נזר הקודש - נדה· הרב משה רוזין
דף לח.
ג קמ"ל דאפשר לפתיה"מ בלא דם. - משמע דאם אי אפשר לפתיה"מ בלא דם הוי זבה. - וקשה לפי מה שביארנו לעיל שיטת הרמב"ם אליבא דר' חנינא בן אחי ר' יהושע דהלידה בעצמותה אין לך קישוי גדול מזה. - ומצאתי בחדושי הרמב"ן כתב דכוונת הש"ס בנפלים דאין להם קישוי, אבל בולד מעליא גם אם אמרינן דאי אפשר לפתיה"מ בלא דם ג"כ לא הוי זבה דהא בקושי חזיתיה, יעוי"ש. וכן כתב הריטב"א יעוי"ש. ובזה יש לעיין בהא דהקשו התוס' ד"ה מאי דעתיך וא"ת אפילו בלא קישוי משכחת כל ימיה שלא תהא זבה וכו יעוי"ש, וקשה אם אמרינן דהלידה בעצמותה הוי קישוי, א"כ לא יצוייר בלא קישוי. - ורק בנפלים יצוייר שלא תהא זבה מטעם דאין דין קישוי לנפלים. - אמנם התוס' לשיטתייהו אזלי דסברי דאם נולד בשופי לא מיעטה התורה מדין זיבה. וע"כ סברי התוס' דהא דאמרה תורה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד הכוונה לפי שסתם לידה הוא בקושי. - וכן סברי התוס' לעיל דף ל"ז שהקשו לרבא דסבר א"א לפתיה"מ בלא דם. וא"כ תסתור, יעוי"ש. וזהו דסברי דאם א"א לפתיה"מ בלא דם ע"כ ישנו בסתירה מחמת הדם, ולכאורה קשה הא אמרה תורה דמה מחמת עצמה ולא מחמת ולד, וע"כ דסברי התוס' דמיעוט התורה כשהיתה בקושי דוקא, ולא כשהיתה הלידה בשופי. - ואם אינה נקיים מדם ישנו בסתירה. וזהו שיטת התוס', אבל הרמב"ם והרמב"ן והריטב"א לא סברי כן, ולדידהו לא קשה מה שהקשו התוס' הכא, וכמוש"נ: