אור ברסלב

נזר הקודש - יומא· הרב משה רוזין

דף מז:

דף מז.

א אמר דבי יוחנן בעי רבי יהושע בן עוזאה בין הבינים של מלא קומצו מהו וכו' ומסקנא דספק הוי. ומהדרין לקמיצה בתר כהן שמיני. והנה עיקר הספק בהא דבין הבינים פירשו התוס' בד"ה אלא וכו' משום דכתיב וקמץ הכהן, ודבין הבינים לאו כהן קומץ אלא ממילא עייל להתם יעוי"ש. ולכאורה לפי"ז מדוע אמרינן דספק הוי ולא אמדינן דודאי לאו בכלל קומץ הני דבין הבינים משום דחסר בזה קמיצה דכהן והוי כמו קמיצה דקוף כמו שאיתא כזה במנחות ז' ע"א ונפל ממילא דנעשה כמו שהחזירו הקוף, יעוי"ש. וה"נ כיון דאמרינן דמה שנכנס בין הבינים הרי זה עייל ממילא, א"כ הרי זה כמו שקמץ קוף להאי דבין הבינים, וא"כ בודאי לאו קומץ הוא. והנה לפי"ז יש לעיין מדוע לא קאמר הש"ס כן בפשיטות דזה דבין הבינים לאו קומץ הוא. ומדוע קאמר הש"ס דמספקינן לי' בקומץ גם כן, ומקטירין לי' אחרי הקטרת הקומץ בתורת ספק:

ב ונראה דהש"ס מעיקרא לא סבר האי סברא מטעם דאפשר דזה לא יצא מכלל וקמץ הכהן, מטעם דהסיבה דעייל ממילא ג"כ בא ע"י הקמיצה דהכהן ובסברא זו פליגי שם במנחות, דרב עמרם סבר כן אבל אוקימתא קמייתא שם לא סבר כן וע"כ הטעם בזה משום דסוף סוף הנפילה דממילא בא על ידי מעשה הכהן. וע"כ סוגיא דידן לא סברי כסברת רב עמרם. והתוס' כתבו כן באת"ל דבעי' דרב פפא בבין הבינים של מלא חפניו, סבר כסברת רב עמרם במנחות שם, ולר"פ פשיטא דהקומץ פסול מטעם דחסר קמיצה דהכהן בהנהו דבין הבינים, והפסול בזה משום קומץ יתר שבא בהקומץ מה שלא הוי עליו תורת קומץ: ג נמצא דלדברי התוס' דמפרש בעי' דר"פ באת"ל נמצא דבין הבינים דקומץ לא הוי בתור ספק אלא כל הקומץ פסול מפני הבין הבינים. - ומוכרחים לקמוץ ע"י כהן שמיני דוקא:

ד והנה הרמב"ם לא כתב כלל בהא דבין הבינים בקומץ, ותמוה טובא מדוע דחה סוגיא שלימה בש"ס. וגם תמוה על הנו"כ שלא הזכירו מזה מאומה, וצע"ג:

ה והנה עלתה בדעתי לומר כי זה שכתב הרמב"ם בפרי"ג ממעה"ק הי"ג וז"ל ואם הוסיף בקומץ כגון שהרחיק אצבעותיו וקמץ הרי זה פסול עכ"ל. ופירושו שריחק האצבעות זו מזו, והיינו שיש חלל בין האצבעות, וזהו פירושו של בין הבינים. דע"כ בין הבינים יצוייר גם באדם שמן באופן שלא דיבק האצבעות זו בזו, אלא הפרידן, והרחיקן ונתן ריוח בין הדביקים הוי זה קומץ היתר. ומה לי אם הפרידן במכוון. - או שהמה מפורדין מצד עצמן כמו באדם זקו ודל בשר. ופסול בזה מטעם דהבין הבינים לא נקרא וקמץ הכהן וכשיטת רב עמרם במנחות, וכשיטת התוס' דבעי' דר"פ באת"ל, ובקומץ פסול בודאי:

ו עוד נראה בביאור דברי הרמב"ם באופן אחר והוא היפך ממה שכתבנו. והוא דהרמב"ם סובר דהא דקאמר הש"ס במנחות י"א מלא קומצו כדקמצי אינשי. - ומפרש הרמב"ם בפירוש המשנה וז"ל האמת בסדר הקמיצה והוא מה שלמדנו מהגמרא מה שאמר מלא קומצו כדקמצי אינשי. ונדחו דברי האומר שהוא מהעבודות הקשות עכ"ל. והנה סובר הרמב"ם דהקמיצה כפשוטה בכל האצבעות, ואינו מוחק בגודלו ולא באצבע קטנה כמבואר בפרי"ג ממעה"ק הי"ג, ועי' בכס"מ, ובאופן זה מסיר הקשות. - והנה לפי"ז כיון שאין צריך למחוק מן הצדדין. והנה כי הצדדין הוי כמו בין הבינים, וע"כ זה הוי ג"כ בכלל הקומץ. והיינו מפני שמפרש כדקמצי אינשי כפשוטו, היינו מה שהקומץ מכיל בקרבו כמו שהוא הרי זה מה שאמרה תורה מלא קומצו. ולפי"ז כשהכהן דל בשר, והקמח נכנס בין הבינים. גם זה לא יצא מכלל מלא קומצו, כי מה לי אם יש קמח נוסף מן הצדדין, או שיש קמח נוסף בין הבינים, גם זה לא יצא מכלל מלא קומצו שאמרה תורה לקמוץ כדקמצי אינשי. וזהו אם לא שינה מטבעו דהיינו שלא הרחיק אצבעותיו וכל מה שעשה כטבעו הרגיל, הרי זה נקרא מלא קומצו. ולפי"ז כל הסוגיא דידן דבעי בהא דקומץ של בין הבינים זהו כדקא סלקא דעתין שם במנחות. אבל לפי מה שמסיק רב פפא שם דהקומץ כדקמצי אינשי כפי פירושו של הרמב"ם אין מקום להסתפק כלל בהא דבין הבינים, וזהו מטעם כי גם זה לא יצא מכלל קומץ כדקמצי אינשי. נמצא מבואר שני אופנים בשיטת הרמב"ם. ויש לעיין איזה הצדק. ולדעתי נראה יותר נכון כפירוש האחרון, ולפי"ז הוי בזה ספיקא דדינא דלשיטת התוס' פסול בוראי אם לא קמץ שמיני. ולשיטת הרמב"ם כשר, כמוש"ב:

ז ואם כן הוא שיטת הרמב"ם אתי שפיר ג"כ הא דלא הביא הרמב"ם הספק של בין הבינים. במלא חפניו דבעי רב פפא. והיינו דסבר דבעי' זו אזלא ג"כ אם אמרינן דבין הבינים בקומץ פסול. - אבל אם אמרינן דבין הבינים בקומץ כשר, מטעם דהביאור מלא קומצו כדקמצי אינשי וגם זה בכלל. - א"כ בחפינה ג"כ מלא חפניו כדחפני אינשי, וכמו שאמר רב פפא הכא כן בחפינה. והבין הבינים בכלל מלא חפניו מטעם דזה הוי ג"כ כדחפני אינשי וע"כ הא דבעי ר"פ הכא בדין הבינים במלא חפניו, זהו לפי מה שסבר הש"ס דהקמיצה הוי מעבודות הקשות, אבל לפי מה שסבר רב פפא עצמו במנחות כדקמצי אינשי. - שוב אין מקום להסתפק בבין הבינים של מלא חפניו ביוהכ"פ, וכמוש"נ:

ח והנה ראיתי בהמאירי כתב וז"ל ומה שהוא בין האצבעות סותמין אותו ואינו נראה לא מבחוץ ולא מבפנים והוא הנקרא בסוגיא זו ביני ביני, י"א שהכל בכלל הקומץ, ולא עוד אלא שיש פוסקים כך אף במה שנראה מבחוץ, הואיל והדביק הוא את ידיו כפי היכולת, עכ"ל. - והנה קשה טובא מה שכתב די"א שהכל בכלל הקומץ. דהלא מבואר בסוגיא דספק הוי. והוא בעי' דלא איפשטא, וא"כ היאך יש לומד בפשיטות שהוא בכלל הקומץ כיון דבעי' זו לא נפשטא בש"ס. עוד תמוה ביותר מה שכתב ולא עוד אלא שיש פוסקים כך אף במה שנראה מבחוץ, והיינו דגם מה שנראה מבחוץ בכלל קומץ יחשב. דזה תמוה ביותר דהלא איתא בסוגיא להיפך דהלא קאמר הש"ס דבראי לא תיבעי לך דודאי שירים הוא. וזה לא נדחה בש"ס וא"כ היאך מילאו הפוסקים לומר ההיפך. ועוד לפי מה שכתבו התוס' דבעי' דרב פפא בעי לקמן בין הבינים של מלא חפניו דהוי באת"ל דבקומץ הוי קומץ פסול. נמצא מבואר דעכ"פ אין לומר דבקומץ הוי דבין הביניים שהוא בכלל הקומץ ומקריבין אותו עם הקומץ על המזבח, וצע"ג, ט אמנם לפי מה שביארנו בשיטת הרמב"ם באופן השני דלשיטתו בקומץ דלא הוי מעבודות הקשות מטעם דלא בעינן מחיקה בגודל ולא באצבע הקטנה. ולשיטה זו ע"כ הבין הבינים בכלל הקומץ יחשב, וגם מה שנראה מבחוץ ג"כ בכלל הקומץ מטעם דכל קומץ בא קמח מבחוץ, ובכלל קומץ הוא. וע"כ המאירי נתכוון לשיטת הרמב"ם, וכמוש"נ. י י תוס' ד"ה הדר פשטה בין הבינים ספק. ונפק"מ אי טבלא הוי אם נתערב בחולין שבעזרה וכו'. ותמוה טובא הא הני טעמים הא דטבל לא בטל לא שייך הכא. והיינו לפי מה שמבואר בנדרים נ"ח דטבל לא בטל מטעם דהוי דשיל"מ, וזה לא שייך הכא במנחה מטעם שהוא לאחר הקמיצה דליתא בשאלה. עוד טעם איכא בטבל דלא בטל מטעם דכהיתרו כך איסורו כמבואר בע"ז ע"ג וגם זה ליתא במנחה. וכבר הקשו בזה בקר"א למנחות י"א ובגבו"א הבא. ובנוב"ת האו"ח סימן קי"ד כתב דהכא שייך כהיתרו כך איסורו עפ"י הסוגיא במנחות כ"ו דפליגי ר' יוחנן ור"ה קומץ אימתי מתיר שירים באכילה דר"ה סבר משמשלה בו האור ופירש"י במקצתו. הרי מבואר דהיתרו במשהו, וא"כ אמרינן דכן איסורו ג"כ במשהו. עוד בזה דלא חלקו בין טבל לטבל יעוי"ש:

יא והנה תמהני מדוע לא נימא נפק"מ דאי טבל הוי א"כ הקומץ לא התיר את הבינים כיון דנשאר בטבלו, וא"כ הרי זה כחסר מן השירים, דמה לי אם חסר ממש, או אם הוי חסר מלהיות ניתר עם השירים. דהרי ע"כ בעינן שהקומץ יתיר את כל השירים כולו. ולא דמי לשירים שחסרו בין קמיצה להקטרה. מטעם דעכ"פ עשה הקומץ את ההיתר על כל השירים, משא"כ באופן שנשאר בטיבלא, הרי לא פעל הקומץ על כל המנחה, והרי זה כמנחה שחסרה קודם קמיצה דלכו"ע לא מהני כמבואר במנחות י' ע"א בפלוגתא דר' יוחנן ור"ל. וגם לא דמי להא שכתבו התוס' שם ד"ה אותן שירים אסורים באכילה, דשאני בזה שחסר עליהן המתיר, וצ"ע:

יב עוד מה שכתבו התוס' בדעתיה דכהן תליא מילתא תמוה טובא היאך שייך לומר דאם הכהן בדעתו שתישאר בין הבינים בטיבלא הוי טבל, מה שייך בזה דעתי', אטו בדידי' תליא מילתא, הלא בדינא תליא אם הוא קומץ וגם הבינים בכלל לא מהני מה שבדעתי' שתישאר בטיבלא. ומה שאיתא במנחות כ"ד בדעתו דכהן, התם הפירוש שדעתו על העשרון, ולא על מה שמונח שם יותר מעשרון כמבואר שם, וזהו מפני שדין התורה כן הוא לקמוץ מעשרון:

תוכן העניינים

נזר הקודש - יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה