אור ברסלב

נזר הקודש - חולין· הרב משה רוזין

דף טז.

דף טו:

בעי רבא תלוש ולבסוף חברו לענין שחיטה מאי. וקשה טובא דהלא כיון דמסיק הש"ס במסקנא דתלוש ולבסוף חברו דינו כתלוש. דהיינו לענין ע"ז. וגם לענין ממונא קיי"ל כן עי' ש"ך חו"מ סימן צ"ה סק"ח. - ודוחק לומר דרבא בעי למ"ד תברא. והתנא דהכשר זרעים סבר דתלוש ולבסוף חברו כמחובר. ולדידיה בעי היאך סבר לענין שחיטה, דזה ליתא משום דלפי"ז תקשה הא דהקשה הרשב"א וז"ל קשיא לי דהא רבא מהדר לאשכוחי תנאי דסברי תלוש ולבסוף חברו כתלוש דמיא. וא"כ אמאי נקט להא כאוקימתא דר' אלעזר דאמר תברא, לימא כאוקימתא דרב פפא דסבר דכו"ע בהכשר זרעים כתלוש דמיא. וא"כ יש להבין מדוע בעי רבא לענין שחיטה. ונראה דכיון דתנן במשנה צפורן מחובר פסול מפני שהוא מחובר. ומפרש בין צפורן דאדם, ובין צפורן דבהמה. והנה צפורן דאדם דינו כמחובר לקרקע מפני שאדם דינו כקרקע, ולאו דוקא עבד אלא גם בן חורין עי' קדושין ז' ובחו"מ שם. אבל צפורן דבהמה שאין דינה כקרקע אלא כדין מטלטלין ממש לכל הדברים. וא"כ חזינן דאעפ"י שצפורן דבהמה לא הוי מחובר לקרקע מ"מ דינה כמחובר ופסול לשחיטה, וכיון שחזינן דכל אופן מחובר פסול אפילו אופן מחובר שאינו מחובר לקרקע. ממילא יש לדון דגם תלוש ולבסוף חברו אעפ"י שדינו כתלוש. היינו שאין דינו קרקע, אבל עכ"פ דין מחובר יש לו. וא"כ יש לומר דאעפ"י דלענין שארי דברים דינו כתלוש דהכוונה שאין לזה דין קרקע. אמנם לגבי שחיטה דגם מחובר שאין לו דין קרקע. ואדרבה מטלטל ממש הוא כמו הא דצפורן של בהמה מ"מ פסול הוא לשחיטה מטעם מחובר יהיה איזה מחובר שהיא. א"כ תלוש ולבסוף חברו לא עדיף מיניה. והיינו דבשחיטה בעינן תלוש ממש. וזהו דבעי רבא תלוש ולבסוף חברו לענין שחיטה מאי, וזהו שכיון שמצינו חומר בשחיטה:

והנה לפי"ז דעיקר בעי' דרבא הוא מטעם הא דתנא התנא דצפורן פסול ותנא סתם דמשמע אף צפורן של בהמה אעפ"י שהוא דבר המטלטל. והנה הצפורן הוא מחובר מעיקרו, וגם בטל הוא אצל הבעל החי, ככל מחובר מעיקרו. ובזה שנה התנא דפסול לשחיטה. - ולפי"ז ע"כ הא דבעי רבא תלוש ולבסוף חברו לענין שחיטה מאי. ע"כ מיירי גם כן באופן שלכל הפחות מיירי שבטלו להמחובר, בכדי שהוא אופן שדומה לצפורן. וזהו הטעם שמדחה הסוגיא מהא דתניא במחובר לקרקע והיינו בתלוש ולבסוף חברו כפירוש רש"י. ומדחי דמיירי בשלא ביטלו. והיינו דבעי' דרבא מיירי כשבטלו להתלוש להמחובר, ובזה דמיא להצפורן דמתניתין:

והנה יוצא מזה דעיקר בעי' דרבא בתלוש ולבסוף חברו באופן שביטלו להתלוש להמחובר. וכן פירש רבינו זרחיה בהמאור. וכן כתב הרא"ש. ובעי' זו לא איפשטא. ולהכי נקטינן לחומרא יעו"ש. ואם לא בטליה להמחובר לכו"ע הוי כתלוש וכשר לשחיטה:

אמנם דעת הרי"ף והרמב"ם בפר"א משחיטה הי"ט דאפילו אם בטליה להתלוש להמחובר גם כן כשר לשחוט בו, והיינו דלא סברי לבעי' דרבא, אלא סברי דתלוש ולבסוף חברו דינו כתלוש לשחיטה כמו שהוי תלוש לשאר דיני התורה. ומרן כתב שזהו גם דעת הרשב"א והבעל המאור, והיינו דאף בביטלו להמחובר דינו כתלוש:

ובזה במה שכתבנו יש ליישב הא דהשמיטו הפוסקים דינא דרבא. והיינו דכיון דכל עיקר הבעי' דרבא הוא מטעם הא דתנן במשנה והצפורן. ומפרש רבא דדין כולל גם צפורן דבהמה אעפ"י שהוא מטלטל. ובזה יש מקום לומר דגם תלוש ולבסוף חברו אעפ"י שדינו כתלוש לכל דיני התורה, אבל אפשר דלשחיטה בעינן תלוש ממש באופן שהוא מטלטל דומיא דהמאכלת של אברהם אבינו. אמנם ע"כ הרי"ף והרמב"ם מפרשי הא דצפורן בהמשנה דמיירי צפורן דאדם שאיתקש לקרקע ודינו כקרקע. וממילא הוי הצפורן מחובר לקרקע, וזהו לשיטתו דסובר דלאו דוקא עבד דינו כקרקע, אלא גם בן חורין בכלל זה. וכמו שמבאר בזה הש"ך בחו"מ סימן צ"ה, יעו"ש. אבל צפורן של בהמה דינו כמטלטל ממש, וכשר לשחיטה. ולפי"ז אין מקום לבעי' דרבא בענין תלוש ולבסוף חברו. כיון דקיי"ל בכל מקום שדינו כתלוש, הנה כן הדין לשחיטה. ורבא בעצמו אפשר דסבר דרק עבד איתקש לקרקע מקרא דוהתנחלתם, וקצת משמע דזהו שיטת רבא שם בקדושין עי' בתוס' שם. וממילא לרבא גם צפורן אדם בן חורין דינו כמטלטלין, וממילא יש ללמוד מהמשנה דיש חומר בשחיטה דבעינן תלוש ממש. ולזה בעי היאך הדין לענין שחיטה. אבל הפוסקים הראשונים השמיטו זה לפי שיטתם. ורק הבעל המאור והרא"ש נקטו בשיטת רבא לחומרא:

ובזה יש להצדיק שיטת המחבר בשו"ע סימן ו' שכתב צפורן דבהמה במחובר פסול לשחיטה. והקשה מרן הגרע"א ז"ל בתשובה סימן נ"א מדוע פוסל בצפורן של בהמה כיון שמטלטלין היא יעו"ש. - אבל לפי מה שכתבנו אתי שפיר. והיינו דהמחבר אזיל בשיטת הרא"ש ונקט בעי' דרבא לחומרא מטעם דצפורן נקרא מטלטלין בין של אדם ובין של בהמה. ומפרשים דהתנא כיון דשנה סתם צפורן גם צפורן בהמה בכלל. וזה ודאי מטלטל הוא כהבהמה עצמה להכי כתב המחבר גם צפורן של בהמה חיה, והצפורן המחובר דינו כמחובר לחומרא. אבל הרי"ף והרמב"ם ע"כ מפרשים צפורן דמתניתין של אדם שדינו כקרקע. ודינו כמחובר לקרקע ממש. וממילא תלוש ולבסוף חברו אף באופן שביטלו להמחובר דינו כתלוש וכשר לשחיטה וכמו שכתבנו:

תוכן העניינים

נזר הקודש - חולין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה