נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין
דף יט.
אמר רב הונא אמר רב אסי מחלוקת בששחט שני שליש והגרים שליש דרבנן סברי כולה שחיטה בעינן ורבי יוסי בר' יהודה סבר רובו ככולו. - ויש לעיין בסברת רבנן אטו לא סברי דרוב סגי בשחיטה הלא סתם משנה לקמן כ"ז דרוב בשחיטה סגי. וע"כ צריך לומר דסברי דבשחיט רובא סגי. אבל כל זה בשלא עשה פסול בהמיעוט הנשאר, אבל בשהגרים בהמיעוט פוסל. אבל כשעושה מעשה שחיטה בפסול אז גם במיעוט האחרון פוסל. ומצאתי בריטב"א שמפרש כן בסברת רבנן, ומסיים ואפשר שהוא מדרבנן בעלמא יעו"ש. אבל נראה שדוחק לומר שהוא מדרבנן דכל הסוגיא מורה שפליגי בדין דאורייתא. והריטב"א מסופק בזה מדכתב ואפשר. ומסתברא דסברת רבנן הכא לפי אוקימתא זו דאם עושה פסול גם במיעוט סימנים אחרי שחיטת הרוב גם כן השחיטה פסולה. וכן יש להוכיח מדברי התוס' לקמן ל' ע"ב ד"ה החליד במיעוט סימנין דפירש"י במיעוט בתרא. והקשה רבינו יצחק ברבי מאיר מהסוגיא דהכא דאיכא אוקימתא דרבנן ג"כ מכשרי בשחט שני שלישים והגרים שליש יעו"ש. משמע מזה דאוקימתא זו דסברי רבנן בשחט שני שלישים והגרים שליש דהשחיטה פסולה הוא מטעם דסברי דפסולי שחיטה נוהגים גם במיעוט בתרא, והיינו פסול מדאורייתא:
והנה לפי"ז הא דקאמר הש"ס דריבר"י סבר רובו ככולו, ע"כ הביאור דסבר דלאחר שנשחט רוב בהכשר הרי זה כאילו נשחט כולו ממש, והמיעוט הנשאר גם כן דינו כשחוט. וכל מעשה שעושה בהמיעוט הנשאר, הרי זה כאילו חותך ברגלה. וזהו שאמר הש"ס דר' יוסי בר' יהודה סבר רובו ככולו, היינו כולו ממש:
אמר לו רב חסדא אדרבה וכו' אבל שחט שני שלישים והגרים שליש דברי הכל כשרה דהא תנן רובו של אחד כמוהו. והביאור בזה, דכיון דתנן רובו של אחד כמוהו דע"כ הכוונה כמוהו לומר דהרי זה כנשחט כולו, ובזה הוי רובו ככולו. ובזה מדייק גם המשנה דתנא מקודם דרוב שנים בבהמה כשר, ותנא אח"כ רובו של אחד כמוהו, וע"כ הכוונה ללמדנו דהכא הוי רובו ככולו. וזה מלמדנו דשוב לא נפסל בפסולי שחיטה. והרי זה בדמיון כהא דאיתא בנזיר מ"ב אמר רב אחא בריה דרב איכא זאת אומרת רובו ככולו מדאורייתא, יעו"ש. והכא גבי שחיטה ג"כ מלמדנו התנא דרובו של אחד כמוהו ממש. ואין לאחר שחיטת הרוב שום פסול שחיטה במיעוט בתרא, זהו סברת רב חסדא:
אמר ליה רב יוסף מאן נימא לן דההוא רובא דהתם לאו ר' יוסי בר' יהודה קתני לה, דלמא ריבר"י קתני לה והיינו דרבנן פליגי עליה וסברי דאף לאחר שנשחט הרוב אם עשה פסול בשחיטה בהמיעוט נפסלה השחיטה, והיינו דלא אמרינן הכא דרובו ככולו:
אמר ליה אביי אטו כל רובי דעלמא רבי יוסי בר' יהודה קתני לה. - וקשה טובא מאי פירכא היא איברא דרובי דעלמא כו"ע סברי, אבל הא דרובו ככולו הוי רק אליבא דר' יוסי בר' יהודה. ונראה שזהו כוונת מרן בגיוה"ש שכתב עיין בנזיר מ"ה יעו"ש כוונתו דשם איתא דסברי גבי נזיר רובו ככולו. וא"כ שפיר איכא למימר דרבר"י סבר גם גבי שחיטה רובו ככולו. אבל רבנן סברי דרובא מהני אבל לא הוי רובו ככולו. אבל אפשר לומר דכוונת אביי דהלא כיון שמצינו במקומות הרבה דאמרינן רובו ככולו הוי רק אליבא דריבר"י. וכיון שע"כ בעלמא מצינו דגם רבנן סברי רובו ככולו, א"כ מסתבר דגם גבי שחיטה סברי רבנן דרובו ככולו, ועיקר סברת אביי מדתנן סתם משנה רובו של אחד כמוהו, דע"כ הוי זה אליבא דכולי עלמא:
תוס' ד"ה דילמא וכו'. תימה דלא משני רובו של אחד היינו ושט, ומאי אחד מיוחד שבסימנים כרב אדא בר אהבה דלקמן בפר"ב יעו"ש. וקשה היאך נפרש אוושט והא תנן רוב שנים בבהמה, ובחדושי רעק"א כתב בתמיה על התוס' וז"ל לא זכיתי להבין דברי התוס' הקדושים דהא להדיא קתני במתניתין רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה. הרי דאף בקנה רובא ככולה וצע"ג עכ"ל. והנה לכאורה יש לומר דהא דתנן רוב שנים בבהמה אין מזה הוכחה דאמרינן בהו השנים רובו ככולו, הלא אפשר לפרש דבהם הוי רוב שנים הכשר שחיטה, אבל הא דשנה התנא ורובו של אחד כמוהו לומר דהוי רובו ככולו זה קאי רק על הוושט, וגם מדויק לשון התנא דשנה רובו של אחד דהיינו אחד המיוחד. וזה הוי גם אליבא דרבנן אעפ"י דלא סברי גבי קנה דרובו ככולו. אבל וושט דהוי עיקר חיותיה בו בזה כו"ע סברי דרובו של וושט הנשחט הוי ככולו. זהו כוונת התוס' לדעתי:
ותירצו התוס' וז"ל ושמא רבנן דר' יוסי בר' יהודה פליגי בוושט כמו בקנה עכ"ל. וקשה היאך אפשר לומר דפליגי גם בוושט ור' יוסי בר' יהודה אליבא דרב חסדא דסבר דפלוגתא דרבנן ור' יוסי בר' יהודה כשהגרים שליש ושחט שני שלישים דר' יוסי בר' יהודה מידי דהוי אחצי קנה פגום, והלא בוושט לא שייך זה דנקב משהו פוסל גם במקום שהגרים כמו נקבו הדקין, וע"כ כוונת התוס' דזהו רק לאוקימתא דרב הונא דמיירי בשחט שני שלישים והגרים שליש דר' יוסי בר' יהודה מכשיר, ורבנן פסלי הכוונה גם בוושט ופסלי רבנן גם במיעוט בתרא:
ויש לעיין לפירש"י לקמן בהא דבעי הש"ס החליד במיעוט סימנין מהו. ופירש"י דהיינו במיעוט בתרא, ומדוע לא נחית הש"ס דזה תליא בפלוגתא דר"ה ור"ח הכא. ואפשר לומר דהסוגיא אזלא אליבא דר' יוסי בר' יהודה דמכשיר, אבל לא מטעם דרובו ככולו. אלא סבר דהגרמה לאחר שחיטת רובו אינו פוסל. אבל אין מזה ראיה לשארי פסולי שחיטה שהם נעשים במקום שחיטה. ואין ראיה מהגרמה שהוא לא הוי במקום שחיטה, והרי זה כחותך ברגלה. וכמו שפירש שם הריב"ם. והקשה לפירש"י שמדמה הגרמה למיעוט סימנים יעו"ש. - והנה תצא מזה לשיטת הריב"ם דבשאר דיני שחיטה פוסלים במיעוט בתרא אעפ"י שאם לא שחט יותר מרובא היתה השחיטה כשרה, אבל כשעשה פסול אח"כ בהמיעוט בתרא זהו מה שבעי החליד במיעוט סימנים מהו, משא"כ הגרמא שהוא שלא במקום שחיטה דאינו פוסל. - אבל תצא מזה דלאית מפרשי דסברי דיש דין הגרמה גם במקום שחיטה בשהתחיל לשחוט בשאר טבעות והגרים בין טבעת לטבעת דהוי הגרמה במקום שחיטה דע"כ אין לומר דזה לא הוי מקום שחיטה ממילא הרי זה בשאלה כמו החליד במיעוט סימנים. ואפשר שפירש רש"י דמשווה הגרמה לשארי פסולים היינו לאית דמפרשי, וצ"ע: