נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין
דף פב.
ואמר רשב"ל אומר היה ר' שמעון פרה נפדית על גבי מערכתה, אמר רב שמן בר אבא אמר ר' יוחנן פרת חטאת אינה משנה. והיינו כיון שבת פדייה היא הרי היא שחיטה ראויה, וקשה הא גם עגלה ערופה בת פדייה כדאיתא בתוספתא והובא בר"ש פר"ח דפרה, ובמל"מ בפר"י מהל' רוצח, והנה לפי"ז גם עגלה ערופה צריך להיות שחוטה ראויה כמו פרה אדומה, ומצאתי בספר מנחת אהרן למס' סנהדרין דף מ"ה דף הספר שהקשה בזה. ומיישב דשאני פרה דאם מצא אחרת מצוה לפדותו כדאיתא במנחות ק"א ע"ב מה שאין כן עגלה ערופה דליכא מצוה בפדייה. עוד הוסיף דלר"ש דסבר כל העומד לפדות כפדוי דמי גם בשעת שחיטה, וכיון דאיכא מצוה לפדות אמרינן כפדוי בשעת שחיטה להכי הוי שחיטה ראויה משא"כ בעגלה ערופה לא שייך לומר כל העומד כיון שאין מצוה בפדייה, עכת"ד יעו"ש:
אמנם קשה מדוע השמיט הרמב"ם להתוספתא דמהני פדיון לעגלה ערופה. וע"כ דהרמב"ם לא סבר לחלק בין עגלה ערופה לפרת חטאת, ומדחזינן דסבר הש"ס דילן דבפרת חטאת אמרינן דאינה משנה ולא אמרינן כן בעגלה ערופה, ע"כ מוכח דאין פדיון לעגלה ערופה להכי השמיט זה מהלכה בפר"י מהל' רוצח. וע"כ הטעם בזה דשאני פרת חטאת שהיא קדשי בדק הבית ובקדושה שייך פדיון אבל עגלה ערופה לא הוי רק איסור הנאה גרידא ואין פדיון לאיסורי הנאה כדאיתא בע"ז מ"ט אין פדיון לע"ז, והוא הדין לשארי איסורי הנאה כמבואר שם בר"ן, ומבואר ביבמות פ"ח דפדיון שייך רק בדבר הקדש שיש בו גם מעילה ובעגלה ערופה כתבו התוס' יומא נ"ט ד"ה והרי תה"ד וכו' יעו"ש. וא"כ מסתברא דליתא פדיון לעגלה ערופה, וא"כ דברי התוספתא תמוה. ובספר נר למאור סימן ה' העיר ג"כ דלא שייך פדיון בע"ע מטעם שאין תופס דמיו וכתב שכן משמע מרש"י ורש"ל בקדושין נ"ז שכתבו דלא שייך בעגלה ערופה שיתפוס דמיו דמה קודש שייך גבי עגלה ערופה יעו"ש. ולפי"ז אתי שפיר בסוגיא דידן דלא אמרו עגלה ערופה אינה משנה, והתוספתא תמוה:
ואפשר שטעם התוספתא דכיון שכפרה כתיבה בעגלה ערופה, כדאיתא לעיל י"א דמטעם זה בעינן שלימה וכמו כן פוסלת בה טריפות להכי גם לענין פדיון מהני כמו שמהני פדיון בקדשים, וצ"ע. ובעיקר דין עגלה ערופה ופרטיה מבואר בספרנו נזר הקודש למס' כריתות דף פ"ט דף הספר: