נזר הקודש - יומא· הרב משה רוזין
דף מח:
א בעי דב פפא חישב בחתיית גחלים מהו מכשירי מצוה כמצוה דמי או לא. תיקו. והנה לפירושו של הריטב"א דמפרש דלענין פיגול בעינן ד' עבודות, ובחפינה ישנן ד' עבודות. ולזה בעי הגמ' לעיל בחפינה אם ישנן בפיגול. ולפי"ז תמוה טובא הלא בחתיית הגחלים ליתא ד' עבודות, וא"כ לא דמי לקמיצה. אמנם ראיתי בריטב"א מפרש דלאו לענין פיגול מיבעיא אלא לענין פיסול ההקטרה שהקטיר באותן גחלים, יעוי"ש. והיינו שיהיה הדין דאותן גחלים כדין מנחת כהנים ומנחת כהן משיח דליתא במחשבת פיגול רק לפסולא גרידא. אמנם לא כן משמע ברמב"ם שם שכתב וז"ל חפינת הקטורת עבודה, והמחשבה פוסלת בה וכן חתיית הגחלים לקטורת נפסלת במחשבה, שמכשירי קרבן כקרבן עכ"ל, משמע מדבריו שחד דינא אית להו לשניהם, ואם נפרש בדברי הרמב"ם בחפינה דהוי גם פיגול כמו שכתבנו לעיל לדברי הריטב"א והמאירי. א"כ סבר דגם בהחתייה דהגחלים הוי פיגול מעליא וזה תמוה דמדוע תהי' החתייה דהנחלים עדיפא ממנחת כהנים וכדומה. איברא דיש מקום לומר דהרמב"ם סבר דדיניהם חלוקים מדלא כללם כאחד. אלא חלקם לעתים דכתב דין דחפינה, דמחשבה פוסלת בה. וכתב אח"כ וכן חתיית הגחלים לקטורת נפסלת במחשבה. ומדלא כללם ביחד אפשר לומר דדיניהם חלוקים, דבחפינה הוי הפסול בתורת פיגול, ובחתייה הוי הפסול רק פסול גרידא:
ב אמנם יש לומר דהחתייה בגחלים אם אמרינן דמכשירי קרבן כקרבן. והיינו דהגחלים והקטורת אחד הוא. א"כ שפיר יש לומר דמה שנעשה בהקטורת הרי זה נחשב גם להגחלים כיון דאחד הם. והרמב"ם מפרש מכשירי מצוה כמצוה דלא הוי בגדר מצוה, משום דלענין מצוה בודאי ההכשר מצוה לא הוי כהמצוה בשום מקום, ולהכי כתב הרמב"ם הכשר קרבן כקרבן, והכוונה שזה לא הוי בתוד הכשר, רק הוי עצם הקרבן ממש, וזהו כי הקטורת בלא גחלים לאו כלום הוא, ושתיהן הן כקרבן אחד, וממילא הד' עבודות שישנם בהקטורת תחשב גם להגחלים. ואם החפינה יש לה חשיבות לענין פיגול מטעם דישנה בד' עבודות, הנה גם הגחלים בכלל. ויש בהם תודת פיגול. והא דחלקם הרמב"ם לשתים זהו מפני שבש"ס הם שתי בעיות: ג ובעיקר דברי הרמב"ם יש לתמוה דהיאך פסק בחתיית גחלים דישנם במחשבה והלא בגמ' הוי בעי' דלא איפשטא, ועי' בלח"מ. והמאירי תמה בזה על הרמב"ם:
ד ונראה בביאור שיטת הרמב"ם דהנה לכאורה קשה מדוע סתים הש"ס בתיקו. הלא בעי' זו תליא בבעי' דחפינה. והיינו דבעי' זו אם מכשירי קרבן כקרבן, והיינו דהגחלים שהם מכשירי הקטורת דינם כהקטורת גופה. וקשה הלא גם בחפינה גופי' הוי ספק אם מחשבה פוסלת, וא"כ בגחלים דאיכא עוד ספק אם מכשירי קרבן כקרבן, הלא איכא ספ"ס דשמא גם בחפינה לא מהני מחשבה, ואפילו את"ל דמהני מחשבה בחפינה אכתי ספק אם מכשירי קרבן כקרבן דמיא והוי ספ"ס מעליא, ומדוע סתם הש"ס בתיקו. וגם קשה מדוע פסק הרמב"ם דמחשבה פוסלת בחתייה, במקום דאיכא ספ"ס. אמנם זה לא קשה כיון דהרמב"ם פסק דבחפינה מחשבה פוסלת, ודלא כשיטת התוסי"ש ותוס' די"ד דסברי דבעי' דהפינא לא איפשטא ולדידהו הוי בחתייה ספ"ס. אבל זה קשה לדידהו מדוע מסיים הש"ס בתיקו:
ה ונראה דהוקשה להרמב"ם דסבר דבעי' דחפינה איפשטא דמהני' מחשבה. מהא דקתני דקטורת נפסלת בלינה וכדלעיל. וא"כ לפי"ז יש לפשוט גם בעי' זו דחתייה. ורש"י הקשה בזה והתוס' והתומי"ש ובריטב"א ומתרצים מפני שהגחלים אינם גוף הקרבן, יעוי"ש. אבל הרמב"ם לא סבר כן. וזהו מהטעם שכתבנו מפני שהקטורת וגחלים הם קרבן אחד אם אמרינן מכשירי קרבן כקרבן דמי. וא"כ מדחזינן דלענין לינה גם גחלים בכלל. וא"כ יש להוכיח דמכשירי קרבן כקרבן דמי. ומטעם זה מפרש הרמב"ם בהא דבעי הש"ס אם מכשירי מצוה כמצוה דמי. היינו יש ללמוד מלא המחתה האמור בגחלים במו"ש דמלא מלא ממנחה, וזהו דבעי' זו הוי בבעי' דהפינה אם אמרינן בזה גז"ש מלא מלא ממנחה. והיינו אם אמרינן מכשירי מצוה כמצוה דמי. יש ללמוד בגז"ש המלא האמור בגחלים מקומץ דהמנחה. ואין להשיב מה לקומץ שהוא עצם קרבן, אבל אם אמרינן דמכשיר הוי קרבן שפיר אמדינן הגז"ש מהקומץ דהמנחה, או"ד דמכשיר קרבן לאו כקרבן, ולא ילפינן בגז"ש ממנחה. ולפי"ז הוי בעי דרב פפא בהא דחתיית גחלים כמו הא דחפינה. וממילא הא דפשיט רב שימי בד אשי מהא דהוסיף ר"ע וכו' ומהא דפסלה לינה. הנה הפשיטות הזה שייך גם להא דחתיית גחלים. וכיון שביארנו דסבר הרמב"ם דזה פשיטא דמכשירי קרבן דהיינו הגחלים הם כהקטורת עצמן. וזהו שפסק הרמב"ם בפשיטות דמכשירי קרבן הם כקרבן, מטעם דזה פשוט היה להש"ס ואעפ"י שהמסדר הש"ס הוי בעי' דר"פ בהא דחתיית גחלים אחרי הפשיטות דרב שימי בר אשי. אבל הרמב"ם סבר דהפשיטות דרב שימי בר אשי, היתה על הני שתי הבעיות, וכמוש"נ א שם בעי מיני' מרב ששת הולכה בשמאל מהו. ופירש"י הולכת הדם מיבעי ליה מטעם דלא כתיב כהונה בהדיא, יעוי"ש. והביאור בזה דשמאל לאו משום פסול זרות הוא. אלא הוא מטעם שמאל מפני שחסד ימין, וממילא כיון דלא כתיבא כהונה בהולכה בהדיא יש מקום לומד דחסרון ימין אינו מעכב אמנם במקום דכתיב כהונה פשיטא דחסרון ימין הוי כעיכובא ולפי"ז בהולכת הקטורת דכתיב ולקח והביא דהיינו הכהן גדול, והוי כמו דכתיב בהדיא כהונה דהרי אינה כשדה אלא בכהן גדול, פשיטא דבעינן ימין דוקא ולפי"ז אפילו אם אמרינן גבי הולכת הדם דחסרון ימין אינו בעיכובא. אכתי יש לדון דגבי קטורת דיוהכ"פ הוי חסרון ימין בעיכובא. וע"כ הא דאכשר רחמנא הולכה בקטורת בשמאל הוא משום דלא אפשר כמו שקאמר הש"ס לעיל:
ב ולפי"ז יש לעיין בהא דקאמר רב ששת תניתיה נטל את המחתה בימינו ואת הכף בשמאלו, ופשיט מזה דהולכה כשרה בשמאל. וקשה הא שאני הכא משום דלא אפשר, דהרי אי לאו האי טעמא פשיטא דהכא פסול בשמאל. מטעם דהולכה זו דמיא לשארי עבודות שנאמר בהו כהן בהדיא. וראיה לזה הא דאיתא במנחות ו' ע"ב לבן בתירא דפריך שם מ"ש שמאל דאית לי' הכשירה ביוהכ"פ, יעוי"ש. הרי חזינן דמדמה הש"ס שמאל דהולכה דיוהכ"פ לקמיצה דמנחה. וזהו דהולכה דהכא הוי כמאן דכתיבה בהדיא כהונה, וע"כ עיקר הטעם דכשירה בשמאל הוא משום דלא אפשר, ואין דנין אפשר משאי אפשר:
ג והנה אפשר לומר דסברת רב ששת דאם הולכה בשמאל פסול. א"כ היה יכול לעשות כמו שקאמר הש"ס לעיל דנשקלי' לקטורת בחפניו, ונחתיה למחתה דגחלים עלויה וליעול וכו'. ואם בשביל שאין עושין כן לפני מלך בשר ודם וכו'. אמנם אם הולכה בשמאל פסול ע"כ יש לעשות כן, וזהו כבוד של מעלה כיון שזהו מטעם דלא אפשר לנהוג כבוד כמו כבוד לפני בשר ודם. ודין התודה זהו כבוד של מעלה, ומדחזינן דקפדינן אכבוד ומעייל לקטורת בשמאל ע"כ דהולכה בשמאל כשר, וממילא יש לפשוט דגם בדם הולכה בשמאל כשר. והוי הפשיטות גם מכה כש"כ דמה התם ביוהכ"פ דבעינן כהונה בהדיא ומ"מ כשר הולכה בשמאל, וא"כ הולכת הדם דלא כתיבא כהונה בהדיא פשיטא דחסרון ימין אינו מעכב ד אבל לפי"ז יש לעיין דהנה מסיק הש"ס מברייתא דהולכה בשמאל פסול. - וקשה טובא הא שפיר מוכח מהא דהולכת הכף ביוהכ"פ דהולכה בשמאל כשרה. והתוסי"ש כתבו וז"ל וממתניתין אין ראיה דהיינו משום דלא אפשר, וקרינן לה נמי בהקומץ דבה מנחות כ"ה הותר מכללו אצל יוהכ"פ עכ"ל. - ותמוה דמה שייך לא אפשר אם באמת שמאל פסול ובהכרח יש לעשות כמו שקאמר הש"ס, וזהו דרך כבוד אם עושה כדין וזהו באמת פשיטותא דרב ששת כמו שכתבתי, ונראה דכוונת התוסי"ש דכיון דלא אפשר רק אם הדבר נעשה שלא בדרך כבוד ממילא נמסר הדבר לחכמים להביא בכף כדאשכחן בנשיאים, וממילא בהכרח ההולכה בשמאל והרי זה כאילו נאמרה כן ההולכה להביא הכף בשמאל. וזהו דין תורה ויובן בזה הא דהביאו התוס' ראיה מהא דמנחות כ"ה דקאמר הש"ס דשמאל הותר מכללו ביוהכ"פ, והיינו דלא שייך לומד הותר מכללו אם לא שכן הדין גם בלכתחילה. - ומזה מוכח דהא דלא אפשר הוי כן הדין שהותר שמאל: ה כתב הרמב"ם בפר"ד מעבודת יוהכ"פ ה"א וז"ל כבר ביארנו שהולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים ושאר העבודות, ולפיכך היה מן הדין שיוליך המחתה בשמאלו וכף הקטורת בימינו, אבל מפני כובד המחתה ועוד שהיא חמה, אינו יכול לסובלה בשמאלו בד הארון. לפיכך נוטל המחתה בימינו וכף הקטורת בשמאלו עכ"ל, והקשה מדן בכס"מ וק"ל כיון שהולכה בשמאל פוסלת היאך הכשירו כאן מפני טעמים הללו, יעוי"ש. ולכאורה דבריו תמוהים דהלא כיון שאי אפשר לא אפשר, והלא לא נתנה תודה למלאכי השרת, אמנם ע"כ כוונתו איברא דזה לא אפשר לאדם שישא המחתה עם גחלים בשמאלו. אבל כל זה אם אמרינן דמעייל הקטורת בכף. אבל הלא יש עצה דלעייל הקטורת בחפניו, ויניח המחתה עם גחלים עילויה כמו דקאמר הש"ס לעיל. ורק מפני זה שאין עושין כן לפני מלך בשר ודם וכו'. אבל אם אמדינן דהולכה בשמאל פסול מן הדין, א"כ בהכרח יש לעשות כן להביא הקטורת בחפניו. זהו כוונת מרן בהקושיא והנה מתרץ וז"ל ואפשר דהולכה בשמאל לא פסלה אלא מדרבנן עכ"ל, וקשה לי טובא על זה דהיאך אפשר לומר דפסול הולכה בשמאל לא הוי מדרבנן, וא"כ הא דהוכשר שמאל ביוהכ"פ היינו דלא גזרו בזה רבנן מטעם דלא אפשר וא"כ היאך נפרש סוגיא דמנחות ד' ע"ב דאיתא שם דפריך מ"ש שמאל דאשכחן לה הכשירה ביוהכ"פ וכו', מבואר דסבר הש"ס דיליף בן בתירא להכשיר קמיצה בשמאל מטעם דהולכה כשרה בשמאל כשרה ביוהכ"פ, וקשה הלא שאני הולכה דליתא פסולה בדאורייתא. וגם שם במנחות כ"ה דקאמר הש"ס שאני שמאל דהותר מכללו ביוהכ"פ, הלא מה שייך הותר מכללו אם לא נאסר מעולם מדאורייתא, ועוד דע"כ שאני הולכה דיוהכ"פ בהא דקטורת מהולכת הדם. והוא דהלא עיקר מה שמספקא להש"ס בהולכת הדם אם כשר בשמאל, הוא מטעם דלא כתיב כהונה בהדיא כמו שפירש"י. וזה לא שייך בהולכה דקטורת ביוהכ"פ דע"כ בכהן גדול הוא נעשית. וממילא יש לנו לומר דמדאורייתא פסולה בשמאל. וע"כ זהו סברת הש"ס שם במנחות. וא"כ דברי מרן תמוה טובא. וגם מלשון הרמב"ם משמע שסבר שהולכה בשמאל פסולה מדאורייתא מדכתב כבר ביארנו שהולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים ושאר העבודות, וכתב מרן וציין המקום שכתב הרמב"ם כבר ביארנו בזה בהלכות ביאת מקדש פר"ה. והנה שם בפר"ה הי"ח לא נזכר כלל מהולכה, אלא כתב סתם וז"ל ואין עבודה אלא בימין, ואם עבד בשמאל פסולה עכ"ל, ודין זה כולל כל העבודות שבמקדש וע"כ כוונת הרמב"ם בזה שכתב וכבר ביארנו הכוונה מדכלל כל עבודות ביחד, הנה גם הולכת הדם בכלל, וא"כ מוכח מזה דסבר הרמב"ם דהולכת הדם בשמאל פסולה מדאורייתא, וזהו שכתב כאן כבר ביארנו שהולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים "ושאר העבודות", ויש להבין מה זה הכוונה שכתב ושאר העבודות דאין לפרש הולכה בשאר עבודות הלא ליתא הולכה רק בדם, ובקומץ דעת הרמב"ם בפר"ב מפסוה"מ הכ"ד דכשר גם בשמאל, ומה שייך שאר עבודות, וע"כ הכווה דשאר עבודות קאי על שמאל דשמאל פסול בשארי עבודות, הרי מבואר דסבר הרמב"ם בהולכה שוה לשארי עבודות להיות נפסל בשמאל, וע"כ דסבר הרמב"ם שהוא מדאורייתא, סוף דבר דברי מרן צע"ג:
ו והנה מה שכתב שם מרן בתירוץ שני וז"ל א"נ אע"ג דהולכה בשמאל בדם פסלה מדאורייתא. משום דאי אפשר שלא בהילוך, בקטורת לא פסלה, ובהכי אכשר רחמנא עכ"ל, הנה כוונת מרן כפשוטו משום דשאני הכא דאי אפשר, אבל מה שכתב הטעם בדם משום שאי אפשר שלא בהילוך, תמוה דהלא אדרבה הולכת הדם אפשר לבטלה בשוחט אצל המזבחה ופליגי ר"ש ורבנן בזבחים י"ד אם מחשבה פוסלת בהולכה. וא"כ עכ"פ אין לומר דבשביל זה שאי אפשר לבטלה פסולה בשמאל. כיון דזה ליתא דהלא אדרבה הולכה בדם אפשר לבטלה. והולכה בקטורת דיוהכ"פ אי אפשר לבטלה:
ז והנה בחידושי הריטב"א כתב תיובתא, ומתניתין דהוליך את הכף בשמאלו, שאני התם דלא בעיא כלי אלא משום דלא אפשר עכ"ל. ולכאורה מה זה ענין דלא בעיא כלי הכא, דמשמע מדבריו דכיון דלא בעיא כלי מעיקר הדין, להכי לא חשיבה הכלי שהוא הכף דליבעיא ימין דוקא, ותמוה דהלא ההולכה לא הוי בשביל הכלי אלא בשביל הקטורת. והקטורת בודאי חשיבה טובא שהיא עיקר הכפרה. ח ח אבל נראה דכוונת הריטב"א דהלא עיקר הדבר דנתחדשה להשתמש בשמאל הוא מטעם דבעיא כף משום דבלא כף ג"כ יכול לקיים ההובאה בפנים ורק מפני שאין זה דרך כבוד, נמצא דהאי כף לא הוי מעיקר הדין, ולא כתיבה כף בתורה ולולא הכף ליתא לדין הולכה כלל, דהרי היה מביא בחפניו נמצא דכל עיקר ההולכה ליתא בתורה ורק אח"כ נולדה מסברת חכמים, והולכה כזו שלא נאמרה בתורה מתכשרא גם בשמאל, ואינו דומה להולכת הדם, דע"כ כתובה בתורה באופן ששחט רחוק מן המזבח והרי זה בכלל והקריבו את הדם שזהו הולכה וקבלה ביחד, נמצא שהולכה זו כתובה בתורה והולכה דיוהכ"פ לא כתובה בתורה. ואפשר להעמיס סברא זו בדברי מרן בתירוץ השני שכתב אע"ג דהולכה בדם פסולה מדאורייתא. משום דא"א שלא בהילוך. הכוונה דבשוחט רחוק מן המזבח ההולכה בהכרח, והולכה זו כתובה בתורה. אבל בקטורת לא פסלה, משום דיש להביא בחפניו לפי מה שכתוב בתורה ולקח והביא:
ט והנה בזה שכתבנו לעיל דע"כ הולכה בשמאל בדם פסלה מדאורייתא. ראיתי בהמאירי כתב וז"ל קבלת הדם והולכתו וזריקתו וכל העבודות שהכפרה תלויה בהן כגון עבודות שבדם וכו' כולן צריכות שתהא עבודתם בימין, ואם עבד בשמאל פסול, אלא שאינו לוקה יעוי"ש. הרי מבואר דחשב הולכה ביחד עם כל העבודות שבדם ובכולן כתב שאינו לוקה, זהו כמו שכתב הרמב"ם מביא"מ בסתם עבודות, נמצא מבואר דגם בהולכה הוא מדאורייתא ודינו כקבלה בדם וזריקה. וביותר כאשר הוכחנו בהוכחה גמורה וברורה כמוש"נ:
י והנה בדבר הולכת הקומץ שכתבנו לעיל דעת הרמב"ם דמכשיר בשמאל. הנה מסוגיא דילן משמע להיפך, וזהו מדבעי מיני' מרב ששת, בדבר הדם ומדוע לא בעי בדבר הקומץ. והנה פירש"י אתי שפיר. וזהו דדוקא גבי דם יש להסתפק מטעם דלא כתיב בה כהונה. משא"כ מנחה דכתיב בה כחטאת וכאשם והנה בחטאת כתיב אצבע, וכל מקום שנאמר אצבע אינו אלא ימין, ובאשם כתיב כהונה, וכל מקום שנאמר כהונה אינה אלא ימין. ולהכי פשיטא להש"ס דהולכה דהקומץ הוא בימין. ורק לגבי דם מיבעי'. ומזה יש לתמוה על הרמב"ם דפסק דכשר הולכה דקומץ גם בשמאל. ובלא"ה תמוה דהלא פליגי בזה רבנן ור' שמעון במנחות כ"ו ושיטת הרמב"ם הוא אליבא דר' שמעון, ותמוה והנה הלח"מ כתב בדעת הרמב"ם דבדיעבד סבר הרמב"ם בר' שמעון דלא בעי כלי שרת, וממילא כשר בשמאל כמבואר בסוגיא שם דזה בזה תליא, יעוי"ש. אבל דבריו תמוהין דהרי הרמב"ם כתב בהדיא בפרי"א מפטוה"מ דשלא בכלי שרת פסולה. וצע"ג:
יא והנה בירושלמי יומא פר"ב ה"א איתא בזה פלוגתא דאיתא שם דאמר ד' יוחנן קומץ שקדש בכלי והקטירו בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל. יהודה בי רבי אומר או מחטאת ביד או באשם בכלי ובלבד בימין, יעוי"ש. הרי מבואר דר' יוחנן סבר דהולכת הקומץ להקטיר כשר גם בשמאל. וא"כ אפשר לומר דהרמב"ם פוסק כר' יוחנן בירושלמי. אבל תמוה טובא דהרי סוגיא דידן מורה דהולכה בשמאל בקומץ פסולה:
יב והנה דברי הרמב"ם בעצמם סותרים. דהרי כתב בהדיא בפרי"ג ממעה"ק הי"ב וז"ל ונותנו על גבי האישים מכלי שרת עכ"ל, מבואר דנתינת השמן על גבי האישים בעינן מכלי שרת, וכן בפרי"א ממסוה"מ ה"ו כתב דאם העלוהו שלא בכלי שרת פסולה. וזה סותר למה שכתב בפר"ב מפסוה"מ הכ"ד: יג ונראה ביישוב שיטת הרמב"ם דהנה בהא דפסול שמאל בהולכה יש לפרש בשני אופנים. א) היינו דיש לפרש שהוא מטעם דבעינן ימין וכשחסר ימין פסולה. ב) יש לפרש דשמאל פסול מטעם שהוא שמאל. ונפק"מ בזה באופן שלא היה ימין, וגם שמאל לא היה. דאם נפרש דחסרון ימין גורם פסול, א"כ גם בזה פסול כיון שעכ"פ אין כאן ימין, אבל אם נפרש דפסול מצד שמאל, א"כ באופן שלא היה ימין, וגם שמאל לא היה באופן זה כשר. ויש להעמיס זה בפלוגתא דפליגי בירושלמי פר"ה דיומא ה"א דפליגי שם בהילוך דשמאל אם דינו מד. יעוי"ש, וע"כ דבזה פליגי דמאן דסבר שדינו כזר מטעם דסבר דשמאל הוי פסול חיובי, ומ"ד שאין דינו כזר סבר דלא חוי דק פסול שלילי דחסר בזה כהן. ובאופן דלא הוי הולכה ממש כהא דקבל בימינו ונתן לשמאלו לא הוי פסול. וזהו שיטת הרמב"ם בזריקה דעל גבי האישים. והנה באופן זה שכתב הרמב"ם מפסוה"מ שמדייק וכתב וז"ל האימורין ואיברי העולות והקמצין והלבונה ומנחות הנשרפות אחר שנתקדשו בכלי שרת אם זרק אחד מכל אלו על גבי האישים בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל הרי אלו כשרים עכ"ל, ומקור הדין בתוספתא בפ"א דזבחים כמו שמציין מרן. והנה בתוספתא איתא אם נתן אחד מכל אלו, והרמב"ם שינה וכתב אם זרק. וע"כ דמפרש הרמב"ם דכן כוונת התוספתא דעל זריקה מכוון התנא. והבדל יש בין נתינה לזריקה וזהו כי בהנתינה אם היתה בשמאל יש בזה פסול חיובי אם נפרש דשמאל הוי פסול מצד עצמו, היינו פסול חיובי. וזה שייך בנתינה בשמאל ממש משא"כ אם לא היתה נתינה בפועל אלא זריקה על גבי האישים, אין כאן פסול חיובי אלא פסול שלילי דחסר בזה ימין. וסבר הרמב"ם דזה אינו בעיכובא לגבי הולכה. וזהו כי בזריקה דעל האישים לא הוי שם הולכה עליה כי אינה הולכה שעל זה אמדה תודה ימין או כהונה, ובזה ע"כ הכוונה דק על פסול חיובי, ולא על פסול שלילי, והיינו מפני כי ביטל בזה עבודה זו דהולכה, וכמו שגבי דם יכול לבטל עבודה זו דהולכה באופן ששוחט בצד המזבח. כן יכול לבטל עבודה דהולכה גבי קומץ ג"כ, באופן שעל ידי זריקה, ומה שחסר ימין בדיקה לא הוי עיכובא כיון שאין זה הולכה. וחידוש דין הוא בהולכה, וסבר הרמב"ם שזהו דין דהתוספתא, וזה הוי לכו"ע בין לרבנן ובין לר' שמעון:
יד רק זה יש להעיר שכתב הרמב"ם דין דחלבים ואיברים עם הקמצים ביחד דמשמע דחד דינא הוא. ובאמת שני דינים נינהו דבחלבים ואיברים ליתא בהו דין דימין מטעם דלא מעכבי כפרו. וכשר גם בשמאל כמבואר בסוגיא דידן, ופשיטא דכשר בזריקה והלא עיקר היושא הוא בקומץ, וכן במנחת כהן, וזהו מנחות הנשרפות שכתב הרמב"ם והנה בתוספתא הם שני דינים רישא בדין חלבים ואיברים. וע"כ הכוונה שזהו כשר בלכתחילה, ע"י זריקה, וגם בנתינה. ובסיפא בדין הקומץ ומנחות הנשרפות הוא דוקא בזריקה כשרים והרמב"ם כללם ביחד כאילו חד דינא אית להו. ואפשר דסבר הרמב"ם דלכתחלה גם בחלבים ואיברים בעינן לימיעבר הולכה בימי, אבל יש לזה סתירה מהא דהולכת איברים דהרגל של ימין בשמאל כמבואר במשנה וברמב"ם בפר"ו ממעה"ק הי"א. ואפשר שזהו רק באופן שנושא בשתי ידיו, וזהו דרך כבוד, אבל כשנושא בידו אחת בעינן ימין. אבל בזריקה כשר גם לכתחילה באופן שעושה גם בשמאל. והנה בספרנו נזר הקודש למנחות כ"ו כתבנו ג"כ ביישוב דברי הרמב"ם, יעוי"ש, אבל יותר נראה כמו שאני כותב בזה עכשיו כמו שנתבאר בס"ד: