נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין
דף יד:
התם כדקתני טעמא אמרו ליה לר' מאיר אי אתה מודה שמא יבקע הנוד. - והנה הלשון אי אתה מודה משמע דפשיטא להו לרבנן דר"מ שע"כ סבר להאי חששא. ותמוה דהלא מבואר בגיטין כ"ח דזה תליא אי חיישינן לשמא ימות. ומאן דלא חייש לשמא ימות מטעם חזקה, לא חייש גם לשמא יבקע הנוד, וא"כ איזה פשיטותא היה לרבנן דע"כ מודה ר"מ דיש לחוש לשמא יבקע הנוד. - ונראה דכיון דר' מאיר חייש למיעוט ולא סמיך גם על הרוב, וכיון דקיי"ל דרובא וחזקה רובא עדיף, וכיון דלא סמיך ארוב, כש"כ דלא סמיך על חזקה. ופשיטא דחייש לשמא ימות, וא"כ פשיטא להו דחייש לשמא יבקע הנוד. וזהו דאמרו לו אי אתה מודה, והיינו לשיטתך דאתה חייש למיעוט כש"כ דע"כ אתה חושש לחששא זו דשמא יבקע הנוד. אבל לפי"ז יש להבין מה שהשיב ר"מ, אמר להן לכשיבקע - והיינו דלא חייש לזה. - קשה מדוע באמת לא חייש לזה ר' מאיר. ואפשר לומר דסבר ר"מ דלא חיישינן לשמא ימות מטעם דרובא דעלמא אינם מתים. וסבר גם כן דחזקה משמשת גם בלהבא. וכמו דלא חיישינן לשמא מת מטעם החזקה, כן לא חיישינן לשמא ימות. והיינו מטעם צירוף הרובא. וכמו כן בחששא דשמא יבקע הנוד מלבד החזקה איכא גם רובא דרוב כדים אינם נשברים מפני שהבעלים שומרים אותם שלא ישברו. וכיון דאיכא רובא וחזקה לא חייש לזה ר"מ. ועל זה משיב ר"מ לחכמים לכשיבקע, והיינו דלא חיישינן לזה, והיינו דלחששא דזמן מועט לא חייש ר"מ גם במיתה כמו"ש התוס' בגיטין כ"ח ד"ה הא רבי מאיר, וע"כ הא דר"מ לא אכיל בישרא מטעם חששא דמיעוט טריפות אעפ"י דלאחר יב"ח איכא רובא וחזקה, היינו דע"כ סבר דחזקה שלא נתבררה בשעתה לא הוי חזקה כמו"ש התוס' לעיל. וזהו ע"כ שיטת ר"מ. וע"כ שיטת ר"מ דחזקה משמשת גם בלהבא. וכמו כן רובא מהני גם בלהבא לסמוך על זה. אבל לדינא קיי"ל דחיישינן לשמא ימות אעפ"י דלא חיישינן לשמא מת, והיינו דלא מהני חזקה בלהבא. ומטעם זה חיישי רבנן לשמא יבקע הנוד. וזהו טעם רבנן דאסרי. וכן מבואר בתוס' קדושין מ"ה ע"ב שיטת התוס' שם והיינו בזה שכתבו דהלכה כר' יוסי לגבי ר"מ דחיישינן לשמא ימות, והיינו בזה דחייש רבי יוסי לשמא יבקע הנוד. ומזה יש לדייק דלא מתני גם רובא בלהבא דהרי איכא רובא דרוב כדין אינם נשברים בזמן מועט. והנה גם בהאי חששא לכאורה יש רובא דחיים. ומשמע דגם רובא לא מהני בלהבא, וזהו דאין לנו בירור על להבא:
והנה הרמב"ם פוסק גם כן דחיישינן לשמא ימות מדפסק בפר"ט מתרומות ה"א באשת כהן שאמר לה בעלה הרי זה גיטך שעה אחת קודם למיתתי אסורה לאכול בתרומה מיד. וזהו מטעם חששא דשמא שעה זו קודם למיתתו. וזהו מטעם חששא דשמא ימות חיישינן כמבואר שם במסקנא בגיטין. ואם כן לפי"ז גם בהא דהלוקח יין יש לחוש לשמא יבקע הנוד. וא"כ תמוה מדוע כתב שהוא מטעם דאין ברירה בדאורייתא. וע"כ צריך לומר דלמיתה דזמן מועט לא חייש כמו שסבר הרמב"ם גבי כהן גדול דלא חיישינן שמא תמות אשתו, מפני שהוא על זמן מועט. וכמו כן מכשיר הרמב"ם לעשות מבהמה דופן לסוכה בפר"ד מסוכה, ולא חייש שמא תמות וליכא עשרה טפחים, והיינו ג"כ מפני שהוא לזמן מועט. ומהאי טעמא לא חייש בהא דהלוקח יין לבקיעת הנוד שהוא לזמן מועט, ואינו דומה להא דהאומר לאשה הרי זה גיטך שעה אחת לפני מיתתי שהוא לזמן מרובה. וכתב הטעם משום ברירה:
והנה לד' יהודה דחייש למיתה באשתו של כהן גדול אעפ"י שהוא לזמן מועט, ולכאורה קשה מדוע מכשיר בהמה לדופן סוכה בסוכה כ"ג ולא חייש למיתה דבהמה, ואיכא נפילה דדופן, וצ"ע: