נזר הקודש - נדה· הרב משה רוזין
דף מד:
א מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא אמר לומר שממעט בחלק בכורה, וכן איתא בב"ב קכ"ז לענין טומטום שנקרע ונמצא זכר דאינו ממעט בחלק בכורה שנאמר וילדו לו בנים עד שיהא בן בשעת לידה, יעוי"ש. ובילדותו הקשיתי בהא דאיתא ב"ב קכ"ב לתת לו פי שניים כאחד, או אינו אלא פי שנים בכל הנכסים וכו' יעוי"ש. וקשה דאם אמרנין דהבכור נוטל פי שנים בכל הנכסים, ואפילו אין הם עשרה בנים המה נוטלים רק שליש בהנכסים, וא"כ אפילו אם אמרינן דבן שנולד לאחר מיתת אביו נקרא בן. וכן טומטום שנקרע ונמצא זכר נקרא בן מעליא, אין זה שייך למעט בחלק בכורה כיון שתמיד נוטל הבכור שני חלקים מכל הנכסים, ולא בעינן קרא למעוטינהו, וע"כ מוכח מזה דבכור נוטל פי שנים כאחד. ולא בכל הנכסים. - ומצאתי עתה בספר ברית יעקב חחו"מ סימן ק"ו שהביא קושיא זו בשם מרן הגרע"א ז"ל, ועי' בחידושני למס' בכורות, ב שם, בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים מ"מ יכיר בעינן. - והנה קשה בהא דפריך ב"ב קכ"ז יכיר למ"ל ומדוע לא משני הש"ס דבעינן יכיר למעט בכור שנולד לאחר מיתת אביו דחסר הכרה דאב. - והתוס' ב"ב קמ"ב כתבו דזה לא נלמד מיולדו לו. יעוי"ש. אבל זה ניחא לפי מה שכתבו התוס' בכורות מ"ו ד"ה יכיר דהתם קשיא ליה מלשון יכיר דמשמע שיש כח בהכרת האב. - והנמו"י כתב שם למעוטי כשנולד כשהוא גוסס. יעיי"ש. ויש לעיין אם האב סומא אם הוא בהכרה, ועי' בספרנו שו"ת שאילות משה סימן נ"ו:
א שם, במשנה וחייבין עליה משום אשת איש, פירש"י אם קבל בה אביה קדושין מזה ובא עליה אחר נהרג דביאתה ביאה, והקשה בתוספי הרא"ש דלפי פירש"י למ"ל למיתני אח"כ אם בא עליה אחד מכל העריות מומתין עליה, ופירש דהא דחייבין עליה משום א"א קאי על הא דתנן אם בא עליה יבם קנאה דלא תימא דקנה רק מדרבנן מידי דהוי אביאת בן תשע יעוי"ש. וכן פירשו התוס' ביבמות נ"ז. יעוי"ש. - והנה יש לומר דרש"י אינו מפרש כפירושם של התוס' משום דסבר רש"י דגם ביאת בן תשע ביבמה קונה מן התורה עי' בקדושין י"ט. וכן סבר גם הרמב"ן. אבל יש ליישב פירש"י משום דיש לפרש בהמשנה דחייבין עליה משום א"א אח"כ כשנעשה גדולה. - והיינו דהתנא מחדש דהועילו הקדושין דהאב שקבל בקטנותה להיות א"א, וגם אם לא בא עליה בעלה עד שנעשית גדולה ובא עליה אחר חייב משום א"א, וא"כ אכתי לא ידענא דביאתה ביאה בקטנותה להכי תנא אח"כ ואם בא עליה אחד מכל העדיות האמורות בתורה כגון אביה שזה לא תליא בקדושין חייב עליה, משום דביאתה ביאה. - והנה כן יש לדייק גם מלשון המשנה מהא דקתני בא עליה אחד מכל העריות מומתין על ידה והיא פטורה, וקשה מדוע לא שנה התנא בהא דחייבין עליה משום א"א דהיא פטורה, מטעם שהיא לאו בת עונשין. - וע"כ משום דבזה הפירוש דאם בא עליה בגדלותה, והיא בת עונשין. - ועיקר חידושא דהתנא בדבר פעולת הקדושין דהאב שקבל בה אביה בקטנותה. - אבל בסיפא אצל אחד מכל העריות שאינו תלוי בקדושין. בזה משמיע התנא דהיא פטורה. - וחידוש איכא בזה בשתים. א) שביאתה ביאה להתחייב על זה. ב) דלא בעינן שיהיו שניהם בני עונשין, ודלא כר' יאשיה דסבר בקדושין י' דבעינן שניהם שוים בעונש:
ב והנה התוס' שם הקשו לפירש"י שמפרש בדברי ר' יאשיה דבא למעט גדול הבא על הקטנה, והקשו מהא דתנן הכא מהא דמומתין על ידה והיא פטורה, ודוחק לומר דהמשנה כר' יונתן, יעוי"ש. - והנה הקשו מהא דסיפא ולא הקשו מדרישא דחייבין עליה משום א"א. - משמע ג"כ דסברי שם התוס' משום דהרישא מתפרשא כשבא עליה בגדלותה:
ג ובעיקר קושיות התוס' נראה דר' יאשיה סבר כן דוקא בא"א שמיירי בזה הא דכתיב ומתו גם שניהם ודרש שיהיו שניהם שווים, - אבל בשארי עדיות אפשר דגם ר' יאשיה מודה דלא בעינן שיהיו שניהם שוים בעונשין. - וזהו שיטת רש"י. - ומדויק בהמשנה דקתני והיא פטורה בהא דכל העריות. - אבל בהא דחייבין משום א"א לא קתני והיא פטורה משום דגבי א"א בעינן שניהם שוים, ואתיא שפיר המשנה גם כר' יאשיה. - זהו מה שנראה ביישוב פירש"י, והנה ביתר ביאור עי' בספרנו נזר הקודש למס' ערכין דף מ"ה דף הספר: