נזר הקודש - מעילה· הרב משה רוזין
דף ג:
אמר רב גודל אמר רב זריקת פיגול אינה מוציאה מידי מעילה. - וקשה מאי קמ"ל הא תנן בהדיא במשנה דידן שחטן חוץ לזמנה חוץ למקומה דלא הי' להו שעת הכושר מועלין בהן, - וע"כ האי מעילה דאורייתא היא דבזה לכו"ע אם עלו לא ירדו, - ואפשר לומר דמיירי קודם זריקה, ועדיין לא הוקבע בפיגול, - אבל אם היתה הזריקה ג"כ אפשר לומר דכיון דנקבע בפיגול הוי זה כקדשים שמתו ונפקע דין מעילה מדאורייתא, - לזה קמ"ל רב גידל דהזריקה אינה מוציאה מדי פיגול:
ב שם. איתבי' רב פפא לאביי השוחט את התודה וכו' שחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה קדש הלחם. - ולכאורה מדוע לא פריך ממתניתין, ואם בשביל שיש לפרש דהמשנה מיירי קודם שזרק, א"כ גם הכא יש לפרש קודם שזרע, וכמו שמשני כן דמיירי קודם זריקה, וע"כ צריך לומר דזה פשוט דע"כ מיירי שהיתה גם זריקה ואעפ"י ששחיטה מקדשת, אבל אינה באה לידי גמר הקדושה עד לאחר הזריקה ולהכי פריך מזה לר"ג, - ומשני הש"ס בזריקה, ופירש"י דהא דר"ג שאמר זריקת פיגול הכוונה שמפגל בשעת זריקה דוקא אבל כשמפגל בשחיטה, והזריקה היתה בשתיקה, זריקה זו מוציאה מדי מעילה. - ולפי"ז יש לפרש המשנה דידן דמיירי ג"כ בזריקה אבל היתה במחשבה דפיגול ולהכי אינה מוציאה מדי מעילה:
ג והנה בהא דקדש הלחם בלחמי תורה שפירש"י לענין מעילה, תמוה טובא דהלא אין מעילה בלחם דלא מיקרי קדשי ד' וכמו שהקשו התוס' ד"ה אלמא יעוי"ש, והנה לכאורה אפשר לומר דאם לא נתקדש הלחם א"כ הוי תודה בלא לחם, - ולא נתקדשו האימורין, - אבל זה ליתא דלחם אינו מעכב התודה כמבואר במנחות מ"ו מטעם דתודה רחמנא קריי' שלמים יעוי"ש. - ואפשר דכוונת רש"י דמזה נלמד למקום שהלחם מעכב כמו בשתי הלחם שאם הוזקקו זה לזה בשחיטה כמבואר שם וברמב"ם בפר"ח מתו"מ הי"ט, - והתם נפק"מ לענין מעילה באימורין:
ד והנה בהא דמשני הש"ס בזריקה, היינו דפיגול בזריקה בפה אז לא נחשבה הזריקה להוציא מדי מעילה, אבל בשהיתה הזריקה בשתיקה הוי זריקה מעליא להוציא מדי מעילה ג"כ, - והנה יש לעיין לענין חיוב כרת של אכילת פיגול בזה שהיתה הזריקה בשתיקה, - ולכאורה לענין חיוב כרת בעינן פיגול מעליא וזהו באופן שהיתה הפיגול גם בזריקה, - וכן פירש"י בד"ה אמר לו בזריקה יעוי"ש, אבל תמוה טובא בהא דתנן בזבחים כ"ט או ששחט חוץ לזמנו קבל והלך וזרק בשתיקה וכו' מבואר שם דהוי פיגול מעליא, וכן משמע ברמב"ם פרט"ז מפסוה"ס ה"א שזה הוי פיגול גמור יעוי"ש, וע"כ דאין נפק"מ לענין כרת. - ודברי רש"י תמוה טובא, - ודוחק לומר דרש"י מפרש המשנה שהוא מטעם דכל העושה על דעת ראשונה עושה והוי השתיקה כמחשבה לפיגול ועי' ריש זבחים, -- והכא בר"ג מיירי שחשב בשחיטה לפיגול ואח"כ בקבלה חשב ע"מ לאכול בזמנו וזרק בשתיקה, וצע"ג: ה והנה בעיקר הא דרגא"ר לכאורה יש להוכיח דסוגיא בכריתות י"ד דלא כוותי', - והוא דאיתא שם בהא דתנן יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות, פריך וניתנו חמשה חטאת, כגון דאכל כזית פיגול יעוי"ש. והנה ע"כ מיירי בבכור כדמוקי הש"ס בשבועות כ"ד דפריך שם וניתני שבועה, ומשני מידי דאיתא בשאלה לא קתני ופריך והרי מוקדשין ומשני בבכור, יעוי"ש, והנה בכור הוי קדק"ל, ואם איתא לדר"ג הא פיגול אינו מביא לידי מעילה, וא"כ הרי יחסר האשם דחשיב שם, - וע"כ דהסוגיא לא אזלא אליבא דר"ג ותקשה גם על הרמב"ם דפוסק בר"ג, והכס"מ כתב בשם הרי"ק דהא דאיתותב ר"ג הוא רק בהא דאיני מוציא מידי מעילה, אבל בהא דאיני מביא לידי מעילה לא איתותב יעוי"ש, אבל כיון דהסוגיא שם בכריתות וכולהו אמוראי ר' זירא ור"פ ע"כ דלא סברי הא דר"ג. - ומצאתי קושיא זו בספר תקנת עזרא בשם הגאון ר' אייזיק מסלאנים:
ו והנה מביא שם לתרץ דהסוגיא דכריתות אזלא למ"ד היתר זריקה והתוס' לקמן ז' ע"ב ד"ה האי ממונא כתבו דאיכא איסורא גם זריקה למ"ד היתר זריקה וא"כ איכא מעילה באימורין גם בפיגול כיון שהוא קודם זריקה עכת"ד אבל דבריו תמוהין דהרי כיון דהזריקה אח"כ היתה בפיגול א"כ איגלאי מילתא למפרע דלא היתה זריקה מעולם וכמו שמבואר לקמן בסוגיא דאמרינן באופן זה איגמ"ל. - עוד נראה דכוונת התוס' רק איסורא גרידא אבל לא מעילה ממש, - ומסתברא דליתא מעילה ממש קודם שהיתה הזריקה בפועל:
ז ונראה דאפשר לומר דכוונת הש"ס שם בכריתות באופן פיגול בשחיטה, - והזריקה היתה בשתיקה כמו שקאמר הש"ס הכא, ובזה מודה רב גידל דזריקה כזו מביאה לידי פיגול, - ורק תקשה לפירש"י דמפרש דבפיגול כזה אין חיוב כרת, וממילא ליתא לחטאת, אבל כתבנו בשיטת הרמב"ם דלא כרש"י בזה , - והרמב"ם שפיר פסק לדינא כרב גידל בזה כיון שאין סתירה מסוגיא דכריתות:
ח שם.. אמר לי' רב אשי לרבא והא אמר עולא קומץ פיגול שהעלה לגבי מזבח פקע פיגולו ממנו, והביאור כמו שפירשו רש"י ותוס' דהיינו שנתפגל בקמיצה גם בלא הקטרה יעוי"ש, וקשה טובא הא אין הקומץ נתפגל מפני שאין המתיר בפיגול כדתנן בזבחים מ"נ. - ומצאתי בפירוש קדמון נדפס בסוף המסכת שהקשה בזה וכתב דאין בכחו לחייב כרת על המפגלין אבל אינהו גופא מתפגלין כיון דפגלם אסורים להקרבה יעוי"ש. - והביאור בזה דהמתיר נתפגל באופן שהאוכלו אינו חייב כרת אבל עכ"פ פסול נקרא ואסור להעלותו על המזבח. - אמנם לפי"ז קשה מאי פריך מהא דקומץ פיגול כיון דבאמת לאו תורת פיגול עליו אלא תורת פסול גרידא, - אבל אפשר לומר דכיון דנקרא קומץ פיגול, ע"כ מדוע נקרא פיגול משום דהשיריים נתפגלו, - וא"כ ע"כ מוכח דבקמיצה לחודיא נם בלא הקטרה נעשה פיגול:
ט והנה התוס' הקשו וא"ת היכי ס"ד לומר שנקבע פיגול משעת קמיצה והא בעינן הרצאת כשר, וי"ל דוקא לחייבו כרת אינו נקבע עד לאחר זריקה אבל שם פיגול חל משעת שחיטה, יעוי"ש. והביאור בזה דנעשה פסול משעת שחיטה אף טרם שנעשה הרצאת כשר, וכמו כן בקומץ פיגול נעשה כל המנחה פסולה גם טרם הקטרת הקומץ. - וקשה דלפי"ז מאי פריך מהא דקומץ פיגול כיון דגם בזה לא נקבע בפיגול להתחייב כרת, וע"כ דלא הוי אלא פסול לחודיא, ואין זה פיגול האמור בתורה, וגם אמאי נקרא פיגול כיון שגם על הניתר אין חיוב כרת - עד גמר הקטרת הקומץ, - ונראה בכוונת התוס' דסברי דאם אכל מן המנחה לאחר הקמיצה דמחשבת פיגול ואח"כ העלה הקומץ על המזבח דנתחייב האוכל כרת וזהו מפני שנתקיים התנאי דהרצאת כשר, ולהכי שפיר נקרא קומץ פיגול: