נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין
דף קלה:
ואב"א שותפות עכו"ם בתרומה רבנן חיובי מחייבי, היינו חלקו של ישראל, ופירש"י ואע"ג דמצאנך ממעט שותפות עכו"ם, אבל דגנך אינו ממעט שותפות עכו"ם מטעם דדגן כמאן דפליג דמיא אבל צאן כל בהמה ובהמה יש לעכו"ם חלק בה ולא קרינא בחדא מינייהו צאנך. ולכאורה הא גם בדגן יש להעכו"ם חלק בכל גרגיר וגרגיר, וא"כ מאי שנא צאן מדגן. ואפשר דהכוונה דפלגא בדגן ג"כ נקרא דגן כדאיתא בברכות ל"ז ע"א כמו חלקא טרגוס שהן מיני דגן, אבל צאן פלגא דצאן לאו צאן מקרי דחצי צאן לאו צאן הוא. ולהכי יש לחייב בשותפות עם נכרי כיון דגם פלגא דדגן נקרא דגנד:
אבל אכתי יש להבין דהרי אעפ"י שגם פלגא נקרא דגנך, אבל היאך יתחייב במעשר על הפלגא, אבל זה ניחא כיון שנקרא דגן הפלגא שיש לו בכל חטה וחטה שפיר נתחייב במעשר, וצריך לעשר מיני' ובי' כמו שפירש"י לקמן. ומה שהקשה המהרש"א דלרבי דסבר אין ברירה, הרי חלק של העכו"ם ג"כ יש פלגא חיוב או כולו חיוב, ולמה אמרינן כמאן דפליג. נראה דגם חלקו של נכרי מחויב במעשר מספק, וכן פירש"י בגיטין מ"ז ד"ה טבל וחולין וכו', שפירש ואף חלקו של העכו"ם הלוקח מן העכו"ם צריך לעשר יעו"ש. וכן יש לדייק מרש"י הכא שכתב אלא אין ברירה וגם זה שנשאר חציו טבל וחציו חולין, משמע דגם מה שביד עכו"ם הוא ג"כ חציון טבל וחציו חולין, וע"כ כוונת רש"י הא דפירש דכמאן דפליג דמי וחציו של עכו"ם פטור היינו רק למאן דסבר דאמרינן ברירה, ולדידן דלית ברירה ע"כ כן הוא דחלקו של עכו"ם ישראל הלוקח מן העכו"ם חייב לעשר בשביל הפלגא דחיוב: והנה התוס' שם בגיטין הקשו לרש"י מהא דאיתא שם בגיטין דאם אין ברירה לא משכחת דמייתי ביכורים למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי, והקשו הא לרש"י דאפילו אם אין ברירה ע"כ יש לו חלק המגיע לו בודאי ויש לו להביא בכורים, והפלגא דחולין מצי מקדיש ליה יעו"ש:
אבל נראה דיש לומר דרש"י סבר כן בהדגן שגדלו בהשדה דכל גרגיר וגרגיר של שניהם, אבל בחלוקה דקרקע סבר רש"י דאם אין ברירה יש לומר דהחלק שנטל שמא הוא של חבירו, והיינו שיש הבדל בין חלוקה דקרקע שאינו מבורר איזה חלק שלו הוא, וא"כ איכא ספק שכל הפירות שגדלו בהשדה הוא של חבירו משא"כ כשזורעים שדה בשותפות, והפירות גדלו בשותפות אמרינן דשייכות השותפות בכל גרגיר וגרגיר גמ'. ורבנן עכו"ם לאו בר חיובי הוא ישראל בר חיובא הוא. ויש לעיין היאך הדין בישראל והקדש שותפין אם חייב בראשית הגז, ויצוייר שותפין בהקדש כגון דאמר ראש זה הקדש לבדק הבית דאיתא בערכין ד' ע"ב דהוא והקדש שותפין בו, והיינו בהמה בעלת מום, ומסתברא דפטור, והיינו דכמו שממועט שותפות עכו"ם מפני שאינו בר חיובא, הנה כמו כן יש למעט הקדש גם כן מפני שאינו בר חיובא. ולפי"ז קשה הסוגיא דלעיל דבעינן צאנך למעט הקדש היכא דהגיזה של חולין והצאן כולו להקדש, וקשה הלא גם אם חציו של הקדש פטור, ומכש"כ כשכולו הקדש פטור, ואפשר דשאני היכא דהגיזה כולו הוא חולין דזה עדיף משותפות דגם הגיזה הוא רק חצי גיזה שלו: