אור ברסלב

נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין

דף ק.

דף צח:

דרש רבה בר בר חנה חתיכה של נבלה וכו'. סוגיא זו מבוארת בספרנו נזר הקודש למס' מנחות כ"ג:

תוס' ד"ה שאני חתיכה וא"ת א"כ אמאי אמר בפר' הערל פ"א דחתיכה של חטאת טמאה במאה של חטאות טהורות תעלה וכו' ותירצו דשאני התם דלאחר הביטול לא נחשבת ראויה להתכבד מפני שהכהנים אינם מחזיקים טובה זה לזה, יעו"ש. והביאור בזה, דקודם הביטול הרי היא טמאה ואסורה בהנאה ולאחר הביטול גם כן אינה ראויה להתכבד להכי בטלה במאה, משא"כ חתיכה של נבלה שנתערבה דבת כיבוד לפני הביטול לאורחים נכרים ולאחר הביטול ראויה היא להתכבד גם לאורחים ישראלים להכי אין לה ביטול:

והנה משמע הכא דבעינן ראויה להתכבד בין קודם הביטול ובין לאחר הביטול, כמו הכא בהא דנבלה, ואכתי יש לעיין היאך הדין באופן שלא היתה ראויה להתכבד קודם הביטול, ורק לאחר הביטוה ראויה להתכבד, אם יש לזה דין ראויה להתכבד, אבל זה מבואר שם ביבמות בסיפא דברייתא אבל חתיכה של חטאת טהורה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהרות, דברי הכל לא תעלה, וחזינן מזה דאעפ"י שהחתיכה של חטאת טהורה אינה ראויה להתכבד מטעם שהכהנים אינם מחזיקין טובה זה לזה. אמנם מפני שלאחר הביטול היא ראויה להתכבד קרינן לה ראויה להתכבד, מבואר מזה דהעיקר הוא לאחר הביטול, וא"כ הכא בנבלה לא בעינן למימר דראויה להתכבד לפני אורחים נכרים, דשפיר יש לומר דזה לא נקרא ראויה להתכבד אם אינו ראוי לאורחים ישראלים, והעיקר הא דלא בטלה משום דלאחר הביטול ראויה להתכבד לפני אורחים ישראלים, וכן פסק המחבר בסימן ק"א דאפילו אם קודם הביטול אינה ראויה להתכבד אבל לאחר הביטול אם אמרינן דבטל הוי ראויה להתכבד אין לה דין ביטול, וזהו כמו שמוכח מברייתא דיבמות: ויוצא מזה נפק"מ בחתיכת בשר בחלב שנתערב בשארי חתיכות של היתר דאפילו קודם הביטול לא הוי ראויה להתכבד אפילו לגבי נכרים מטעם דאסור בהנאה, וכמו"כ בחתיכה של חמץ בפסח. אמנם אם לאחר הביטול ראויה להתכבד גם כן נקרא ראויה להתכבד, ובזה אתי שפיר הא דכתבו התוס' שם ויש לומר דהכי פריך התם וליתני נמי חתיכת נבלה ואי משום דכבר תנא ליה הכא א"כ לא ליתני חתיכת בשר בחלב כיון דכבר אשמעינן הכא, יעו"ש. ולכאורה הלא איכא חידושא בבשר בחלב מה דליתא בנבלה, והיינו דנבלה ראויה להתכבד גם מקודם לפני אורחים נכרים וזה ליתא בבשר בחלב, והוי רבותא טפי דלא בטיל. אבל לפי מה שכתבנו סברת התוס' דזה ג"כ נלמד מהא דחטאת טהורה שנתערב במאה חתיכות טהורות של חולין:

ומזה יש לעיין בהא דאיתא ברמ"א סימן תרע"ג בשם התה"ד אם נתערב נר חנוכה האסור בהנאה בשאר נרות אפילו אחד מאלף לא בטל דהוי דבר של מנין יעו"ש. והביאור בזה דנרות של חנוכה הוי דבר שבמנין, ואינו דומה לנרות של כל השנה דאינם נמכרים במנין. והנה התם לאחר התערובות אם אמרינן דבטל בשאר נרות לא הוי דבר שבמנין והיינו דאזלינן בתר השתא דהיינו קודם הביטול, וזה תמוה דהלא מבואר בהדיא לפי דברי התוס' הכא דהעיקר משגיחין בלאחר הביטול, והט"ז הקשה בזה שם בתמיה, יעו"ש: ונראה דכוונת התה"ד דלאו דוקא אם ראוי להתכבד לאחר הביטול דלא בטל, אלא גם אם היה ראוי קודם הביטול ג"כ נקרא ראוי להתכבד דאינו מניחו להתבטל, ואפשר שסבר דזה עדיף יותר להיות ראוי להתכבד קודם הביטול. וראיתי גם בשבות יעקב חלק ב' סימן ל"ב שכתב כן ביישוב לתה"ד: והנה ראיתי בהגהות מטה יהונתן ליו"ד שם שמביא בשם התה"ד דאם אחר שנתבשל לא הוי דבר חשוב רק קודם שנתבשל הוי דבר חשוב גם כן לא בטל, ומביא ראיה לדבריו מסוגיא דפר' התערובות יעו"ש. ולפי"ז הני הוי התה"ד הכא בנר חנוכה לשיטתו:

והנה באופן שאינה ראויה להתכבד לישראל ורק לנכרים ראויה אם זה נקרא ראויה להתכבד, הנה לכאורה הא כתבו התוס' דהכא הנבלה ראויה להתכבד לנכרים. אמנם לפי מה שמסקו התוס' דמשגיחין על לאחר הביטול אם אמרינן דבטל, א"כ הרי זה ראויה להתכבד גם לישראל, אפשר דסברי התוס' דבעינן ראויה לישראל. ונפק"מ אם נתערבה חתיכה של בשר שנאסרה מפני בישול בחלב ונתערבה עם חתיכות נבלות דגם לאחר הביטול אינה ראויה רק לנכרי, ובזה כתב הפר"ח הובא בדר"ת שכתב דזה לא הוי ראויה להתכבד מטעם דאינה ראויה רק לנכרים, וע"כ סבר הפר"ת דלפי המסקנא סברי התוס' כן, דאל"כ היאך פליג על התוס' שכתבו בראשונה דנבלה ראויה להתכבד לפני נכרים נקרא ראויה להתכבד, וע"כ דמפרש דלפי המסקנא בתוס' דסברי דמה שניתר על ידי תערובות ואם אמרינן דבטל הוי ראויה הנבלה גם לישראל, בזה אמרינן דלא בטל מפני שזה נקרא ראוי להתכבד, ולפי"ז הא דקאמר הש"ס הכא דנבלה הוי חתיכה הראויה להתכבד הכוונה לישראל, וממילא אין הכרח לדון דסגי גם בראוי להתכבד לנכרים, להכי אזלינן בתר הסברא דבעינן ראוי לישראל:

ובשו"ת נוב"ק סימן ט"ז מחדש דהבשר קודם ניקור אינו ראוי להתכבד מטעם חסרון מעשה הניקור, ולפי"ז גם אחרי הביטול ברוב כיון דאין זה בדין ראוי להתכבד גם אמרינן דנתבטל החתיכה ברוב, אבל קודם הביטול יש להחתיכה ראויה להתכבד לנכרים. נמצא דלישראל אינה ראויה להתכבד לא קודם הביטול ולא לאחר הביטול, הורה בזה להתיר, וזהו גם כן מטעם דהא דראויה לנכרים לא חשיבה ראויה להתכבד, יעו"ש. והנה הפליתי חולק על הפר"ת ומביא ראיה מתוס' זבחים בפרק התערובות, יעו"ש:

אמנם מה שנראה לי בזה דזה תליא בפלוגתא דר"מ ור' יהודה, בהא דתניא לקמן קי"ד ע"ב לא תאכלו כל נבלה וכו' נמצא אחד גר ואחד עכו"ם בין למכירה בין בנתינה דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר דברים ככתבן לגר בנתינה ולעכו"ם במכירה, יעו"ש. והנה זה ודאי דמכירה אינה עושה החתיכה לדבר חשוב ורק הנתינה בדרך כיבוד עושה הדבר לחשוב, וא"כ החשיבות דראויה להתכבד שייך רק בנתינה ולא במכירה שלוקח בדמים. - ולפי"ז לר' מאיר דמתיר נתינה גם לעכו"ם שייך בזה גם לנכרי ראויה להתכבד, אבל לר' יהודה דאוסר נתינה לעכו"ם, ולפי"ז כשמכבד לעכו"ם בחתיכה זו אין זה עושה חשיבות כיון דעושה נגד רצון התורה. והנה אעפ"י דמותר ליתן מתנה גם לנכרי במכירו כהא דתנן שולח אדם לעכו"ם ירך שגיד הנשה בתוכה, אבל כתבו התוס' שם מפני שזה הוי כמכירה ושוב לא שייך בזה ענין כיבוד. ולפי מה דקיי"ל כר' יהודה כמו שפסק הרמב"ם בפר"י מהל' עכו"ם ה"ד, לפי"ז לא שייך ראוי להתכבד לעכו"ם. ולפי"ז התוס' הכא שכתבו דהא דקאמר הש"ס דנבלה הוי ראוי להתכבד לנכרים, הכוונה דמשום זה ע"כ משנתינו אזלא אליבא דר' מאיר. אבל כשחידשו התוס' אח"כ דמשגיחין על אחר הביטול וראוי לישראל גם כן אתי שפיר המשנה גם אליבא בא דר' יהודה, ולפי"ז יש לפסוק הלכה למעשה דהראוי לעכו"ם לא הוי חתיכה הראויה להתכבד ובטלה ברוב, וזהו כדינו של הפר"ת. ומה שכתב עליו הגאון בנו"ב שם על הפר"ת שדן מסברא דנפשיה, יעו"ש. אבל לפי מה שכתבנו יש לזה מקור אליבא דר' יהודה דקיי"ל כוותיה, וכמוש"נ:

תוכן העניינים

נזר הקודש - חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה