אור ברסלב

נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין

דף ל:

דף כט:

תחת העור כשרה, בי רב אמרי תחת העור איני יודע, וכתב הרשב"א תמיהא לי דבי רב אמרי היינו רב הונא, ורב הונא אמר לעיל בפירקא קמא כ' גבי ומלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה מ"ט מפני שהוא מחליד, אלמא החליד בין העצמות דמפרקת, ואעפ"י שנגלה קרייה חלדה, וכש"כ תחת העור שהסכין נכסה כחולדה, ויש לי לומר דרב הונא דהתם משום דסבר מוליך ומביא במליקה כשר לא אשכח דיחויא אחרינא אלא טעמא דחלדה, והכי קאמר דלמא האי תנא סבר דאפילו בכי האי גוונא הויא חלדה וכו' יעו"ש. וביאור דבריו דכל זה אם ליתא להא דזעירי. אבל לפי מה דקיי"ל כזעירי, והוי מתניתין סייעתא אתי שפיר הא דמלק בסכין דמטמא בגדים, ולא מהני המליקה דהסימנים לטהר מידי נבלה גם אם אמרינן דלא הוי חלדה ולהכי אתי שפיר הא דאמר רב הונא הכא תחת העור איני יודע:

והנה מרן הגרע"א ז"ל הקשה דהרי גם דאיתא לזעירי, הא מסקינן שם מכח הפירכא וכי מתה עומד ומולק, ועל זה אמרינן דבמליקה חותך שדרה ומפרקת בלא רוב בשר, ולא הוי כהא דזעירי דמיירי ברוב בשר עמו. והנה לפי"ז תקשה דכיון דבלא רוב בשר לא הוי אלא טרפה, וא"כ תקשה תיהני ליה סכין לטהרה מידי נבלה, ומטעם זה שוב מוכרחים אנחנו לומר מפני שהוא מחליד. וא"כ לפי מה דקוו"ל מוליך ומביא במליקה כשר, א"כ אית לן לומר דהא דמלק בסכין מטמא בגדים אבית הבליעה הוא מטעם חלדה עכת"ד, יעו"ש: ונראה דסבר הרשב"א דרב הונא סבר דבנבלת עוף טהור שטומאתה בבית הבליעה שזה בא לא מכח טומאה רק מכח אכילה, שאמרה תורה והאוכל מנבלתה יכבס בגדיו, וטומאה זו דבאה על ידי אכילה לא בעינן שתהיה מתה ממש כמו בנבלת בהמה, וכיון שמטמאה גם באוכל ממנה גם בעודה מפרכסת שוב לא מהני לה סכין לטהר. וכמו שכתבנו לעיל מזה, וא"כ אין הכרח לומר שהוא מטעם חלדה, אבל לפי"ז תצא דאין לנבלת עוף טהור עצם טומאה ונפק"מ לענין אם יש מלקות בלהכניס נבילת עוף טהור למקדש. ואפשר שזהו שמספקא ליה לרב הונא אם בעינן מתה ממש לנבלת עוף טהור כמו שארי מטמאים, ממילא מהני סכין לטהר בעודה מפרכסת מטומאת נבלות דאז ע"כ בעינן לומר בהא דמלק בסכין דלא מהני לטהר מידי טומאת נבלות, שהוא מטעש חלדה, וממילא כש"כ תחת העור פשיטא דהוי חלדה, אבל אם אמרינן דלא בעינן בנבלת עוף טהור מיתה ממש, אלא גם באוכל כזית ממנה גם בעודה בחיים ג"כ טמא טומאת נבלות בבית הבליעה, ושוב לא מהני סכין לטהרה דאז לא בעינן לטעם מפני שהוא מחליד, וא"כ אינו מוכח דבאופן זה הוי חלדה, ולזה גם תחת העור ספק הוי.ולזה אמר תחת העור איני יודע. זהו מה שנראה בביאור הדברים לפירושו של הרשב"א, שכתב דרב הונא אמר כן בדרך דיחוי לומר שיש לומר מפני שהוא מחליד וליכא סייעתא לזעירי. אבל יש לומר דיש גם דחייה אחרת דשאני נבלת עוף טהור דלא אמרינן בזה שתטהר מידי נבלות משום דטומאתה שייך גם באוכל כזית בעודה מפרכסת ג"כ. ואעפ"י שע"כ הסוגיא דפריך שם וכי מתה עומד ומולק דמשמע מזה דגם בנבלת עוף טהור ליכא טומאה רק כשמתה ממש ונעשית נבלה, וכמו שמוכיח כן בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סימן כ"ד. אבל רב הונא מסתפק בזה וכשאמר מפני שהוא מחליד ג"כ על דרך ספק אמר כן. ואם סבר דאין בזה משום חלדה, יש לדחות דליכא סייעתא לזעירי מטעם דלא בעינן בזה נבלה שמתה ממש, וכמוש"נ:

והנה מרן הגרע"א ז"ל סבר אחת משתים להרשבא, או דסבר דתחת העור הוי ודאי חלדה, או דסבר דמוליך ומביא במליקה פסול, ומסיים בצע"ג יעו"ש. והיינו דמסיים מרן בצע"ג מפני שקשה לומר דכן סבר הרשב"א דבחלדה לא מצינו שסבר כן. וקשה להעמיס דכן סבר הרשב"א ובדבר מוליך ומביא גם כן קשה לומר לעשות פלוגתא בינו להרמב"ם ועוד פוסקים דסברי מוליך ומביא במליקה כשר כמו"ש הרמב"ם בפר"ו ממעה"ק וכן נקטו הפוסקים. - לכן נראה כמו שכתבנו בשיטת ר"ה שזהו הבי רב כדאיתא בסנהדרין י"ט, ובכדי שלא תקשה מהא דאמרי בי רב להא דרב הונא לעיל:

גמ'. בעי רב פפא החליד במיעוט סימנים מהו, דהיינו ששחט בבהמה רוב הקנה, או רוב הושט ונשאר מיעוט זה הסימן והסימן השני שלם והחליד הסכין תחת אותו מיעוט הסימן, ושחט הסימן השני על ידי חלדה זו. והיינו דלרב פפא פשיטא דתחת העור לא הוי חלדה, והיינו דסבר דענין חלדה הוא רק במה שהוא בהכשר שחיטה, והכא בעי אם המיעוט הסימן עביד חלדה, אם אמרינן כיון דאינו בעיכובא דשחיטה דינו כעור, או"ד דשאני מיעוט סימן כיון דעכ"פ איתא בתורת שחיטה, כן מפרש רבינו ישעי' בספר המכריע סימן ה' יעו"ש. והנה בא שם בהשגה על פירש"י דמפרש במיעוט בתרא לאחר שחיטת רוב סימנים. וכן משיג שם על הר"ת בפירושו: אמנם ראיתי דבר פלא מה שמוכיח דפגימת עור בקדשים לא הוי מום, ומביא ראיה מהא דאיתא לקמן מ' בהשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז ומוקי שם בחטאה"ע ובחצי קנה פגום, ואם זה נחשב למום, א"כ איך יתחייב משום חוץ הא אינו ראוי להתקבל בפנים יעו"ש. וזה פלא הא קיי"ל דאין מום פוסל בעוף כדאיתא במנחות ו' ושם כ"ה ובמכלתין כ"ג דאין תמות וזכרות בעופות. אח"כ מצאתי בחדושי למרן הגרע"א שהקשה בזה:

ונראה דאפשר דסבר רבינו ישעי' דשאני מום זה בסימנים שהמה המתירים והמכשירים, והיינו דמום זה שהוא בהמתיר עצמו שאני, ולהכי אם פגם בעור הוי מום בקרבן בבהמה, מסתבר שזה פוסל בהסימן עצמו גם בעוף:

תוכן העניינים

נזר הקודש - חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה