נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין
דף כ:
אמר זעירי נשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה, ויש לעיין היאך הדין במפרכסת אם מטמא במשא כדין נבלה ממש, או דלמא דהוי נבלה דלא מהניא לה שחיטה לטהר מדין נבלה. והרשב"א כתב ונ"ל דהכי קאמר נבלה ומטמא במשא אעפ"י שמפרכס, וזעירי ודשמואל היא דאמר לקמן נשברה מפרקת ורוב בשר עמה מטמא באהל. והיינו דאמר רבה אי קשיא לי הא קשיא וכי מתה עומד ומולק וכו' יעו"ש. והנה רש"י מפרש גם כן ומטמאה מיד אעפ"י שהיא מפרכסת דמתה ממש היא, ושחיטה דלאחר מכאן לא מטהרה מידי נבלה, יעו"ש. ותמוה דדבריו סותרין דכיון דפירש דמטמא מיד דמתה ממש היא, וא"כ למה כתב אח"כ דלא מהני שחיטה לטהרה מידי נבלה, ואפשר שזהו כוונת הרשב"א שכתב דלשון שפירש"י צ"ע:
והנה הרא"ש והטור הביאו להאי דינא דזעירי דנשברה מפרקת ורוב בשר עמה נבלה. והקשה הב"י בסימן כ"ז וז"ל ותמיהא לי למה הוצרך לכתוב כיון דלא בא לכתוב דיני טומאה וטהרה, יעו"ש. והתורת חיים כתב דנפק"מ דאם שחט אח"כ הסימנים דעל ידי השחיטה הוי בני מעיים כמנחא בדיקולא, והוי המעיים אבמה"ח ואסור לבני נח מטעם דליתא בזה משום דליכא מידי כיון דלישראל גם כן משום נבלה, יעו"ש. - ולדעתי דבריו תמוהין טובא כיון דהדין דמטמא מיד והרי היא כמתה ממש כפירש רש"י והרשב"א. וא"כ השחיטה לא מהני מידי, והתולש אבר ממנה הרי זה כתולש מן הנבלה שמתה, וליתא בזה משום אבר מן החי. - ובדבר הקושיא של הב"י עי' בדרישה שכתב כמה אופנים:
ולדעתי נראה דזה גופא משמיענו דהוי נבלה ואין בזה משום אבר מן החי. והתולש אבר ממנה גם בעודה מפרכסת אין בזה משום אבמה"ח, מטעם דהרי זה כתולש מן הנבלה ממש, דיש בה משום נבלה ולא משום אבמה"ח, ומותר לב"נ. - וזהו כוונת הרא"ש והטור דיש בזה נפק"מ לדינא באיסור והיתר, ומיושב קשיות הב"י שהקשה דהלא אין דרכו של הטור לכתוב אלא מה שנוהג באיסור והיתר. ולפי דברינו גם זה הוא באו"ה. אבל זה היפך מדברי הגאון תו"ח וכמוש"נ:
ברש"י ד"ה אף וכו' הא הכא כתיב בהדיא דיבדיל יע"ש. הנה ע"כ כוונת רש"י מהא דומלק והקטיר, והרי זה דכתיב בהדיא:
תוס' ד"ה ואינו מבדיל, פ"ה כיון דכתיב לא יבדיל ועוף הכשרו בסימן אחד וכו' וקשה לפירושו דלקמן כ"ז אמרינן בהדיא דהא דקתני השוחט דיעבד אאחד בעוף, יעו"ש. משמע דסברי התוס' דמצוה מן התורה גם בעוף לשחוט שני סימנים. וכן דעת הרמב"ם כמו שכתבנו לעיל. אמנם רש"י לשיטתו שמפרש שם דמדרבנן אצרכוה תרתי, אבל מן התורה סגי בסימן אחד בעוף, ובזה הוי רש"י לשיטתו. ולהכי כתב רש"י הכא דיותר מסימן אחד הוי הבדלה. והכא במצות מליקה שהוא מן התורה ודאי סגי בסימן אחד: שם בפירש"י ד"ה וכי מתה עומד ומולק, דהא ודאי עוף בחד סימן מתה. וקשה לרב אדא דסבר לקמן ושט ולא קנה, והיינו דסבר דעיקר חיותא בושט, א"כ אפשר דמולק בראשונה את הקנה ולא נפיק עדיין חיותיה. ובחדושי לרע"א כתב בזה דרבא לשיטתו דסבר לקמן כ"ח בההוא דממסמס קועי' דמא דושט או קנה. עוד תירץ דשאני במליקה דאיכא גם שבירת המפרקת, ובזה מודה גם רב אדא: