נושא האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן לא
כסלו התרפ"ב
שאלה אשה אחת שזה כמה שנים שנשאת לאיש וחיו יחד כדרך איש ואשה וזה מעט כמו חמש שנים שנתעוררה המלחמה ומצד השררה נקרא לצבא ומאז ועד עתה עקבותיו לא נודעו ומזה שנה שהארץ שקטה ושבו אנשי הצבא לגבולם היתה מחכה לבעלה או לקבל ממנו איגרת שלומים ותוחלתה נכזבה ותמיד כל היום היא עומדת על עין הבקורת ונכתבו איגרות בקשה לרבני קושטא שיחקרו שם בקושטא רבתי על האיש הזה יען יש לו קרובים ולא מצאו מאומה. וגם במכתבי העתים נכתב מכתב הודעה על בקשת האיש הלזה ואין קול ואין עונה. עתה שמעה שמת בעלה והביא לפנינו היודעים דבר על זה ואנן בדידן במותב תלתא כחדא הוינא כד אתא קדמנא הר' אליהו זונאנא ואחר האייום והגיזום כדחזי קע"ר והעיד ע"ן וע"י כדברים האלה ייו איס- טובי קון איל קונייאדו דילה מוזיר בינו און איסטאמבולי פורגאגי אי סו נומברי מואיז בינו אה לה בוטיקה דיל קונייאדו אי לי דימאנדו קומו איסטה סו קונייאדו דוד בכרו לי ריספונדייו קי לו באש איספיראנדו, לייה אונו חאביר קי לייה סי מורייו ע"כ. עוד באותו מושב באו לפנינו אשה אחת ואחר שעשינו לה יתר הגז"ם העידה ע"ן וע"י קי אילייה סינטייו די מואיז איסטאמבולי קו- אנדו לי דימאנדארון פור דוד בכר ריספינדייו טו קי ביבאש קי איסטי דוד לייה סי מורייו. עוד באת לפנינו אשה אחרת והעידה ע"ן וע"י שהיא שאלה אה מואיז איסטאמבולי קומי א איסטה דוד לי ריספונדייו קי דוד בכר לייה איסטה מאטאדו די מונלו טיימפי. אלו הן העדוייות שנתקבלו בפנינו בחדש כסלו מהאי מתא התרפ"ב והאיש משה הנ"ל נסע למה"י ואיננו פה לשאל את פיו כיצד מיתתו ומאין ידע והנה אשה דופקת על פתחי בית המדרש שיבקשו תרופה למחלתה.
תשובה על מה שלא בא בפי העדים שם אביו ושם עירו לא חשאין אנחנא על דנא פתגם כיון שכולם מדברים על האיש הידוע ביניהם וכבר נפסקה ההלכה דבכה"ג א"ץ שלשתן וכמ"ש בסה"ק אבני האפד סי' טו"ב אות רל"ה. אך מלבד זה יש להסתפק בנידון זה ב' ספקות. הספק הראשון בעיקר עדות אליהו זונאנה שא"ל מואיז איסטאמבולי קי לו באש איספיראנדו לייה אובו חאביר קי לייה סי מורייו ופירוש הדברים מה אתם מחכים אותו כבר בא הודעה שכבר מת דכיון דלא אמר אני יודע שמת א"כ כאומר שמעתי שמת ולא פירש ממי שמע מישראל או מגוי דאם הוא מגוי צריך לידע אם היה מל"ת ואם היה מישראל צריך לידע אם אינו מפיסו"ע. וגם יש לחוש דמקול הברה שמע. הספק הב' דהעדות הזה נראה מוכחש דהאיש והאשה אמרו משם מואיז שאמר סי מורייו והאשה הב' אמרה נהרג והו"ל עדות מוכחשת.
ואען ואומר על הספק ה"א. הנה מרן בש"ע ס"ה כתב וז"ל כבר אמרנו שהעד שאמר שמעתי שמת פ' אפי' שמע מהאשה שש ששמעה מעבד ה"ז כשר לעדות אשה ונשאת ע"פ וסיים מור"ם דאפי' לא אמר ממי שמע אלא אמר סתם ששמע כשר ולא חיישינן שמא עד ה"א פסול היה. ונפל מח מחלוק' בין רבני האחרו' על פירוש דברי מור"ם דיש מפרשים דדוקא באומר ששמע מאח. אבל באומר שמעתי סתם חיישי' דשמא מקול הברה שמע וכסברת מוהר"ש ז"ל שהו"ד בתשו מרן ב"י לס' נשים דק"ו וכן נראה דעת מוהריב"ל בח"ג סי' פ"ט. אך מרן מוהריק"א ז"ל בתשו' שם חלק עליו בכח דלא חייש' דעדותו הוא ע"י ששמע קול הברה ע' יד"א הגהב"י ס"ק נ"ז וכבר רבני הדור שלפנינו עמד ע' זה ע' למוהר"ש גאטינייו ז"ל בס' צ' הכסף ח"ב סי' ו' דע"ז שעמד בזה באורך ואסף איש טהור כל הפוס' שדברו בזה והיה דעתו להקל מכח ס"ס וכ"פ ה' זרע אברהם באה"ע סי' יוד דחלק על הרב הפוס' שבימיו שהעלה להחמיר ושוב בתר הכי נרתע לאחוריו ודעתו להחמיר אלא דבנ"ד רווחא אשכח יעי"ש וכן העלה ה' ברכות המים בדל"ח גם גאון עוזנו מוה"ר מוהראק"ו ז"ל בשער אשר אה"ע סי' ט"ו ד"ש ע"ג דעתי להחמיר וכמו שרמזתי דבריהם בסה"ק אות מ"ז. ומאחר שכן מי יקל ראשו לפני המלכים האדירים האלה.
אמנם ראיתי להיד"א בהגהב"י ס"ק ס"ו שהביא משם הפ"מ דהא דחיישינן לקול הברה היינו היכא דנודע בודאי דיצא קול מקודם ואח"ך בא העדות שמת אזי נחוש לקול הברה אב' היכא שלא נודע שיצא הקול אין לבדות מלבנו לומר שיצא הקול כדי לפסל העדות וציין לכמה מרבוותא דשל"ה וכעת לא ראיתי חולק בזה. וכמה כרכורים כרכר מוה"ר בשער אשר סי' יו"ד דנ"א ע"א לפרש דברי המ"ב בסי' ק"ט דנראה מדבריו כמנגד לזה וכמו שהבין מוהרא"א ז"ל בס' א"ר סי' ג' ומר הוא דקאמר דגם דעת המ"ב הוא לחוש דוקא במעיד לאחר שיצא הקול אבל לא היכא דלא נודע בודאי יש"ב והוסיף מוה"ר להביא עוד פוסקים דסל"ה דכל דלא נודע דאינו קלא לא חיישינן להכי. ובעבור זה הנני מפליא פליאה נשגבה ולא זכיתי להבין דברי מוה"ר בסי' ט"ו ד"ש ע"ג דחייש לקול הברה הגם דשם לא בא בשפתיו דהיה קול הברה ומכתלי דבריו ניכר דאינו הוא דאמר דחיישינן לקול הברה והוא פלאי. ולא אכחד דלבי נקפי דמוהריב"ל בח"ג סי' פ"ט דנסתפק בזה אי אמרינן דמקול הברה שמע לא ראינו באותה תשובה שום רמז דהיה שם קול מלפני העדות ואפ"ה חייש לקול הברה. אולם כיון דכל הפוס' דכתבו חילוק זה המה ראו תשו' מוהריב"ל הלזו ולא אחד בהם דנרגש מזה ע' מוהרח"ש בתשו' דסי' ל' דקכ"א ע"א דתח' דבריו היה עם תשו' מוהריב"ל הלזו ושוב בע"כ לחלק יצא החילוק הנז' ש"מ דנתברר להם דאי נסתפק מוהריב"ל היינו דהיה שם קול מקודם אשר לפי האמור לא זכיתי להבין דברי ה' סם חיי בסי' י"ז דל"ז ע"ג שכתב חילוק זה ובתוך דבריו כתב זולת לס' מוהרי"ס דחושש כן באומר שמעתי וכו' י"ש ולי אני עבדו דבריו אינם מובנים דלא חזינא כי האי סימנא בדברי מוהרי"ס דהרואה יראה דהתם קאי כשבאו עדים אחר יציאת הקול וכמ"ש להדייא בדק"ג הן מצד הקול ששמעו מעיקרא וכפל תיבה זו שם כמה פעמים וכן מתבאר שם מדברי העדות הב' שבא שם בשאלה וכ"כ להדייא הא"ר בתשו' סי' ג' ד"ך ע"ג בדעת מוהרי"ס. איך שיהיה דברי הנביאים פה אחד דכל שלא נודע אם יצא הקול מקודם ל"ח לקול הברה אפי' באומר שמעתי סתם. וא"כ בנ"ד דליכא הכא קלא לא לפני העדות ולא לאחר העדות דהרי הב"ד של פה כתבנו לב"ד רבא דקושטא העי"א שיחקרו על האיש הזה לידע מה היה לו והם השיבו דלא נשמע שם שם האיש הזה ולא נודע ממנו דבר באופן דליכא הכא קלא לכ"ע ל"ח והעדות הזה כשר גמור.
ובלכתך בדרך הזה דכל שלא נודע מקודם העדות ל"ח לקול הברה יש לנו כר נרחב להתיר את האשה הנז' בשופי באשר עדות המיתה הוא בעד מפי עד דמואיז איסטאמבולי דהוא העד הראשון ראשון אשר מפיו אנו חיים באמרו דשמע לא בא לפנינו כי אם אליהו זונאנה והוא האומר ששמע מפי מואיז איסטאמבוני שאמר לו ייה בינו חאביר קי סי מירייו. וא"כ אתאן לההיא דכתב ה' נאמן שמואל בסי' ן' דנ"ז ע"ג דאפי' למאן דחייש לקול הברה כל שהעד הראשון אינו לפנינו תלינן להקל אפי' בחששה דקול הברה כמו דתלינן בגוי מפי גוי ואמרינן דהגוי הא' מל"ת היה וה"ן אילו היה העד הא' קמן היה אומר לנו דלא שמע מקול הברה אלא מפי אחר שמע עי"ד ואת"ל דשכנגדו חלוק עליו ה' סם חיי סי' י"ז כבר היד"א בס"ק פ"ב הביא לנו משם מוהרח"ש דבעד השומע מהא' שאמר ששמע יש להקל לענין חששת קול הברה ושכ"ד מוהר"י ד"ב ו"ז ור"א בסי' יו"ד והדב"מ ח"א סו"סי י"ח י"ש וחזה הוית להגאון מוה"ר שם בד"ס ע"ג שכתב דלא פלטינן מידי פלוגתא ודעת מוהרי"ס ומ"ב להחמיר בזה גם בשמע ושכן נוטה דעת מוהרא"א ז"ל ע"ע. והנה לפי מש"ל דמוה"ר במקום הזה לא חילק דין נודע הקול מקודם העדות ללא נודע אלא לעולם חייש לקול הברה שפיר י"ל דדעת שני הנשיאים הוא דאפי' בעמ"ע חיישי' אבל לפי חילוקא יכולין אנו לומר דאין כאן מחלוקת דבשלמא כשלא נודע מקודם מידו מוהרי"ס ודע"י דכל שהוא עמ"ע ל"ח לקול הברה ולא כ"כ כי אם בנ"ד דאיכא ריעותא קמן דאיכא קול הברה קול שאון ששלמה כרוב נהרג ובכה"ג חיישי' אפי' בעמ"ע וכמו שנר' הדבר מפורש בס' מגן גבורים סי' ס"ט למאי דקאי מר שכתב דהא דכתבו מוהרי"ס ומוהריק"א ק"א דעיילינן ליה אף שהעד היה חוץ לעיר ה"ד משום דאיכא ריעותא לפנינו דכבר יצא הקול ואח"ך מעיד מפי אחר שמת בזה הוא דאמור רבנן דצריך לשאל ולבדק אחריו מהראשון אבל באופן דליכא ריעותא לפנינו אה"ן דא"ץ לשאול לכלום מהא' וכו' י"ש וכזאת וכזאת דבר האיש אדוני האר"ש ה' מוהרא"א ז"ל בס' א"ר בקונ' עיגונא דקי"ג ע"א ע"ד מרן מוהריק"א וז"ל לא כתב מרן דבאפשר לשאל נכון הדבר לשאל אלא כלפי נ"ד שכבר יצא הקול ששלמה כרוב נהרג ובכי האי חשיב ריעותא קמן דלמא אותם המעידים לא העידו על דבר הברור אמנם כשהעדות הוא שלם בעצמו כגון שמעתי שמת פ' דליכא שום ריעותא קמן דלא יצא הקול מתחילה בכל כי האי דוקא דליתיה קמן וכו' עי"ד ודכוותא יכולין אנו לומר בדעת המ"ב כפי מה שפירש לנו מני"ר גופיה בדנ"א ע"א דהמ"ב קאי לבתר דנפיק קלא עי"ד. ואם כנים אנחנו בזה יכולין אנו לומר בנ"ד דאיכא מרבוותא אחריתי להתר דכיון דלא היה כאן קול והיה עד מפ"ע לכ"ע לא חיישינן לקול הברה וכדאמרן. ומ"מ אף אם נאמר כדברי מוה"ר דלא נצולנו מהמחלו' אנן בדידן יש לנו לעשות ס"ס ספק אי בעד מ"ע חיישי' לקול הברה דדלמא כ"ע מודו ואת"ל דגם בזה מחלוקת דלמא הלכה כמוהריק"א ודעי' דל"ח כלל לקול הברה ואת"ל דהלכה כמוהרי"ס דחיישי' לקול הברה ה"ד לבתר דנפיק קלא אבל לא קודם דנפיק קלא ומתהפך שפיר.
ולדידי חזי לי דבנ"ד אעיקרא לא שייך מחלו' מוהרי"ס עם מרן מוהריק"א דע"כ לא נחלקו אלא באומר שמעתי ואפשר דהיינו קול הברה אבל בנ"ד שאמר לייה בינו חאביר קי סי מורייו ר"ל דבא הודעה שמת דברים הללו אינן מפי השמועה רק דכבר בא ידיעה גמו' שמת ואיפשר דבא מכתב ממקום המיתה או איש שנמצא בשעת מיתתו בא והגיד להם שמת ואין שייך כאן קול הברה וכיו"ב כתב ה' צה"כ שם דאם אמר העד באו ואמרו שמת הכל מודים דל"ח לקול הברה דלשון באו ואמרו מורה על ביאת בני אדם י"ש ואחר שנפשט הס' הא' דהעדות הוא כשר הבא נבא אל.
הספק הב' דיש כאן עדות מוכחשת דאילו האיש והאשה אמרו בשם מואיז שאמר סי מורייו דהיינו מת והאשה אמרה משם מואיז שאמר פואי מאטאדו דהיינו נהרג ובאנו למחלו' הרא"ש וריא"ז דלס' ריא"ז זה מקרי הכחשה. והנה אמת דמרן בס"ט וכל האחרו' פסקו כהרא"ש דמקל דתנשא אשתו אך יש מהאחרו' דנקטי להחמיר כריא"ז וכאשר רמזתי בסה"ק אות ס"ג אמנם ענין זה בנקל לפושטו דע"כ לא נחלקו אלא בענין דהוו חד כלפי חד אבל הכא ב' עדים האומרים מת ואשה אחת אומרת נהרג הרי קי"ל אין דבריו של אחד במקום ב' ע' יד"א מ"ק הגה"ט ס"ק כ"ג משם הפ"מ בח"ג (ובסה"ק אות ט"ו) כ"ש דהכא איכא עד כשר נגד עד פסול דהאשה מכחשת את האיש האומר שמת ועד פסול לגבי עד כשר נחשב כאין וכמתבאר מדברי מרן בסל"ח וע' פ"ת ס"ק מ"ה מ"ש בשם ה' ישועות יעקב ס"ק.
ואם יעלה על לב לומר דכיון דהאיש הנעלם הלך לצבא וקרוב הדבר לומר דמה שאמרה האשה נהרג יהיה אמת ויכולין אנו להשנות העדוייות דגם האיש רצה לומר דנהרג מאחר דמצינו דגם שנהרג שייך לומר מת וכמ"ש ה' החבי"ב בהגהב"י ס"ק ר"ג ואז באנו למבוכה אחרת דכל שהוא במלחמה צ"ל קברתיו כמ"ש מרן בסע' וחששא זאת תשאנה רוח וז"ל הא"ר בדקי"ג כשהעדות הוא שלם כגון שמעתי שמת פ' דליכא שום ריעותא דמסתמא היא מיתה בדרך כל הארץ או אפי' בהריגה ע"י רוצחים בדרך דליכא בזה בדדמי אלא שאנו באים בעלילה דלמא במלחמה או במים וכו' בכל כי האי דוקא בדאיתיה לסהדא קמן הוא דאנו צריכין לחקר ולדרש אבל בעד השומע דיינו סתימות הדברים ולא מעגנינן אתתא עד שיתברר אע"ג דאפשר לברר י"ש. כללא דמלתא איתתא דא אשת דור בכר יכולה להנשא עם מי שתרצה כנלע"ד וא"ש את"מ נאם הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט