אור ברסלב

נזר הקודש - מעילה· הרב משה רוזין

דף יא:

דף יא.

משום דהוה תה"ד ואברי שעיר המשתלח שני כתובים וכו' הניחא למ"ד אברי שעיה"מ אין נהנין מן וכו'. - והנה למ"ד אברי שעיה"מ אסורין נלמד מדכתיב גזירה וכדפירש"י. - וקשה מה זה ענין להא דנעשית מצותו ללמוד מזה דגם לאחר שנעשית מצותו אסור, דע"כ הביאור דטרם פקעה הקדושה. - אבל בשעיה"מ דאי לא כתבה תורה גזירה הוי אמרינן דהאברים מותרים. - וא"כ חזינן דאיסור חדש הטילה התורה על האברים. - אבל הקדושה כבר הלכה, וא"כ אין ראי' לנידון זה. - ואפשר לומר דסבר הש"ס דע"כ מאן דאוסר סבר דהקדושה לא נפקע ממנו, והיינו דאם בשביל הא דכתיב גזירה אכתי אין לדייק מזה לאסור, כיון דכתיב גם מדבר המורה להיתר. - וכיון דיש לדרוש להיתר מדוע סבר לאיסור מדכתיב גזירה, ולא אמר להיתר מדכתיב מדבר. - וע"כ דסבר כיון דיש למידרש להיתר ולאיסור הכריע לאיסור מטעם דסבר דאכתי לא נפקע קדושתי' ושתי' מיני':

יא שם. משום דהוי תה"ד ובגדי כהונה שני כתובים וכו', ופריך הניחא לרבנן דאמרי והניחם שתהא טעונין גניזה אלא למ"ד מותר להשתמש בהן כהן הדיוט וכו'. - וקשה הא גם למ"ד דמותרין לכהן הדיוט אכתי בקדושתו קאי ורק כהן מותר להשתמש בהן לעבודה. - אבל לזר אסור ויש בהן מעילה ג"כ: יב ונראה דבגדי כהן גדול ליום הכיפורים הנעשים לעבודת יוהכ"פ. - ועליהם אמרה תורה והניחם שם הכוונה דלאחר עבודה למ"ד שאין טעון גניזה, הכוונה הא דאמרה תורה והניחם שם לומר דלאחר שימוש הם כחדשים ופקעה קדושתן, - ואין בהם מעילה ג"כ עד שילבשם הכהן ויעבוד בהם עבודה, ועבודה זו מחנכתן. - ולמ"ד דטעונין גניזה זהו משום דלא נפקע מהן קדושה דמעיקרא אעפ"י שנעשית מצותו:

יג שם. אלא לרבי דוסא דאמר מותר להשתמש בהן כהן הדיוט מאי איכא למימר, ופירש"י דלית בהו מעילה יעוי"ש. וכן פירש"י שם ביומא. - וקשה הא שפיר יש בהו מעילה בבגדי כהונה ורק בעבודה מותר ושלא בשעת עבודה אין בהם מעילה מטעם דלא ניתנה תורה למלאכי השרת. - וכן פירש"י ביומא דף ס' יעוי"ש. - ומטעם זה כתנות כהונה שבלו יש מעילה בהן. - והנה לפי מה שפירשנו לעיל אתי שפיר, - והיינו דלמ"ד דטעונין גניזה ע"כ סבר דלא פקעה מהם הקדושה דבגדי כהן גדול. - ולמ"ד דראוין הן לבגדי כהן הדיוט ע"כ הביאור דלאחר שהשלים הכהן גדול העבודה של יום הכיפורים הזה נתבטלה מהם הקדושה, היינו שנעשים כחדשים. - דאל"כ אלא שיש בהם עדיין הקדושה דמעיקרא, ע"כ יש בהם גם כן מעילה, היינו בשביל הקדושה היתירה שיש לבגדי כהן גדול. - והקדש מהקדש ג"כ אסור ליהנות היינו הקדש קל מהקדש חמור וכמו שיבואר להלן. - ורש"י הוסיף ביאור שם ביומא, וזהו דכל עיקר הטעם דאין מועל הכהן הלובש בגדי כהונה שהוא מטעם שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, וזהו לא שייך הכא כי מה לו ליקח את הבגדי כהן גדול, הלא יש לו לעשות בגדים אחרים, ומדאמר שראוין הן הבגדים לכהן הדיוט ע"כ ליתא בזה מעילה מטעם הקדושה החמורה של כהן גדול.- וע"כ הקדושה החמורה הלכה לה לגמרי, וליתא בזה מעילה. - ומטעם זה אין לנו הכרח לומר דהרי הם כחדשים, אלא הביאור שנפקעה קדושת כהן גדול בהבגדים, אבל קדושת כהן הדיוט נשאר על הבגדים, וזה סגי, וכמוש"נ:

יד ובזה יש ליישב הא דפסק הרמב"ם בפר"ה מה' מעילה דכתנות כהונה שבלו מועלין בהן. - והקשה המל"מ וז"ל תימא הא קיי"ל כל דבר שנעשית מצותו אין מועלין בו וכו', יעוי"ש:

טו אבל נראה דדוקא בבגדי כהן גדול שהדין שיעבוד עבודה בבגדי כהן גדול, דהיינו שהוזמנו לעבודת יוהכ"פ, - היינו המיוחדין לעבודת יוהכ"פ של שנה זו. - ואעפ"י שיכול להחליף על בגדים אחרים, אבל ע"כ הני בגדים אחרים מיוחדים ליוהכ"פ זה. - ולהכי לאחר שכלה העבודה נקרא נעשית מצותן. - משא"כ בבגדי כהן הדיוט לא שייך לומר נעשית מצותן כיון שאין הבגדים מיוחדים לעבודה זו דוקא. - ואין לומר דנקרא נעשית מצותו מטעם דלא הוזמנו אלא עד שבלו, דזה ליתא דלא נקרא נעשית מצותו כיון שאינן מיוחדין לאיזה עבודה ביחוד, אלא הוזמנו לעשות בהן עבודות הכהונה, ועבודת הכהונה טרם כלתה, דהרי הבית המקדש קיים וישנן חיוב עבודות:

טז ובזה יש ליישב שיטת הריטב"א בקדושין נ"ד שכתב לחלוק על שיטת התוס' שכתבו שם דבגדי כהונה לאחר שנתחנכו קדושת כלי שרת עליהם, אלא סבר דאינן בקדושת הגוף ככלי שרת מטעם דלא הוי אלא מכשירי עבודה ודינן כקדושת דמים. - והקשה המל"מ בפר"ח מכה"מ ה"ה דלפי דברי הריטב"א אמאי אמרינן דבגדי כהן גדול שבלו נגנזים אי אמרת בשלמא דיש להם קדושה"ג היינו טעמא דנגנזין משום דאין להם פדיון ככל כלי שרת כמו"ש הרמב"ם בפר"ח מאי"מ ה"ד, אלא א אמרת דדינם כקדושת דמים אמאי אין פודין אותם וצ"ע יעוי"ש. - ולפי מה שפירשנו אתי שפיר, והוא דשאני בגדי כהן גדול דכיון דנתייחדו לכהן גדול, - היינו דכהן גדול מחויב לעבוד דוקא באלה הבגדים. - וכהן הדיוט אסור בהם והתורה אמרה בבגדי לבן ביוהכ"פ והניחם שם שטעונים גניזה. - מזה נלמד דבגדי כהן גדול יש להם קדושה"ג. - ומזה נלמד לכל בגדי כהן גדול כיון שאינן ראוין לאחר, יש להם קדושה"ג. וכשבלו טעונין גניזה. - אמנם בגדי כהן הדיוט דחזו לכל הכהנים אין להם קדושה"ג אלא קדושת דמים:

יז והנה גם מסוגיא זו לכאורה יש להקשות על הריטב"א דסבר דבגדי כהונה הוי קדושת דמים, דלפי"ז מאי מייתי הסוגיא דתה"ד ובגדי כהונה שני כתובים הבאין כאחד. - דהלא מה שייך באין כאחד אם אינם דומים בקדושתן, דתה"ד הוי קדושת הגוף ובגדי כהונה לא הוי אלא קדושת דמים, ואין ללמוד זה מזה, וא"כ לא הוי שני כתובים הבאין כאחד. - אבל לפי מה שפירשנו דשאני בגדי כהן גדול דהריטב"א מודה בזה דחוי קדושה"ג וכמו שכתבנו לעיל. - והא דקאמר הש"ס מע"ע, שאני ע"ע דכפרה כתיב בה כקדשים, היינו דכיון דמכפר דינו כקרבן ממש לענין נעשית מצותו: יח שם. לימא מתניתין דלא כראבר"צ וכו', ופירש"י ורגמ"ה דכיון דמצריך שריפה בקדושה אית לי' נמי דמועלין בהן. - ולכאורה תמוה דהלא מבואר לעיל י' ע"א דבשר קדשי קדשים שנטמאו אין בהן מעילה אעפ"י ששריפתן בקודש. - ונראה דשאני התם דלא בעי כהן בשריפה ואעפ"י שאיתא שם כהנים כתבנו לעיל דזה תמוה. - והרמב"ם דפר"ז ממעה"ק ה"ה כתב להדיא וז"ל, ושרפת כל הנשרפין כשר בזר ובלילה עכ"ל. - מבואר דכשר גם בלילה. - וע"כ כוונת הרמב"ם לבד מנותר שדינו דוקא להיות נשרף ביום כמבואר ברמב"ם פרי"ט מפסוה"מ. - וע"כ כוונת הרמב"ם הכא שארי פסולים כמו מפני הטומאה, איברא דבירושלמי פר"ב דשבת איתא מעתה אין מדליקין שמן שרפה בלילה על שם שאין שורפין קדשים בלילה יעוי"ש, משמע דכל הקדשים אין נשרפין בלילה, וכן בתו"כ פ' צו פרשה ד' ביום השלישי באש ישרף בנה אב לכל הנשרפין שלא יהיו נשרפין אלא ביום, ומצאתו בנוב"ת חאו"ח סי' צ"ו שהעיר בזה, אבל לפלא שלא הביא דברי הרמב"ם שכתבנו לעיל, אבל עכ"פ מבואר דלא בעי כהן לשריפת קדשים טמאים. - אמנם הכא דהנסכים לראבר"צ שדורש כשם שניסוכו בקדושה כך שריפתו בקדושה, פשיטא דבעי כהן לשרפתו, ולהכי הרי"ז קרבן ממש ויש בו מעילה:

יט והנה השיט"מ מוחק הגירסא כשם שניסוכו בקדושה עד אמר רבינא יעוי"ש. וטעמו דהלא עיקר הלימוד קודש קודש מנותר. - אבל לפי מה שפירשנו יש לומר דהעיקר כהגירסא שלנו, משום דאם הלימוד מנותר לחודיא לא בעי כהן. - אבל אם אנו לומדים מההקיש מהניסוך בעי כהן, וגם נפק"מ לבגדי כהונה דאם הלימוד מנותר לא בעי בגדי כהונה. אבל אם הלימוד מההקיש לניסוך בעי כהן וגם בגדי כהונה. - ובתוספתא פר"ג דמכילתין הגירסא כמו שהוא לפנינו. - ומטעם זה איכא מעילה. - איברא דלענין מעילה סגי גם בהלימוד מנותר דהרי גם בנותר איכא מעילה כמבואר בכריתות כ"ג במשנה. - אבל שאני התם מטעם שפירש"י שם משום דאם עלה על המזבח לא ירד, וזה לא שייך הבא. - לכן נראה דעיקר הלימוד דראבר"צ מההיקש דניסוך כמו שנתבאר:

כ ובעיקר הא דשרפת קדשים טמאים בלילה הנה השיט"מ במנחות מ"ו כתב דכל הנשרפין נשרפין רק ביום יעוי"ש. ומשמע דגם קדשים שנטמאו כן הדין. - אמנם בתוס' קדושין ל"ד ד"ה מעקה הקשה שם הר"ר יוסף איש ירושלים א"כ מדוע אין מדליקין בשמן שרפה ביו"ט משום דיו"ט עשה ול"ת ושריפת קדשים לא הוי אלא עשה, א"כ אשה דאינה חייבת בעשה דיו"ט דהוי זמן גרמא וכי תוכל להדליק בשמן שרפה ביו"ט יעוי"ש. - ולכאורה מאי מקשה הא אם אמרינן דשרפת תרומה טמאה אינה אלא ביום א"כ הוי גם מצוה דשרפה עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות. - וע"כ סבר דשמן שרפה נוהג גם בלילה כשיטת הרמב"ם, וע"כ התוס' דלא חשו לקושית הר"ר יוסף סברי דשמן שרפה דוקא ביום, ועי' בספרנו נזר הקודש לזבחים נ"ח דף הספר:

כא שם במשנה דישון מזבח הפנימי והמנורה וכו'. עי' בפירש"י ותוס'. - והנה מבואר דדישון מזבח הפנימי והמנורה הוא מן התורה וכדילפינן מקראי כמבואר בסוגיא בגמ'. - ומזה יש לתמוה על הרמב"ן במלחמות ביומא שכתב שהוא מדבריהם, ועי' בספרנו נזר הקודש לזבחים דף ס' דף הספר ביישוב דברי הרמב"ן:

כב שם. המקדיש דישון בתחילה וכו', רבו בזה הפירושים, ודחקו בזה טובא, עי' בקר"א ובתפא"י. - והנה התוס' כתבו יש מפרשים במקדיש אפר כירתו. - והקשו התוס' דמאי קמ"ל דאטו גרע ממקדיש זבל אשפתו דמועלין בו יעוי"ש. - ועוד יש לתמוה מדוע שנה האי דינא הכא אצל דישון מזבח הפנימי והמנורה, הלא הי' להתנא למיתני האי דינא אצל מקדיש זבלו ואשפתו. - ונראה דיש לפרש דכוונת התנא להורות לנו דהא דאין מעילה בדישון מזבח הפנימי והמנורה לא הוי הטעם משום דלא שוה מידי. - ואן זה דבר הראוי להקדישו. - דאם משום זה הוי הדין גם במקדיש אפר כידתו דאין בו מעילה. אלא הטעם משום דנעשית מצותו ואין מועלין בו. - ומטעם זה המקדיש אפר כירה יש בו חשיבות להיות נתפס בהקדש ומועלין בו. - ובשביל זה שנה לנו התנא האידנא הכא. - ונראה כי כן מפרש הרמב"ם מדכתיב בפר"ה ממעילה מקדיש אפר סתם:

תוכן העניינים

נזר הקודש - מעילה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה