נזר הקודש - נדה· הרב משה רוזין
דף לה:
א תניא אמרו להן ב"ה לבי"ש אי אתם מודים בנדה וכו' אמרו להם בי"ש לא אם אמרתם בנדה שאפילו טבלה וראתה טמאה. - היינו אפילו כשטבלה אחרי כלות ימי נדותה היא טמאה משום דאין לפרש בימי נדותה דבזה לא סלקא לה הטבילה. משא"כ בשטבלה אחרי כלות ימי טומאת לידה וראתה דם היא טהורה מפני שהוא דם טוהר. - והנה תמוהין מאד דברי ב"ה דהלא זה פשיטא שאין זה ענין לנדה לאחר טבילה שאין לה דם טוהר. והתוס' הקשו בזה ותירצו וז"ל וי"ל דמייתי משום דאיתקש לידה לנדה כדכתיב כימי נדת דותה, וכתיב וטמאה שבועים כנדתה עכ"ל. - ויש לעיין מה מהני הא דאיתקש לידה לנדה, הלא ע"כ ההיקש הוא רק על משך זמן הטומאה לזכר שבוע אחד ולנקבה שבועים, אבל אח"כ כשמתחילין ימי טוהר אין זה דמיון לנדה דהרי דמה טהור. - ונראה דכוונת התוס' דכיון דאמרה תורה ההיקש לנדה שתי פעמים. וכמו"ש התוס'. הרי זה בא ללמד דאיתקש לנדה גם לענין דם טוהר. לומר דטרם שטבלה הרי היא בטומאתה כנדה. ואעפ"י שהדם שלה הוא דם טהור אחר שכלו ימי טומאה. ואין הדם שלה כדם נדה. - אבל ע"כ כוונת התורה בההיקש לומר דקודם הטבילה הרי היא בנדתה:
ב שם, והתניא יולדת בזוב שספרה ולא טבלה וכו'. ויש לעיין בהא דיולדת בזוב ואחרי שכלו ימי הטומאה ספרה הנקיים בימי טוהר ובתוך ימי הספירה דהימי טוהר ראתה דם אם סותר. - וראיתי בהה"מ בפר"ז מא"ב ה"י שכתב וז"ל ויולדת בזוב שלא ספרה אין לה דם טוהר, אם ראתה בתוך ימי טהרה בעודה סופרת סותרת היא מנינה. יעוי"ש. וזה טעמא בעי מדוע בימי לידה שרואה בהן אינן סותרין אלא אותו יום. וכמו"ש שם הה"מ בעצמו. - ומצאתי בס"ט שהקשה בזה. ובספר ע"ל כתב דדוקא ראייה של זיבה סותרת כמו"ש הרמב"ם שם בהי"א. - ומטעם זה דם לידה אינו בסתירה. אבל דם טוהר הרי"ז דם זיבה יעוי"ש. ודבריו תמוהין שתהי' דם טוהר נחשבת לזיבה יותר מדם לידה כיון שאין האשה נעשית זבה בזה הדם כמו"ש הרמב"ם שם בה"ח. - ועוד דלב"ה וקיי"ל כוותייהו דכל זמן שלא טבלה עדיין טומאת לידה עליה, וא"כ בתוך ימי הספירה שלא טבלה הלא דין טומאת לידה עליה וצריך להיות הדין בזה כמו דם לידה, כיון דסברי דביומי וטבילה תלה רחמנא, וכל זמן שלא טבלה אין לה דם טוהר, וממילא הוי הדם כדם לידה:
ג ונראה דכיון דלטומאת לידה לאחר שכלו ימי טומאה סלקא לה בטבילה, - אבל בשביל זה שילדה בזוב, ועומדת היא בזיבה לא סלקא לה הטבילה, נמצא דהזיבה תעכב עליה הטבילה כל זמן שלא ספרה הנקיים. להכי תורת זיבה על הדם, וישנו בסתירה ג"כ. - ואין זה ענין להא דכתב הרמב"ם שכל ימי טוהר אינן ראויות לא לנדה ולא לזיבה, אמנם זהו באופן שהתחילו ימי טוהר. משא"כ באופן זה שילדה בזוב, וזה מעכב הטבילה בזה ליתא לגמרי דין של דם טהור. - ומטעם זה לא דמי לדם לידה דשם כיון שטמאה היא משום לידה, והטומאה היא מצד עצמה בלעדי הזיבה. בזה אמרה תורה שאין זה זיבה. וזה ליתא רק בסתירה ליום אחד, משא"כ בדם טוהר שהזיבה משתררת ומעכבת הטבילה משום זיבה, להכי תורת זיבה על הדם וזה ישנו בסתירת כל המנין, כן נראה לבאר דברי הה"מ. - והנה לפי"ז ע"כ הא דכתב הרמב"ם שם בה"ז יולדת בזוב שלא פסק דמה אין לה דם טוהר. ומקור הדין מסוגיא דידן דאיתא אבל יולדת בזוב דבעי ספירה לא, יעוי"ש. הנה זה שפסק הרמב"ם דמיירי שלא פסק דמה הוא לאו בדוקא אלא גם אם פסק הדם ורק טרם שלמו ז' נקיים הרי זה כאילו לא פסק הדם, ותורת זיבה על הדם. וזהו סברת הה"מ, וכמוש"נ: