נזר הקודש - יומא· הרב משה רוזין
דף מג.
א אלא למ"ד לדורות בכהן גדול השתא כהן גדול בעינן בכיהונו מיבעיא. והנה לכאורה אפשר לומר דנפק"מ לענין אבנט דלא יהיה של ברץ אלא באבנטו של כהן הדיוט שהוא של כלאים. ולזה אמרה תורה הכהן בכיהונו. וע"כ צריך לומר דמאן דבעי כהן גדול לדורות הוא משום דיליף חוקה חוקה מיוהכ"פ ע"כ דומיא דיוהכ"פ בעינן לגמרי. - והיינו בהארבעה בגדים בגדי לבן כמו שדרשו בספרי. וע"כ האבנט היה של בוץ:
ב שם, וקטן שאין בו דעת אשה מסייעתו ומזה. ויש לעיין לפי מה שכתבתי לעיל דבעינן כוונת המזה לטהר. וא"כ היאך מהני הזאה דקטן לטהר. והלא קטן אין לו כוונה כדאיתא בחולין י"ב. והנה לכאורה מזה ראיה לשיטת התוסי"ש דלא בעין כוונת המזה לטהר. אבל לשיטת הרמב"ם והרא"ש שכתבנו לעיל דבעינן כוונה לטהר קשה הא קטן אין כוונה. ודוחק דכיון דהאשה מסייעתו ומהני כוונתה. זה ליתא, חדא דלאו כו"ע סברי דמהני כוונת הגדול העומד על גביו. עי' תוס' גיטין כ"ג, וברשב"א חולין שם. ועוד מדוע לא נחתו לזה הראשונים, וצ"ע:
ג תוסי"ש ד"ה אשה מסייעתו ומזה, במס' פרה פרי"ב תני אשה מסייעתו ומזה ואוחזת לו במים וטובל ומזה, פירש שלא אחזה אלא במים דוקא, אבל אם אחזה בידו הזאתו פסולה, יעוי"ש, וכוונתם דבעינן שתהי' הזאה באחד, ולא בשנים דהיינו אחד כשר ואחד פסול. ומסתברא דזה מיירי באופן שאין הקטן בעצמו יכול לעשות בלא סיוע דהפסול. ובאופן זה לא הוי מסייע אין בו ממש כההיא דשבת צ"ג, יעוי"ש, ולפי פירוש התוסי"ש עיקר הכוונה להודיענו כי מה שהאשה אוחזת במים לחודיא אעפ"י שהקטן נצרך לזה, וזהו מפני שאין בכחו לאחוז במים ולהיות מזה, מ"מ כיון שאין האשה מסייעתו בעצם הזאה, זה לא נקרא כשר ופסול:
ד ויש לעיין האשה האוחזת המים אם נטמאת מטעם נושא מי חטאת. ומקום הספק לפי מה שכתבו התוס' בנדה ט' ועו"מ דבנושא לצורך הזאה לא נטמא. ויש לחקור אם זה נקרא לצורך הזאה כיון שהקטן טובל בהמים שהאשה אוחזת. או"ד כיון שרק במקרה זו הוי לצורך מפני שהמזה הוא קטן: