נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין
דף צז:
כבוש הרי הוא כמבושל. פירש"י כבוש בחומץ ותבלין וכבש בהן איסור והיתר ביחד, יעו"ש. ומשמע דשיטת רש"י דכבוש במיא לחודיא לא הוי כמבושל. ועי' בב"י סימן ק"ה מביא בשם המרדכי שכתב כן בשם רש"י. ואפשר שכוונתו לרש"י הכא הקשה בזה טובא:
גמ'. אמר ליה רב אידי בר אבין לאביי למימרא דיהבה טעמא והא אמרי אינשי כי מיא דביעי בעלמא, אמר ליה הכא במאי עסקינן בביצת אפרוח אבל טמאה לא. - והנה הראב"ד מדייק מסוגיא זו דביצה הוי בריה, והוא מדלא משני הש"ס דבעינן ששים לבטולי היא גופה, וע"כ דהביצה בעצמה אין לה ביטול ועיקר אנו דנין על הטעם, ועל זה משני דמיירי בביצת אפרוח. והקשו על זה הרמב"ן והא בעינן לגבי בריה בריות נשמה כרבנן דר' שמעון במכות ט"ז, וכן הקשה הר"ן בחידושיו:
ונראה דסבר הראב"ד דביצה נקראת בריה בנשמה, מפני שעלולה להיות בה אפרוח, וא"כ טמן בגופה בכח נשמה:
והרשב"א כתב דלא שייך לבטולי גופה בששים כמו שכתבו התוס' דרק בדבר בלול בעינן ששים, אבל בדבר יבש כשאוכל כל אחד בפני עצמו אף מדרבנן בטל ברובא, אבל שיטת הראב"ד דגם בדבר יבש בעינן ששים, יעו"ש: