אור ברסלב

נזר הקודש - נדה· הרב משה רוזין

דף מ:

דף מ.

א פרט לנשחטה בלילה ושנשפך דמה. ופירש"י לארץ ולא נזרק. - כוונת רש"י שנשפך לארץ טרם נתקבל בכלי, משום דאם נשפך אחרי הקבלה בכלי שרת הלא יש עצה לקבץ דם הנשפך ולזרוק, וביותר לר' יהודה לשיטתו דסבר מב"מ לא בטל, עי' פסחים ס"ה. - ובזה יש לעיין בתוס' ד"ה ושנשפך שכתבו דאפילו נתקבלה ואח"כ נשפך יעוי"ש. ותמוה דהלא יכול לקבץ הדם המפוזר ולזרוק על המזבח. - וע"כ צריך לומר דכוונת התוס' דמיירי שלא עשו כן, והיינו שלא קבצו הדם. - וע"כ צריך לומר דר' יהודה לא סבר כל העומד לזרוק כזרוק דמי. ופליג בזה על ר"ש, עי' כריתות כ"ג. ואפשר לפרש כן גם בפירש"י שפירש שנשפך דמה לארץ ולא נזרק, ולכאורה מה בעי רש"י בזה שמוסיף ולא נזרק. וע"כ לכוונה זו דגם באופן שיש עצה לזרוק גם אחרי שנשפך, אבל לא עשו כן:

ב תוס' ד"ה פרט וכו' לן בדם כשר שכן לן באימורין כשר. שהרי לן כשר בבשר דנאכל לשני ימים, יעוי"ש. וקשה הא זה דוקא בבשר שלמים וא"כ בשלמים כן הדין דאימורים דשלמים יש להכשיר לן מטעם דבבשר של שלמים מצינו לן. משא"כ הני קרבנות דנאכלים ליום ולילה אחת, מנין להכשיר לן דאימורים. ואין לומר דילפינן אח"כ משלמים שכן הוקשו כל הקרבנות לשלמים, כמבואר במסכת מנחות פ"ג. קשה דא"כ לפשוט מזה דדבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בהיקש, ובזבחים נ"א הוי זה בעי' דלא נפשטה. וקשה מדוע לא נפשט מדברי ר' יהודה דהכא. חוזר ומלמד בבנין אב ניליף ג"כ דחוזר ומלמד בהיקש, והיינו לשארי קרבנות לבד משלמים:

ג והנה קשה בזה בין בדם דשארי קדשים לבד משלמים. וכן גם על האימורים דשארי קדשים אין ללמוד מאימורי שלמים משום דשאני בשלמים שהבשר נאכל לשני ימים לכתחילה להכי בדיעבד גם האימורים שלהם אם עלה לא ירד אחרי הלינה. - משא"כ שארי קדשים שהבשר שלהם נפסלים בלינה, ואין להם היתר אכילה א"כ אין ראיה להאימורים שלהם לדיעבד שאם עלו לא ירדו. וע"כ הנלמד בהיקשא, שהוקשו כל הקרבנות לשלמים, וא"כ מוכח דדבר הנלמד בבנין אב חוזר וללמד בהיקש:

ד והנה בהא דדם נראה לבאר עפ"י מה שהקשו התוס' בזבחים נ"א ד"ה מפני מה אמרו לן בדם כשר, תימה היכי דייק מהכא דבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב דילמא לן הדם לאחר שקיעת החמה יליף מלן דאימורין דלא פסלי בשקיעת החמה אלא בעמוד השחר והדר יליף לן דאימורים הנפסלין בעה"ש דאם עלו לא ירדו מלן דבשר עכ"ל, והנה דברי התוס' תמוה לכאורה דהלא בהלימוד דהאימורין דלא נפסל בשקיעת החמה, אין זה ראיה ללינה דם דעמוה"ש והתנא אמר לן כשר בדם הכוונה לינת לילה שהוא עמוד השחר. - אבל דברי התוס' עשירים במקום אחר והוא בזבחים פ"ד ע"ב, ודברי התוס' הכא שכתבו דאם לא נפסל הדם בשקיעת החמה שוב לא מצינו לפסול הדם בעה"ש, ועוד כתבו דכיון שלמדנו דאחר שנפסל לא ירד, אין חילוק בין שקיעת החמה לעמה"ש יעוי"ש. - וע"כ דזהו גם הכוונה בתוס' שם נ"א. - ותירצו וז"ל ויש לומר דפשיטא ליה דאע"ג דיליף באימורים שלא בהכשרו מהכשירו דבשר, דם המתיר עדיף ולא ילפינן דם שלא בהכשרו מהכשרו, יעוי"ש. ביאור הדברים דהדם שהוא המתיר ויש לו חשיבות טובא ולאחר שנפסל בשקיעת החמה פסולו גדול מאד, - כי לפי איכותו בחשיבותו הוה פסולו, ואין ללמוד מהאימורים שכשרים הם לאחר שקיעת החמה בהכשרם. - אבל יש ללמוד מאימורים שנפסלו בעמוד השחר, ומכל זה אם עלו לא ירדו, הנה כן הדין גם בדם, ואין לחלק בפסולים. - והיינו דאם אנו באים ללמוד דם לאחר שקיעת החמה שנפסלו מהאימורים לאחר שקיעת החמה בבנין אב הרי זה מלמדנו להיות הדם כהאימורים, וזה לא אפשר מפני שהדם נפסל, והאימורים הם בהכשרם. - ואם באנו ללמוד מהאימורים צריך לומר דהדם הוא בהכשר גם להיות מתיר, וזה בודאי ליתא. - וגם אין מזה לימוד לענין אם עלו לא ירדו, כיון דהאימורים לאחר שקיעת החמה כשרים הם להקרבה לכתחילה. - אבל מהא דהאימורים שנפסלו בעמוה"ש ובהם הדין דאם עלו לא ירדו שפיר נלמד מזה גם לדם שנפסל שאם עלה לא ירד. - וע"כ הא דילפינן אימורים שנפסלו מבשר שלמים שבהם כשר גם לכתחילה בלינה מדנאכל לשני ימים ולילה, - אמנם דהלימוד הזה ע"כ לא בא לדמות אימורים להבשר דהבשר נאכל, והאימורין קריבין על המזבח. - והעיקר הלימוד מהבשר הוא רק לומר דכמו שחזינן דהתורה נתנה זמן יותר בשלמים ואסרה תורה שהלינה אינה פוגמת לענין אכילת אדם, מזה נלמד שאינה פוגמת גם לאכילת מזבח שאם עלה לא ירד. זהו לדעתו כוונת התוס':

ה והנה בזה יש לכאורה ליישב הא דלא פשיט הש"ס מזה דדבר הנלמד מבנין אב חוזר ומלמד בהיקש משום דכיון דיש סברא ללמוד לדם מאימורין של עצמן דאינם נפסלין בשקיעת החמה. - ואעפ"י שאין ללמוד מדבר שבא בהכשרו, אבל עכ"פ כיון שיש לימוד אח"כ אימורין מבשר מצרפינן גם זה שיש ללמוד לדם מהאימורין. - והרי"ז עתה יותר גילוי מילתא, ומטעם זה נלמד אח"כ בהיקשא. - אבל אין מזה ראיה לדעלמא. וראיתי בחדושי חת"ס שנחית לומר כן. אבל נראה שאין זה מספיק מלבד עצם הדוחק מצד עצמו, קשה ג"כ הסוגיא שם בזבחים דיליף מזה דבר הבא בבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב. - ואם אמרינן להאי סברא, הלא יש לדחות דאין מזה ראיה לעלמא. - וכיון דחזינן דע"כ לא סבר הש"ס סברא זו. וילפינן מזה דדבר הבא בבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב, א"כ נלמוד מזה גם לדבר הבא בבנין אב שחוזר ומלמד בהיקשא:

ו אמנם נראה ליישב כפשוטו דכל הקדשים נלמד משלמים לא מטעם ההיקש לחודא. אלא מטעם בנין אב ג"כ והיינו דכמו שקיי"ל דדבר הבא בבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב, וגם בבנין אב שני דהיינו אימורים מבשר, ודם מאימורים, הנה כן יש ללמוד גם בבנין אב שלישי דהיינו דכן הדין בכל הקרבנות מטעם הבנין אב שנוהג בשלמים:

ז שם, והלן והיוצא והטמא והנותר. - והנה הא דנותר פירשו התוס' היינו לן דאמורין, דאילו בשר אפילו אינו נותר ירד דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו, יעוי"ש. - ויש לעיין דהנה בבשר הנאכלים פשיטא שכל זמן שהם בהכשרם כשעלו להמזבח ירד מטעם שיש בזה המצוה דאכילת קדשים, ואסור לשרפם מצד קיום המצוה דאכילה, וגם יש בזה משום בל תקטירו ג"כ. - אמנם כשנעשה נותר ונפסלו מלאכילה. הנה יש לומר דאעפ"י שיש בזה משום בל תקטירו, אבל כשעלו על המזבח אפשר לומר דלא ירדו כשארי פסולים שאם עלו לא ירדו:

ח והנה כן משמע בדברי הרמב"ם בפר"ג מפסוה"מ ה"ז וז"ל אבל קדשים שלנו או שלן הדם או הבשר או האימורים יעוי"ש, הרי שחשיב הרמב"ם לן באימורים, ולן בבשר. - ואם סבר הרמב"ם דלן שהוא נותר הוא רק באימורים, א"כ מדוע חשיב לן בבשר, וע"כ סבר הרמב"ם דהנותר בבשר אעפ"י שהקריבו האימורים, ויש בזה משום בל תקטירו, מ"מ אם עלה לא ירד, - ודוחק לומר דהבשר היינו בשר עולה שהוא כליל. - והוא מטעם דבשר עולה הרי זה כאימורים. - וע"כ דגם התוס' סוברים כן דאין לפרש הא דנותר שהוא בשר עולה. דא"כ אין להתוס' הוכחה, דהכוונה נותר שהוא האימורין, דהלא יש לפרש נותר שהוא הבשר דעולה. - וע"כ דסברי התוס' דבשר עולה הרי זה כאימורים. - ולהכי פירשו שהוא לן דאימורים שגם בשר עולה בכלל. - וע"כ כשכתב הרמב"ם אימורין הרי בשר עולה בכלל. - וא"כ מדוע חשיב בשר. וע"כ הכוונה גם בשר הנאכל כשנותר ונפסל מאכילה כשעלה על המזבח לא ירד. ט וגם בהא דאיתא בזבחים מ"ג אמר ר' יצחק אמר ר' יוחנן הפיגול והנותר והטמא שהעלן לגבי מזבח פקע איסורן מהן יעוי"ש הרי נותר שהעלה על גבי המזבח דלא ירדו. - ודוחק לומר דהנותר הזה היינו ג"כ נותר דאימורין. ולא נותר דבשר הנאכל. - וזהו מדחשיב נותר בהדי פיגול וטמא שהם בכל אופן, כן מסתמא גם הנותר בכל אופן מיירי. - ולכאורה תקשה מזה על התוס':

י אבל יש לומר דשאני התם דמיירי לאחר שמשלה בהן האור כדאיתא שם אמר ר' זירא שמשלה בהן האור. וכן כתב הרמב"ם בפרי"ח מפסוה"מ הכ"א. והנה לפי"ז הכא ע"כ מיירי בשלא משלה בהן האור שהוא טרם שנעשה לחמו של מזבח, בזה סברי התוס' דאף אם עלה על המזבח תרד, מטעם האיסור דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו. - אמנם מדברי הרמב"ם משמע שליתא בזה משום בל תקטירו לאחר שנפסלו ונעשה נותר:

יא והנה נראה ראיה לשיטת התוס' מהא דאיתא בזבחים שם מותיב ר' יצחק בר ביסנא אחרים אומרים וטומאתו עליו מי שטומאה פורחת ממנו יצא בשר שאין טומאה פורחת ממנו, ואם איתא הרי טומאה פורחת ממנו על ידי האור וכו' אלא אמר רב פפא בבשר שלמים עסקינן דלא חזי להקרבה, יעוי"ש. מבואר מזה דהמזבח מטהר רק מי שבא בהקטרה. וכל שאינו בא בהקטרה לא מהני אפילו משלה בהן האור. - ופשיטא לפי"ז דלא מהני עלו לגבי מזבח בלא משלה בהן האור. - ואין לומר דזהו רק בטמא ולא בשארי פסולים דמ"ש זה מזה, וע"כ כמו שאינו מטהר המזבח בבשר שלמים מטומאה שעליו כן אינו מכשיר גם שארי פסולים. כמו הא דכל שממנו לאישים:

יב אמנם יש לעיין לפי"ז בדברי התוס' לעיל שכתבו מיהו תימה יצא דמה חוץ לקלעים אמאי תרד לר' יהודה נילף יצא דם מאימורין שיצאו, ואימורים שיצאו נילף מבמה, או מבשר שלמים שיצא חוץ לקלעים דכשר, וכיון דיצא חוץ לקלעים לא ירד הוא הדין אפילו חוץ לחומה דאין חילוק כדפירשתי לעיל. יעוי"ש. הרי מבואר דסברי התוס' דבשר שלמים ג"כ הדין דאם עלה לא ירד, וקשה הא איכא בזה משום דכל שממנו לאישים הרי הוא בבל תקטירו. - ואפשר דכוונת התוס' שיצאו קודם שהקטירו האימורין וליכא בזה משום כל שממנו לאישים. - אבל עכ"פ סברי התוס' דהמזבח מקבל פסולים אף בהדברים שאינן שייכים למזבח. - וא"כ מדוע לא אמרינן כן גם בבשר לאחר הקטרה אעפ"י שאיכא איסור דכל שממנו לאישים. מ"מ המזבח מקבלו ולא ירד. - אבל קשה בזה שכתבו דלא אמרינן לגבי בשר אם עלה לא ירד. - וגם מהסוגיא דזבחים תמוה כדלעיל, וצ"ע:

יג והנה בעיקר הא דהקשו התוס' מדוע לא אמרינן גם ביצא הדם חוץ לקלעים שלא תרד מטעם דנילף מאימורים שיצאו ואימורים שיצאו מבמה. - לכאורה מדוע לא הקשו כפשוטו דנילף יצא הדם מיצא הדם בבמה דלא נפסל הזבח ואמרינן לא תרד. - וע"כ צריך לומר דליכא בדם בבמה כלל דין יציאה לחוץ. - וא"כ אין ללמוד דבר שלא בהכשרו מדבר שבהכשרו. ולהכי הקשו דנילף מאימורים שיצאו ונפסלו ביציאה דלחוץ. - והא דבאמת ליכא תורת יציאה לדם בבמה. - נראה משום דכיון דליכא כלי שרת בבמה. וא"כ לא נתקדש הדם. ולהכי ליכא בהדם דין יציאה לחוץ. אבל אימורין נתקדשו מטעם הקרבן שהוא עצם הקרבן, ויש בזה דין מחיצה:

יג אבל נראה דמזה גופה יש ליישב קושיות התוס' דאין ללמוד מבמה לענין יציאה דדם. - מטעם זה גופה. דכיון דליכא בדם שבבמה שייכות ליציאה. - וכמו שאין שייכות לדם שבבמה לענין לינה כיון שאן קדושה להדם, להיות נפסל בלינה, ולהכי אין ללמוד לן דמה מלן דם בבמה, כיון שאין דם במה שייכות לדם מזבח. - ואין ללמוד קודש מחול. - הנה כן גם לענין יצא הדם. - דאין ללמוד יציאה דדם מזבח, מיציאה דאמורין. ואימורין נלמד מיציאה דאימורין דבמה, - מטעם שאין זה שייכות להכשיר יציאת הדם שבמקדש מיציאה דאימורין שבבמה. דשאני התם שלא נתקדשו בקדושת הדם, מפני שאין לבמה שייכות להדם, - והרי זה כמו ענין אחר. - והביאור בזה דקדושת הדם פועל קדושה כהקרבן. - ממילא כשנפסל הדם פועל פסול בהקרבן. ובזה יובדל במה, ממזבח דבבמה כיון דלא שייך פסול בהדם. ממילא יציאה דדם לא עשה פגם בהאימורין. - משא"כ יציאה דהדם במזבח שפועל פסול בהאימורין והקרבן נפסל, פסול זה שבא מכח הדם הקדוש. ממילא אין כאן לימוד מבמה, ולהכי סבר בזה ר' יהודה דביצא הדם לחוץ נפסל הקרבן ואם עלה תרד:

טו המל"מ בפר"ג מפסוה"מ הסתפק בהני שלשה דהיינו נשחטה בלילה או נשפך דמה או שיצאת חוץ לעזרה דפסק הרמב"ם דאם עלתה תרד, היאך הדין בשמשלה בהן האור אם גם בזה תרד או לא דאפשר דכי היכי דמהני משלה בהן האור לשארי פסולים שירדו שיעלו, ה"נ מהני דלא ירדו. או"ד לא דמי. יעוי"ש. - טז ונראה להוכיח מדברי התוס' זבחים י"ב ד"ה יום להרצאה תימא תיפ"ל מביום צוותי' יעוי"ש. ומזה שמעינן דלילה פסול לשחטה. - ואם אמרינן דבפסול לילה אם משלה בהן אור המזבח לא ירדו. - א"כ עתה שחידשה תורה דלילה הוי מחוסר זמן, ובמחוסר זמן פשיטא דלא מהני גם משלה בהן האור. דהרי הפסול של מחו"ז דומה לפסול רובע ונרבע וכדומה דפשיטא דלא מהני בזה משלה בהם האור, ותרד. - ומדלא נחתו לזה התוס' ע"כ סברי התוס' דגם בנשחטה בלילה לא מהני משלה בו האור. ותרד. ולזה הקשו התוס' למה חידשה התורה הא דלילה הוי מחוסר זמן:

יז והנה התוס' תירצו שם דבשביל במה כתבה תורה דלילה הוי מחוס"ז. - משום דבשביל שחיטה דלילה בבמה לא תרד אפילו לר' יהודה. - ולזה משמיע לנו הקרא ביום השמיני דלילה הקודמת הוי עדיין מחוס"ז. עכת"ד התוס'. - וקשה לפי זה דאם בבמה שחיטת לילה לא תרד. - א"כ מדוע סבר ר' יהודה דנשחט בלילה בעזרה תרד, והלא כמו שדן דלן בדם כשר שכן לן באימורין כשר, ולן באימורין כשר שהרי לן כשר בבשר, והיינו שלא תרד, וא"כ יש לומר ג"כ ולדון דנשחט בלילה לא תרד שכן כשר בבמה. ור' יהודה לשיטתו שמכשיר יוצא שלא תרד מפני שכשר בבמה כדאיתא בזבחים פ"ד. - וא"כ מדוע סבר בנשחט בלילה שתרד, ולא יליף מבמה, - ואין לומר דכיון דאיכא ג' מיעוטין ומוכרח למידרש למעט ג' דברים ובחר למעט נשחטה בלילה. - ושלא ליליף מבמה, אבל זה ליתא דהרי מבואר שאמר ר' יהודה מפני מה אמרו לן בדם בדם וכו' יוצא שהיוצא בשר בבמה, יעוי"ש. משמע דלהכי מרבה אלו להיתר מפני שיש כיוצא בזה להיתר בבמה. - אבל אם לא בשביל זה הוי כל הפסולין שוה לומר שתרד. - וא"כ ע"כ הא דסבר ר' יהודה דנשחטה בלילה דתרד הוא מפני שלא מצינו בזה היתר בבמה, וצע"ג:

יח ונראה דהתוס' סברי דדם לא ילפינן מבמה כמו שכתבו התוס' הכא דפסול דם לא ילפינן מבמה, - ונשחטה בלילה הוי ג"כ פסול דם ולא ילפינן מבמה, וע"כ הא דפריך הש"ס בזבחים ס"ח זר נמי נילף מבמה יעוי"ש אעפ"י שזהו ג"כ פסול דם דמיירי שם לענין מליקה, ע"כ צריך לומר דזהו רק לפי הס"ד דסבר דר' שמעון יליף עבודת דם, נמי מבמה, והמתרץ השיב לו דאריבויא דזאת תורת העולה קסמיך, ומוקים האי ריבויא אמסתברא, ועי' במהרש"א הכא. - וכתב עוד דמהאי טעמא כתבו התוס' דבנשפך הדם לא מכשיר ר' שמעון אלא בשנתקבל בכלי. - ובזר שקבל מודה ר' שמעון דליכא לאכשורי למילף מבמה, יעוי"ש. והיינו דעבודת הדם לא ילפינן מבמה. - ולפי"ז אפשר לומר דר' יהודה סבר ג"כ דעבודת הדם לא ילפינן מבמה, ולהכי אעפ"י שמודה ר' יהודה בנשחטה בלילה בבמה שלא תרד. - מ"מ לא ילפינן מבמה לומר שגם בנשחטה בלילה בעזרה שלא תרד, יען כי עבודת הדם לא ילפינן מבמה. - אבל יש לדחות דאיברא דר' שמעון ע"כ סבר כן, זהו משום דסבר דזאת תורת העולה ריבויא הוא, ומרבה הכל. - ולא סבר למידרש הא דאשכחן בבמה. - משא"כ ר' יהודה דלא סבר למילף מהריבויא. - אלא סבר להתיר מה דאשכחן בבמה. - וא"כ לדידיה תקשה מדוע לא יליף גם נשחטה בלילה מבמה לומר שלא תרד כמו שהדין בבמה. - יט ונראה ביישוב דברי התוס' לפי מה שמסיק הש"ס בזבחים ס"ט אלא אימא אין קידוש כלי שרת במנחה ופירש"י הלכך לא ילפינן זר במקדש לענין קמיצה מזר בבמה דלא דמי הך קמיצה להך קמיצה דבמקדש הואיל וקידשה בכלי שרת אפסלא בזר יעוי"ש והכא גבי נשחטה בלילה בבמה כיון שאין כלי שרת בבמה לקבלת הדם. - וזהו העיקר בעבודת הדם היא הקבלה, בכלי שרת. ולהכי לא יליף ר' יהודה נשחטה בלילה בעזרה שלא תרד מנשחטה בלילה בבמה דשאני במה. - וזהו סברת התוס' דמודה ר' יהודה בבמה שלא תרד. - ושאני מקדש מבמה, כמוש"נ:

כ אמנם אכתי יש להעיר אמאי לא יליף נשחטה בלילה מאימורין. וכמו שכתבו התוס' הכא בד"ה והניתנין דר"ש דלא יליף עבודת דם מבמה סבר דנשחטה בלילה יליף מאימורין. וא"כ מדוע ר' יהודה לא יליף מהאימורין שלא תרד. - ואפשר דסברת ר' יהודה דשאני אימורים שנתקדשו בזריקה וצ"ע:

כא והנה בהא דלן הדם יליף ר' יהודה מאימורין ואימורין מבשר שכשר בבמה. - ור' שמעון יליף מריבויא דזאת תורת. - אפשר לומר דפליגי אם הבמה מקדשת פסולין. - והיינו דר' יהודה סבר דהבמה מקדשת פסולין. - ור"ש סבר דאין קידוש פסולין בבמה. - וזה תליא אם במה טעונה מזבח. והיינו אם הבמה מזבח ע"כ מקדשת פסולין כמו מזבח בעזרה. - אבל אם במה אינה מזבח אין לה שייכות לקדש פסולין. - ומצינו דפליגי בזה תנאי בזבחים ק"ח דר' שמעון סבר מזבח פתח אהל מועד, ואין מזבח בבמה, ור' יוסי סבר דבמה טעונה מזבח יעוי"ש, ואתי שפיר ר' שמעון לשיטתו דלא יליף לן הדם מאימורין שהלימוד בבנין אב מבמה שע"כ לר' שמעון תרד. - כיון שאין הבמה מקדשת. - ור' יהודה ע"כ סבר כר' יוסי דבמה יש דין מזבח מפני שעושיה כמזבח כדין מזבח. וממילא יש לה דין מזבח לקדש פסולין. - אמנם התוס' לא סברי כן מדכתבו הכא ונשחטה בלילה דלא ירד לר' שמעון היינו משום דילפינן מאימורין, ונשפך הדם נמי דלא ירד לר' שמעון דוקא שנשפך אחר שכבר נתקבל יעוי"ש, וכוונתם לומר דלא יליף ר' שמעון מבמה. - ואם אמרינן דסבר ר' שמעון דאין הבמה מקדשת וא"כ בבמה לעולם תרד. - מבואר דסברי התוס' דגם בבמה שייך לא תרד מטעם הקידוש. וראיתי באור שמח בפר"ג מפסוה"מ שכתב כן דלר"ש שסבר דבמה אין טעון מזבח לעולם תרד לר' שמעון. - ולפי מה שמבואר ע"כ התוס' הכא לא סברי כן:

כב והנה מה שפירשו התוס' בהא דנשפך הדם כגון שנתקבל בכלי. - וקשה הא לר"ש דסבר כל העומד לזרוק כזרוק דמי. השחיטה בעצמותה נקראת פסולה בקודש. - והנה זה מוכח בב"ק ע"ו דגם השחיטה קודם קבלת הדם בכלי שרת ג"כ אנו דנין הא דכל העומד לזרוק כזרוק דמי. משום דאל"כ אכתי תקשה דהוי שחיטה שאינה ראויה כמבואר שם, וא"כ מדוע כתבו התוס' הכא לר"ש דמיירי שנתקבל בכלי, וצ"ע:

כג תוס' ד"ה ושנשפך דמה. נראה דלר' יהודה תרד אפילו נתקבלה ואח"כ נשפך דומיא דיצא דמה דהוי אפילו נתקבל, דאי ביצא קודם שנתקבל וכו' יעוי"ש, מבואר דסברי התוס' דאין הדם נפסל ביוצא קודם שנתקבל בכלי שרת. - ותמוה מסוגיא דזבחים כ"ו גבי יצא רגלה, ובהגהות מצפה איתן ראיתי שהקשה בזה. יעוי"ש. - אבל נעלם ממנו דברי הריטב"א ריש חולין שכתב דקדושת הסכין אינו פועל שיהי' הדם נפסל ביציאה יעוי"ש ומדברי התוס' ראיה לשיטת הריטב"א, ומה שקשה מהא דזבחים מבואר לנכון בספרנו נזר הקודש שם:

תוכן העניינים

נזר הקודש - נדה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה