נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין
דף פא:
גמ' אלא פעמים שאפילו שחט ראשון לשלחנו ושני לע"ז חייב כגון דאתרו בו משום אותו ואת בנו ולא אתרו בו משום ע"ז יעו"ש. וקשה אמאי קאמר ולא אתרו בו משום ע"ז והלא אפילו אתרו ביה משום ע"ז ונתחייב מיתה בהתחלת השחיטה ולבסוף הוי חייבי מיתות שוגגין, כמו שכתב הרשב"א גבי הדולק גדיש בשבת ואיתא בירושלמי דחייב על כל שבולת ושבולת, וביאר הרשב"א דהוי על כל שבולת חייב מיתה והיינו דהוי כמו חייבי מיתות שוגגין. והכא ג"כ על גמר השחיטה הוי מחייבי מיתות שוגגין ולר"י אין זה פוטרו ממלקות:
ונראה דזה מיירי באומר בגמר זביחה הוא עובדה. ובלא"ה צריך לומר כן דאל"כ תקשה כיון דחתך בה פורתא אסרה אידך הוי מחתך בעפר כמו שאמר הש"ס לעיל מ'. וכיון דמיירי שאמר בגמר זביחה הוא עובדה, וחיוב אותו ואת בנו ג"כ בגמר שחיטה הוא, ואם אתרו בי' משום ע"ז הוי קים ליה בדרבה מיניה, להכי מוקי הש"ס דלא אתרו בי' משום ע"ז וכמוש"נ: