אור ברסלב

נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין

דף קל.

דף קכט:

משנה הזרוע והלחיים נוהגין בארץ ובחוצה לארץ, פירש"י משום דבעי למימר בחולין אבל לא במוקדשין נקט להו יעו"ש. והיינו משום דהוקשה לרש"י הלא הוי זה חובת הגוף ופשיטא דנוהגים גם בחוצה לארץ להכי פירש"י דנקט להו משום דבעי למעט מוקדשין, אבל קשה הלא בעינן למיתני לאפוקי מר' אילעאי דסבר דאינו נוהג בחו"ל מטעם דגמר נתינה נתינה מתרומה, והמהרש"א הקשה בזה, ועי' בגיוה"ש מה שהעיר מדברי רש"י לקמן. ועוד בעיקר דברי רש"י יש להבין מה זה טעם משום דבעי מוקדשין, ועוד מדוע לא פריך הש"ס לר' אלעאי ממשנתינו:

ונראה דהנה גם לר' אלעאי דפטר ממתנות כהונה בחו"ל, הלא יש לומר דאעפ"י כן היו נוהגין בזה במקומות הסמוכין לארץ ישראל כמו שהיו נוהגין בתרומות ומעשרות כדי שלא לשתכח תורת מתנות ולהכי שפיר תנא התנא בהמשנה דהיו נוהגין בחוצה לארץ, דע"כ דינא דר' אילעאי רק להשמיענו דליכא חיוב בחו"ל, אבל אין בזה איסורא ולהכי היכי דנהוג נהוג, עי' בריטב"א, משא"כ במוקדשין דאיכא איסור ליטול המתנות כהונה מהכהן הזוכה בהקרבן, ועוד דהתורה אמרה בפירוש למעט מאותם, וזהו כוונת רש"י לפרש שלא תקשה לר' אילעאי מהמשנה דקתני שנוהג בחו"ל, להכי מפרש רש"י דכוונת התנא לאשמעינן דנוהג בחו"ל, היינו שלא דמי להא דמוקדשין דהתם במוקדשין הוי פטור מעליא מצד מיעוט הכתוב, ואסור לשנות, וזה הוי היפך המתנות כהונה דאעפ"י שפטור מצד הדין. אבל עכ"פ נוהגין גם בחו"ל:

רש"י. ולדן וחלבן אסור וכו' ואם נולד לפני פדיונן מאי איריא הני אפילו קדם מומן להקדשן נמי ילדו לפני פדיונן אסור. והקשה בתוס' יו"ט וז"ל, ותמהני דרש"י היה יכול לפרש דלפני פדיונן מיקדש נמי קדשי דהרי איתא בבכורות ומפיק ליה מאם זכר לרבות ולד בעלי מומין יעו"ש. וביאור דבריו, דכיון דקדוש לקרבן וא"כ לא שייך למיתני אסור, אבל יש להעיר דהלא איתא שם ט"ו ע"ב, אותן ולדות שלאחר פדיון תהא עליהן לפני פדיונן מיפלג פליגי בהו איכא למ"ד קדשי ליקרב, ואיכא למ"ד קדשי לרעיי', יעו"ש. והנה זה ניחא למ"ד קדשי ליקרב, אבל למ"ד קדשי לרעייה, והיינו שירעו עד שיסתאבו ויפדו ויפלו דמיהן לנדבה, ולפי"ז למ"ד זה דלרעייה הלא גם בקדם מום להקדשו כן הדין דהנולד קום פדיון נפדה ודמיו יפלו לנדבה, וזהו כוונת רש"י ואם נולד קודם פדיון אפילו קדם מומן להקדשן נמי ולדן אסור, רק איכא נפק"מ שבאלו נפדין הולדות תמימים מטעם שלא יהא טפל חמור מן העיקר:

והיינו הא דתנן הכא אסור, מבואר שם בבכורות דלר"ה דסבר כונסן לכיפה והן מתים ובשם ר"ח אמרו דסמוך לפדיון אין מתפיסן לשם אותו זבח, ואסור בהקרבה, וגם אינם בפדיון משום דלא אלימא למיתפס פדיונן. וכן פסק הרמב"ם בפר"א מא"מ יעו"ש. וזהו הכוונה הא דתנן הכא אסור, נמצא דלמ"ד בקדם הקדשן את מומן דולדן לרעייה דינם שוה למקדיש בע"מ דהולד נפדה ודמיו לנדבה, וכוונת רש"י לפרש המשנה למ"ד דלרעייה:

אמנם התוס' יו"ט הקשה משום דסבר דהולד קרב לקרבן, וזהו כשיטת הרמב"ם דפסק בפר"א מא"מ הי"א, דהולד קרב ובזה תקשה מדוע לא פירש"י אליבא דהלכתא, אבל יש לומר דרש"י סבר דזה תליא בהא דפליגי שמואל ורבא אליבא דר"א בתמורה י"ח במקדיש נקבה לעולה וילדה זכר דיקריב עולה, אבל לרבנן דסברי ירעה עד שיסתאב, א"כ ה"נ ירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו עולה. אמנם תקשה להרמב"ם בהא דפסק בפר"ד מהל' תמורה ה"ה בהפריש נקבה לעולתו וילדה אעפ"י שילדה זכר ירעה עד שיפול בו מום ויביא בדמיו עולה, ומדוע פסק הכא דהולד קרב, ועי' בלח"מ שם: ונראה דסבר הרמב"ם דשאני במפריש נקבה לעולה דהקדושה דחויה מעיקרא וממילא הולד מכח קדושה דחויה באה, להכי אעפ"י שנולד זכר וראוי לעולה אבל מפני שחל עליו דחוי מכח האם להכי פסק דירעה עד שיסתאב ויביא בדמיו עולה, משא"כ הכא שהקדיש בהמה תמימה וחלה עלי' קדושה ואח"כ נולד בה מום, וילדה ולד, הנה כיון שהחלות הקדושה היתה בלא דחוי, ורק אסור להקריבה מפני המום, וסבר הרמב"ם דהמום אינו עושה פגם בהקדושה, אלא איסור גרידא מונח עלי' שאסורה לגבי המזבח אבל כיון שהולד אין בו מום לא נפגם הולד מפני אמו, וגם אין חסרון בהקדושה, ולהכי פסק הרמב"ם דקרב לקרבן:

וע"כ דסבר הרמב"ם דבזה פליגי אמוראי דמ"ד קרב סבר סברא זו דהמום אינו פוגם בהקדושה, ואינו דומה להא דמפריש נקבה לעולה, ומ"ד דלרעייה סבר שזהו הדין דמפריש נקבה לעולה מטעם דסבר דהמום פוגם בעצם הקדושה ג"כ:

וראיה לזה מדלא נחית הש"ס לאתויי לזה הא דפליגי דבי מאיר ורבנן שם בתמורה, להכי סבר הרמב"ם דשאני ענין זה מפני שאין הנושאים שווים: והא דבמקדיש בעלת מום ונולד הולד קודם פדיון נפדה בתמימותו ויוצא לחולין ומ"ש ממקדיש נקבה לעולה הולד רועה עד שיסתאב ויביא בדמיו עולה, ולכאורה במקדיש נקבה לעולה הרי זה כמקדיש בעלת מום, ומ"ש בולד זה מזה, אבל העיקר בזה דשאני מקדיש לדמים לכתחילה, וזהו הדין הכא דהקדיש לדמי קרבן והתם הקדיש הנקבה להקרבה היא עצמה וכיון שקדושה דחויה היא להכי חל הדיחוי גם על הולד:

גמ'. ויהא חולין חייבין בחזה ושוק מק"ו וכו'. וקשה הא מדאיצטריך קרא דאותם למעט קדשים ממתנות היינו דאי לאו קרא הוי ילפינן מק"ו מחולין דפטורים מחזה ושוק וחייב במתנות, אבל אם גם חולין חייבין בחזה ושוק ליכא ק"ו לחייב משום קדשים במתנות. וכיון דכתבה תורה למעט קדשים ממתנות ממילא אנו יודעין דליכא בחולין חיוב חזה ושוק לכהנים. ונראה דבאמת יש בלא"ה ק"ו מחולין, והיינו דמה חולין שאין בהם הרבה מצות כגון זריקת הדם, ומ"מ חייב בחזה ושוק, כש"כ קדשים שיש בהם הרבה מצות פשיטא שחייב במתנות, והא דקאמר התנא ק"ו מחזה ושוק זהו משום דכן הוא האמת לפי המסקנא דליכא בחולין חיוב חזה ושוק, משום דלא אפשר. ובזה מיושב מה שיש להקשות להתנא דמתניתין דעביד ק"ו מחולין דפטורים מחזה ושוק הלא איכא למימר דשאני בחולין משום דלא אפשר, ואין דנין אפשר משאי אפשר, אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר דלא הוי כוונת התנא לעיקר מהא דחזה ושוק והיינו דשפיר איכא ק"ו גם בלעדי חזה ושוק, וכמו שכתבנו:

תוכן העניינים

נזר הקודש - חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה