נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין
דף צח.
בביצת אפרוח, ואסור בשביל הבשר שנותן טעם. והנה משמע דסברה הסוגיא דביצה אינה נותנת טעם, והיינו כדאמרי אינשי כי מיא דבעי בעלמא הוא. ולפי"ז גם כשבישל ביצה טמאה עם ביצים טהורות אפילו כשהיא הטמאה קלופה גם כן אינה אוסרת, כיון דהטעם שלה לא נחשב רק כמיא בעלמא, ורק היא עצמה אסורה באכילה, וכשהוא מכירה משליכה, וכשאינה מכירה בשלה בששים. ולהכי לא משני הש"ס דמיירי בקלופה משום דגם קלופה אינה אוסרת כיון דליתא בה טעם. אבל התוס' כתבו בשם הירושלמי דקלופה אוסרת, וכתבו התוס' הא דלא משני הש"ס דמיירי בקלופה משום דסתם ביצים מבשלין אותן בקליפתן, יעו"ש. וקשה הא כיון דסבר הש"ס כי אין טעם בהביצים, וא"כ מה מהני כשמבשלים אותן בקלופים כיון דליתא בזה טעם, ודוחק לומר דכוונת התוס' בקלופה ואינו מכירה דזה ליתא, דע"כ מיירי בירושלמי באופן שמכירה, ורק סבר הירושלמי דקלופה נותנת טעם. וזה פלא כיון דאמרי אינשי דמיא בעלמא הוא, וע"כ הירושלמי סבר דלא כדאמרי אינשי אלא הביצה יש לה טעם, ונותנת טעם, ורק בבישול עם הקליפה אינה מוציאה טעם, אבל בבישול קלופה נותנת טעם, ואין סומכין על לשון בני אדם, ועי' בהגהות מיימונית ברמב"ם בפר"ט ממ"א אות ט', וע"כ דזהו שיטת הירושלמי אבל ש"ס דילן ע"כ סבר כהא דאמרי אינשי, ולהכי לא מוקים הסוגיא דמיירי בקלופה, משום דגם בזה לא בעינן ס' לבטל:
והנה הרב אלפס מביא הא דאמרי אינשי ולהכי לא כתב גם כן דשאני בין קלופה לאינה קלופה, וזהו גם שיטת הרמב"ם. ולהכי לא נחית לחלק בין קלופה לאינה קלופה. והנה יש לעיין לשיטת הירושלמי דלא סבר הא דאמרי אינשי א"כ כיון דלאו מיא בעלמא הוא ונותנת טעם, א"כ גם באינה קלופה גם כן אוסרת, וע"כ סבר הירושלמי דבאינה קלופה אין הטעם יוצא דרך הקליפה, אבל אם אמרינן דהטעם יוצא גם בשאינה קלופה, ואם לא סמכינן על הא דאמרי אינשי בודאי גם בשאינה קלופה אוסרת, וזהו מה שכתב הרמ"א בסי' פ"ו סע"ו בשם יש אומרים. ועי' בביאור הגר"א ז"ל:
והנה הא דמוקי הש"ס בביצת אפרוח היינו גם כן רק לבטל הטעם, אבל היא גופה לא בטלה כלל מטעם דהוי בריה, וכן פסק המחבר בסימן ק': כתב הרמב"ם בפר' ט"ו ממ"א הי"ט ביצה שיש בה אפרוח שנשלקה עם ביצים המותרות אם היתה עם שיש ואחת והיא הרי הן מותרות היתה עם ששים בלבד נאסרו הכל מפני שהיא בריה בפני עצמה עשו היכר בה והוסיפו בשיעורה עכ"ל. והנה מה שכתב מפני שהיא בריה יש לפרש בשני אופנים, או שהביצה תמיד הוי בריה וזהו כשיטת הראב"ד שכתבנו לעיל, או שהיא בריה הכא מפני האפרוח. והנה הש"ך בסימן פ"ו סקט"ו כתב דכוונת הרמב"ם דהביצה עצמה בריה לא בשביל האפרוח, וכשיטת הראשונים דסברי הכי, ודעת הרשב"א דכוונת הרמב"ם דלאפרוח קרי בריה ולא להביצה, יעו"ש:
ונראה דע"כ צריך לומר כמו שכתב הרשב"א דרק להאפרוח קרי בריה ולא להביצה, והוא מהא דכתב הרמב"ם שם בהלכה כ' וז"ל, אבל ביצת עוף טמא שנשלקה עם ביצי עוף טהור לא אסרה אותם, ואם טרף אלו עם אלו, או שנתערבה ביצת עוף טמא או ביצת טריפה עם ביצים אחרות שיעורן בששים, עכ"ל. הרי כתב בהדיא שנתערבה ביצי עוף טמא או ביצת טריפה, וע"כ מיירי יבש ביבש בלא בישול, וע"כ מיירי בביטול של עצמן, וסבר דשיעורן בששים משום דסבר דגם יבש ביבש בעינן ששים, אבל עכ"פ חזינן דביצה עצמה לא הוי בריה, משום דבבריה אפילו באלף לא בטל, וע"כ כוונת הרמב"ם שכתב דהוי בריה הוא מפני האפרוח, והש"ך בסימן ק' סק"ב מראה פנים דלא הוי ביצה בריה. וכנראה שסותר מה שכתב בסימן פ"ו, אבל תמהני מדוע לא הוכיח מהא דכתב הרמב"ם בהלכה כ'. והפר"ח בסימן פ"ו כתב דהש"ך סבר דשיטת הרמב"ם דביצה הוי בריה, ותמוה מדוע לא העיר מדברי הרמב"ם בהלכה כ' וכמו שנתבאר:
והנה הפליתי הקשה דאם ביצה הוי בריה א"כ קשה מהא דאיתא ביצה ג' דקתני וספיקא אסורה בספק טרפה, ופריך הש"ס א"כ הא דקתני נתערבה באלף כולן אסורות אמאי, אבל אם אמרינן דביצה הוי בריה א"כ אתי שפיר הא דנתערבה דאפילו באלף לא בטיל יעו"ש. אבל נראה דביצת טריפה פשיטא דלא הוי ביצת טריפה בריה מטעם דלא נאסר מתחילת יצירתה, ולענין בריה בעינן שהאיסור מתחיל מראשית ברייתה, ומטעם זה לא הוי שור הנסקל ונבלה בריה משום דהאיסור בא אח"כ. וכמו כן ביצת טריפה אם אמרינן וקיי"ל כן דטריפה אינה מולידה, וא"כ ביצת טריפה רק מפני שנגמרה באיסור, אבל אין זה נקרא מראשית ברייתה:
ומטעם זה ג"כ בהא דכתב הרמב"ם ביצי עוף טמא עם ביצי טריפה, וכתב על שניהם דבטלו בששים, מוכח ע"כ דסבר הרמב"ם דביצה לא הוי בריה, ומוכח כמו שכתבנו לעיל, דכוונת הרמב"ם כמו שכתב הרשב"א:
גמ'. ההוא פלגא דזיתא דתרבא דנפל בדיקולא דבשרא סבר מר בר רב אשי לשיעוריה בתלתין פלגי דזיתא. וקשה מאי סלקא דעתי' וכי לא ידע דמשערין בששים:
ונראה דמיירי שעדיין התרבא בעין ורק מפני שלא ידעינן כמה נפיק מיני' להכי משערינן בכוליה. אבל מר בר רב אשי רצה לשער רק בזה שבלע הבשר מן התרבא, ועלתא בדעתו דכיון דהוי חצי שיעור לא בעינן לשער בכוליה. אלא סגי גם בתלתין, והיינו דמשער דמה שיצא מן הפלגא זיתא דתרבא הוי רק חצי מן הפלגא, ממילא כי משער בתלתין יש ששים, ועל זה אמר ליה אבוה לא תזלזל בשיעורין דרבנן, והיינו דבעינן לשער ששים כנגד כולו: ועוד אמר לו הא דאמר ר' יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה, והביאור בזה דכיון דחצי שיעור אסור מן התורה, להכי דינו שוה לאיסור שלם, וכמו שבאיסור תרבא שהוא זית שלם משערינן ששים כנגד כולו הנה כן הדין גם בחצי שיעור דיש לשער כנגד כולו:
אמנם לפי מה שפירשנו יש לומר גם מר בר רב אשי ידע דחצי שיעור אסור מן התורה, ורק רצה לשער במה דנפיק מיניה, מטעם כיון שעכ"פ אין איסורו כל כך חמיר, וממילא בזה דנפיק מיניה קיל איסורו יותר, כין שבא הבלוע בהבשר, דהבלוע בעצמו גם כן חצי שיעור, וגם לא הוי בעין אלא בתערובות, ומטעם זה רצה לשער רק במה דנפיק מיניה ובזה יש ששים נגד מה שיצא. וגם יש לומר דסבר מר בר רב אשי דבתערובות לא אמר ר' יוחנן דחצי שיעור אסור מן התורה, ובזה אמר ליה אבוה דחצי שיעור שאמר ר' יוחנן אסור מן התורה אמר כן גם בתערובות, וכן למד מזה הר"ש בפר"ב דטבול יום דחצי שיעור אסור מן התורה אפילו על ידי תערובות יעו"ש. וכן יש לדייק מדברי התוס' פסחים מ"ד ד"ה לענין חמץ בפסח שהקשו וא"ת והא בפר' בתרא דיומא דריש רבי יוחנן מכל חלב דחצי שיעור אסור מן התורה, יעו"ש. - ולכאורה אפשר דשאני הכא גבי חמץ שהוא בתערובות, וע"כ דסברי התוס' דגם בתערובות חצי שיעור אסור מן התורה, וזהו כמו שאמר רב אשי הכא. והנה המהרש"א הקשה דלמא שאני בתערובות, יעו"ש. אבל תמוה דהלא מבואר הכא בסוגיא דגם בתערובות אסור מן התורה:
גמ'. ההוא דאתא לקמי' דר"ג בר רבי אמר לו אבא לא שיער בארבעים ושבע וכו'. ופירש"י דהעובדא מיירי גם כן בפלגא דזיתא דחלב יעו"ש. והש"ך בסימן פ"ו סקט"ו הקשה מאי פריך הא איכא שלשים משערין, וגם למה ליה למימר גוזמא, והלא איכא למימר דסברי כמר בר רב אשי למיקל בחצי שיעור. - אמנם נראה סברת רש"י דלאחר שהמסדר הש"ס מביא לדברי רב אשי דחצי שיעור על ידי תערובות, גם כן חצי שיעור אסור מן התורה שפיר פריך הש"ס דאין מקום עוד לומר דמשערין הבלוע בשלשים, והא דלא פירש"י דהביצים קאי, ורצו לשער בצירוף הקליפות, וכמו שמפרש הש"ך. נראה משום דזה ודאי דלא סלקא דעתיה לשער בשלשים, דע"כ ליתא בהקליפות שלשים, והני דרצו לשער עם הקלופות מבואר דשיעור הקליפות במ"ג או במ"ה כמבואר בסוגיא, אבל אין מקום לומר בשלשים, להכי פרש"י דקאי על פלגא דזיתא דתרבא, וחשבו דחצי שיעור על ידי תערובות סגי בשלשים כמו שסבר מר בר רב אשי, ועל זה אמר ר' חנינא גוזמא. כן נראה בביאור פירש"י: