נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין
דף יט:
משנה. השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה. - ויש לעיין אם מיירי בשהחזיר הסימנים להצדדין, או דגם בלא החזיר. ונראה דמיירי בהחזיר הסימנים, והיינו מדתנא המולק מן הצדדין מליקתו פסולה. ובזה גם בהחזיר פסולה מטעם דבעינן עורף ממש. וא"כ הא דשחיטה מיירי גם כן בהחזיר הסימנים להצדדין. אבל בלא החזיר אין זה שחיטה מן הצואר שאמרה תורה. וכן משמע מדברי התוס' ד"ה השוחט שכתבו ואפילו החזיר הסימנין דוקא דיעבד כשר. אבל לכתחילה לא משום גזירה אטו לא החזיר יעו"ש. ומשמע מזה דבלא החזיר השחיטה פסולה, ואפילו לפירש"י דהשוחט מן הצדדין אפילו לכתחילה. אבל ע"כ גם כן מיירי בשהחזיר הסימנים דזה נקרא גם כן שחיטה מן הצואר. ומטעם זה במליקה פסול משום דזה נקרא צואר ולא עורף: והמהרש"א הביא שהב"י מדייק מדברי התוס' דבלא החזיר הסימנים שחיטתו פסולה. והקשה דא"כ מה הבדל יש בין מן הצדדין למן העורף, דגם במן העורף בהחזיר הסימנים כשר, ומסיים בצ"ע. - ונראה דמי יימר דאיכא חילוק בין צדדין לעורף באופן שהחזיר הסימנים והיינו דבהחזיר הסימנים לאחורי העורף דינם כמן הצדדין. וכמו שפירש"י לקמן כ' ד"ה ואי ס"ד. וכן כתב הרשב"א בחידושיו להלכה. והתנא דמכשיר מן הצדדין לא בא למעט מן העורף באופן זה בשהחזיר הסימנים ודינם שוה. וכמו שכתבו הפוסקים. רק יש לדייק מדוע שנה התנא מן הצדדין, ולא שנה רבותא יותר דגם מן העורף כשר, ובשלמא אם אמרינן דבמן הצדדין כשר גם בלא החזיר הסימנים, שפיר נקט מן הצדדין, מטעם דכשר גם בלא החזיר. משא"כ במן העורף דבעינן דוקא החזיר, אבל אם גם במן הצדדין בעינן ג"כ דוקא החזיר, א"כ מדוע לא תנא דגם מן העורף כשר:
ונראה דאיתא בגמ' אמרי בני רבי חייא מצות מליקה מחזיר סימנים לאחורי העורף ומולק. איכא דאמרי אף מחזיר, ואיכא דאמרי מחזיר דוקא. ומסתברא ברא כמאן דאמר אף מחזיר וכו'. ויש לעיין איזה סברא היה לומר דדוקא מחזיר כיון דע"כ כן מוכח מהמשנה. אבל נראה דהאיכא דאמרי דסברי מחזיר דוקא מפרשים הא דכשר בשחיטה במן הצדדין היינו במחזיר הסימנים. והוקשה להם דלפי"ז מה הבדל יש בין מן הצדדין למן העורף. לכן סברי דבמליקה בעינן דוקא מחזיר הסימנים לאחורי העורף. וכיון דזה כשר במליקה, ממילא אנו יודעים דבשחיטה פסול באופן זה מטעם דחסר בזה שחיטה מן הצואר. ולפי"ז להאיכא דאמרי אף מחזיר, הרי סברי דעיקר מליקה בלא החזיר, וממילא כשר בשחיטה מן העורף בשהחזיר הסימנים, ממילא סברי דבמן הצדדין לא בעינן החזיר. וכיון דמסיק הש"ס דבמליקה אף בהחזיר, ממילא בשחיטה כשר מן העורף בשהחזיר, ולא בעינן בהצדדין החזיר הסימנין:
אמנם לפי"ז יש לעיין בהא דפריך הש"ס ואי ס"ד מחזיר דוקא מאי איריא מולק אפילו שוחט נמי. ופירש"י מאי שנא עורף מצדדין, יעו"ש. וקשה הא אם אמרינן דמחזיר דוקא, א"כ זהו מצות מליקה שאמרה תורה דנקרא עורף, א"כ גבי שחיטה צריך להיות פסול אפילו בשהחזיר הסימנים. כמו שאיתא לקמן כ"ז דדריש ר"א באיזה תורה שוותה בהמה לעוף לומר לך מה עוף הכשרו מן הצואר אף בהמה הכשרו מן הצואר, אי מה להלן ממול ערפו אף כאן ממול ערפו ת"ל ומלק את ראשו וכו' ראשו של זה ממול ערפו ואין ראשו של אחר ממול ערפו. וא"כ הכא אם אמרינן מחזיר דוקא, א"כ בשחיטה צריך להיות פסול גם במחזיר סימנים:
וע"כ צריך לומר דלא מסתבר לומר דכוונת התורה למעט בשחיטה ממול ערפו באופן שחותך המפרקת שזה כשר במליקה, ואין סברא לומר דמיעטה התורה בהחזיר הסימנים לאחורי העורף ושוחט בסימנים בלא מפרקת, מטעם דזה נקרא צואר זה ששוחט בהסימנים, בלא מפרקת, ובמליקה נקרא מול עורף מטעם שחותך המפרקת גם כן. ולזה פריך הש"ס למ"ד מחזיר דוקא דא"כ גם בשחיטה כשר באופן זה. ואתי שפיר לפי"ז הא דתלי הש"ס במסתברא, ומיושב הא דהקשו בתוס' ד"ה מסתברא תימה דלא הוי ליה למימר מסתברא דהא תיובתא גמורה היא ממתניתין, יעו"ש. ולפי מה שביארנו עיקר הדבר הוא במסתברא מטעם דיש לפרש דאם בעינן מחזיר דוקא, דאז בשחיטה גם במחזיר פסול, ורק מפני שלא מסתבר למימר דבאופן זה במחזיר הסימנים פסלה תורה:
אבל לפי"ז הדרא הקושיא מדוע תנא התנא השוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה במחזיר הסימנים ולא תנא אף בשוחט מן העורף שחיטתו כשרה. ומזה נראה דזהו כוונת רש"י שפירש בשוחט מן הצדדין שחיטתו כשרה אפילו לכתחילה. ובזה יובדל שחיטה דמן הצדדין בהחזיר הסימנים דכשר אף לכתחילה, אבל במן העורף בהחזיר הסימנים דאינו כשר רק בדיעבד. אבל תמוה דהלא רש"י מפרש בד"ה שחיטתו דבשוחט מן הצדדין מיירי אפילו בדלא אהדר הסימנים ומ"מ כשר לכתחילה. והנה הר"ן הקשה לפירש"י דבלא"ה משמע דעיקר מצות שחיטה לכתחילה באמצע הצואר. וכן דעת הרמב"ם: