב לקבלת כסף. - משא"כ בקטן בן תשע שאין לו זכות קנין כסף, להכי אין זה נקרא קנין כספו. - להכי אינו מאכילה בתרומה. זהו מה שנראה בביאור דברי רש"י הכא:

ב איברא דיש להעיר על סברא זו דאם אמרינן דיש בקנין ביאה גם קנין כסף. - א"כ למ"ל קרא ובעלה מלמד שנקנית בביאה, הא כיון שאיכא הנאת הביאה דנחשב לכסף. - והנה מצאתי באור חדש לקדושין דף ד' הביא בשם ראב"ן שהקשה כן ומתרץ וז"ל ואני אלעזר אומר ביאה דבתולה גמר מקרא דלית לה הנאה אלא צער פיסוק רגלים, עכ"ל יעוי"ש. - והנה לפי"ז גם ביבם גדול אם היבמה היא בתולה אין בביאה זו ענין כסף, וא"כ הרי חסר בזה קנין כספו, וא"כ היאך מאכיל בתרומה. - אמנם לדעתי נראה כי אעפ"י שיש בזה ענין כסף מפני ההנאה שמגיע לה אפילו גם בבתולה מפני שעושה לה כלי. - אבל אין זה כסף להיות מתקדשת בו מפני שגם לו לבעל מגיע הנאה. ועוד יותר מההנאה שמגיע לאשה יש לו להאיש. - וקנין כסף שאמרה תורה הכוונה שמגיע להאשה מהאיש, מטעם דבעינן כי יקח, ולא כי תקח. - אמנם לענין להיות נקראת קנין כספו שפיר קרינן בזה קנין כספו מטעם שעכ"פ יש בזה גם הנאה דכסף, וזה סגי להיות מאכילה בתרומה:

תוכן העניינים

נזר הקודש - נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה