אור ברסלב

נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין

דף פו:

דף פו.

בתוד"ה סמוך. וא"ת למה ליה למימר ור"מ סמוך מיעוטא לחזקה, הלא בלא חזקה נמי טהור דכיון דחיישינן למיעוט א"כ הוי ספק ויש לטהר כיון דהוי דבר שאין בו דעת לישאל וליכא למימר דאע"ג דהוי ספק מ"מ לא גמרינן מסוטה לטהר אלא בפלגא ופלגא דנהי דמסוטה לא נילף נילף מדרב גידל דדריש בסוטה כ"ט אשר יגע בכל טמא ודאי טמא הא ספק טמא יאכל ומוקי לה בשאין בו דעת לישאל, יעו"ש:

והנה למדנו מדברי התוס' דברובא לא ילפינן מסוטה דלא מצינו בסוטה אלא בספק דפלגא ופלגא, אבל במקום דאיכא רובא דאז אפילו לר"מ דחייש למיעוטא והוי כמו פלגא ופלגא מ"מ כיון דעכ"פ איכא רובא במציאות אין זה שייכות לסוטה:

והנה תצא מזה דגם ברוב וקבוע אעפ"י שהקבוע עושה למחצה ומחצה עפ"י דין התורה, אמנם כיון שבמציאות איכא רובא גם כן אין זה שייכות לסוטה. וממילא באין בו דעת לישאל ואיכא רובא לטומאה דאם ילפינן מסוטה יש לטמאות גם ברה"ר מטעם רובא לטומאה ומסוטה אין לנו לטהר ספק טומאה ברה"ר אלא בפלגא ופלגא, אבל ברובא יש לטמאות מפני הרובא. אמנם בזה מלמדנו דינא דרב גידל דבעינן ודאי טמא באין בו דעת לישאל דבעינן טמא ודאי, והרוב לא הוי כודאי:

ותצא מזה באופן שהיו ט' שרצים ואחד צפרדע ואין בו דעת לישאל בין ברה"ר ובין ברה"י טהור מטעם דבעינן ודאי וזה לא נקרא ודאי: ומטעם זה אפילו באופן דהוי קבוע דנעשה ספק השקול, אמנם כיון שיש כאן רובא במציאות עכ"פ לא דמיא לסוטה דמדין סוטה ע"כ יש לטמאות גם ברה"ר מטעם הרובא, אבל מהא דרב גידל אין לטמאות אפילו בט' שרצים וצפרדע אחד ביניהם כיון דלא הוי רוב ודאי ודין זה איתא גם בשיש בו דעת לישאל דספקו טהור ברה"ר, ומצד דין היה לטמא אותו מכח רובא, אבל מהא דרב גידל טהור ברה"ר כיון דלא הוי ודאי טמא:

והנה ביש בו דעת לישאל דספיקו טמא ובעינן טהור ודאי, תצא הדין בט' צפרדעים ושרץ אחד ביניהם דמצד דין סוטה הוי אמרינן דטהור מצד רובא אפילו ברה"י וקבוע שעושה פלגא ופלגא לא מהני ג"כ לעשות טמא ברה"י כיון דלא ילפינן מסוטה במקום דאיכא רובא במציאות. אמנם כיון דבעינן טהור ודאי ביש בו דעת לישאל, וכיון דלא נקרא ודאי מכח רובא, להכי ספיקו טמא ברה"י, וזהו מהא דרב גידל וכמוש"נ:

והנה שיטת הרא"ש הובא בשיט"מ ב"מ ו' דבמעשר דאמרה תורה עשירי ודאי ולא ספק דלא מהני רובא מטעם דרובא לא הוי כודאי, זהו ממש דינא דרב גידל:

ומטעם זה לא קשה מה שראיתי רבים מקשים על הרא"ש מסוגיא דכתובות ט"ו לענין קבוע מזה דלא מהני רובא ומוכיח הש"ס דזהו מטעם קבוע. ולשיטת הרא"ש הלא יש לפרש שהוא מפני חסרון ודאי כדינא דרב גידל, אבל זה ליתא, דע"כ דינא דרב גידל בא לאחר שחידשה תורה דין קבוע. וזה הדבר, דאם לא חידשה תורה דין קבוע והוי אמרינן דחשיבות של קבוע כמאן דליתא דמיא, א"כ ע"כ לכו"ע הוי רובא ודאי ממש, וק"ו הוא מה קבוע שיש להמיעוט חשיבות שהוא בפני עצמו ומ"מ אינו מגרע את הרוב, מכש"כ דאין מקום לומר דרוב לא סגי אלא בעינן ודאי, וע"כ עיקר הדבר לומר דבעינן ודאי הוא לאחר שחידשה התורה דין קבוע:

וגם לאחר שחידשה תורה קבוע הנה לא הוי עדיין כפלגא ופלגא לדון בזה כמו שאנו דנין בסוטה, מטעם דלא דמי לסוטה כיון דעכ"פ יש רובא במציאות ואזלינן בזה בתר דינא דרב גידל:

ואחרי היגיעה ראיתי בשו"ת למרן הגרע"א ז"ל במהדורא תנינא סימן ק"ח שנחית שם לברר הענין עפ"י יסוד דברי התוס' הכא דחידוש גדול איכא בדרב גידל. והקשה מדוע לא קאמר הש"ס בסוטה לצריכותא דרב גידל בשביל חידושו דודאי, דאי מסוטה לא הוי ידענא דביש בו דעת לישאל יהיה ברה"י טמא ואפילו ברוב טהורים, ומתרץ דבאמת היה הש"ס לומר צריכותא בזה, ואין זה פלא, דהרי התוס' בחולין ט' כתבו דהוי מצי למימר צריכותא אחרת, יעו"ש:

תוכן העניינים

נזר הקודש - חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה