אור ברסלב

נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין

דף לא:

דף לא.

גמ' גזירה משום חרדלית של גשמים. ופירש"י משום דאין בחרדלית ארבעים סאה. והקשו בתוס' הא בלאו הכי הרי הוא זוחלין ופסול יעו"ש. והנה פירש"י כן איתא בתוספתא פר"ד דמקואות, איזהו חרדלית מי גשמים הבאים במדרון רואים אותם אם יש מתחילתן ועד סופן צירוף מ' סאה מטבילין בהן, דברי בי"ש ב"ה אומרים אין מטבילין עד שיהא לפניו בעוגל ארבעים סאה, והב"י ביאר דב"ה לא פליגי אבי"ש אלא מפרשי דבעינן שלא יהיה קטפרס דאינו חיבור, או משום דנוטפין אינן מטהרין מזוחלין יעו"ש. ומשמע דאם המים לפניו בעוגל אין בזה משום קטפרס, ואין בזה משום זוחלין, אבל בעינן ארבעים סאה. וזהו כוונת רש"י:

והנה מוכח מדברי התוס' שהקשו לפירש"י דאפילו כשיש מ' סאה ע"כ יש בחרדלית פסול זוחלין, ע"כ מוכח דזוחלין הוי פסול מן התורה, ושפיר יש לגזור משום פסול דאורייתא, וזהו דלא כהני דרוצים לומר דפסלו זוחלין הוא מדרבנן, עי' דרכי משה סק"ז מה שכתב בשם המרדכי, וגם מהתוספתא שכתבנו כן, מוכח מבי"ה והטעם של זוחלין מטעם חסרון חיבור, כמו"ש רבינו הגר"א ז"ל בס"ק צ"ב לפי דעת הרמב"ם והרא"ש דזוחלין הוא מטעם חסרון חיבור, ואין בזה ארבעים סאה, וכן כתב הריב"ש, וכן דעת המאירי: והנה אפשר לומר שכוונת רש"י שפירש מפני שאין בחרדלית ארבעים סאה, הוא ג"כ מטעם מפני שהוא זוחלין, ובזוחלין תמיד ליכא ארבעים סאה: והנה הפנ"י בשבת ס"ה כתב בתוס' בד"ה שמא ירבו הנוטפים הקשו לימא קמא קמא בטיל, כתב הפנ"י דקושיא זו לפי שיטת ר"י בעל התוס' וסעייתו שכתבו התוס' בפרק המוכר את הבית ס"ו ובכמה דוכתי דהך ברייתא דת"כ דאיירי בפסול שאובין ודריש מהיקשא דמים למקוה אינו אלא מדרבנן ואסמכתא בעלמא הוא, א"כ משמע דלענין זוחלין ונוטפין נמי מדרבנן ומשו"ה קשיא להו נימא קמא קמא בטיל יעו"ש. והנה לשיטה זו אתי שפיר פירש"י דהגזירה הוא משום חסרון ארבעים סאה שהוא דאורייתא, משא"כ זוחלין שהוא מדרבנן, אבל דברי הפנ"י תמוה מהתוספתא שכתבנו, וגם מדלא נחתו הכא התוס' לזה לומר שיש יישוב לפירש"י, ע"כ סברי התוס' דאפילו להני דסברי דכולו שאוב הוא מדרבנן, אבל זוחלין לכו"ע הוא מדאורי': שם. פירות שנשרו לתוך המים ופשט מי שידיו טמאות וכו', כתב הרשב"א מכאן דקדקו התוס' דלא בעינן רצון בעלים מדקאמר מי שידיו טמאות דמשמע אפילו אחר שאינו בעל הפירות. אמנם הביא שם שהרמב"ם בפרי"ב מהל' טו"א כתב והוא שיתן עליה ברצון הבעלים יעו"ש. עי' בזה בספרנו נזר הקודש למס' זבחים דף מ"ז דף הספר:

שם גמ'. היכי דמי נדה שנאנסה וטבלה. אילימא שאנסה חבירתה ואטבלה כוונה דחבירתה כוונה מעלייתא היא. וקשה לשיטת הרשב"א שכתב לעיל י"ב דלא מהני עומד על גביו במקום דלא מהני שליחות. ולפי"ז הכא בטבילה דלא מהני שליחות דע"כ בעינן טבילת הגוף לטהר מטומאה, וא"כ היאך מהני כוונה דחבירתה והלא לא עדיף זה מגדול עומד על גביו דלא מהני כוונת הגדול בדבר דליתא בשליחות, ואפשר דשאני בין כוונה סתם בלא מעשה, מכוונה שמעשה עמה כמו הכא דהחבירתה מטבילה, וגם מכוונת, והרי האשה הנדה כמו כלי שהיא טמאה ואדם מטבילה, כן האשה הנדה בטומאתה שהמטבילה הרי זה כמטביל חפץ טמא, כיון שכל המעשה והכוונה בהמטביל:

תוכן העניינים

נזר הקודש - חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה