אור ברסלב

נזר הקודש - יומא· הרב משה רוזין

דף מו.

דף מה:

א אמר ר' אלעזר משום בר קפרא אומר היה ר' מאיר איברי עולה שניתותרו עושה להן מערכה בפני עצמן וסודרן ואפילו בשבת, ופריך תנינא בכל יום וכו' אמר ר' אבין לא נצרכה אלא לפסולין. ופירש"י הנך דאם עלו לא ירדו. ואפילו בשבת תנינא, והיום חמש, ופירש"י והרי יוהכ"פ כשבת. וקשה דכיון דר' אבין מפרש דעיקר החידוש לפסולין אתא. וא"כ הלא אין להוכיח זה מהמשנה דמיירי בפסולין, ושפיר אשמעינן דגם פסולין דוחה שבת. והמשנה שפיר מתפרשא בכשרים שניתותרו, אבל לא מיירי בפסולין. ושפיר משמיענו ר' אלעזר דגם בפסולין כשמשלה בהן האור דוחים שבת. ומצאתי במל"מ בפר"ד ממעה"ק שדחק בזה:

ב ונראה דהנה יש לחקור בהני פסולין דאם עלו לא ירדו, בשמשלה בהן האור. - היאך הדין בשירדו אם יעלו. דהלא בשלא משלה בהן האור מבואר בזבחים פ"ז דאם ירדו לא יעלו, אבל היאך הדין בשמשלה בהן האור. - ונראה דבמשלה בהן האור נפקע הפסול, וכמו שמצינו בזבחים מ"ג ע"ב אמר ר' יצחק אמר רבי יוחנן הפיגול והנותר והטמא שהעלן לגבי מזבח פקע איסור מהן, ומסקנא בשמשלה בהן האור, יעוי"ש, מבואר דבמשלה בהן האור בהני פסולין נתכשרו, ודינם בכשרים, וזהו כוונת רש"י שפירש דמההיא שעתא נעשו לחמו של מזבח, ולפי"ז הא דאמר ר' אלעזר איברי עולה שניתותרו עושה להן מערכה בפני עצמן, ואמר ר' אבין לא נצרכה אלא לפסולין. ודוקא בשמשלה בהן האור. ע"כ הכוונה שמחדש דבשמשלה בהן האור דינן ככשרין, ועושין להן מערכה בשבת. וממילא כשמחדש ואפילו בשבת, ופריך תנינא והיום חמש. שוב אין לתרץ ולומר דהחידוש אפילו לפסולין כיון שכבר חידש לנו דעושה להן מערכה, ממילא מבואר דדינן ככשרים ממש, ולא הוי חידושא דדוחה שבת בפסולין יותר מבכשרים, כיון שגם הפסולים המה כשרים ממש:

ג והנה יש לעי' בהא דתנן והיום חמש דהיינו ביוהכ"פ מוסיפים עוד מערכה עבור האיברים שניתותרו מערב יום הכפורים. וע"כ זה מיירי שיש איברים שניתותרו. דאל"כ היאך מחללין יוהכ"פ לחנם, וא"כ אין זה דומה להא דבכל יום, דבחול שפיר יש לומר דמכינין מערכה שמא יהיה פסולין גם אח"כ בזה היום. אבל ביוהכ"פ ע"כ אין עושין מערכה רק אם יש אברים שניתותרו או פסולין שמשלה בהן האור. וא"כ היאך פסיק התנא ואמר היום חמש. - דמשמע דבכל יוהכ"פ עושין כן. ותמוה:

ד והנה מדברי ר' מאיר שלומד מהקרא דיש בכל יום ארבע מערכות והיום חמש ולומד זה מקרא, משמע שסובר דמסדרין המערכה ביום הכפורים כמו שמסדרין בכל יום, ומשמע שמזמינין מערכה בין שיש אברים שניתותדו או שיש פסולין בין שאין עתה פסולין. אבל פן תהי' אח"כ פסולין. והיינו שכן אמרה תורה לעשות מערכה לזה, ולפי"ז מוכח דגם מספיקא אמרה תורה לעשות מערכה. ויש להוכיח כן מהירושלמי יומא פר"ד ה"ו בהא דאמרו שם ר' אלעזר איברים וכו' ודוחה את השבת וכו' אמר רבי מנא והיום חמש. רבי בון בר חייא בעא קומי רבי זעירה דבר שאינו מעכב דוחה. אמר ליה עדי החדש אינן מעכבין ודוחין וכו' יעוי"ש. וקשה למה מביא מעדי החדש, הלא ידוע דאברים ופדרים אינן מעכבין ודוחין את השבת. ועל כן נראה דכוונת הירושלמי בהא דקאמר והיום חמש דהכוונה דמזמינין מערכה טרם שידענו שתהי' פסולין להקריבן על המערכה הלזו הבאה בפני עצמה. על זה מביא מעדי החדש שמחללין שבת גם על הספק. פן לא יהיו צריכין להם כגון שיבואו אחר הקרבת הקרבן התמיד של בין הערבים:

ה והנה לפי מה שפירשנו דכל עיקר חידושא דר' אלעזר למימר דבשמשלה בהן האור דין הפסולין ככשרים ממש א"כ ע"כ הא דאמר ודוקא בשמשלה בהן האור, מיירי בפסולין דוקא, אבל בכשרים לא בעינן משלה בהן האור. והתוס' פירשו דגם בכשרים בעינן משלה בהן האור, דאל"כ אמרה תורה עולת שבת ולא עולת חול בשבת, אבל זה לא קשה, דשני דינים נינהו דבפסולין בעינן משלה בהן האור. אפילו אם הם שייכים ליום שבת דהיינו שנפסלו בשבת, או אפילו אם הם מערב שבת, מ"מ אם משלה בהן האור נתכשרו, ובכשרים בעינן משלה בהן האור, ג"כ מטעם זה דהמזבח מכשיר גם האיסור הזה שאמרה תורה ולא עולת חול בשבת והרי זה פסול מטעם עולת חול והמזבח מכשירו כשם שהוא מכשיר פסולים:

ו והנה התוס' שם הקשו מהא דאיתא בשבת כ' שדרשו מהא דכתב בכל מושבותיכם למישרי אברים ופדרים, וע"כ הנהו איברים ופדרים דחול דאי של שבת מעולת שבת בשבתו נפקא. ותירץ הרב ר' יוסף פורת דלמישרי איברים ופדרים של שבת, דאי מעולת שבת בשבתו ההיא בשחיטה וזריקה מיירי. אבל אברים ופדרים כיון דיכול להקטיר במוצאי שבת לא דחי שבת. והקשו התוס', דא"כ היאך גמרינן מהא דעולת שבת בשבתו דחלבי שבת קרבין ביוהכ"פ או ביו"ט הסמוך לשבת, דע"כ אין לפרש על שחיטה וזריקה לומר דיכולין להקריב קרבן של שבת ביוהכ"פ. דהרי קיי"ל עבר זמנו בטל קרבנו, ומתרצים התוס' אח"כ דיש לפרש באופן שאם נאנסו ולא שחטו קרבן שבת בשבת ושחטו אותו ביוהכ"פ או ביו"ט, יעוי"ש. והנה זה תמוה טובא דהיכן מצינו תשלומין לקרבן שזמנו קבוע והלא כתיב זבח ונסכים דבר יום ביומו, ודרשו בתמורה י"ד שאם עבר זמנו בטל קרבנו. - ועוד דאם יש תשלומין א"כ לא נקרא זמנו קבוע. - ומצאתי במל"מ שם שדחק בזה, וכתב דהוי אמינא שבקי' לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשי' דבאופן שהיו אנוסין יש לו תשלומין יעוי"ש. אבל דבריו דחוקין מאד דהיאך ס"ד לומר כן דיש תשלומין לקרבן שזמנו קבוע:

ז ונראה דכוונת התוס' דיש למידרש עולת שבת בשבתו שהכוונה דשבת אחרת משלים לאותו שבת. ומזה נדרש דחלבי שבת קריבין ביוהכ"פ, וכדפירש"י בשבת קי"ד. והכוונה בששתי שבתות סמוכין זה לזה כמו יוהכ"פ ושבת הסמוכין או שבת ויו"ט סמוכין, ובזה אמרה תורה ששתי השבתות הסמוכין הם כיומא אריכתא, ומה שחסר בזה משלים השני. ויש להמתיק זה משום דבקדשים הלילה הולד אחר היום, וממילא מוצאי יוהכ"פ בליל שבת, הלילה שייך ליוהכ"פ במה שנוגע לדינא דקדשים, ולענין אברים ופדרים פשיטא שתורת יוהכ"פ עליהן, ומזה נלמד דחלבי שבת קריבין ביוהכ"פ. וכיון דהלילה נחשב ליוהכ"פ, א"כ יש לומר דגם למחר ביום השבת נמשך אחרי הלילה להיות בכחו להשלים מה שחסר ביום שלפניו, דהיינו ביוהכ"פ, ותצא מזה שאם היו אנוסין ולא הקריבו התמיד ביוהכ"פ שיש להקריבו גם ביום השבת, ובאופן זה לא נקרא תשלומין כיון שאנו סוברים דהני תרי שבתא כחדא נינהו לענין זה, כן נראה בביאור כוונת התוס'. ומסקי התוס' דלאחר שרבתה תורה למישרי איברים ופדרים של שבת עצמו דמותר וגם מצוה איכא להקטירם אעפ"י שאפשר להקטירם במוצאי שבת, ממילא מוקמינן קרא דעולת שבת בשבתו למישרי חלבי שבת דקריבין ביוהכ"פ, או ביו"ט, והיינו דמוקמינן קרא במסתברא. ולא דרשינן לומר דאיתא לתשלומין לעצם הקרבן בהני תרי שבתי הסמוכין. - זהו מה שנראה בביאור דברי התוס': ח שם, ופליגא דרב הונא דאמר תחילתו דוחה סופו אינו דוחה. וקשה מה שייך לומר ופליגא דהלא ר"א משום בר קפרא אמר משום ר' מאיר, דהיינו ר"מ שאמר והיום חמש, וסבר דעושין מערכה בשביל איברים שניתותרו, ולמד כן מקרא להכי סבר ד"מ שדוחה שבת, אבל רבנן דפליגי על ר"מ ולא סברי למערכה זו ע"כ סברי רבנן דאינו דוחה שבת, וע"כ דב הונא אליבא דרבנן קאמר. וע"כ סבר הש"ס דרב הונא אמר כן אליבא דכו"ע דהיינו ר"מ סבר כן דסופו אינו דוחה שבת. - וע"כ הא דקאמר ר"מ והיום חמש. היינו באופן שהיה שבת ויוהכ"פ סמוכין ועושין מערכה לחלבי שבת דקריבין ביוהכ"פ, וכן משמע מפירש"י ד"ה ופליגא דפירש"י דבכל יום הוא לבר משבת, וזה קאי אליבא דר"מ. וכן משמע מדברי התוס' ד"ה תחילתו דמפרשי בדברי רב חסדא, דסופו איברים שניתותרו אין דוחין היינו שאין עושין להן מערכה בפני עצמן, יעוי"ש, וזה קאי אליבא דר"מ, וזהו שקאמר הש"ס ופליגא דהיינו אליבא דכו"ע. והנה בירושלמי דיומא שכתבנו לעיל מסיק כן דאיברים שניתותרו עושה להן מערכה אף בשבת. ומשמע דסבר הירושלמי שגם רבנן דר"מ סברי כן, והוא מדלא אמרו שם דרבנן פליגי בזה. ותמוה דהלא יש לומר דרבנן דלא סברי דעושין מערכה לזה אפשר דאין מחללין שבת על זה. וע"כ דסבר הירושלמי דגם רבנן מודו דמחללין שבת בעצם הקטרה, דהיינו להקטירן בשבת, ודק במערכה מיוחדת פליגי רבנן. אבל בעצם ההקטרה גם רבנן מודו. וממילא ר"א משום בר קפרא שאמר ואפילו בשבת גם אליבא דרבנן אמר כן. והיינו דאין לנו לעשות פלוגתא רבתי בין ר"מ ורבנן. וכן כתב המל"מ שם, ומביא ראיה מהא דהקשו התוס' מהא דקאמר עולת שבת בשבתו ולא עולת חול בשבת, ואם בר קפרא אליבא דר"מ אמר, א"כ דלמא דרשא זו אליבא דרבנן יעוי"ש. ולפי מה שביארנו כן הוא שיטת הירושלמי. והרמב"ם פסק כר"ה דסופו אינו דוחה שבת. וגם חלבי שבת אינן קריבין ביוהכ"פ כמבואר בפר"א מתו"מ ה"ז, וגם פסק כר' יוסי דאין עושין מערכה:

ט והנה אנן קיי"ל כרב הונא דאיברים של ערב שבת אינם דוחים את השבת שהתמיד תחילתו דוחה וסופו אינו דוחה לא מיבעי' פסולים אלא אפילו כשרים, וכן פסק הרמב"ם בפר"א מתו"מ ה"ז. אבל יש לעיין היאך הדין באיברי תמיד של שבת עצמו שנפסלו באופן שאם עלו לא ירדו, אפשר דבזה לא נדחה דינא דבר קפרא כיון שזה נקרא תחילתו דהרי הוא של התמיד שבת עצמו. ומצאתי במל"מ שם בפר"א מתו"מ ד"ה ודע שחקר בזה על שני אופנים בין אם משלה בהן האור, או גם בשלא משלה בהן האור, יעוי"ש: י ונראה דיש להוכיח מסוגיא זו עצמה בזה דפריך הש"ס לבר קפרא ואפילו בשבת תנינא והיום חמש, ומשני איצטרך סד"א ה"מ היכא דחל יוהכ"פ להיות אחר השבת דחלבי שבת קריבין ביוהכ"פ, ועל זה פריך רבא מאי האי דלא חייש לקמחיה הא בכל יום תנן. ואם אמרינן דהאיברים שנפסלו בפסול דאם עלו לא ירדו דקריבין בשבת לכו"ע. א"כ היה יכול הש"ס לשנויי דהא דתנן והיום חמש, היינו מערכה להאיברים שנפסלו בקרבנות של יוהכ"פ עצמו באופן שאם עלו לא ירדו, וזה שייך בכל יום הכפורים והיינו גם אם חל יוהכ"פ באמצע השבת. ומדלא קאמר הש"ס כן, ע"כ מוכח דסבר הש"ס דהקרבנות פסולין אף בקרבן של אותו יום ממש אין לו יתרון לענין זה לדחות יוהכ"פ וע"כ הטעם בזה דכיון שנפסלו, אעפ"י שיש מצוה להקטירן מטעם שאם עלו לא ירדו. - אבל אינם שייכים להקטרה דמועדו האמורה בתורה דוקא, על אותן קרבנות שהם חובה ליום. ולא באופן שהוא רק בגדר מצוה, ואינם מסלקים החוב של החובת היום. ולא מיבעי' בשלא משלה בהן האור, אלא אף בשמשלה בהן האור. הנה המשלה בהן האור ע"כ אף שעל ידי זה נעשה ככשרים, אבל לא נעשה על ידי זה קרבן הבא לשלם מה שחובה הוא ליוהכ"פ, דהרי מקריבין במקומם קרבן אחר. ואפילו באופן שאין נדרש לקרבן אחד, דהיינו שהאיברים ופדרים נפסלו והקרבן נשאר בכשרותו, ואינם מעכבים את הקרבן. - ולא נדרש לקרבן אחר, מ"מ כיון שהם פסולים. אינם שייכים להקרבן של החובת היום ורק מצוה בעלמא איכא בזה להקריבן מטעם דנעשו לחמו של מזבח. - והרי הם כאילו הם מערב יוהכ"פ. ולהכי פשיטא להש"ס דלמאן דלא סבר כבר קפרא הנה כמו שאין מקריבין איברים ופדרים של ערב יוהכ"פ ביוהכ"פ. הנה כמו כן אין מקריבין האיברים ופדרים שנפסלו מהקרבן של יוהכ"פ עצמו, ולהכי מוקי הש"ס בחלבי שבת קריבין ביוהכ"פ, ורבא פריך על זה הא בכל יום תנן יא ועוד נראה מהא דהקשו התוס' בהדרשא עולת שבת בשבתו ולא עולת חול. מהא דאיתא בשבת כ' בכל מושבותיכם למישרי איברים ופדרים, ועל כרחך איברים ופדרים של ערב שבת דאי של שבת מעולת שבת בשבתו נפקא יעוי"ש, וקשה הלא אפשר לומר דהקרא מלמדנו על של שבת עצמו היינו בהקרבן של שבת שנפסל באופן דאם עלו לא ירדו. וגם בתירוץ הרב ר' פורת שמתרץ דמעולת שבת בשבתו יש לפרש בשחיטה וזריקה, ומדוע לא קאמר דעולת שבת בשבתו יש לומר דהיינו הקרבן שנפסל היום ומקריבין האיברים בשבת, מכל זה מוכח דאין שום יתרון להקרבן שנפסל אף גם בהקרבן של שבת עצמו, ודינו כמו האיברים ופדרים מערב שבת:

יב תוס' ד"ה תחילתו וכו'. לענין קרבן הבא בטומאה אם מקטירין בטומאה, עי' בספרנו נזר הקודש לזבחים דף פ"ד דף הספר:

תוכן העניינים

נזר הקודש - יומא

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה