נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין
דף נג.
איתמר רב אמר אין חוששין לספק דרוסה ושמואל אמר חוששין לספק דרוסה, ואנן קיי"ל דחוששין לספק סדרוה. ואע"ג דקיי"ל בכל מקום דפליגי רב ושמואל הלכה כרב באיסורי. אמנם הכא קיי"ל כשמואל משום דאמימר פסק כוותיה ולא חש לדברי רב דהכי איתא בגמ' לקמן ע"ב אמר אמימר חוששין לספק דרוסה אמר לו רב אשי לאמימר הא דרב מאי אמר לו לא שמיע לי כלומר לא סבירא לי. וכן כתב הה"מ בפר"ח משחיטה הי"א. וכתב כי זהו שיטת כל הפוסקים:
וכן מוכח מהא דאיתא לעיל מ"ג ההיא ספק דרוסה דאתא לקמיה דרבה וכו' הרי סבר דחיישינן לספק דרוסה, וכן הא דאיתא לעיל כ"ח דההוא בר אווזא דאתא לקמיה דרבא ופירש"י ומשום ספק דרוסה לא בעי בדיקה דתלינן בכלבא, ומדוע לא פירש"י דרבא לא חייש לספק דרוסה מטעם דסבר כרב, והיינו משום דע"כ סבר רבא כרבה. וביותר לשיטת רש"י דהבדיקה לא מהני לודאי דרוסה, וא"כ כל הסוגיא דבודקין לדרוסה היינו לספק דרוסה, וא"כ מוכח דכו"ע סברי דחוששין לספק דרוסה: