נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין
דף פז.
הכי השתא התם מישתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר. וזהו הא דאיתא בברכות נ' ע"ב אמר רב יהודה שכר וכו' הא דתניא בולען במשקין, ופירש"י שם דשאני משקין, ומשמע מזה דבאוכלין הדין כמו בכסוי, ועדיין יש לעיין בזה:
גמ'. אמר רב פפא זאת אומרת אין דיחוי אצל מצות. - וקשה הא בידו לגלות ויהיה בחיוב לכסות, וכל שבידו לאו דיחוי הוא. והנה התוס' בסוכה ל"ג ד"ה נקטם, הקשו בזה, ותירצו דמ"מ יש לחשבו לדיחוי מטעם דנפטר מלכסות, יעו"ש. ולכאורה אין לזה ביאור, דהלא אם רוצה לעשות מצוה אעפ"י שאינו מחויב בזה אבל כיון שעדיין ראוי הדם להיות במצוה דכסוי, הרי ע"כ אין המצוה דחוי'. והתוס' בזבחים ל"ד כתבו ביתר ביאור כיון דאין מצוה לבטל הדיחוי לא חשיב בידו יעו"ש. אבל גם זה נדרש לביאור והלא עכ"פ בידו לגלות והמצוה חוזרת וניעורת עליו, וצ"ע: ואפשר לומר דשתי מצות איכא בהא דכסוי הדם, היינו עצם הכיסוי, ועוד איכא מצוה שלא תהיה הדם מגולה, אבל הבדל יש ביניהם, דעצם הכסוי יש עליו חיוב לכסות, אבל אין עליו חיוב לגלות הכסוי כי זה לא אמרה תורה, כי התורה אמרה ושפך וכסה, אבל לא אמרה לגלות הדם בכדי שיקויים הכסוי, וכיון שכסה הרוח את הדם נסתלק ממנו החיוב כסוי, ואם בשביל שיש חיוב לכסות דם מגולה אבל זה לא נקרא בידו כיון שלא תבוא החיוב דמקודם, ואינו דומה לכל דיחוי שבש"ס דהתם הכוונה דהחיוב חוזר וניעור כדמעיקרא לבטל הדחוי לגמרי. אמנם הכא אם אמרינן יש דיחוי אצל מצות, נדחה מעצם המצוה, ובידו לגלות לא נחשב הכא:
וכשאמר רב פפא אין דיחוי אצל מצות, ממילא נשמע דהחיוב חוזר וניעור וחיוב כסוי עליו היינו עצם המצוה ממש:
ולפי זה יש לומר דמכסה גם בברכה, והפר"ח כתב דמכסה בלא ברכה, וצ"ע: