נזר הקודש - נדה· הרב משה רוזין
דף י:
א אמר רב הונא קפצה וראתה וכו' קבעה לה וסת וכו' ומסקנא קבעה לה וסת לימים ולקפיצות. ופריך לימים פשיטא ומשני רב אשי כגון דקפיץ בחד בשבת וחזאי וקפיץ בחד בשבת וחזאי, ובשבת קפצה ולא חזאי ולחד בשבת חזאי בלא קפיצה מה"ד איגלאי מילתא למפרע דיומא הוא דקגרים ולא קפיצה קמ"ל דקפיצה דאתמול גרמא והאי דלא חזאי משום דאכתי לא מטא זמן קפיצה, - והנה יוצא מזה דקפיצה לחודיא לא הוי וסת בלא צירוף דיומא. - וימים נמי לא מהני לקביעות דוסת בלא צירוף דקפיצה. ואעפ"י דע"כ קביעות דיומא בלא קפיצה הוי וסת. דהרי כל עיקרא דקביעות וסת ביומא תליא. - אמנם שאני הכא כיון דהוחזקה בקפיצות. - להכי בעינן לתרווייהו. - ב והנה לפי"ז יש לעיין היאך הדין בקפיצות לחודייהו כגון שראתה בקפיצות בלא קביעות דיומא כלל, אם נחשב לוסת, ואין להוכיח דקפיצות לחודייהו לא מהני מסוגיא דידן דבעינן תרווייהו, דשאני הכא דהקפיצות היו גם בצירוף דימים, וגם אין להוכיח מהא דתניא בברייתא כל שתקבענה מחמת אונס אפילו כמה פעמים לא קבעה וסת, דליתא דהרי לפי מה שמוקים הש"ס מיירי התנא דהאונס היתה גם בקביעותא דימים. וא"כ אין להוכיח מזה לקביעותא דקפיצה בלא קביעותא דימים:
ג והנה יש לדייק מהא דפריך הש"ס לימים לחודייהו פשיטא. - והכוונה דכיון דהימים היו גם בקביעותא דקפיצה, ובזה פשיטא דלא נעשה וסת לימים לחודא. - וקשה מדוע לא פריך הש"ס גם אקפיצה לומר קפיצה לחודיא פשיטא. - ומזה נראה דהקפיצה עדיפא מימים, - וע"כ מפני שזה הוי סיבה גדולה להביא דם. - ולהכי הכא שבאה הקפיצה בצירוף הימים שמחדש התנא דקפיצה לחודא לא הוי וסת. לא הוי פשיטא, ומזה מוכח דקפיצה לחודיא בלא קביעות דימים הוי וסת. - וכן כתב הטור בסימן קפ"ט וז"ל יש שקובעת במעשה וכו' כיצד כגון שקפצה ג' פעמים וראתה חוששת לכל פעם שתקפוץ יעוי"ש. - וזהו דעת הרז"ה הובא בב"י יעוי"ש. - אבל הרשב"א בתוה"ב חולק ומפרש שזהו דינו של רב הונא שמחדש דוסת הקפיצות לא הוי וסת:
ד והנה נראה לפרש שזהו גם פירש"י בהא דקאמר הש"ס אלא לקפיצות פירש"י לקפיצות לחודייהו. והקשו התוס' ובשיט"מ שם על פירש"י, וביאור דברי התוס' יבואר לנכון בחידושי מהר"ם, יעוי"ש. - אבל נראה דכוונת רש"י לקפיצות לחודייהו היינו וסת שאינו מורכב עם הימים, ופריך הש"ס מהא דתניא וכו', ומשני לא קבעה וסת לימים לחודייהו. - ביאור הדברים שמשני הש"ס דהברייתא מיירי בוסת המורכב, ואתי שפיר פירש"י לנכון. - ומזה יש להוכיח דשיטת רש"י כשיטת הרז"ה. - ובזה יש ליישב שיטת הטור שפוסק כהרז"ה אעפ"י שרבים חולקים עליו, וכמו שתמה בזה הב"י יעוי"ש, אבל כיון שיש לומר שמפרש הטור שזהו שיטת רש"י להכי בחר לפסוק כן להלכה:
ה והנה מתבאר מסוגיא זו דוסת המורכב לימים ולקפיצות. יש לנו לתלות דשניהם גורמים, וגם אם היתה הקפיצה ביום מוקדם תלינן ג"כ דהקפיצה דאתמול גרמא, - אמנם אם לא היתה קפיצה כלל בשלישי. - זה מבואר בלישנא בתרא דאמרינן דהקביעות הוא לימים. - ואפשר שזה סבר גם הלישנא קמא וכן נקטו הפוסקים דהני תרי לישני לא פליגי. - ואם היתה להיפך דבשלישי היתה בקפיצה אבל לא לימים, הנה דעת הטור דנקטינן הוסת לקפיצות, וזהו משום דאזיל לשיטתו דיש וסת לקפיצות לחודייהו, אבל להני פוסקים דלא סברי כן לא נקבע הוסת לקפיצות, ובזה מבואר דהוסת דלימים עדיפא לדידהו טובא. - ו אמנם הרמב"ם סובר דהני לישני פליגי. - והלישנא בתרא סבר דלא תלינן דקפיצה דאתמול גרמא. - אלא כיון דביום שראתה לא היתה קפיצה אמרינן דיומא גרים כמבואר בדברי הרמב"ם בפר"ח מא"ב ובהה"מ שם. - ופסק הרמב"ם כלישנא בתרא דבאופן זה תלינן ביום, הרי מבואר דג' שיטות יש בדבר הקפיצה דלשיטת רש"י והרז"ה והטור יש כח בהקפיצות לקבוע וסת ג"כ, ולשיטת הרמב"ם והתוס' והרשב"א אין כח להקפיצות לקבוע וסת, אבל אם בכח הקפיצה הבאה ביום מוקדם אם פועל על יציאת הדם בזה סבר הרמב"ם דאין בכחה לפעול כל כך, והרבה ראשונים סברי דקפיצה דיום המוקדם ג"כ גורם לזה, וממילא הוי וסת מורכב, נמצא דהרמב"ם מחמיר בזה דבאופן זה הוי וסת לימים לחודייהו:
ז אמנם בוסת המורכב לימים ולפיהוק בזה נקטו הפוסקים דלכו"ע אם הקדים הפיהוק מקודם ולמחר ראתה בימים. בזה אמרינן דהפיהוק דמאתמול גרמא וכן מבואר בטור ובשו"ע שם ס"כ. - וטעמא דמילתא הוא כמו שכתב הרשב"א בת"ה הובא בב"י בד"ה ודע וז"ל ומה ההפרש שיש בין וסת זה לוסת דקפיצות שאינו נקבע אלא בהרכבת ימים וכמו שכתבנו לעיל התם הוא דעיקר הראי' אינו אלא מחמת האונס, וכל שתקבענה מחמת האונס לא קבעה לה וסת, אבל וסתות דגופה אדרבה האורח הוא דגרם למקרים המתילדים ממותר הליחות והדמים, והלכך אפילו בלא הרכבת ימים קבע לה וסת יעוי"ש, וכן כתב הרשב"א בחידושיו הכא. - אבל יש לעיין דהלא הא דכתב הרשב"א אינו אלא בקביעותא דוסת הג' פעמים, אבל לא נשמע מזה באופן דאם פהקה ב' פעמים בר"ח וראתה, ואח"כ פיהקה בכ"ט בחודש ולא ראתה עד יום ר"ח, דמזה לא דיבר הרשב"א, וא"כ מדוע נקטו להקל בזה דתלינן דוקא בהפיהוק דמקודם. - והט"ז והש"ך כתבו מטעם דמסתבר לומר דהפיהוק גרם לזה מטעם דזה עדיף מקפיצה יעוי"ש, והביאור בזה דהסיבה פנימיות עדיפא מסיבה חיצוניות, - וזהו דהפיהוק בא מפאת הדם, והדם מביא להפיהוק, משא"כ קפיצה, שהקפיצה היא סיבה להדם שתבוא, וא"כ אם הקפיצה דאתמול לא הביא הדם להכי אין לתלות אח"כ בסיבת הקפיצה דמאתמול, וזהו תוכן דברי הרשב"א. - אמנם זה ניחא אם אמרינן דהקפיצות לחודייהו בלא הרכבת הימים לא הוי וסת, - משא"כ לשיטת הפוסקים דוסת נקבע גם על ידי קפיצות ג"כ א"כ חזינן דגם סיבה חיצוניות הוי סיבה מעליא, וא"כ אין לחלק בין קפיצה לפיהוק. - אבל לא קשה להפוסקים דלא נחתו לזה מטעם דבהשו"ע הכריע הב"י כהשיטת דוסת הקפיצות לא נקבע לוסת. - אבל יש להעיר על הטור שהכריע דנקבע וסת לקפיצות לחודייהו, א"כ ע"כ קפיצה ופיהוק שווים הם. - והנה מטעם זה הוכרח הטור לפסוק גם כלישנא קמא דתלינן הראי' דהיום בקפיצה דמאתמול, וכמו שתלינן בפיהוק דמאתמול כן גם תלינן בקפיצה דמתאמול. - ואם ראתה בלא קפיצה בפעם הג' תלינן בימים, וזהו דסבר הטור דלא פליגי הני לישני. והמחבר תפס כשיטת הרמב"ם, דהני לישני פליגי ובקפיצה לא תלינן בקפיצה דמאתמול. ובימים נקבע. - וממילא בהא דפיהוק שפיר תלינן בפיהוק דמאתמול, וזה לכו"ע והיינו דמדברי הרשב"א מוכח דפיהוק עדיפא מקפיצה לענין להיות נקבע בפיהוק לחודייהו, ולשיטת הרמב"ם דסבר דלא תלינן בקפיצה דמאתמול וימים עדיפא - וזהו כי הימים הם ג"כ סיבה פנימיות הבא מכח מותר הדם. ופיהוק ג"כ בא מחמת זה. להכי תלינן בהפיהוק דמאתמול כיון שכחו כמו הימים. וכמוש"נ:
ח והנה יש לעיין בוסת על ידי אונס דלא הוי וסת. - היאך הדין לענין דיה שעתה. - דיש לומר דאעפ"י דלא הוי וסת לענין טומאת נדה שהיא דאורייתא, אבל לענין טומאה דלמפרע שהוא דרבנן אפשר שגם וסת שהוא ע"י אונס ג"כ סגי. ודיה שעתה או"ד דלא פלוג רבנן. - ולכאורה אם אמרינן כן דלענין דיה שעתה נקבע וסת גם על ידי אונס. א"כ מאי פריך הש"ס לרב הונא מהא דתניא דוסת ע"י אונס לא הוי וסת, ולא קאמר הש"ס דרב הונא קאמר דהוי וסת לענין דיה שעתה וברייתא מיירי לענין נדה דאורייתא. וא"כ משמע שזה בזה תליא ולא פלוג רבנן. - והנה יש לדייק מדברי רש"י בד"ה אילימא לימים מפרש רש"י תרתי דדיה שעתה. וגם אם בדקה ולא ראתה טמאה, ובד"ה אלא לקפיצות פירש"י דאם בדקה ולא ראתה טמאה. ולא פירש לענין דיה שעתה, ותמוה, וע"כ אין לומר דלענין דיה שעתה יש להחמיר יותר. וע"כ צריך לומר דסבר רש"י דלענין דיה שעתה סגי גם בוסת דאונס, - אבל לפי"ז קשה מדוע לא משני הש"ס דר"ה מיירי לענין דיה שעתה. - אבל נראה דזה פשוט להש"ס דוסת שעל ידי אונס לכו"ע דיה שעתה ולא איצטרך לרב הונא לאשמעינן. - ואפשר שמזה למד רש"י לפרש כן: ט וכן יש לדייק גם מדברי הרמב"ם שסובר דהני תרי לישני פליגי ופסק לחומרא כלישנא בתרא דלא משגיחין על הקפיצה ונקבע וסת גם בלעדי הקפיצה, ופוסק כלישנא בתרא מטעם שהוא לחומרא. ולכאורה הא תצא מזה קולא לענין דיה שעתה. - אבל לפי מה שכתבנו דלענין דיה שעתה בלא"ה הוי וסת מעליא גם בשבא על ידי אונס. ולא פליגי בזה הני תרי לישני. - ולהכי נקט הרמב"ם להאי דינא בה' איס"ב, ולא בה' מו"מ, משום דלענין דיה שעתה הוי וסת לקפיצות וסת מעליא:
י שם, תבדוק דלמא קבעה לה וסת. הקשה בתוספי הרא"ש תמיה לי דבדיקה כזו לא אשכחו שתקנו חכמים שתהא אשה צריכה לבדוק שמא קבע לה וסת, דא"כ אפילו אשה שאינה עסוקה בטהרות תבדוק בכל יום שמא תקבע לה וסת וצ"ע עכ"ל, ונראה דע"כ רק בימים שהיא עלולה לראות חשו חכמים לקביעות וסת. - משא"כ בימים שאין חששות לראיית דם לא חשו חכמים לבדיקה מפני קביעות וסת, ולהכי בסתם אשה שלא בשעת וסתה שאינה עלולה לראות, לא חשו חכמים לבדיקה. - ויש להוכיח זה ממשנתינו דקתני חוץ מן הנדה, ומדוע לא קתני חוץ מן הזבה, וע"כ משום דכיון דאשה קובעת וסת בימי זיבתה כמבואר בסוגיא להכי צריכה בדיקה. - אמנם לפי המבואר במסקנא דבימים הראוים לזיבה אינה קובעת וסת. וכן פסק הרמב"ם שם בפר"ח מא"ב א"כ באלו הימים אינה צריכה לבדוק, וא"כ הי' להתנא למיתני חוץ מן הזבה היינו הימים דראוים להיות זבה דאינה צריכה בדיקה, וע"כ צריך לומר דכיון דהימים האלו מוחזקים לטהרה כדתנן לקמן ל"ח כל י"א יום בחזקת טהרה, להכי אין לחוש לדם להצריך בדיקה. ולהכי לא חש התנא למיתני לומר דלא בעינן בדיקה בימים הראוים להיות זבה דהיינו הי"א מטעם דאין זה חידוש, וזהו כמו כל הנשים דלא בעי בדיקה באשה שאין חשש ראיה. - ואפשר עוד לומר דאפילו בימי הנקיים אעפ"י שטמאה היא, אבל לא חיישינן לדם דמוחזקת בטהרה, היינו שלא תראה עוד. וכמו שכתבו התוס' ריש גיטין ד"ה ע"א שאינה מוחזקת שתהא רואה כל שעה, ומכש"כ בימי הנקיים. - וע"כ הא דזבה צריכה בדיקה זהו רק בימי הזיבה ממש, ובזה יש להצריך בדיקה משום קביעת הוסת. וכמוש"נ:
יא אמנם לא כן דעת התוס' לקמן ל"ט ד"ה רב הונא וכו' שפירשו דלר' יוחנן ור"ל אשה קובעת וסת בתוך ימי זיבתה ממש דהיינו בהימים שסופרת יעוי"ש. - והנה לפי"ז ע"כ צריכה להיות בודקת בימים האלו. - ועוד כתבו שם דכש"כ דקובעת בימים הראוים לזיבה. - ולפי"ז אתי שפיר דלא נקט התנא חוץ מן הזבה. דע"כ זבה צריכה בדיקה מפני קביעות הוסת, - והנה לפי"ז אזדא הראי' ממשנתינו. אבל נראה דאכתי יש להוכיח מהא דשמואל דסבר לקמן שם דאשה אינה קובעת וסת בימי זיבתה. וכתבו התוס' שם דאפילו בימים דראוים לזיבה אינה קובעת. וא"כ לפי"ז תקשה לשמואל ממשנתינו דלא קתני ג"כ חוץ מן הזבה. - וע"כ צריך לומר דכיון דלא תקבע וסת באלו הימים לא צריכה בדיקה. וע"כ צריך לומר דתיכף שנפסק הדם לזוב הרי היא עומדת בחזקת מסולקת דמים. וממילא כיון שזה שנה התנא דכל י"א יום בחזקת טהרה עומדת ממילא שוב לא בעינן למיתני דאינה צריכה בדיקה, וכמוש"נ: