אור ברסלב

נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין

דף כא:

דף כא.

מה חטאת בהמה אינה באה אלא מן החולין, והיינו דדבר שבחובה אינו יכול לפטור חובתו מן המעשר. ואפילו למ"ד מעשר ממון הדיוט. אבל עכ"פ יש לו למעשר חיוב עצמו. ואינו יכול לשנות מחיוב זה למיפטר חיוב אחר. והר"ן הקשה וכן הרשב"א הא יש ללמוד מהא דאמרה תורה גבי עולת ראיה דאינה באה אלא מן החולין, מהא דאמרה תורה מסת ידך כמבואר בחגיגה יעו"ש. והנה במנחות פ"ב במשנה יליף מפסח מצרים, ור"ע השיב בברייתא וכי דנין אפשר משאי אפשר, יעו"ש. וקשה מדוע לא ילפינן מעולת ראיה. והנה בחדושי הר"ן כתב דמעולת ראיה אין למילף מטעם שהיא חובה עליו בע"כ, אבל אופן דאיהו גרם אנפשיה לאיחיוביה, יעו"ש. וקשה בהא דאיתא שם במנחות דפריך הש"ס ופסח גופיה מנלן, יעו"ש. וקשה הלא פסח הוי חיוב בע"כ כמו עולת ראיה. וא"כ מדוע לא אמרו דילפינן מעולת ראיה לפסח שאינו בא אלא מחולין. וזה הוי גם כן חובה הבאה על האדם בע"כ: והנה בעיקר מה שכתב הר"ן דילפינן בעולת ראיה מהא דמסת ידך, תמוה דהלא מבואר בחגיגה ח' דזה נאמרה על הקרבן חגיגה, ומה"ט מבואר שם דטופלין מטעם דכתבה תורה כאשר יברכך ד'. אבל זה לא נאמרה על קרבן עולת ראיה, והיינו דזה נלמד ממקום אחר, והיינו מהלימודים המבואר בסוגיא הכא, או מטעם דעולה שאינה נאכלת, ועפ"י דרשת הספרי כמבואר שם בתוס' ד"ה אמאי. ובזה אתי שפיר הא דלא נלמד דפסח אינה באה אלא מן החולין מעולת ראיה מטעם דלא נאמרה זה בעולת ראיה, וא"כ דברי הר"ן תמוה טובא, וצ"ע:

וזה אין להקשות מדוע לא ילפינן מהא דחגיגה שאמרה תורה מסת ידך, שזה מלמדנו דאינה באה מן המעשר, משום דהתם אמרה תורה דיכול לטפול מדכתיב כאשר יברכך ד', ובקרבנות חובה אין טופלין ג"כ. ולזה נדרש לימוד אחר. ומטעם זה אין ללמוד הא דחגיגה מהכא, משום דיש לומר אם התירה תורה הא דטופלין סד"א דיכול להביא כולה מן המעשר. כמו"ש התוס' שם ד"ה מלמד. וכן כתבו התוס' בזבחים נ" ד"ה אם וא"ת בפר"ק דחגיגה דדייק מהא דמסת שאינו מביא חגיגתו אלא מן החולין למ"ל הלא הוי דבר שבחובה, ותיפ"ל מהיקש ויש לומר משום דקאמר התם דחגיגה באה נמי מן המעשר איצטריך מסת למימר דאינה באה הכל מן המעשר אלא מן החולין ומן המעשר מתרווייהו. אי נמי מדכתיב כאשר יברכך בסיפא דקרא ס"ד דאתיא ממעשר להכי איצטרך מסת, יעו"ש. - הרי מבואר להדיא דכל עיקר הא דמסת בחגיגה כתיב, ולא בעולת ראיה, ומחגיגה אין ללמוד. ובירושלמי חגיגה פר"א ה"ג מבואר להדיא דדרשו ממשמעות מסת דקאי על מעשר. והובא בתוס' שם. וא"כ דברי הר"ן תמוה טובא, בזה שכתב דמסת מורה שאינה באה מן המעשר ובירושלמי מבואר להיפך דמסת מורה שבא מן המעשר, עד שפריך שם ויביא כולם מן המעשר. ומשני שזה נלמד מגז"ש דהמעשר באה לטפילה כמבואר שם: והנה אפשר לומר בכוונת הר"ן דמדאיצטריך קרא בחגיגה הא דמסת להתיר מעשר בתערובות, ממילא נשמע דבעולת ראיה שאין מעשר בא בתערובות גם כן. והיינו מפני שהוא חוב גמור, וגם אינו בא לאכילה כדין מעשר, וממילא יש ללמוד לכל דבר שבחובה, ואעפ"י שאין זה בלשונו. אבל יש לדחוק בכוונתו:

ומה שמתרץ דשאני עולת ראיה שהיא חוב המוטל עליו, ואינו דומה לחוב שאדם עושה מעצמו, והנה לכאורה קשה מהא דפסח שג"כ חוב המוטל על האדם בעל כרחו, אפשר לומר דשאני פסח שבא לאכילה. ואינו דומה לעולת ראיה שהוא כליל על המזבח. ולהכי בעינן לפסח לימוד מיוחד. והא דיליף ר"ע פסח מחטאת דאהרן, אעפ"י שלא דמי דחטאת אהרן נשרף, ואינו דומה לפסח דבא לאכילה, וא"כ קשה הא דאיתא במנחות שם דיליף ר"ע מזה לפסח. אבל זה אתי שפיר לפי מה שכתבו התוס' הכא בד"ה כמשפט דמיתורא דאשר לו נלמד על כל חטאות אפילו על חטאת העוף אעפ"י שבא לאכילה יעו"ש. ובזה אתי שפיר הלימוד גם לפסח. כן נראה בביאור הענין בזה:

שם מה להלן אוחז הראש בגוף ומזה. והקשה הר"ן דהכא משמע דלר' אלעזר בר' שמעון אין מבדילין בעולת העוף. ואילו בזבחים ס"ה אמר ר' אלעזר בר' שמעון שמעתי שמבדילין בעולת העוף יעו"ש. ותמוה דהרי זה שם בחטאה"ע. ונראה שצריך לגרוס חטאה"ע במקום עולת העוף. והקושיא היא כמו שהקשו התוס' בד"ה ואינו מבדיל. - ומה שמתרץ הר"ן דהכוונה אם ירצה, כתבו התוס' שאין לפרש כן:

תוכן העניינים

נזר הקודש - חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה