אור ברסלב

נזר הקודש - יומא· הרב משה רוזין

דף פו.

דף פה:

ח עבר על עשה ושב אינו זז משם עד שמוחלין לו. מה שקשה בזה דברי הרמב"ם, עי' בספרנו נזר הקודש למס' זבחים דף ז':

ט שם אמר ר"ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד ורבי יוחנן אמר עד ולא עד בכלל, וכן הגירסא בילקוט, והכוונה דפליגי בזה כמו דפליגי בעלמא אם אמרינן עד ועד בכלל, וכמו דפליגי בעלמא פליגי גם בהא דתשובה. עוד אפשר דפליגי בחטא ע"ז שהוא כעין זנות אם יש בזה תורת דחוי ממחנה שכינה, וע"ד הצחות יש לומר דיש בזה ענין דחויה ופליגי אם שייך דחוי גבי אדם כמו בקרבנות, ופליגי אם יש דחוי בבע"ח, ורבי יוחנן לשיטתו דסבר לעיל ס"ד דיש דחוי בבע"ח:

י עוד יש לומר דפליגי אם תשובה מועלת לעשות ביטול למפרע כאילו לא היה המעשה. וזהו בדמיון מה שהסתפק הקרבן חגיגה בסימן פ"ב אם תשובה מועלת לאיש שבא ביאה אסורה כדי שיבדקו המים לאשתו, אם אמרינן שכיון שבא ביאה אסורה אין תשובה מועלת לדבר זה, יעוי"ש. וע"כ הביאור בזה כי אעפ"י שתשובה מועלת לכפרת העון. אבל עכ"פ לא נקרא מנוקה מעון. ובספר חיים שאל להגאון חיד"א בח"ב סימן ג' מאריך בזה טובא, יעוי"ש. ואפשר לומר דבזה פליגי ר"ל ור' יוחנן. דר"ל סבר דע"י התשובה גם עצם המעשה נתבטלה והוי כאילו לא נעשתה התועבה בפועל כלל, ורבי יוחנן סבר דרק כפרת עון איכא בזה, אבל עצם המעשה לא נעקרה למפרע. ונפק"מ לדינא לענין הא דמנוקה מעון לענין השקאת סוטה כמוש"נ:

יא שם, אמר רבי יוחנן גדולה תשובה שדוחה ל"ת שבתורה וכו'. והנה מקשים מאי רבותא דתשובה הלא קיי"ל בעלמא דעשה דוחה לל"ת. - ובספר תוס' יוהכ"פ מתרץ בשם כסף נבחר דשאני בעלמא דמאן דדוחה לל"ת מקיים העשה. משא"כ הכא דהעשה הוא רק לגבי ישראל, יעוי"ש. והתוס' יוהכ"פ תמה בזה מהא דכתובות מ' דפריך שם גבי אונס וניתי עשה ונדחי' לל"ת, ומדוע לא משני דלגבי דידה ליתא לעשה, וכן הקשה מהא דסוגיא דעליה בריש יבמות עכת"ד יעוי"ש:

יב אבל נראה דבמקום שאמרה תורה בהדיא לעשות המצוה בהאגוד בו, ואי אפשר בענין אחר הנה השני הזה אעפ"י שאינו בקיום העשה. - אבל משועבד הוא לזה שהשני יעשה המעשה, ובזה אתי שפיר הא דכתובות שם לגבי אונס, וכמו כן גבי יבמה שם ביבמות. ובזה יש ליישב מהא דכתבו התוס' גיטין מ"ב ד"ה לישא וכו' מדוע לא אמרינן ניתי עשה ונדחי לל"ת ותירצו דבדידה ליכא עשה, יעוי"ש, ולכאורה תקשה מהא דכתובות מ' ובריש יבמות. - אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר, דהתם בשפחה שאינה אגודה בו. והתורה לא אמרה שישא שפחה זו, משא"כ במקום שהאשה אגידה בו כמו גבי אונס וביבמה ששניהם שייכים בזה. וכנראה שזהו גם כוונת התוס' יוהכ"פ. והנה לפי"ז כיון שאיכא מצוה דתשובה שהכוונה לשוב אל ד', א"כ הרי"ז מצוה כהא דיבום וכהא דאונס. וא"כ אין כאן רבותא שעשה דוחה לל"ת, וא"כ תקשה כדלעיל:

יג ונראה כמו שכתבנו לעיל דמאן דסבר עד ועד בכלל הכוונה שע"י התשובה נעקרה המעשה בלמפרע לגמרי וכאילו לא נעשתה כלל- וזהו דקאמר הש"ס לפי גירסת הב"ח, ומי אמר רבי יוחנן הכי, והאמר ר' יוחנן גדולה תשובה שדוחה לל"ת דאחרי אשר הוטמאה, וע"כ הכוונה דנתבטלה הטומאה כאילו לא היתה מעיקרא כלל, דאל"כ אין כאן עשה דוחה לל"ת דטומאה לאשה שזינתה תחת בעלה. וע"כ שכח התשובה גדולה כל כך דנתבטלה גם המעשה דהטומאה לגמרי:

יד ובזה יש לפרש ג"כ הא דאיתא שם רבי חנינא רמי כתיב שובו בנים שובבים וכתיב ארפא משובותיכם לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה, - ביאור הדברים דבתשובה מאהבה נעקר החטא לגמרי כאילו לא נעשה כלל. ועל זה נאמר שובו בנים שובבים דמעיקרא שובבים, אבל תשובה מיראה הרי זה בגדר רפואה. וההבדל בזה כמו הבדל בין אשה שיש עליו נדרים, והתירה החכם, לבין אשה שיש עליה מומים ונתרפאית, ומבואר בכתובות דף ע"ד דבאומר ע"מ שאין בה מומין ונתרפאת דלא נקרא שאין בה מומין, והרי"ז לא נתקיים התנאי. משא"כ בע"מ שאין עליה נדרים והלכה אצל חכם והתורה נקראת שיש בזה קיום התנאי ג"כ מטעם עקירה דלמפרע. והרי"ז כאילו לא היו עליה נדרים מעולם:

א אמרו רבותינו במדרש חזית ד' י"א, ד"א כחוט השני שפתותיך זה לשון של זהורית, ומדברך נאוה, זה שעיר המשתלח. ויש להבין מה זה הסמיכות הדיבור לשעיר המשתלח, ואם בשביל שילום שפתים דהיינו התפלה שעומדת במקום קרבנות, א"כ אין זה בייחוד לשעיר המשתלח, ואדרבה בפסוק ונשלמה פרים שפתינו הלא פרים אין זה שעיה"מ, דהרי שעיה"מ הוא שעיר ולא פר: ב כתב הרמב"ם בפר"א מתשובה ה"ב וז"ל שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה הקלות והחמורות בין שעבר בזדון בין שעבר בשגגה בין שהודע לו בין שלא הודע לו הכל מתכפר בשעיה"מ, והוא שעשה תשובה, אבל אם לא עשה תשובה אין השעיר מכפר לו אלא על הקלות עכ"ל. והק' מרן בכס"מ דהלא כיון דפסק הרמב"ם כרבנן דרבי דבלא תשובה אין יוהכ"פ מכפר, ומבואר בגמ' שבועות י"ג דלרבי מכפר על כל עבירות גם בלא תשובה חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומיפר בריתו בבשר. ולרבנן אפילו אעשה אינו מכפר בלא תשובה, ועי' בלח"מ, והנה בספרנו נזר הקודש לזבחים בפר"ק כתבנו בזה ביישוב שיטת הרמב"ם, וגם בספרנו נזר הקודש לכריתות דף צ' דף הספר. - אמנם נראה עוד בזה כאשר יבואר:

ג גרסינן בירושלמי ר"ה פר"א והיה בך חטא ולא בקרבנך חטא, ופריך דלא כן מה אנן אמרין, אמר רבי שמואל ברי' דרבי יוסה בי רבי בון שלא תאמר שמא ימצא זבח פסול לפום כן צריך מימר והיה בך חטא ולא בקרבנך חטא ע"כ. ויש להבין דהלא הפירכא היא מהיכי תיתי לומר שאם הבעלים עוברים בכל תאחר שבשביל זה נעשה פסול בהקרבן, והא קושיא אלימתא וא"כ אינו מובן מה זה שמשני שמא ימצא זבה פסול, מה זה ענין לזבה פסול, וגם מה זה לשון שמא, והמפרשים פירשו שלא תאמר שבשביל זה עצמו שעברו הבעלים בבל תאחר תעשה פסול בהזבח. ותמוה דאכתי תקשה מה ענין עבירת הבעלים להזבח:

ד והנה בש"ס דילן זבחים כ"ט איתא ג"כ להאי דרשא והקשו התוס' שם וז"ל יש תימא דלמה לן קרא דמהיכי תיתי לן דהוי בלא ירצה דאיצטריך קרא למעוטי יעוי"ש, ובשיט"מ כתב לתרץ וז"ל וי"ל דסד"א שיפסול באיחור חטאתו כמו באיחור זמן גופו כמו קרבן הבא כבש והביא לאחר שנתו עכ"ל. והנה לפלא שלא הביאו הראשונים שזהו הפירכא בהירושלמי וגם דוחק להעמיס בפירוקא דהירושלמי שהכוונה לזה שכתב השיט"מ דסד"א שיש בזה משום איחור זמן, מלבד שלא שייך זה אלא בחטאת ובקרבן דבעינן בן שנה: ה כתב הרמב"ם בפ"ג ממעה"ק ה"ד וז"ל היה מומר לעבירה והוא מפורסם וידוע לעשותה והורגל בה בין להכעיס בין לתיאבון אין מקבלין ממנו קרבן לאותה עבירה, כיצד כגון שהי' רגיל לאכול חלב בין להכעיס בין לתיאבון ושגג ואכל חלב והביא חטאת אין מקבלין אותה ממנו עכ"ל, ובכס"מ מציין לסוגיא דהוריות י"א דפליגי בזה תנאי ופסק כת"ק, יעוי"ש:

ו והנה הרמב"ם כתב להאי דינא גבי חטאת. ויש לעיין היאך הדין בשארי קרבנות כמו עולה המכפרת על חייבי עשה. - היאך הדין בשעבר על העשה הרבה פעמים אם מקבלין ממנו קרבן עולה והנה סוגיא ערוכה לפנינו זבחים ז' ע"ב אמר רבא עולה דורון הוא היכי דמי אי דליכא תשובה זבח רשעים תועבה, ואי דאיכא תשובה למה לי עולה, והתניא עבר על מצות עשה ושב לא זז משם עד שמוחלין לו אלא ש"מ דורון הוא יעוי"ש. מבואר להדיא דמי שהוחזק לעבור על עשה אין מקבלין שום קרבן:

ז והנה לפי"ז יש לעיין בזה שכתב הרמב"ם באוכל חלב לתיאבון. - ובזה הפעם אכל חלב בשוגג שאין מקבלין ממנו חטאת על שגגתו. באיזה אופן איירי אי דלא עביד תשובה פשיטא דאין מקבלין דהלא קרינן בזה זבח רשעים תועבה. ובזה אין סברא לומר דפליגי תנאי שם בהוריות י"א, וע"כ מיירי דעבד תשובה, ומכל זה סבר ת"ק והרמב"ם פוסק כוותי' דאין מקבלין ממנו חטאת על שגגתו. וע"כ צריך לומר דאעפ"י שעושה תשובה עכשיו בשעה שמביא חטאת על שגגתו. אבל כיון דבשעה שאכל חלב בשגגה, הי' במצב כזה אשר גם אם הי' יודע שהוא חלב הוה אבל ג"כ, להכי לא הוי בר קרבן מטעם דבענין שב מידיעתו בשעה שעבר עבירה. וזהו חידוש דין בחטאת ואשם הבאים לכפר בייחוד על העבירה הלזו. אבל בקרבן עולה ע"כ סגי בהתשובה שעושה בשעה שמביא הקרבן, וזהו מטעם דלא בעינן בזה התנאי דשב מידיעתו, ולתקן הדבר דלא תהי' בזה משום זבח רשעים תועבה סגי בהתשובה שעושה בשעה שמביא הקרבן:

ח והנה בהא דבל תאחר שעובר לאחר שעברו שלשה רגלים יש בזה עבירה דעשה שעבר בהרגלים הקודמים דהיינו בזה שעובר בעשה על כל רגל ורגל, ובשלשה רגלים עובר על שלשה עשה מלבד הבל תאחר. ובלא עשה תשובה ע"כ יש בזה משום זבח רשעים תועבה. אבל נראה דאין זה הכרח משום דיצוייר דלפעמים יש בל תאחר אף באופן שלא עבר על העשה שלא הביא בהרגלים הקודמים. כגון אם היה אנוס או שהיה הקרבן חולה ברגל, ומ"מ בצירוף שלשה עובר בשלישי בבל תאחר כאשר יבואר. ט אית' בירושלמי ר"ה פר"ק ניחא רגלים בלא שנה, שנה בלא רגלים, תמן אמרין תיפתר שהיה מחוסר זמן בפסח, ופריך כמו דאת אמר תמן הראוי למקצת שנה ראוי לכולה, ואמור אוף הכא הראוי למקצת הפסח ראוי לכולו. והביאור מטעם דע"כ ראוי לשביעי של פסח כמו שפירשו המפרשים, יעוי"ש. והנה ע"כ הא דראוי לשביעי של פסח, אבל ע"כ אין כאן עשה מהא דובאת שמה והבאתם שמה שהוא בהתחלת הרגל דהיינו בשעה שמחויב לעלות ברגל אז החיוב הבאה. וכיון דבשעת החיוב היה פטור פשיטא שאין חיוב עשה. ומ"מ מצטרף הא דשביעי של פסח לחיוב בל תאחר אעפ"י שלא עבר על העשה. הרי מבואר דבכל אופן מצטרף העשה להיות שלשה רגלים, וא"כ ה"ה כשהי' אנוס באיזה רגל מ"מ מצטרף, ורק תנאי איכא בזה הא דבעינן שיעבור שלשה רגלים, ואז דינו כפסח שעובר בבל תאחר גם בלא רגלים, ובגמ' מבואר דגם שלמי פסח כן הדין, וכן איתא בירושלמי:

י ובזה יש לבאר דברי הירושלמי דסד"א שיש פסול בקרבן מטעם משום דלפעמים עברו הבעלים שלשה פעמים בעשה ולבסוף עבר גם בבל תאחר, ומיירי שלא עשה תשובה, ויש מקום לומר דנקרא זבח רשעים תועבה, ועל זה משמיע לנו הקרא והיה בך חטא ולא בקרבנך חטא. והקרבן מכפר גם על העשה והל"ת שעבר באיחור הקרבן, והלשון "שמא" הכוונה משום דלפעמים לא עבר על העשה, מטעם אנוס. אבל הקרא משמיענו דגם בשיש פסול בהקרבן מטעם זבה רשעים, ומ"מ הקרבן בזה כשר מטעם גזירת הכתוב דלא נפסל גם משום זבח רשעים תועבה, בשביל עבירה דבל תאחר:

יא והנה אף שאין לנו לחפש טעמי דקראי, אבל מ"מ יש לתת גם טעם נכון דשאני עבירה זו משארי עבירות, מפני שהעבירה באה מכח ההתחייבות שהתחייב בעצמו בקרבן, וכיון שהביא עצמו בחיוב על ידי הנדר לכן כשהביא נדרו אמרה תורה שיתוקן החטא הזה הבא מכח החיוב של עצמו שהתחייב עצמו במצוה של הבאת הקרבן:

יב והנה יש לעי' לרבנן דסברי דבלא תשובה אין יו"כ מכפר וגם שעיר המשתלח בעי תשובה, א"כ למה הוא בא. כיון שהעיקר הוא התשובה עם יוהכ"פ, וא"כ איזה תועלת יש לנו בהשעיר המשתלח והנה בתוספתא דיומא פר"ד והובא בירושלמי שלהי יומא חומר בשעיר מה שאין ביוהכ"פ, וביוהכ"פ מה שאין בשעיר שיוהכ"פ מכפר בלא שעיר, והשעיר אינו מכפר אלא ביוהכ"פ, חומר בשעיר שהשעיר מכפר מיד ויוהכ"פ מכפר משתחשך, יעוי"ש. מבואר שיש מעלה בהשעיר שכפרתן מיד אחרי השילוח, אמנם הרמב"ם לא הביא תוספתא הלזו, וע"כ דלא סבר לה. וא"כ תקשה מה תועלת יש בשעיר ולמה הוא בא. וביותר שאינו מכפר בלא תשובה. ומזה שפט הרמב"ם דיש עבירות קלות והיינו עבירות דעשה שהשעיר מכפר בלא תשובה. אבל תקשה הא מבואר בזבחים דגם בעבירה דעשה בלא תשובה נקרא זבח רשעים תועבה, וא"כ היאך מכפר השעיר עליהם, אבל לפי מה שביארנו דעל עבירה דעשה השייך לבל תאחר וגם הלאו דבל תאחר לאחר שלשה רגלים מכפר הקרבן גם בלא תשובה. הנה מעלה הלזו ישנו גם בשעיר המשתלח שמכפר עליהם גם בשלא הביא עדיין הקרבן שנדר, ולהכי השמיט האי דינא דהתוספתא דשעיר המשתלח מכפר מיד. וזהו כי כל זה סבר התנא מפני שלא תקשה מה תועלת בהשעיר, וחידשו דהתועלת בכפרה דמיד. - אבל הרמב"ם דסבר דהתועלת של השעיר בזה שמכפר על הקלות בלא תשובה להכי אין הכרח לחדש בכפרה דמיד:

יג איברא דעדיין תקשה דמהיכן למד הרמב"ם דהשעיר מכפר בלא תשובה על כל עבירות הקלות דהרי לא מצינו קרבן בלא תשובה אלא בעבירה הבאה ע"י דיבור פה שהתחייב עצמו, ולא מצינו כן בשארי עשה:

יד ונראה דהרמב"ם לא סבר לחלק בין אם באה עבירת העשה מטעם הדיבור לשארי חיובי עשה. וכיון שמצינו שגילתה תורה בעבירה דעשה ול"ת דבל תאחר שאין הקרבן נפסל והקרבן קרב גם בלא עשה תשובה. ממילא נלמד מזה לכל עבירה דעשה ול"ת כזו שאין בה מלקות דבשעיר המשתלח שמכפר גם על המזיד כשוגג. יש בכחו לכפר ג"כ בלא תשובה על הקלות:

טו נמצא דיסוד זה דשעיר המשתלח מכפר גם בלא תשובה על הקלות, נלמד מהא דקרבן הבא אחר עבירה דבל תאחר וזהו הכוונה בהמדרש שכתבנו, ומדברך נאוה זה שעיר המשתלח, היינו דמעלת השעיר שמכפר על הקלות בלא תשובה נלמד מדיבור נאה, שישראל נודרין ונודבין, וכמוש"נ:

תוכן העניינים

נזר הקודש - יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה