נזר הקודש - יומא· הרב משה רוזין
דף מג:
א לימד על טבו"י שכשר בפרה. יש לעיין היאך הדין בטבו"י דטומאה יוצא מגופו, כגון זב בעל שתי ראיות, וכמו כן זבה של שומרת יום כנגד יום, דלא הוי בר כפרה. אבל הטומאה חמירא טובא מפני שהטומאה יוצא מגופו. והנה מדקאמר הש"ס טבו"י משמע איזה טבו"י שיהיה. אמנם לפי מה שכתבו התוס' מדוע לא אמרינן דרבתה תורה מחוסר כפורים אבל טבו"י לא, ותירצו משום דמוקמינן קרא בטומאה דאותה פרשה, יעוי"ש. וא"כ אין לרבות טבו"י דטומאה יוצא מגופו דלא הוי טומאה דאותה פרשה, וצ"ע:
ב והנה תצא מזה נפק"מ לדינא לענין פרישה דכהן השורף את הפרה דמפרישין אותו גם מביתו מחששא דבועל נדה כמבואר בפר"ב דפרה. והנה בפרישה דכהן גדול פריך הש"ס לעיל דף ו' דאם אמרינן בועל נדה כנדה למחר היכי עביד עבודה והא בעי הערב שמש ומשני רב דימי מנהרדעא דמפרישין לי' שעה אחת סמוך לשקיעת החמה, יעוי"ש. והנה בועל נדה משמע דנחשב לטומאה יוצא מגופו מטעם דכתיב ותהי נדתה עליו, וכן יש לדייק מדברי הרמב"ם בפר"ז מתרומות ה"ט כמו שמדייק שם הרדב"ז, יעוי"ש. ואם אמרינן טומאה יוצא מגופו באופן שלא הוי מחוסר כפורים דינו כמגע טמא מת, וא"כ לא בעינן לאפרושי כהן השורף את הפרה סמוך לשקיעת החמה. מטעם דיכול לטבול ביום העבודה מטעם דטבו"י כשר בפרה. אבל אם אמרינן דבכל אופן טומאה יוצא מגופו לא התירה תורה טבו"י, א"כ דין כהן השורף את הפרה בכהן גדול דמפרישין אותו סמוך לשקיעת החמה, ולפי"ז איכא נפק"מ טובא לענין פרישה דכהן השורף את הפרה, אמנם דעת התוס' במוע"ק ט"ו ד"ה ובועלי נדות וכו' דבועל נדה לא חשיב טומאה יוצא מגופו: ג והנה בעיקר הפרישה דסמוך לשקיעת החמה לא כתב הרמב"ם. - ואפשר שטעמו מטעם הברייתא הובא לעיל ו' ע"ב דכל חייבי טבילות טבילתן ביום, וגם בועל נדה בכלל, אבל תמוה מדוע לא הביא הרמב"ם זה הדין דבועל נדה הטבילה ביום, וצ"ע. - והמאירי כתב בועל נדה אף בודאי אעפ"י שהוא כנדה חלוק הוא ממנה לענין זה, ורשאי לטבול בשביעי כשאר חייבי טבילות, יעוי"ש. וזהו ע"כ לפי המסקנא בש"ס, וכן כתב הריטב"א דבועל נדה דינו כזב וטובל ביום. - אבל תמוה על הרמב"ם שלא הביא הא דבועל נדה היאך דינו, ובפר"א מהל' מקואות ה"ו כתב לדין טבילה דהטמאים, וכן כתב בפר"ד מאי"ב ה"ו ולא הזכיר הטבילה דבועל נדה מה דינו אם טובל ביום אמנם מהא דלא הביא בעבודת יוהכ"פ דהפרישה תהיה סמוך לבין השמשות, משמע דסבר דבועל נדה טובל ביום. אבל מדוע לא כתב בהדיא דינא דש"ס. וצ"ע:
ד שם, אני וביתי ובני אהרן וכו', והקשו בתוסי"ש למה אמר ואני כיון שכבר אמר בוידוי קמא וכו', יעוי"ש. ונראה דהכהן גדול מחויב מצד ערבות כיון שהם משפחתו. ועבירות של הכהנים מחויב הכהן גדול מצד מחאה כדין גדול שבמשפחה: