נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין
דף עד.
אין כהן אלא מצות פרוש בלבד, וכתבו הרשב"א והר"ן דהכי קיי"ל דאין שחיטה עושה ניפול, והשחיטה מתירתו להאבר המדולדל, ורק מצות פרישה יש בזה, אבל אין בו משום אבר מן החי. והנה לקמן בפר' העור והרוטב מבואר שם בדבר שיטת הרמב"ם:
והנה הפר"ח בסימן ס"ב אות ז' מביא ראיה דיש באבר המדולדל איסור אבר מן החי מן התורה, מהא דתניא בתוספתא דע"ז על י' מצות נצטוו בני נח, על אבר מן החי, כיצד אבר המדולדל בבהמה ואין בו להעלות ארוכה וכו', הרי מבואר דיש בה אבמה"ח לב"נ, ע"כ דאסור מן התורה יעו"ש. ותמהני דהלא יש לפרש אבר המדולדל והבהמה מתה, ומיתה עושה ניפול כמו דקיי"ל הכא בסוגיא:
גמ'. בעי רב הושעיא הושיט את ידו למעי בהמה ושחט בה בן ט' חי מהו תבעי לר"מ וכו' ותבעי לרבנן וכו' אפילו לרבנן ד' סימנים אכשר ביה רחמנא. והרי"ף השמיט בעי' זו מהלכה. וכתב הר"ן משום דקיי"ל דד' סימנים אכשר ביה רחמנא. והיינו כפירש"י מדאמרה תורה כל בבהמה תאכלו, הכוונה דגם שחיטת העובר אם ראוי לשחיטה מהני ביה שחיטת עצמו. ובשו"ת שבות יעקב ח"א סימן מ"ה מחזק סברא זו יעו"ש. והרמב"ם ג"כ השמיט בעי' זו ולדידיה יש לומר דאיהו לשיטתו דפוסק דתחת העור יש בזה משום חלדה, ובעי' דר' הושעיא קאי אליבא דרב דאין בו משום חלדה, אבל הרמב"ם בפר"ג ה"י סובר דתחת העור הוי ספק נבלה, להכי אין מקום לבעי' זו: שם. איבעיא להו מהו לפדות בבן פקועה. כל הענין מבואר בספרנו נזר הקודש למס' בכורות דף י"ב, ושם מבואר שיטת רש"י ותוס' הכא בד"ה דגמר אשר דבריהם תמוה לכאורה ושם מבואר באר היטב: