נזר הקודש - נדה· הרב משה רוזין
דף יא:
יב אפי"ה מימי טהרה לימי טומאה לא קבעה, והקשו התוס' לר"א דאמר כל אשה שעברו עליה ג' עונות וכו' תבדוק בימי טוהר שמא תפסוק ג' עונות. - וקשה טובא הא בימי טהרה מניקה היא, ור"א סבר דמניקה היא בארבע נשים שדין שעתן, וממילא היא בחזקת מסולקת דמים גם בלא עברו עליה ג' עונות. ויותר הו"ל להקשות לר' יוסי, ובמהרש"א הקשה בזה יעוי"ש. והנה איכא לפרש דכוונת התוס' באופן שנתנה בנה למניקה או שמת, ומבואר שם במשנה דבאופן זה סבר ר"מ דמטמאה מעל"ע. - ומצאתי בחדושי הרשב"א שמפרש כן. - אבל אכתי לא ניחא דהרי רבנן סברי שם דגם באופן זה דיה שעתה. - ואפשר דר"א סבר כרבנן. וא"כ מדוע הקשו לר"א. והו"ל להתוס' להקשות לרבי יוסי דסבר שם במשנה דגם במעוברת ומניקה בעינן שתעבור עליהן ג' עונות:
יג ונראה ביישוב דברי התוס' לפי מה שכתב הרמב"ן הובא ברשב"א דאשה קובעת וסת בימי הנקה, ומדייק מדלא ממעטין הכא אלא ימי טוהר שלה יעוי"ש. ומשמע שזה הוי אליבא דכו"ע. וע"כ אף לר"א דסבר דמניקה היא מארבע נשים שדין שעתן, ובחזקת מסולקת דמים היא לענין דיה שעתה. - אבל לענין קביעות הוסת אינה בחזקת סילוק ואם ראתה ג' פעמים בימים קבועים נקבע וסת. - וכיון שכן הרי היא ג"כ בדין אשה שיש לה וסת ונעקר בהפסק דג' פעמים. והרי היא בזה ככל הנשים. - ולזה הקשו התוס' שפיר, והיינו דסברי התוס' כשיטת הרמב"ן דמניקה ישנה בקביעות וסת, ולפי"ז ישנה גם בהפסק דג' עונות וא"כ תיבעי בדיקה בימי טוהר ויצורף לג' עונות דהפסקה:
יד והנה מתרצים התוס' דהכי נמי מימי טהרה לימי טומאה לא מקרי הפסקה יעוי"ש. והנה תמוה דהלא מבואר לקמן ל"ו דימי טוהר משלימין ג' עונות בלא ראתה בהם לרב וללוי אפילו ראתה בהם, והמהרש"א הקשה וכתב לתרץ דהתם מיירי בעברו עליה ב' עונות בימי עיבורא ואחד בימי טוהר, אבל הכא דימי טהרה לימי טומאה לא מקרי הפסקה היינו בשכל הג' עונות בימי טוהר דנקבה דומיא דקביעות וסת דקאמר היינו בשכל הג' ראיות בתוך פ' דנקבה יעוי"ש, ביאור הדברים דזה שכתבו התוס' דימי טהרה לימי טומאה לא הוי הפסקה, היינו דהפסקת ג' עונות בימי טוהר לא נחשב להפסקה אלאחר זמן שהוא ימי טומאה, - אבל עדיין קשה דאכתי תבדוק בימי טוהר בשביל הצירוף הפסקת עונה דאח"כ, וזהו כמו דתניא דימי מניקותא עולים לימי עיבורה, ואם כן תבדוק בימי טוהר בכדי שתיהני ההפסקה דאח"כ אם תהי' בימי עיבורה אח"כ. - או גם תועיל לימי טומאה ככל אשה, וזה אין ראי' דלא מועיל הפסקה דג' עונות על ימי טומאה היינו דכל השלשה עונות היו בימי טוהר. אבל עכ"פ תבדוק פן תהיה הפסקת עונה אחת ותצורף עם עוד עונות דאח"כ:
טו והנה אם נפרש דכוונת התוס' דמיירי שמת הולד או שגמלתו, ואליבא דר' מאיר אתי שפיר גם בזה, ולא קשה מברייתא זו דמיירי במניקה ממש, ובאופן זה שמת הולד או גמלתו גם בימי דם טוהר לא בעי בדיקה וכמבואר לקמן ל"ו דאיתא ושוין ברואה אחר דם טוהר שדיה שעתה, ופירשו התוס' שם דנפק"מ להיכא דמת בנה או גמלתו לר"מ דאמר לעיל הרי היא ככל הנשים יעוי"ש. ובזה כתבו התוס' הכא דימי טהרה לא הוי הפסקה לימי טומאה אבל דוחק לפרש הכא דהתוס' כתבו כן אליבא דר"מ, וכמו שכתבנו לעיל: טז ונראה דלא קשה מברייתא זו דתניא דימי הנקה עולין לימי עיבורה. - והיינו לשיטת הרמב"ן דבימי הנקה צריכה בדיקה, להכי מצטרפות הן לדין הפסקה דג' עונות ג"כ. - משא"כ היושבת על דם טוהר דלא בעי בדיקה. להכי חשבינן לה למסולקת בדם טמא. והדם טהור בימי טהרה הדין כאילו אין לה דם כלל, וזהו סברת התוס' שכתבו דימי טהרה לימי טומאה לא מקרי הפסקה: