נזר הקודש - יומא· הרב משה רוזין
דף מה:
בתוס' ד"ה סודרן ע"ג כבש או ע"ג סובב, אבל ע"ג יסוד לא דא"כ היה נפסל בלינה אם ירד, אבל סובב שהוא מחצי המזבח ולמעלה הרי הוא כמזבח, ואין לינה מועלת בראשו של מזבח, וכן כבש, ריב"א. והנה לפי"ז קשה טובא למ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח, וזהו רבא דסבר הכי בזבחים פ"ז, וא"כ תקשה לרבא מברייתא זו דסבר האי תנא דסודרן ע"ג הכבש והסובב, ולא ע"ג היסוד, והיינו דע"ג הסובב לא נפסל בלינה וע"ג היסוד נפסל בלינה. ונראה דרבא מפרש דלהכי לא נפסל ביסוד היינו משום דכל זמן שלא ירד מן המזבח לכו"ע לא ירד. - אבל אם הניחן על היסוד הרי זה ירידה ממש מן המזבח, משום דיסוד לאו מזבח הוא לענין זה, ולמ"ד אין לינה מועלת בראש המזבח אם הניחו ע"ג סובב לא נפסל בלינה וגם אם ירד יעלה, וע"ג יסוד נפסל בלינה אם ירד כמו שדייקו התוס', אבל רבא יפרש דע"כ יסוד הרי זה ירד ממש, וא"כ איכא תועלת בהנחה ע"ג הסובב דישנן בהקטרה כל זמן שלא ירד:
ג והנה בגבו"א הקשה דאם אמרינן אויר מזבח לאו כמזבח א"כ איפסלו האיברים בשעה שמעלן מהסובב ע"ג המזבח והרי זה ירידה עכת"ד, ונראה דלפי מסקנת הסוגיא שם בזבחים פ"ח אמר רב אשי אי דנקט להו בראש המזבח ה"נ ופירש"י דהיכא דגברא בראש המזבח קאי ונקט להו לא מבעי' לן באויר המזבח מטעם דהנחת גופו בראש המזבח כהנחת קרבן דמי. איברא דיש לומר דכוונת הגבו"א מדוע לא הקשה הש"ס מברייתא זו. ונראה דאפשר לומר דכמו שמשני התם בהא דכבש מקדש פסולין ואי אויר מזבח לאו כמזבח, אויר כבש נמי לאו ככבש דמי היאך מסיק לי' מכבש למזבח, ומשני דנגיד ליה, וזהו שגורדן מן הכבש למזבח, ואינו מגביהן יעוי"ש. ה"ג אפשר לומד דמשיך להו על דופן הסובב. עד דמטא למזבח. ואעפ"י שאי אפשר בלא הגבהה ג"כ. אמנם כיון דנגעי האיברים בהדופן של הסובב. לא נפסל. מטעם דלא נחשב ירידה מן המזבח כל זמן שיש להם נגיעה במזבח שהוא הסובב שדינו כמזבח: ד עוד תירצו בתוס' ח"ל ועוד אפשר דאיסור יש להורידו מן המזבח, אבל כשסודרן על הסובב והכבש לא מקרי ירידה עכ"ל. ביאור דבריהם דסברי בתירוץ זה השני דיסוד הוי ירידה והרי זה כעין מעלין בקודש ולא מורידין, וכשמורידין מן המזבח ליסוד הוי איסור מטעם הורדה, אבל לענין פסול לינה משמע דגם בשמונה על היסוד לא נפסל בלינה. ולתירוץ הראשון נפסל בלינה ג"כ בשמונחין על היסוד: