אור ברסלב

נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין

דף לב.

דף לא:

שחטה בהמה אחרת עמה וכו' מה שקשה על הרמב"ם בפר"ד מפר"א עי' בספרנו נזר הקודש לזבחים דף נ"ג דף הספר:

גמ'. כי קתני נבלה דלא מטמא מחיים. משמע דנקובת הושט ופסוקת הגרגרת לא הוי נבלה מחיים. וקשה על הרמב"ם בפר"ג משחיטה הי"ט דכתב בנשברה מפרקת ורוב בשר עמה וכו', או שנפסק רוב הקנה או שניקב הושט בכל שהוא במקום הראוי לשחיטה הרי זה נבלה מחיים. והש"ך בסימן ל"ג סק"ד הקשה בזה על הרמב"ם יעו"ש. והתבו"ש כתב דלענין טומאה אינה מטמאה בחיים דבזה בענין מיתה ממש וכמו"ש הרמב"ם בפר"ב מאבוה"ט, ורק איסור נבלה וזהו דקאמר הש"ס כי קתני נבלה דלא מטמאה מחיים, והיינו נקובת הושט ופסוה"ג הוי נבלה מחיים לענין איסור אבל לא לטומאה יעו"ש. אבל תמוה דהרמב"ם חשיב שם נשברה מפרקת ורוב בשר עמה ונטלה הירך וחלל שלה עמה בהדי נקובת הושט, משמע דחד דינא להו גם לענין טומאת נבלות וכיון דהני מטמאין מחיים משמע דגם נקובת הושט מטמא מחיים. אמנם בפר"ב מאבוה"ט חשיב הרמב"ם הא דחלק הבהמה לשנים או נטלה הירך וחלל שלה שמטמאין מחיים, ולא חשיב שם נקובת הושט, ומשמע דנקובת הושט לא מטמא מחיים. וע"כ מסתבר הדבר דנקובת הושט אין בו טומאה מחיים והא דחשיב בפר"ג משחיטה נקובת בהדי הני דמטמא מחיים כוונת הרמב"ם שם בזה דחשיב דלא מהני בהו שחיטה לטהרם מידי נבלה, ובזה נקובת הושט שוה להני דטומאתן מחיים, לומר דכשם שלא מהני שחיטה לטהר מידי נבלה הני דחייהם שוב אינו חיים, ונחשבים כמתים ממש, הנה כמו כן נקובת הושט אעפ"י שלא נחשב כמתה ממש, אבל כיון דלא מהני שחיטה לושט הנקוב, הרי הוא לזה כמו הני דנחשבים כמתים ממש:

גמ'. גופא אמר רשב"ל שחט את הקנה ואח"כ נקבה הריאה כשרה, אמר רבא לא אמר רשב"ל אלא בריאה אבל בבני מעיים לא. מתקיף לה רבי זירא מאחר שנולדו בה סימני טרפה התרת מה לי בריאה מה לי בבני מעיים וכו'. ביאור הדברים דפליגי אם יש טרפות לחצי חיות, דרבא סבר דיש טרפות גם לחצי חיות, ור"ז סבר דאין טרפות לחצי חיות. והנה הבעל המאור כתב דהלכתא כרבא, מטעם דר"ז הדר ביה, ולדבריו אם שחט את הקנה אין נקב פוסל בריאה, אבל פוסל בבני מעיים, וכן להיפוך אם שחט את הושט ונקבה הריאה נקב פוסל בה, וזהו מטעם דפוסק כר' שמעון בן לקיש. - אמנם הרמב"ן במלחמות כתב דר"ז לדבריו דרבא קאמר אבל הוא עצמו סבר דגם בשחט את הגרגרת ונקבה הריאה גם כן פסול מטעם דלא סבר כלל להא דר"ל דאמר דכמאן דמנחא בדיקולא דמיא, ומביא מה שהשיב ר' אברהם ז"ל ואמר דר"ל גופיה הדר ביה דאמר כאן ששחטו במקום חתך כיון ששחטו שלא במקום חתך, וכיון דקשיא דידיה אדידיה ולא ידעינן הי דאחריתי לא סמכינן עליה כלל. ומסיים שם דריאה אעפ"י שהיא תלויה בקנה חייה תלויין נמי בושט דקא ינקי מהדדי, ומסיים ג"כ שלא לסמוך על דרשב"ל עכת"ד, יעו"ש: ונפק"מ לדינא לענין אבר מן החי דאם אמרינן כמאן דמנחא בדיקולא דמיא, הרי זה כאילו נפרש הריאה מן הבהמה בעודה בחיים וכדאיתא לקמן קכ"א ישראל ששחט בהמה טמאה וכו' יעו"ש כל הסוגיא. וכן כתב הש"ך בשם הרשב"א בסימן כ"ז סק"ב דהיכא דלא נשחטה כראוי אסור לחתוך אבר מהבהמה בעודה מפרכסת וליתנו לבן נח יעו"ש. וכן כתב התורת חיים בפר"א לעיל כ' ביישוב דברי הטור יעו"ש. אבל נראה דהאיסור הוא מספיקא, דהרי כיון דקיי"ל שחט את הקנה ואח"כ נקבה הריאה הרי זה טרפה דלא אמרינן דהוי הריאה כמנחא בדיקולא. ודעת הפר"ח נוטה להקל מטעם זה. אבל התבו"ש כתב דכיון דספיקא הוי אזלינן תמיד לחומרא. ועי' למרן הגרע"א ז"ל בהגהות רע"ק יו"ד סימן כ"ו:

תוכן העניינים

נזר הקודש - חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה