נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין
דף עג.
אמר רשב"ל כמחלוקת בעוברין כך מחלוקת באברין, ור' יוחנן אמר מחלוקת באבר דעובר, אבל באבר דבהמה דברי הכל שחיטה עושה ניפול מ"ט האי אית ליה תקנתא בחזרה. ופירש"י כדאמר ר' יוחנן לעיל אבר עצמו מותר באכילה אם החזיר. וקשה דזה תינח ללישנא קמא אבל ללישנא בתרא לפי שיטת רב אלפס גם ר' יוחנן סבר דליתא לתקנתא דחזרה, כמו שביארנו לעיל, ומזה משמע יותר כפירש"י, דגם ללישנא בתרא סבר שם ר' יוחנן דמותר האבר בחזרה:
וגם לפי המסקנא דסבר ר' יוחנן אליבא דר' מאיר דמחלק בין אבר דבהמה דאין שחיטה עושה נופל משום דהוי גופה, ובאבר דעובר שחיטה עושה נופל משום דלאו גופה, אבל לרבנן דר' מאיר דגם באבר דעובר שחיטה אינה עושה ניפל ומטהר מידי נבלה, אפשר לומר דהטעם בזה משום דאיתא לאבר תקנה בחזרה, אבל אפשר דסגי בזה דהוי דבר שבגופה וכוונת הרב אלפס לפי המסקנא דהכא, ואין הכרח לומר דר' יוחנן סבר דאם החזיר מותר, וצ"ע: תוס' ד"ה מטביל עד מקום מדה ואם תאמר ואידך ליהוי חציצה דהוי מיעוט המקפיד יעו"ש. ונראה דמיעוט החוצץ בבית הסתרים לא הוי חציצה, משום דלא הוי זה בגדר מקפיד כדתנן בפר"ט דמקוואות אלו שאין חוצצין וכו' וחשיב בית הסתרים באיש וכתב הר"ש הטעם דאעפ"י דבעינן ראוי לביאת מים, אבל כיון שאין בזה קפידא יעו"ש. וזהו ההבדל בין איש לאשה יעו"ש. וא"כ הכא גבי ידות הכלים דפשיטא שאין בזה קפידא בהא דבית הסתרים, ואע"ג דעומד להיות נקצץ, והרי הוא כקצוץ ולא הוי כמגע. אמנם כל זמן שלא נקצץ לא הוי קפידא ולא הוי חציצה. ומצאתי בתו"ח שנחית לזה:
אמנם נראה דסברי התוס' דכיון דהיתר על המדה מקפיד עליו ומטעם זה עומד ליקצץ הוי כל היתר בגדר מיעוט המקפיד: