נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין
דף צז.
דתניא קדרה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בשל בנותן טעם, תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנותן טעם, בשלמא תרומה טעים לה כהן, אלא בשר בחלב מאן טעים ליה, השתא דאמר ר' יוחנן סמכינן אקפילא ארמאה וכו': והנה הרמב"ם בפר" ט"ו מהל' תרומה הי"ט כתב ואם שטף הקדרה במים או ביין הרי זה מותר לבשל בה, והראב"ד בהשגה כתב הלא צריך הגעלה בחמין, יעו"ש. דע"כ להוציא הבלוע מהקדירה בעינן חמין, ועי' בכס"מ שהתרומה הבלוע בקדרה אין עליה קדושת תרומה, ובספרנו נזר הקודש למס' מנחות ביארנו הענין. - והנה לפי"ז ישונה הא דקדרה שבשל בה בשר שלא יבשל בה חלב, הוא מטעם הבלוע בשר בהקדרה, ואפילו אם הקדרה נקיה והיינו גם לאחר שטיפה ורחיצה, ורק מפני הטעם הבלוע אסור, משא"כ תרומה מיירי לשיטת הרמב"ם דהקדרה לא שוספה במים קודם הבישול, ובעינן בנותן טעם עבור הבעין. אשר סביבות הקדרה. נמצא דמשערין בטעם שהוא ששים אף על הבעין. וקשה דהלא בעינן בתרומה אחד ומאה. וראיתי בחידושי הרשב"א שהביא בשם התוס' דלא החמירו בבלוע של תרומה להצריך אחד ומאה, יעו"ש. אבל קשה לשיטת הרמב"ם דע"כ מיירי בתרומה לביטוה הבעין. וע"כ צריך לומר דהרמב"ם סבר דכל עיקר הא דתרומה עולה באחד ומאה הוא מין במינו, וזהו דעת הרשב"א. ומדויק זה בשמעתין דקאמר הש"ס לקמן מין בשאותו מינו דהיתרא בטעמא, ופירש"י יטעימנו כהן:
והא דקאמר הש"ס סמכינן אקפילא לא הוי הכוונה דבעינן דוקא קפילא ולומר דאם לא הוי קפילא לא סמכינן עליו, דזה ליתא דהרי סמכינן אכהן אע"ג דל הוי קפיל, וע"כ דרק גבי עכו"ם בעינן קפילא משום דעכו"ם חשוד למשקר, ורק קפילא אינו חשוד דלא מרע לאומנתי', וזהו כוונת התוס' שכתבו דלא יפסיד אומנתו, וכן כתב הרשב"א:
והנה נה הש"ך בסימן צ"ח הקשה הא קיי"ל דעכו"ם אינו נאמן באיסור דאורייתא אפילו במסל"ת, והכא הוי איסור דאורייתא דטעכ"ע דאורייתא, יעו"ש. - אמנם נראה מה שכתב הפר"ח בסימן צ"ב דלאחר שיאמר הקפילא שאין בזה טעם, יכול ישראל לטעום על ידי טעימה בעלמא, ואינו בולע שאין בזה רק איסור משהו שהוא דרבנן, יעו"ש: