אור ברסלב

נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין

דף ק:

דף ק.

משנה, נוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה, רבי יהודה אומר אף בטמאה. והנה לר' יהודה כשאוכל גיד הנשה של בהמה טמאה לוקה שתים, משום גיד ומשום טמאה, וכן כתב הרמב"ם בפיה"מ דלר' יהודה לוקה שתים. ויש לעיין הא כל עיקר הא דר' יהודה דסבר דנוהג איסור גיד אף בטמאה הוא משום דנאסר גם לבני נח, שאז גם טמאה מותרת להם. והנה לפי"ז ע"כ אזהרה דנאמרה לבני נח אין לוקין עליה לישראל, וע"כ דלענין מלקות בעינן אזהרה מיוחדת מה שנאסרה לישראל, וא"כ ע"כ לא שייכה אזהרה דקודם מתן תורה אלאחר מתן תורה. ועוד דע"כ אזהרה דקודם, פקע איסורא מבני נח כמו שאיתא בסנהדרין נ"ח דכל מצוה שנאמרה ולא נישנית לישראל נאמרה ולא לבני נח נמצא דליכא אלא אזהרה אחת, וא"כ אזהרה זו לא שייכא רק בטהורה ולא בטמאה. וע"כ צריך לפרש דסברת ר' יהודה דאמר אף בטמאה בא לומר דאיסור גיד שבא לאחר איסור טמאה מ"מ חל על איסור טמאה שכן הוא איסור חמור, מפני שאיסור זה נאסר גם לבני יעקב קודם מתן תורה, ועוד חומרא שנאסר אז גם בטמאה, ומטעם זה ראוי הוא איסור גיד לחול על טמאה, וגם לוקה שתים:

והנה לכאורה אם כוונת ר' יהודה רק לומר דאיכא חומר בגיד מטעם שנאסר קודם מתן תורה, א"כ למה אמר דלהכי נוהג בטמאה מטעם שאז גם לבני יעקב בהמה טמאה מותרת להו, הלא זה עצמו שהיה נוהג איסור גיד די להיות חומר שתחול איסור גיד גם אטמאה, ואין לומר דבא להוסיף עוד חומרא שהיה נוהג גם בטמאה, הלא אין זה חומרא כיון שטמאה מותרת להן אז: ונראה בזה כמו שכתבו התוס' ד"ה וכי תימא וכו'. ונראה להרב רבינו שמואל דיש ליישב דס"ד דר' יהודה טעמא דת"ק כר' שמעון דבסמוך משום מי שגידן אסור בשרו מותר יצא וכו' ולהכי פריך ר' יהודה והלא אף לבני יעקב נאסר ועדיין בהמה טמאה בשרה מותרת, יעו"ש. ביאור הדברים, דהתנאי הזה דבעינן שבשרה מותר נתקיים אז אצל בני יעקב גם בטמאה, ויש לומר דזהו הכוונה הכא במשנה גם כן בהא דאמר ר' יהודה לת"ק ועדיין בהמה טמאה מותרת להן. - ולכאורה עדיין יש להבין מה מהני זה שאז נתקיים התנאי דבשרו מותר, אבל לאחר מתן תורה אין כאן קיום התנאי דבשרן מותר:

וראיתי אח"כ בתוס' רע"א בהמשנה שנחית לדברי התוס' ומסיים וז"ל כיון דלב"נ בטמאה מקרי בשרו מותר תו לא פקע יעו"ש. נראה דבא ליישב דלהכי אף לאחר מתן תורה נקרא בשרו מותר כיון דאז בשעה שנאסר הגיד היה בשרו מותר ונאסרו אז גם בטמאה, להכי איסור זה לא נפקע גם לאחר מתן תורה: גמ'. וסבר ר' יהודה איסור חל על איסור, והתניא יכול תהא נבלת עוף טמא מטמא בגדים אבית הבליעה וכו' מי שאיסורו משום בל תאכל נבלה וכו'. - וקשה מאי פירכא היא הלא איכא למימר דזהו מטעם גזירת הכתוב דבעינן לטומאת בית הבליעה רק באופן שלא הוי אלא איסור נבלה, ולא איסור טמא:

ונראה כמו שכתבו התוס' בנדה מ"ב ד"ה יצתה זו שטמאה דלאו מיעוטא הוא דא"כ מאי קאמר דתיתי בק"ו אלא יצתה זו היינו בכלל פסוק זה יעו"ש. - והנה כמו שהתם מיירי התנא למעט מפסוק זה נבלת בהמה מטומאת בית הבליעה מטעם דהפסוק לא מיירי בזה בתורת מיעוט אלא דלא נאמרה נבלת בהמה בזה, ואין לחדש דין טומאת בית הבליעה בנבלת בהמה, הנה כן הכא אין למעט נבלת עוף טמא מטעם דהפסוק בא למעט, והיינו דהפסוק בא להורות איסור נבלות בעוף, וממילא כיון שאין כאן מיעוט להדיא, ממילא תליא בדין איסור חל על איסור, והיינו אם אמרינן איסור חל על איסור הלא חל איסור נבלה על איסור טומאה, ומטעם זה נכלל נבלת עוף טמא ג"כ בהא דכתיב בפסוק זה נבלה גם עוף טמא, ומכיון דחזינן דסבר ר' יהודה דעוף טמא ממועט מטומאת בית הבליעה, והיינו דסבר דנבלת עוף טמא לא נכלל בהא דנבלה דכתיב בקרא, ע"כ מוכח דסבר אין איסור חל על איסור:

תוכן העניינים

נזר הקודש - חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה