אור ברסלב

נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין

דף מח:

דף מח.

ההוא מחטא דאישתכח בחיתוכא דריאה וכו' טעמא דליתא קמן הא איתא ולא מינקבה כשרה, והאמר רב נחמן האי סימפונא דריאה דאינקב טרפה, ההוא לחבירו איתמר. ופירש"י דלחבירו אינו מגין אבל לבשר מגין. והרמב"ם בפר"ז משחיטה כתב אחד מסמפוני הריאה שניקב אפילו לחבירו טריפה וכתב הטור בסימן ל"ו ויראה מלשונו וכל שכן אם ניקב לבשרו, ולא נהיררא, וכתב הב"י דבר פשוט שדברי הרמב"ם כפשטן אין להם מציאות כפי סוגיית הגמ' דמשמע בהדיא דלחבירו הוא דטריפה אבל לבשר הריאה כשר, וכבר השיגו הרשב"א בתורת הבית יעו"ש:

והנה דבר זה נפתח בגדולים, וסיים בקטנים כמוני היום, והיינו שיש רבים מיישבים דברי הרמב"ם באופנים שונים ה"ה הריב"ש הובא בב"י והב"י והט"ז ובאשל אברהם והפליתי:

ואשר אני אחזה בזה נראה מקודם לדייק דהנה מבואר דסימפון שניקב טריפה, ורק כשניקב לבשר הבשר סותם ולכאורה הרי זה לא עדיף מקרום מחמת מכה בריאה דאינה קרום, ואינו דומה לריאה שניקבה ודופן סותמתה דהדופן שהוא קשה וחזק הוי סתימה מעליא משא"כ בשר הריאה אינו בחזקת זו להיות סתימה מעליא ורק יש לומד דהבשר תעלה ארוכה וא"כ הרי זה כקרום מחמת מכה דאינו קרום:

ואפשר דזהו לכאורה סברת הרמב"ם דסבר גם כן אינו מגין. וגם גרע מניקב סימפון לחבירו. אבל תמוה הסוגיא דמכשיר בניקב סמפון לבשר:

עוד קשה טובא בעיקר הדין דסמפון שניקב טרפה הלא מוכח בהדיא ממשנתינו דליכא טריפות בנקב הסימפון, והיינו דר' שמעון סבר דניקבה הריאה לא מיטרפה עד שתנקוב לבית הסמפונות דהיינו לסמפון הגדול, אבל בניקב סמפון סתם לר' שמעון כשר אפילו בשניקבה הריאה עם סמפון סתם, ומכש"כ בניקב סמפון לחודיא דכשר לר' שמעון, וע"כ רבנן גם כן סברי הכי מדלא חזינן דפליגי בזה. וא"כ קשה בעיקר דינא דרב נחמן שמחדש דבניקב סמפון טריפה כיון דמוכח ממשנתנו דליכא שום טריפות בסמפון לחודיא: והנה המהרש"א הקשה גם כן בזה למאי דסלקא דעתין דבאינקב לבשר טריפה והלא רבנן לא פליגי אר' שמעון אלא באינקב הריאה דהיינו בהקרומים אבל בניקב הסמפון ליכא פלוגתא יעו"ש. - והנה לכאורה יש להבין מדוע מקשה המהרש"א רק להס"ד דבניקב לבשר טריפה, ומדוע לא הקשה גם על עיקר דינא דרב נחמן:

גם קשה דברי הרמב"ם דלכאורה יש סתירה בפסקיו דלפי מה שכתב בפר"ז משחיטה פ"ג דאחד מסמפוני הריאה אפילו לחבירו טריפה, דמשמע דמכש"כ דלבשר פשיטא דטריפה, ובהלכה י"ד פסק מחט שנמצאת בריאה נופחין אותה אם לא יצא ממנה רוח בידוע שזאת המחט דרך סימפונא נכנסה ולא ניקבה. - וקשה הא ע"כ ניקבה סמפון וא"כ יש להטריף מחמת נקובת הסמפון, ועי' בט"ז שמוכיח מזה דהרמב"ם סבר דהבשר מגין. אבל לפי"ז יש סתירה בפסקי הרמב"ם גופיה:

ונראה דנקובת הסמפון לכו"ע לא הוי טריפה מצד עצמו, רק יש בזה טריפות מפני שמקלקל הבשר וינקוב הריאה וכיון שאין בו טריפות מצד עצמה מהני סתימה כמו שכתבו הפוסקים בטרפש הכבד כיון שהטריפות שלו מפני הכבד מהני סתימה:

ולפי"ז יש הבדל בין ניקב מחמת חולי לניקב מפני המחט, והיינו כי אם ניקב הסמפון מחמת חולי מפני הבשר שסביב הנקב מחולחל ומקולקל ואין זה סתימה מעליא, משא"כ בניקב על ידי מחט שהבשר שסביבו שלם ובריא הוי סתימה מעליא:

ומפרש הרמב"ם דדינא דרב נחמן מיירי בניקב הסמפון מחמת חולי ויש בזה חששא דניקב הריאה מפני שכיון שלא מהני סתימה מפני שהבשר המקוקל אינו סותם הנקב של הסמפון, וממילא מחלחל ויורד עד נקבי הקרום, והרי זה ניקבה הריאה, ואין סתירה ממשנתנו דמשמע דליכא טריפות בניקב הסמפון היינו משום דזה תליא בפלוגתא דרבנן ור' שמעון, והיינו דלרבנן דסברי דניקבה הריאה טריפה הוא הדין בנקב בסמפון משום דבניקב הסמפון הרי זה כניקבה הריאה, ולהר' שמעון דמכשיר בניקבה הריאה ליכא טריפות בניקב הסמפון. והפליתי נחית מעט לזה ביישוב קושיות המהרש"א יעו"ש. אבל אין זה מכוון דהמהרש"א סבר לה, ולהכי לא מקשה לרב נחמן רק מקשה להס"ד דגם בשר אינו מגין, והיינו דהבשר ודאי מגין. ובזה לכו"ע כשירה, וזה מוכח ממשנתנו דליכא פלוגתא בטריפות הסמפון לחודיא במקום דליכא חשש שתנקב הריאה:

וזהו שיטת הרמב"ם דמפרש דינו דרב נחמן בניקב הסמפון מחמת חולי דליכא סתימה וזה מטעם נקיבת הריאה, אמנם שם בהלכה י"ד במחט שנמצאת בבשר דאעפ"י שניקב הסמפון על ידי המחט אבל הבשר שסביבו בריא הוי סתימה מעליא וכשנופחין את הריאה ואין רוח יוצא ממנה כשרה:

ומפרש הרמב"ם בהא דפריך הש"ס מהא דרב נחמן דלכאורה קשה מאי פריך מהא דרב נחמן הלא איכא למימר דרב נחמן מיירי במחמת חולי ואיכא משום נקיבת הריאה ובמחט שנמצאת בבשר הוי סתימה מעליא על ידי הבשר: וזה הוקשה להרמב"ם ומפרש דהש"ס פריך מדאמר רב נחמן סתם ע"כ בא לחדש איזה אופן שאין בו חשש נקיבת הריאה, והיינו דע"כ כוונת רב נחמן דנקובת הסמפון טריפה אפילו כשהוא לבשר, דאל"כ מאי קמ"ל, ועל זה משני הש"ס ההוא לחבירו איתסר, והיינו דמיירי בסמפון שניקב מחמת חולי ואיכא חידוש באופן שניקב לחבירו, וסד"א דהחבירו מגין עליו והוי סתימה מעילא, על זה בא רב נחמן לחדש דסתימת הסמפון על ידי המחט אבל הבשר שסביבו בריא הוי סתימה דלא מיבעי סמפון שניקב בלא סתימה כלל אם נקוב מחמת חולי פשיטא דטריפה מטעם נקיבת הריאה, אלא גם כשניקב לחבירו לא הוי סתימה מעליא, אבל בניקב לבשר הריאה והבשר בריא תעלה ארוכה וכשרה, ורק לחומרא יש לבודקה. כן נראה בביאור שיטת הרמב"ם והסוגיא בס"ד:

גמ'. ההיא מחטא דאשתכח בסמפונא רבה דריאה וכו' איסור לא אמרי בה כיון דאשתכח בסמפונא אימא סמפונא נקט ואתאי. וכן איפסק להלכה בטור ובשו"ע. - ויש לעיין מדוע לא הביא הרמב"ם הא דסמפונא רבה דריאה. והנה הרמ"א כתב ואפילו בחיתונא שלא נוכל לבדוק, וכתב הפר"ח וא"ת פשיטא השתא כשנמצאת בריאה עצמה אמרינן דרק סימפונא אתאי א"כ כש"כ כשנמצאת בסימפון עצמו, וי"ל דהא קמ"ל אפילו בחיתוכא דליכא למיבדק, וזהו שכתב הרמ"א אפילו בחיתוכה, אי נמי הא קא ממשמע לן דאפילו איתא לריאה שלימה קמן אין צריך לבודקה עכת"ד, אם כן קשה להרמב"ם ממה נפשך אם סבר דבסמפונא רבה אין צריך לבודקה או סבר דכשרה אפילו בחיתוכא שפיר היה להרמב"ם לכותבה, ואם סבר בהיפך דצריך לבודקה פשיטא דהיה צריך להרמב"ם לאשמעינן, וצ"ע:

ונראה דסמך הרמב"ם על מה שכתב בפר"ו משחיטה ה"ט, וזה לשונו, ואם נמצאת בסימפון הגדול שבכבד וכו' הרי זו מותרת יעו"ש. והנה הכבד תמיד ליתא בבדיקה וגם שלימה הרי זו כחתוכא, ועל זה סמך הרמב"ם ולא כתב האי דינא דמחטא דאשתכח בסמפונא רבה דריאה דנלמד מכש"כ דמחטא דאשתכח בסמפונא רבה דכבדא:

תוכן העניינים

נזר הקודש - חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה