נזר הקודש - נדה· הרב משה רוזין
דף לב.
א גמ' א"ה דידן נמי. אנן דדרשינן אשה ואשה וכי חזיא מפרשי להו וכו'. - והקשה בס"ט למה איצטרך הש"ס לומר מטעם דלא דרשי אשה ואשה, והא אפילו אם דרשי אשה ואשה ומצרכו טבילה אכתי איכא חששא הא דשמא השלימו דם ירוק לדם אדום, ולא עלתה לה טבילה עכת"ד, יעוי"ש. ונראה דאם דרשי אשה ואשה דלפי"ז ע"כ דרשי ג"כ הא דאמרה תורה איש ואיש למעט אשה מלובן, והיינו דזה מורה דדוקא דם אדום מטמא בנדה ולא שארי מראות כמו ירוק וכדומה, וא"כ שוב אין לחוש לשמא השלימו דם ירוק לדם אדום. - ואין לומר דרק מלובן ממעט ולא שארי מיני מראות טהורות דא"כ מה הקשה הריב"ן הובא בתוס' לקמן ד"ה למעוטי אשה מלובן, למ"ל למעוטי אשה מלובן הא ממעטינן לעיל בפר"ב י"ט מדמיה דמיה דד' דמים טמאים באשה ותו לא יעוי"ש ואם אמרינן דרק מלובן מיעטה התורה א"כ שפיר איצטרך גם הא דדמיה דמיה למעט שאר מיני מראות כגון ירוק וכדומה. - וע"כ דסברי התוס' דלאו דוקא מלובן מיעטה התורה אלא בכלל זה ישנו גם שארי מראות שאינו אדום. ואין לומר דכוונת התוס' להקשות לאידך גיסא. והיינו דכיון דאמרה תורה דמיה דמיה דרק המראות האלה טמאים באשה ממילא אנו יודעים למעט לבן אבל זה אינו דאכתי איצטרך למעט לבן מפני שהוא מטמא כאיש. וס"ד דגם באשה מטמא, ואינו דומה לשארי מראית שאינם מטמאין באיש. - וע"כ צריך לומר בכוונת התוס' דבזה שמיעטה התורה למעט אשה מלובן ע"כ הכוונה גם שארי מראות בכלל זה. - וע"כ משום דהש"ז דהאיש ג"כ נמצא במראות משונות לבד מאדום, - ומטעם זה אם הכותים דורשים אשה ואשה, הנה כן ע"כ דרשי איש ואיש למעט אשה מלובן, ולאו דוקא אודם אלא גם כל המראות לבד מאדום, וא"כ אין משלימין דם ירוק לאדום ולהכי שפיר קאמר הש"ס הטעם מפני שלא דרשי אשה ואשה:
ב שם, אנן דדרשינן אשה ואשה. - כתב המהר"ם מקשין העולם א"כ מאי איצטרך לגמרא לאוקמא מתניתין בסתמא וכר"מ, לוקמה בדחזיין, מאי אמרת אפילו דידן נמי לישני אנן דדרשינן אשה ואשה כי חזיין מפרשי וכו' אינהו דלא דרשי אשה ואשה כי חזיין לא מפרשי גזרו בהו רבנן יעוי"ש: ג ונראה דאי מיירי המשנה בדחזיין.- וא"כ טמאות מדאורייתא לדידן. - ולא איצטרך לגזירה. וע"כ לפי"ז כוונת התנא להודיע עיקר הדין דיש איסור נדה מבת יום אחד וא"כ אפילו דידן נמי. - ואם בשביל שהכותים טועים וסברי שאין לקטנה טומאת נדה עד שתגיע לשנת י"ב ויו"א. - א"כ היה להתנא למיתני דבנות כותים טמאות עד שנת י"ב ויו"א, וזהו כוונת הש"ס דמקשה אי דקא חזיין אפילו דידן נמי. ואם בשביל שאינן טובלים לא היה להתנא למיתני שהן נדות מעריסתן שזה לא הוי חידוש בכותים יותר מדידן. ועיקר החידוש שאינן טובלות אותו, א"כ היה להתנא למיתני שהן טמאות עד י"ב שנה ויו"א. - וע"כ דאיירי בסתמא וחידשו שיש לגזור על כל הבנות מטעם המיעוט, וזהו כר"מ:
ד שם, לסוכה שמן של תרומה. - והנה מיירי הכא בתרומה דרבנן, וא"כ לכאורה מוכח מזה דגם איסור דרבנן לא ספינן לקטן בידים. וקשה מזה על הרשב"א שמתיר לספות בידים לקטן איסור דרבנן. ומכבר אמרתי דהכא הכוונה להסוכה שהוא גדול, וכיון דסיכה כשתייה הסכין אותה הרי"ז כמטמא תרומה בידים. וכתבתי זה בספרנו נזר הקודש לערכין. - והנה עתה ראיתי בספר ערוך לנר הביא שכן כתב הר"ן בחידושיו וניהניתי. - אמנם הקשה הערל"נ שם על הר"ן דהלא מבואר בסוגיא דנגיעה דזב וזבה אינם פוסלים תרומת חו"ל. וא"כ אין זה שייכות למטמא תרומה, יעוי"ש. - אבל נראה דלא קשה. ודברי הר"ן צודקים. - והיינו דכיון דסיכה כשתייה, א"כ מה שנכנס השמן להתינוק הטמא על ידי הגדולים הסכין. - ובזה התרומה נטמאת בזה שנכנס לגוף זה שטומאה יוצאה מגופו. ובזה עושין הסכין איסור שמטמאין את התרומה. בזה שדוחקין התרומה לגוף טמא. - ה רש"י ד"ה איש כתיב בפרשה וכו' אלא מה טעם אין מיבמין ויגדלו יחד עכ"ל, ויש להבין לאיזה צורך מסיים רש"י ויגדלו יחד. גם משמע מפירש"י שגם האשה היא קטנה. - ונראה דכוונת רש"י לזה שאיתא לקמן מ"ה לכשיגדיל יבעול. - והכוונה שביאת קטן היא ביאה גרועה אבל אין הפסד ביבום דהשתא שזה הוי הכנה לכשיגדיל. - עוד נראה בכוונת רש"י דלא תאמר שקטן לא הוי בר הקמת שם כיון שאינו מוליד. על זה כתב רש"י ויגדלו יחד, והיינו כיון דיהיה אח"כ להיות ראוי להוליד. להכי נקרא גם עכשיו בר הקמת שם. וראוי ליבום. - והנה פליגי רש"י ותוס' בקדושין י"ט אם קטן קונה יבמה מדאורייתא. - והנה מזה דפריך הש"ס בפשיטות שקטן ייבם, משמע שקונה מדאורייתא ובמקום אחר ביארנו בזה: