נושא האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן ל
חשון התרפ"ב עיגונא
שאלה נוסח קב"ע הבא לפנינו. כחדא הוינא נחנא ב"ד דח"ל כד אתא קדמנא יעקב בורלא תושב בולגאריאה ואחר האייום והגיזום כדחזי לפו"ד קע"ר והעיד בתוע"ג בז"ה. לייו קונוסקו אה נסים ישראל חזן די בולגאריאה אין יאמבול קי טראאיאה באלאמוט די אזמיר קואנדו פארטייו די אזמיר לו בידי אינבארקארסי סוברי איל באפור סיזאי נור אין פיברואר 1919 דיספואיס די קאר- גאר סו רופה אי מאס נון סאלייו. איסטי באפור פארטייו פארה איסטאמבול אי ייו קואנדו אריבי אה איסטאמבול סינטי אין לוס קאפיס אי דיספואיס לו סופי דילאס נא- זיטאס קי איסטי באפור סי פונדייו אי ייו אה טיטולו די אינפורמאסייון אה נסים כהן די יאמבול לי איסקריבי טודו איסטי פאסאזי ע"כ הגיעו דבריו. עוד בא לפנינו הר' אברהם כהן מעי"ת אינדירני ואחר האייום והגיזום כדחזי לפו"ד קע"ר והעיד בתוע"ג בזה"ל. לייו מי אינ- בארקי אנטיס דוס אנייוס אי מידייו מו"מ די סאלוניקו אי מי פואי אה איזמירנה, אונה טאדרי איסטאנדו אסינ- טאדו אין איל קי בידי אה נסים חזן די בולגאריאה קי אוליי די אוטרוס קי לו ייאמאבאן אנסי אי קי סי או- קופאבה די מירקאנסיאה קי סובייו סוברי און באסור גיקו דילה קומפאנייה די חאצי דאאוד. לייו לי ארוגי די ביניר קון מי אין איל באפוד קי מי איבה אינבארקאר אי נון קיזו אי ייו בידי קומו פארטייו איסטי באפור אה אוראש די טאדרי סירקה די פורים לייבאנדו אה איסטי ביאזאדור. אה איל דיאה סי סינטייו אין אזמיר קומו סי אונדייו איסטי באפור עכ"ד. ומה ששמענו באזנינו כוח"ש י"א יום לח' אב הנחמות ש' התר"פ לב"ע פה קושטא וקיים. יצחק ב' אליעזר יעקב ארגואיטי משה ן' חביב רפאל דוד סאבאן.
יומא כי האידנא כן בא לפנינו הבע"ח הר' אהרן סימו תו' רוסגוק ואחר האייום והגיזום כדחזי לפו"ד קע"ר והעיד בתוע"ג בזה"ל. לייו אנטיס דוס אנייוס אי מידייו אין טונינאנדו די מילאנו אה איזמיר אינקונטרי אליי אה נסים ישראל חזן נאסידו די ייאמבול קי לו קונוסיאה קומו מירקאדיר די בוייאס אי די קאשאס דיזדי לונגו טיימפו סיינדו איל סי אפאריזו אה פארטיר קון און באפור די אונה קומפאנייה טורקה לייו לו קונסיזי די נון אירסי קון אקיל באפור מה איל קארגו סו רופה סי אינבארקו אי פארטייו. פאסאנדו אונוס קואנטוס דיאס סופי קי סי פונדייו איל באפור ע"כ הגיעו דברי העד הנז' ומה ששמענו באזנינו כוח"ש י"ב יום לח' אב הנחמות ש' התרפ"א לב"ע פה קושטא יע"א וקיים יצחק ב' אליעזר יעקב ארגואיטי משה ן' חביב רפאל דוד סאבאן.
וזה טופס מכתב ששלח חיים בארון מדימוטיקה לרעהו בפיליפופולי וחתים עלה ובתוך דבריו כתב וז"ל. אויי און סולדאדו גריגו די לה ארמאדה גריגה אינטרי אוטרו קונטו אויי אין איל קאפי אה סוס קומפא:
ניירוס קי לו אינטורנאלאן לו סיגיינטי. לייו דיזי איל סולדאדו גריגו אנטיס און אנייו אי מידייו אונה דימא- נייאנה דיל מיז פיברואר 1919 אלאס סייטי אי מידייה או 8 דילה מאנייאנה איסטאנדו אין איל באפור די גירה גריגו באטאליון רימארקי איל אסירקאמיינטו די און באפוריקו. נואיסטרו באפור פאנטאליאון סאלייו די לה איזלה אלמוס אי אינאמוס קונטרה איל באפוריקו קי ביניאה אינפרינטי די נוזוטרוס קי סאלייו מויי סיגורו די אזמיר. פאסאנדו מידייה אורה דיספואיס קי איל בא- פוריקו סי איזו רימארקאר איל סי אסירקו אי בידי קי פואי איל באפור סיזאי נור די לה קומפאנייה די חאגי דאאוד קי ייו מויי ביין קונוסיאה. ראפורטאנדו איסטו אה נואיסטרו שיפ טוצימוס איל אורדין די טיראר סוברי איל אי אין אינטירבאלו די דוס מינוטוס איל באפוריקו פואי פונדידו פור לוס גולפיס די נואיסטרו טירו סין פואידיר סאלבארסי ני אונו סיאה דיל איקיפאזי אי די לוס ביאזאדוריס, אפינאס דישימוס פאסאר קינזי מינוטוס קי איל באפוריקו סי אונדייו. נואיסטרו באפור באטאלייון סי רינדייו אה איל מיזמו לוגאר פור קונסטאטאר איל אונדימיינטו. איל מיזמו סולדאדו גריגו קונטו מונגוס או- טרוס איבינימיינטוס מה לייו מי אינטיריסי אה דימאנ- דאר פור לוקי סי ראפורטאלה אה איל באפור סיזאי- נור אי איל אינסיסטייו אי מי דייו לה מאס גראנדי סיירטיטוד פור לו אריבה איסקריטו וכו'
עוד יש אתנו טופס ממכתב תעודה שניתן להאשה הנ"ל מצד שרו של ים בקוספולי שזו הנ"ל מועתק מלשון טורקי:
די לה ביריפיקאסייון איגה אין לוס ריגיסטרוס סי ביאי קונפורמי לה אורדינאנסה אופיסייאלה דיל מי- ניסטרו די לה מארינה קי איל באפור סיזאי נור איל קואל פארטייו די איזמיר פארה קוסטאן איל 7 פיברואר 1919 אין סו ביאזי סי אונרייו אין איל 1919 אין לה מאר בלאנקה קון סוס ביאזאדוריס אי לה רופה די מירקאדיריס קארגאדה אין איל ע"כ. וביאורו מהחקירה הנעשית בפנקסים מתבאר כפי הפקודה הנעשית משר הים שהספינה סיזאי-נור שנסעה מאזמיר לקושטאן ביום 7 פיברואר 1919 בנסעה נטבעה בים הלבן עם הנוסעים והסחורות שהיו בה ע"כ. ולכן איתתא בבי' מדרשא בעיא אם ע"פ העדוייות האלה שרייא להתנסבא כי היא רכה בשנים וזה, קרוב לשלשה שנים שהיא יושבת בירכתי ביתה.
תשובה בנדון זה יש להסתפק כמה ספקות אשר המה והתרתן באו בספרי הפוס' ואין כל חדש. אך כיון שצריכין אנו לדון בהם הלכה למעשה צריך לסדרם אחת אל אחת ולהעתיק דבריהם. ומי לנו גדול ממוהר"א בן שאנגי ז"ל וראינו לו בתשו' כי באה בס' בני משה סי' ס"ד שכתב כי בדור הזה אין בידינו כי אם להעתיק את הרשום בכתב ואם כה דבר האיש אנן מה נעני אבתריה. ויצא הראשון דהנה אמת דכפי עדות הגו' אנשים הנצבים מול פני ב"ד רבא דקושטא יע"א הוא דהנעלם נסים ישראל חזן ממחוז בולגאריאה אשר נולד בעיר יאמבול נסע מאזמיר לקושטא בספינת סיזאי נור מחברת חאגי דאוד וחבילתו בידו. ונודע מפי שר הנמל של קושטא וממכתבי העיתים שהנאפור הזה נטבע. אך ורק מי זה אמר דהנעלם היה בתוכו בעת הטביעה דאולי באמצע הדרך חזר בו ויצא מהנאפור באיזו תחנה והלך למקום אחר ולא היה שם.
הספק השני דאין כאן עדות שלם על טביעת הנעלם. אלא שעל ידי צירוף, העדוייות יוצא לנו שנטבע דבעדות הג' אנשים אין כאן אלא שנסע בבאפור הזה מאזמיר. ומדברי הגוי איש הצבא המספר לפי תומו איך נטבע הבאפור כמו שבא במכתב חיים בארון לאוהבו הוא שידענו בודאי שנטבע הנעלם. וגם ממכתב שר הנמל ג"ך ידענו שנטבע הנאפור ולפי המונח שהנחנו שהיה שם הנעלם. נמצא דנגמר העדות בין כולן וקרי כאן דבר ולא חצי דבר.
הספק הג' דאפי' תימא דלא יצא משם הנעלם והוא לו' היה בתוך עדת הנטבעים ם מ"מ ליכא הכא עדות ברור על מיתתו דדלמא שט על פני המים והלך למקום אחר והוא חי על פני האדמה כיון שלא אמר הגוי ששהה שם לראות אם לא עלה ואיפשר שתפס דף אחד מהספינה והציל את עצמו.
הספק הרביעי דכיון דעדות הטביעה אשר יועיל לנו לידע שנסים חזן נטבע לא באה אלינו כי אם על ידי מכתב מחיים לרעהו בכתבו מה שספר הגוי מל"ת ועליו אנחנו סומכים כדי להתיר א"כ צריך לדעת אם התנאים הנצרכים לבא על המכתב איתנהו הכא או לאו. אלו הם הספקות הנופלות בקב"ע הלזו אשר צריך לבארם באר היטב וה' יאיר עינינו בתורתו.
(א) ואומר על הספק הראשון שיש לחוש דשמא נסים הנעלם הלזו פירש מהספינה ויצא ולא היה בתוך הספינה ומגן שוייא עדות הג' אנשים שראוהו שנסע עם הבאפור. חששא זאת חפרוה שרים כרוה נדיבי העם והאריכו בזה. ואני אקצר להביא כאן רק הדעות הנצרכות לנו. המה באו מתוך דברי הרמב"ם בפי"ג מגירושין שכתב יצא גוי וישראל מעמנו למקום אחר ובא גוי ואמר איש שיצא מכאן עמי מת דמשיאין את אשתו ולא כתב בלשון הש"ס מעשה בישראל וגוי שהיו מהלכין בדרך ובא גוי ואמר חבל על יאודי שהיה עמי בדרך מת וכו'. דמוהריב"ל בח"א סי' ב' וח"ב סי' י"ב ומוהרשד"ם בסי' רע"ג כתבו דבדקדוק כתב הרמב"ם בלשון הזה משום דלדעתו איכא למיחש שמא אותו האיש שהלך עם הגוי פירש ונתלוה אחר עמו בדרך ועל אותו אחר הוא שאומר הגוי שמת לכן צריך שהגוי ידבר עם אותם האנשים שראוהו יוצא כדי שלא לחוש לאחר וע"פ יסוד זה הם אמרו שהרא"ש בתשו' כלל נ"א חולק וס"ל דאין לחוש שאותו האיש פירש ונתלוה עמו אחר בדרך. וכתב מוהריב"ל דכיון דהרא"ש הוא בתרא כוותיה נקיטינן דלא חיישינן לשמא פירש וכ"כ מוהרא"ש ז"ל בתשו' ס' ל' ויש שפירשו דברי הרמב"ם באופן אחר דהרמב"ם דעתו כדעת הרא"ש דל"ח לאיחלופי ע' מוהר"ש יונה סי' נ"ו. פמ"א ח"א סי' ב"ך בית שלמה אה"ע סי' ס' שאגת אריה וקול שחל סי' ב' ויעו' כנה"ג והגה"ט ס"ק קל"ה. יד"א ס"ק ר"ה.
ויען שבמחלו' הוא שנוי בדעת הרמב"ם הפמ"א עשה ס"ס להקל באופן זה ספק אם הלכה כהרא"ש דלא חייש לשמא פירש. ואת"ל דהלכה כהרמב"ם דלמא אין הלכה כהמפרשים בכונתו דחיישינן לפירש ונתלוה אחר דשמא הלכה כמו שפירש הוא דברי הרמב"ם דגם איהו לא חייש לפירש ונתלוה אחר. ומתהפך שפיר דלמא אעיקרא ליכא מאן דחייש לשמא פירש ונתלוה אחר וכמו שפירשנו כן בדעת הרמב"ם ואת"ל דאין הפירוש הזה אמתי דלמא אין הלכה כהרמב"ם יעו"ש ונגרר אחריו ה' ראש משביר סי' ט"ו דל"ב ע"ג ומוה"ר בשער אשר סי' י"א ומוהר"ח מודעי האחרון ז"ל בתשו' כי באה בס' חיים ושלום ח"ב סי' ט' דס"ג הזכיר ס"ס זה ולא ערער עליו. אולם ה' שערי רחמים ח"ב סי' י"ד דס"ב ע"ג הביא דברי מוה"ר ש"א והתלונן עליו דאהמ"ר איכא למשדי ביה נרגא דמאחר דהנחנו הנח"ה סובר"ת בספק הא' דאת"ל הלכה כהרמב"ם היינו ודאי דהכונה בו דחיישינן לשמא פירש שכן דעתו ז"ל איך שייך לומר בספק הב' שמא הלכה כמ"ד בדעת הרמב"ם דלא חיישינן נן שהרי אמרת דהלכה כהסו' כדעתו דחיישינן וכו' ע"כ והגם דלא על מוה"ר תלונותיו כמו שייחד עליו הדבור כי אם על ה' ראש משביר וגובה להם על ה' פמ"א דעבדי ס"ס הדין. מ"מ דינא קתבע ה' שע"ר דאין זה ס"ס המתהפך רק ס"ס בלי הפוך שמא הלכה כהמפרשים כדעת הרמב"ם דגם איהו סבר דלא חיישינן ואת"ל דהלכה כהסוברים כדעת הרמב"ם דחייש דלמא אין הלכה כהרמב"ם רק כהרא"ש והם כתבו דמתהפך שפיר ומ"מ אם אנחנו רוצים לסמך על ס"ס זה באלה אמרו לסמך דכמה מרבוואתא ס"ל דלא בעינן מתהפך ובפרט בעיגונא כולם נקבצו באו בס' חו"ש ח"ב סי' א' דטו"ב ע"ג ויוצא היתר ברור לנ"ד דלא חיישינן שהנעלם יצא מהספינה.
(ב) אכן יש איתנו עוד דעת אחרת דאפי' הרא"ש דמקל ושכל האחרונים נקטי כוותיה ה"ד היכא דאיכא תרי חששי וכגון שאותו האיש פירש והלך לדרכו ונתלוה אחר עמו דהתם צ"ל חששא אחת שפירש וחששא שנית שנתלוה אחר עמו והמתלוה עמו הוא שמת אבל היכא דאיכא רק חששא אחת וכגון שפירש גם הרא"ש מודה דחיישינן לזה והראנ"ח בח"א סי' ז"ך אמר חילוק זה כמסתפק אך מוהרח"ש בס' ל' כתבו בפשיטות והביא משם חכם א' שדחאו בקש וגבבא. ומוהר"ם ב"ח ז"ל בתשו' כי באה בס' גו"ר אה"ע כלל ג' סי' כ"ו אספו הביתה. ולפ"ז מה יועיל לנו הס"ס הזה לומר דהלכה כהרא"ש הלא בנ"ד ליכא אלא חששא אחת דשמא פירש ובהא אפי' הרא"ש מודה. אלא דגם זה מידי פלוגתא ל"ן ומוהר"ש יונה בסי' כ"ו דכ"ז ע"ב נכנס לחלק כן ושוב משוי אנפשיה הדרנא ולפי דעתו דעת הרא"ש הוא דלעולם ליכא למיחש לשמא פירש וסבב כן דעת מוהראנ"ח. ונראה דעל מוהרש"י כיון מוהרח"ש ז"ל ולכל החלוקות מידי פלוגתא ל"ן בדעת הרא"ש ויכלינן מימר שמא הלכה כהרא"ש וכסברת מוהרש"י דאפי' בחששא אחת לא חיישינן.
(ג) עוד יש דעה אחרת ומהני לצרף עב הס"ס הנז' והוא מ"ש מוהרש"י ז"ל שם משם הפוסק ר' אברהם (וכנראה שהוא מוהר"א הלוי בע"ס עין משפט) דאפי' למאן דחייש לשמא פירש ה"ד ביבשה אבל בספינה דבר רחוק הוא שיפרש אדם מחבורתו ואיפשר שגם הרמב"ם יודה בזה וכתב הרב על דבריו דמלתא דמסתברא הוא יעו"ש ומוהר"ח מודעי ז"ל בתשו' חו"ש ד"ן ע"א נגרר אחריו. אך מוהרח"ש ז"ל רוח אחרת איתו דגם בספינה חשש דלמא יצא הנעלם מתוכה ולא נמצא בעת ההריגה. ומוהרמב"ח בתשו' גו"ר שם חשש לזה וכ"ד הדב"מ ח"א אה"ע סי' י"ג דקצ"ז.
ותבט עיני ל"ה מוהרש"ג ז"ל בתשו' צל הכסף ח"א סי' ט"ו הובאה תשובתו ג"ך בס' ידי דוד סי' ט' די"ד ע"א דאסתמיך ואזיל אכתפיה דה' מוהרש"י הנ"ל אפי' נאמר דאיכא למיחש עכ"ז איפשר להיות ביוצא דרך יבשה דבידו לחזר ולצאת כדרכו וכו' לא כן ביוצא דרך ים בספינה של אחרים דאותו האיש שהלך בספינה באותו דרך אין בידו להלך לבא אלא ע"י הספינה דוקא וא"כ ודאי דליכא למיחש לומר דהגוי יצא ונפרד ממנו אותו האיש וכו' שוב מצאתי מקצת חילוק זה כתבו מוהרש"י משם חכם אחד וכו' ומינה נשמע שלא לחשש במכ"ש דאפי' בחששא אחת כתבו דלא חיישינן בספינה כ"ש וק"ו בשתים או ג' חששות וכו' וע' בית שלמה אה"ע סי' ח' כתב כן לחלק דבספינה הוא רחוק חשש זה וכו' עי"ש. ומזה שנים כי בסה"ק אבני האפד סי' טו"ב אות קפ"א אנכי העירותיהו דיש לעמד ע"ד דמלבד דה' יד"א הגהב"י ס"ק רע"ט הביא משם מוהרש"י דס"ל דאין חילוק דין ים ליבשה. בר מן דין אף די יהיבנא ליה כל דיליה חילוק זה אינו מוסכם דאילו היתה החששא דחזר הגוי והלך פ"ב עם אחר היה כדבריו אבל אם באים אנו לחשש דבאמצע הדרך סערת הים ושאון גלים הטילו הספינה אל איזה מקום ושמשם הלך היאודי המתלוה עם הגוי ובא אחר ונלוה עמו דמידי חששא זו לא יצאנו וכדחייש לה מוהרח"ש לדעת הרמב"ם אף בספינה איכא למיחש א"ד שם ומאז לא היה ס' ש"י למורא במחיצתי כאשר כתבתי שם. עתה זכני ה' וישנו תחת ידי ואנכי הרואה שם בד"ס ע"א דהדברים הנאמרים משמו מפה קדוש מוהרש"ג הנם כתובים שם ולא ידעתי אנא מצא היד"א הדברים שכתב משמו. גם במ"ש אני עני מתשו' מוהרח"ש הדבר היה פלא דכיון דמוהרח"ש קאי לעומתו מה זו שתיקה וכבר רמז הרב לתשו' מוהרח"ש אבל האמת דבנדון מוהרש"ג גם מוהרח"ש יודה דמוהרח"ש לא כ"כ אלא בנ"ד דליכא אלא חששא אחת אבל היכא דאיכא תרי חששי גם מוהרח"ש יודה ובנדון מוהרש"ג איכא תרי חששי וק"ל. ומ"מ אף באתר דליכא אלא חששא אחת מידי פלוגתא ל"ן דאיכא מאן דאמר דל"ח שמא פירש בספינה וע"ע בסה"ק שם אות ק"פ וקפ"א מה שרמזתי בזה.
(ד) ותו איכא ההיא דכתב ה' סם חיי סי' ד"ן דאפי' לדעת הרמב"ם ה"ד היכא דהנעלם לא גילה דעתו לאיזה מקום היה רצונו לילך או אפילו גילה דעתו מ"מ אין אנו יכולין להבחין במקום שהיה הולך אם הלך לשם אם לא הלך אבל היכא שהוא באופן דיכולין אנו לידע אם הלכו לאותו מקום שאמרו אם לאו ודאי שמתו הם וה' ראש משביר סי' ט"ו דל"ג החזיק במעוז סברא זו והכא בנ"ד כפי עדות הג' אנשים הוא שדעתו היה לילך מאזמיר לקושטא וקנה סחורות להוליכם שם וע"פ סברא זאת דן מינה ה' חוקי חיים סי' ל' דה"ה היכא דהוי דרך ים אלא דה' בע"ס שם חדש הו"ד שם בדל"א ע"ד כתב דיש חילוק בין ים ליבשה דבנדון ה' סם חיי דהוי דרך יבשה שפיר אבל דרך ים לא לאדם דרכו דשמו רוח סערה הטילו על אחד ההרים ומשם יצא י"ש.
ומעתה צא וחשוב כמה ספקות וס"ס איכא הכא להתיר ספק אי אעיקרא נחלקו הרמב"ם והרא"ש אי חיישינן לשמא פירש דילמא הלכה כס' האומרים דלא נחלקו. ואת"ל דשמא פירש במחלוקת הוא שנוי דלסברת הרמב"ם חיישינן. דלמא כל שהוא בים לכ"ע ל"ח וכסברת מוהרש"י ודעימיה ואת"ל דגם בים ל"מ ועדיין לדעת הרמב"ם חיישינן דלמא אין הלכה כמותו רק כדעת הרא"ש וכמ"ד דאפי' בחששא אחת קאמר הרא"ש דל"ח ושו"ר לרד"ק האחרון בס' ידי דוד סי' ז' דנ"ד היה כנ"ד והעלה להתיר מחמת הספקי דאמרן עש"ה.
(ה) איברא דנראה דאיכא הכא ס"ס להחמיר ג"ך כי הוא זה שמא הלכה כדעת הסוברים בעד הרמב"ם דחיישינן לשמא פירש ואת"ל דהלכה כהרא"ש דס"ל דלא חיישינן דלמא לא קאמר הרא"ש אלא היכא דאיכא תרי חששי דשמא פירש ושמא בא אחר אבל בחששה אחת וכנ"ד גם הרא"ש יודה וכמ"ש מוהרח"ש. ואת"ל דהלכתא אזלא כמוהרש"י דגם בחששא אחת ס"ל להרא"ש דלא חיישינן דלמא זה היה דוקא ביבשה אבל בים חיישי' וכס' מוהר"י פינצי הנ"ל דלחלק יצא בין ים ליבשה דים גריעא טפי וכיון דאיכא ג"ך ס"ס להחמיר הנ"ל ספקא בדאורייתא דאזלינן לחומרא וכהסכמת הפוס' דכל דאיכא ס"ס להקל ולהחמיר בדאורייתא אזלינן לחומ'. ואחר ההשקפה נראה דליתא להא ועיניך תראנה דאיכא הכא תלתא צדדי לאיסורא וארבעה להיתרא וע"כ לא אמרו דהיכא דאיכא ס"ס להקל ולהחמיר אזלינן לחומ' אלא דוקא כשהם שקולים אבל כשצדדי ההיתר יותר מרובים אזלינן להקל דמאי דאזלינן לחומ' היינו דהו"ל כחדא ספקא ובדאורייתא בעינן שקול וכמ"ש הפוס' וקבצתים מירכתי אר"ש בהגהותי לס' יאודה יעלה יו"ד סי' י"א אות ב'. ע' להרב זרע אמת בחיו"ד סי' מ"ז ויעו' עבודת השם חאה"ע סי' י"ד דק"ט ע"א. כפי אהרון ח"א דל"ד יאודה יעלה שם אות וי"ו.
(ו) הן עוד נביא מה שכתב ה' מוהר"א בן שאנגי ז"ל בתשו' כי באה בס' בני משה סי' ס"ד דקכ"ג ע"א וז"ל ע"כ לא חשו חז"ל לדעת הרמב"ם אלא כשהוא בדרך דהאדם בחירתו בידו וזה פינה לו לדרך א' וזה פינה לו לדרך אחר וע"כ חשו וכן בההיא דמוהרח"ש ומוה"ר (הוא הפ"מ בח"ב סי' ק"ל) דחששו אפי' בדרך אניה בלב ים היינו היכא דהולכים למקום רחוק לא ליום ולא ליומים דבודאי שקרבו ליבשה ואיפשר לומר דיצא זה וכו' וכאשר יראה המדקדק בדברי מוהרח"ש שכתב וז"ל ואיפשר שבתוך זמן רב כזה יצאו אלה ונכנסו אחרים:
וכ"ן מדקדוק לשונו של מוה"ר שחתר הרבה להשיב אל היבשה ולתת פתחון פה לחשש חששות באופנים היותר קרובים לומר שיצא משם כאשר יראה הרואה אבל בנ"ד דכל הזמן כלו שעמדו בים משעה שנתפרדו מטופחאנה עד שנטבעו לא היה למרבה כי אם ה' או ו' שעות כמו שנראה מדקדוק לשון המעב"ד שניחוש שבאותו המעט שנחה הספינה במקום א' ויצא משם הר' מנשה וכו' לא יעלה על לב שום אדם כדי לעגן בת ישראל ואין לנו לענין עיגונא אלא מה שחשו חכמים ואדרבא כל טצדקי דאית לן למעבד כדי להצילה מרעתה ומה גם בזה"ז דרבו הפריצות עבדינן אפי' באופני דחיקי וכו' עי"ש והעתקתי רוב לשונו כי אין הספר מצוי ועזרנו ומגיננו הוא. ונגרר אחריו ה' חיים מודעי ז"ל בתשו' חו"ש שם בדמ"ט ע"ד והביא משם המבי"ט ח"ג סי' ק"ט דכיון שהעיד שנטבעה הספינה ונטבעו כולם מכלל היה בעלה ולא היה שהות שיצא מן הספינה כי ביום יצא ובלילה נטבע וכו' וע' לה' משא"מ סי' מ"ד דרל"ו שכתב דכיון דידיעתנו מכרעת דהוא הוא לא תלינן לומר שנפרד מחבורתו ויבא אחר תחתיו כיון דעינינו לא ראו אחזוקי ריעותא לא מחזקינן עי"ד שו"ר לה' ירים משה בחאה"ע סי' ב' די"ב ע"ד שהביא כל זה לנ"ד וגם הביא משם מוה"ר בשער אשר ס' כ"ד דע"ג ע"ד שכ"כ למהלך יום אחד. ובנדון שלנו כפי עדות הב' הוא שנסעה הספינה לעת ערב וביום נשמע באזמיר שנטבעה וכפי סיפור הגוי שבא במכתב הוא שבבקר בבקר נטבעה א"כ בזמן מועט כזה ובלילה אין לחוש שנסעה הספינה למקו"א ובודאי הגמור שנסים חזן הנעלם היה בתוכו ונטבע עם הספינה אמנם עדיין לא הועלנו כלום מאחר שחסר לנו עדיין הידיעה איך היתה הטביעה כדי להחזיקו כמת. והדבר הזה יתברר לנו מהמכתב אשר כתב חיים בארון לאוהבו מה ששמע מפי הגוי איש הצבא וכמו שנבאר. ולכן אקומה ואבואה.
(ז) אל הספק השני דאין כאן עדות שלם על הנעלם שנטבע רק שעל ידי צירוף העדוייות יצא לנו שהנעלם נטבע דבעדות הג' אנשים הוא שהנעלם היה תוך הספינה וע"פ דברי הגוי או ע"פ תעודת שר הנמל נודע לנו שהספינה נטבעה וצריכין אנחנו לצירוף העדוייות וקרי כאן דבר ולא חצי דברי ונראה דשפיר מהני ומעלי העדות הזה אע"פ שעיקר המיתה מתברר מארבעתן שכן מתבאר מדבר והרא"ש ז"ל באותה תשובה דכלל נ"א סי' ב' דאחר שהביא ההיא עובדא דשלהי יבמות בישראל וגוי שהיו מהלכין בדרך ובא הגוי ואמר חבל על פ' שהיה עמי בדרך ומת וקברתיו. והשיאו את אשתו כתב דמהך עובדא יש ללמוד דהגם דהגוי לא הכיר את היאודי ולא ידע את שמו רק שאמר שיאודי נתלוה עמו ומת והיו עדים שידעום מי שנתלוה עמו ובאו לב"ד ואמרו שפ' נתלוה עם זה הגוי והגוי אומר שמת והתירו אשתו וכו' עי"ד הרי דהגם דע"פ שתי העדוייות יתברר לנו מיתתו של זה האיש עכ"ז מצרכינן ולא אמרינן דבר ולא חצי דבר וכזאת וכזאת מצינו למוהריב"ל שם בח"א סי' ב' על מעשה שר' צבי אליקים העיד ששמע מפי עד שג' יאודים נהרגו בתוך ספינת הרגליים ובמכתב מקהל בילוגראדו מעידים שג' יאודים הם פו"פ שיצאו מבילו- גראדו עם ספינת הרגליים כתב וז"ל אבל מצאתי להן ארוכה ומרפא מתוך הכתב מבילוגראד שמעידים שאלו היאודים נכנסו עמהם בספינת הרגליים ואין לחוש ולומר דג' יאודים נכנסו ואותם הם שנהרגו ובעליהם של אלו בחיים דהרי וכו' וכיון שאנו יודעים מתוך הכתב של קהל ביליגראד שיאודים אלו יצאו תוך ספינת הרגליים ומתוך עדות ר' צבי אנו יודעים שנהרגו ג' יאודים תוך ספינת הרגליים שיצאו מבילוגראד אין לחוש דלמא אחרים היו שנתלוו עמהם ממקו"א וכו' עי"ד וזהו כנ"ד ממש דהג' יאודים מעידים על נסים חזן שנסע בספינה זאת הגם שהם לא ראו בעיניהם מה היה לו הרי כאן עדות הישראל מפי גוי שהספינה הזאת נטבעה וירדה למצולות ים אלו הן הנצרפין לברר מיתתו של האיש הזה וכבר האריך בזה הכנה"ג בהגהב"י ס"ק רמ"א וחיד"א ס"ק שע"ז. וגם א"ה בסה"ק אות רל"ד הנה הבאתי הסכמת האחרו' שהעלו להתיר ולא נאמר בזה דבר ולא חצי דבר לך נא ראה.
(ח) ואחר שהוכחנו דשפיר מצטרפי העדוייות והו"ל כאילו בא עדות לפנינו ומעיד שפ' היה בספינה פ' ונטבע עם הנוסעים באנו אל הספק השלישי דאין כאן עדות ברור המועיל לפום דינא דכיון דלא הגיד המספר במכתבו דאמר לו הגוי דשהה שם עד שת"ן אע"ג שהעיד שהבאפור נטבע באנו למאי דנחלקו הפוס' במעיד שנטבעה הספינה אי בעינן שיעיד בפי' שנטבע ושהה שם עד שת"ן כדי שתצא מאיסור תורה הלא"ה באיסור תורה קיימא ואם נשאת תצא וכמ"ש מור"ם בסעיף י"ה משם הרשב"א ורבים אשר איתו ודלא כהר"ב אשכנזי ז' בתשו' סי' ך' שכתב בשם הרמב"ם ור"ח דכדי לצאת מאיסו"ת די בעדות שנטבעה הספינה וכמו שאסף וקבץ מחלוקת זה הכנה"ג בהגהב"י ס"ק תל"ח והיד"א ס"ק תרו"ם והסכמת האחרו' להחמיר ועי' בסה"ק אות שמ"ט ולפ"ז אשה זה באיסור א"א מה"ת קיימא.
(ט) והנה מקום אתי להוציאה מאיסור תורה בשומי עין עיוני על המכתב מחיים לאוהבו הוא היה אומר שהגוי אמר לו כדברים האלה איל באפו- ריקו אואי אונדידו סין פודיר סאלבארסי ני אונו סיאה דיל אוקופאזי סיאה די לוש ביאזאדוריס וכו' וביאור הדברים שנטבעה הספינה בלי שיוכל להנצל שום אחד מהם לא מהמלחים ולא מהנוסעים ומאחר שהאריך בלשונו כזה בודאי שנתברר לו כן וכמ"ש מוהרימ"ט בח"א סי' מ"ח והביאו הכנה"ג שם ס"ק ת"ק דכל שהדברים נכרים מתוך העדות ששהה עליו וכגון שאמר טבע ולא עלה מסתמא עמד שם וראה שלא עלה וכו' י"ש ויעו' יד"א ס"ק תרנ"א ותרנ"ב משם הפוס' דבאומר נטבע בלי הצלה לשון זה מורה ששהה וכ"כ ה' פני משה ח"ב סי' ק"ל וכ"כ ה' ראש משביר ח"א סייפי ט"ז ו"ה בחה"מ סו"סי ט"ן וכ"כ בס' חו"ש ח"ב סי' א' די"א משם רבני קושטא דכל שאמר שלא נמלט מהם איש חשוב כאילו אמר בפי' ששהה יעו' בס' פורת יוסף סי' כ"ד. ירים משה סי' ב' והובאה תשובה זאת בס' צה"כ ח"ב סי' ה' דב"ך ע"ג כשאמר העד אי נון בימוס סאליר אה נינגונו י"ש.
(י) ועוד דהכא הוי עד מפי עד דהישראל מעיד במכתבו מה שאמר לו הגוי וכל כה"ג תלינן שהגוי שהה יעו' כנה"ג שם ובסה"ק אות שנ"ט הבאתי שכן הסכימו רבני האחרו' ע' ר"ש משביר ח"א סי' ח"י מוהרש"ג בס' צה"כ ח"ב סי' ג' דע"ג ע"ג. באר המים דס"ג ע"ד ירים משה שם ד"ד ע"א ואפי' אם המצא תמצא מח מחלוקת באיזה חילוקים עכ"ז יש להתיר מס"ס ספק אי בעינן שהה דלמא הלכה כהאומרים דלא בעינן ואת"ל דהלכתא אזלא כמ"ד דבעינן שהה כבר שהה ובר מיפך הוא וכבר עבדי הכי רבנן בתראי ע' ישמח לב אה"ע סי' ה' דיו"ד ובסה"ק אות ש"ן.
(י"א
) ברם אתכרית רוחי בראותי דברי ה' מוהר"י קצב"י ז"ל בתשו' כי באה בס' פני משה שלטון סי' ס"ה שכתב בדקכ"ה ע"א דבטביעת ספינה ל"מ שהיה שלא נאמרה כי אם כשטבע איש אחד במים ולפ"ז נהרס כל היסוד אשר בנינו דכיון דנ"ד הוא בספינה שנטבעה אף שיאמר העד ששהה ל"מ ועדיין באיסורא דאורייתא קיימא אולם דבר זה שחידש לנו מוהרי"ק דבספינה ל"מ שהיה מלבד שלא ראינוהו בשום פוסק אדרבא מצינו להפך שגם בספינה מהני שהיה שא נא עיניך וראה להרדב"ז בישנות סי' רע"ג דאחר שהביא מחלוקת הרמב"ם, עם הרשב"א כתב וז"ל אם העיד שנטבעה הספינה בתוך הים כגון שנעשה נקב למטה ונכנסו כולם במצולות ים ושהה שם כדי שת"ן הוי כטבע במשאל"ס דאם נשאת ל"ת ואפ"ה לא העיד ביחוד על הישראל שטבע כיון ש שידענו שהיה בתוך הספינה וזה מעיד שנטבעה בדרך כלל סגי בהכי לענין שאם נשאת ל"ת. עוד כתב בסוף התשו' וז"ל הלכך לא נפיק מידי ספקא דאורייתא עד ש שיעיד שנפל לתוך המים ושהה שם כדי יציאת הנשמה כדברי הרשב"א וה"ה אם העיד ששקעה כ' הספינה בלב ים ושהה שם ולא יצא אחד מהם עי"ד. גם מוהרח"ש ז"ל בקונט' עיגונא ד"ן ע"ד עמד במחלו' הרמב"ם והרשב"א והביא דרש"י והרא"ש ורי"י קיימ' בשיטת הרשב"א וכולהו ס"ל דאם שהה מהני והם המדברים בספינה עי"ד ויש"ב וכמו שכן ראיתי למוהר"ם קשטרו ז"ל בס' ירים משה אה"ע סי' ב' דאחר שהאריך להוכיח מכמה פוס' ראשונים ואחרו' דמהני שהיה גם בספינה שנטבעה לדעת הרשב"א ודעי' הביא דברי מוהרי"ך הנ"ל וכתב דמאחר דכל הפוס' כתבו בפשיטות דמהנייא שהיה גם לספינה ש שנטבעה בודאי דלא שבקינן פשיטותייהו של הרבנים הנ"ל בשביל פקפוקו של מוהרי"ק. אלא דפשפש ולו מצא ריע טוב למוהרי"ק למוהר"ד בן נאחמיאש ז"ל שהו"ד בס' מקור ברוך די"ג ע"ב שכת' בפשיטות לדעת הרשב"א שבטביעת ספינה אע"ג שעמד עליו כמה שעות ל"מ דאיפשר שניצול האיש ע"י דף או עץ וכו' ולכן נרתע לאחוריו וירד להציל להנהו נשי מאיסור תורה ע"י ס"ס ספק אי הלכה כהרמב"ם ודעי' דס"ל דבטבי' ספינה לא בעינן שהה ואת"ל דהלכה כהרשב"א דלא נפיק מאיסו' דאור' בלתי שהיה דלמא הלכה כהפוסק' דס"ל דמהני שהיה גם בספינה ומתהפך שפיר יש"ב. וכבר בסה"ק אות שס"ב רמזתי ענין זה וגם אתה תדין לנ"ד. וע"ע בסה"ק אבני האפד ח"ב והמה בכתובים של"ב שהבאתי משם מוהר"י קצבי בתשו' כ דמהני שהיה בספינה.
(י"ב) ואחשבה לדעת זו דממקו"א יש פתח פתוח בנ"ד להוציא האשה מאיסור דאורייתא ולא שלי היתה כי אם מהרה"ג מוהר"י מנשה ז"ל בה' באה"מ אה"ע סי' ס"א דג"ן ע"ג דפתח להאי פתחא להוציא את האשה דנ"ש מאיסו' דאורייתא עפ"ד מוהר"ם ב"ח ז"ל בתשו' גו"ר חאה"ע כ"ג סי' ויו' דכתב דהא דבעינן שהיה ה"ד שלא עבר על הנעלם יב"ח אבל כל שעברו יב"ח מיום התעלמותו כיון שכבר אבד זכרו לא בעינן שהיה ועם שנו"ן ה' באה"מ שם עוד אסופא דמלתא אסיק דנקטינן בידן דדעת ב' גדולי הדור מוהר"ם ב"ח והגו"ר תרוייהו ס"ל דכל שנשתכח שמו ואבד זכרו אף בנטבע בים ולא הועד עליו שיעור שהיה הרי יצתה האשה מידי איסו' דאורייתא ולא רביע עלה רק איס' דרבנן עי"ד וגם בסוס"י ס"ב דס"א אסיק כזה עי"ש. ומר נכדו הר' מוהר"ש מנשה ז"ל בס' שם משמעון חאה"ע סי' א' דכ"ב ע"ג והובאה תשובתו בס' צל הכסף ח"ב חאה"ע סי' אחז בכנפות הרא"ש של מו"ה וסמך עצמו אדברי מוהר"ם ב"ח הנ"ז והרבה עליו רעים אהובים ואפיק לנשי דנדון שלו מאיסור דאורייתא. ומוה"ר בשער אשר סי' כ"ד דע"ד ע"א כתב דכמה מרבני האחרו' נשתמשו בסברת מוהרמב"ח הלזו ושכן ראה בתשו' אביר יעקב סי' ב"ך וכ"ג. וזה זמן לא כביר (לעיל בסי' ז"ך אות ו') כתבתי שמו"ה מוהר"ח פיפאנו זצ"ל בתשו' כ"י הביא משם ס' חוט המשולש דיואן סי' י"ג שנגרר אחר ס' מוהרמ"ג דשל"ה וכן הסכים ה' מוהר"ח מודעי ז"ל בתשו' חי"ש סי' ט' דד"ן ע"א. גם מוהר"י פינצי ז"ל בתשו' כי באה בס' חוקי חיים סי' י"ט דט"ל ע"א פסק לדינא דבעבר יב"ח נפקא מאיסור תורה.
האמנם הגאון מוה"ר מוהר"א גאטינייו ז"ל בס' צל הכסף ח"ב אה"ע סי' ה' והו"ד ג"ך בס' ירים משה חאה"ע סי' ג' בהסכמתו על מוהר"ם קשטרו ז"ל חלק על מוהר"ש מנשה ז"ל וכתב דסברת מוהרמב"ח דבאבד זכרו יצאת מאיסור תורה בלתי שום עדות דשהיה ובלתי שום הוכחה אחרת יחידאה היא ושהרבנים שהביא שכתבו לסמך על אבד זכרו היינו שהיה להם הוכחה אחרת ואם ראה תראה לרבני האחרו' שהביאו ס' זו דמוהרמב"ח היינו נצרפו עם כת הסוברין דמקלינן על ידי הוכחות י"ש. ועם שדברי הרב אינם מובנים לכאורה דהרי ה' נאמן שמואל בסי' נ"ה דס"ה ע"א וה' באמ"ח ח"א סי' ו' כתבו להדייא דבחדא סגי והם חברים מקשיבים למוהרמב"ח וכאשר אנכי העירותיהו בהגהותי לס' עבודת השם סוס"י י"ב. מה גם ד"ה שם משמעון בסי' ב' פשפש ול"ו מצא להגאות התשב"ץ בח"א סי' פ' דמתבאר מדבריו דבאבד זכרו לבד סגי להוציאה מאיסור תורה מ"מ סתירתא של מוה"ר אג"ן במקומה עומדת דלו יהיה מחלוקת הרי מאי דקמן הוי איסו' דאורייתא ויש לנו לילך לחומ' וכמאי דאסיק ה' שם משמעון גופיה שם דל"ב ע"א ואיך אנחנו יכולין לסמך על סברא זו.
ופוק עיין בדברי מוה"ר אג"ן ז"ל שם ועיניך תראנה דאיהו סבר כדעת מוהרמב"ח דס"ל דבחדא סגי וכן מבואר בס' שם משמעון דגם איהו סבר הכי בדעתו של מוהרמב"ח. וזוהי שקשה דמוה' ה' באה"מ בסי' ס"ו דס"ט רע"ד כתב בפירוש דדעת מוהרמבח דתרתי בעינן והוא נעשה ממעלומי עין בזה וגם על מוה"ר יש להרגיש דלא זכר שר דברי ה' באה"מ הללו. איברא דהמעיין בתשו' הגו"ר כ"ג סי' ח' דל"ה ע"א שרמז הבאה"מ יראה דיש לדחות דאיפשר דהתם מיירי דהיה בתוך השנה ולכן בחר בהוכחה אחרתי ואנא חזיתיה לה' עבודת השם שם בסופ"י י"ב דע"פ דברי ה' באה"מ ז"ל שעשה יסוד מוסד דמוהרמב"ח בעי תרתי ממ"ש בדל"ה ע"א הקשה דאיך הכא בסי' ו' כתב בפשיטות דטבע סתם ועבר עליו יב"ח סגי להוציא את אשתו מאיסור תורה הגם שלא בא שם עדות שנמצא מת ע"ש הים ולכן כתב דס"ל למוהר"ם ב"ח דהיכא דהזכירו בשמו לא גרע מאילו בא ע"א והעיד שנמצא הרוג בדרך והכריע הדבר מדברי הבאה"מ דמאחר שכתב בסי' ס"ו דדעת מוהרמנ"ח כדעת המבי"ט דתרתי בעינן איך בסי' ס"א וס"ב שהביא לתשו' מוהרמב"ח לא נרגש דסתר את אהלו ולפי האמור מינח ניחא דס"ל למוהרמב"ח דכל שהזכירו בשמו לא גרע מאילו היה ע"א מעיד שמצא הרוג בדרך וכו' יש"ב ואנכי לא מצאתי בתשו' מוהרמב"ח שום הזכרת שם. יהיה איך שיהיה אין כאן סייוע בשום אופן מדברי מוהרמב"ח דאם נאמר דדעתו הוא דבחדא סגי הלא רבים פליגי עליו וס"ל דלא סגי כחדא והו"ל ספקא דאורייתא ולחומ'. ואם דעתו הוא דתרתי בעינן כ"ש דאין משם שום ראיה וגם אם נאמר דהתם יש הזכרת שם בנ"ד ליתא והוא ברור.
ובחפשון יצאתי בספרי הפוס' ומצאתי לה' אביר יעקב בסי' כ"ג דקל"ב ע"א אחר שכתב דה' המבי"ט והמשתמשים בסברתו תרתי בעו נמצא הרוג ואבד זכרו כתב דמוהר"ם ב"ח בתשו' שנסתייע ממנו היינו משום דהיו שם ג"ך עדי טביעה דכיון דאיכא טביעה ואבד זכרו איכא אומדן דעתא דבודאי שמת ויצאת ידי איסו' דאורייתא וכו' עש"ה וכפי דבריו הוא תנא דמסייע לן להוציא האשה מידי איסו' דאורייתא ומוה"ר אג"ן כנראה דלא ראה תשו' ה' אביר יעקב דנ"ד איכא עדי טביעה ואבד זכרו דהאיכא תרתי ואיכא רבים דקיימי בהך סברא (וע"ע לקמן באות י"ד מ"ש עוד בזה) ומ"מ מחוורתא כדאמרן מעיקרא דכיון דברי לן דשהה איכא הכא ס"ס כדברי ה' ירי"מ והיינו ספק אי בטביעת ספינה בעינן שהה דדלמא הלכה כר"ב ודע"י דלא בעינן ואת"ל דהלכה כהרשב"א דבעינן שהה. הרי איכא כאן שהייה והאיכא ס' הפוס' דגם בטביעת ספינה מהני שהה ואתתא דא נפקת ברא מאיסו' דאורייתא.
ומאחר עלות דאין האשה אסורה אלא מדרבנן נחפשה דרכנו ונחקורה אי נוכל למצוא היתר להנשא לכתחי' ומזקנים אתבונן דמצינו להפוס' ראשונים ואחרונים דכל שאינה אסורה אלה מדרבנן חתרו היבשה להצילה גם מאיסור זה בכל דהוא וכמו שמתבאר מדבריהם אשר אציע קמן בעה"י והיינו מחמת החייוב המוטל על כל מורה הוראה להתיר חבלי העיגון וע"פ הרשות והתאזרות חייל אשר נתנו לנו הפוס' ראשונים ואחרונים אשר קטנם עבה ממתנינו הנה החלותי להביא הקולות אשר כתבו אחת לאחת והן יהיו לנו לעזרה אם לא מצד עצמם אך בהצטרפות.
הנה הגאון מוהר"ם אשכנזי (בע"ס לחם אבירים תשו') הו"ד בס' חו"ש ח"ב סי' א' די"א בנדון שחל ק בחשבונו דיצאו הנשים מאיסור תורה פתח לה פתחא להיתרא להוציאם גם מאיסור דרבנן והמציא לנו דבר חדש כי עתה שנתחדשו הטיליגראפוס והפושטאס ומכתבי העתים וכיוצא סרו מהר כל החששות שחששו חז"ל והגאונים עד עתה שמא יצא חי באיים רחוקים ואין מקום להחמיר כלל. וכפי הנראה מריהטא דלישנא שם הוא דהיה רוצה לסמך בזה להוציא גם מאיסור תורה ולא אזר חייל להתירם לכתחי' רק כשהאשה איסורה רק מדרבנן עש"ה ובסי' ט' הובאה שם תשו' ה' חיים מודעי ז"ל ובדג"ן ע"ג כ"כ מדנפשיה. ושניהם סייעו עצמן מתשו' ה' חת"ס אה"ע ח"א סי' ח"ם ונ"ז וס"ה והרואה יראה דסי' ח"ס נקט טעם זה להוציא האשה מאיסו' דאורייתא ע"י צירוף טעמים אחרים ובסי' ס"ה כתב דחלילה להתיר ע"פ סברא זו אפי' ע"י צירוף. וכפי מה שהעתיק מוהרח"פ ז"ל דברי מוהר"ם אשכנזי הוא דבטעם זה סגי להתירו לכתחי' אך ה' פורת יוסף סי' ב' העתיק דבריו דלהתירה לכתחילה נתן ג' טעמים ולא פירש בדבריו אי צריכי כל הג' או בכל חדא סגי וממה שהשיבו רבני קושטא הו"ד שם בס' פורת יוסף ובס' חו"ש די"א וז"ל באופן דאין אנו מסכימים בשרייותא דהך איתתא כ"א מצד שאר הטעמים האמורים בפי' מלך הפוסק ולאו מטעם התחדשות הזמן לומר דכיון שבטל הטעם בטלה הגזרה בהחלט זו לא שמענו ולא ס"ל וכו' עי"ד משמע דהבינו בדעת מוהר"ם דהתיר מטעם חילוף הזמנים לבד דאל"כ מה זו השגה. וגם מוהרח"פ ז"ל שם הסכים דטעם ההתחדשות ל"מ להתיר אפי' באיסור דרבנן אם לא כשיש אומדנות אחרות. וע' ישמח לב אה"ע סי' ה' דסתר סברא זו עד היסוד ותמה על רבנים דעיילוה לבי מדרשא. והגאון מוהרש"ם ז"ל בס' תשובותיו ח"ג סי' רנ"ד כתב דהך טעמא מהני להחשיבו כשהה עד שת"ן באופן דנתן לה כח עצום להציל אף מאיסור דאורייתא כמו שהה שמוציא אותה מאיסור תורה. ומוהר"ש מנשה ז"ל בספרו שם משמעון אה"ע סוס"י א' מסתמיך ואזיל אכבתרייהו דרבנן להתיר מטעם חילוף הזמנים כל ש שיצאה מאיסור תורא והסכימו עמו בשרייותא דהנהו נשי תרי מרבוואתא. גם אחד מחו"ר דורנו בתשו' כי באה בס' כוכב מיעקב סי' ד' די"ח ע"ב נקט טעם זה להצילה מאיסור דרבנן עי"ש אך הגאון מוה"ר מוהר"א גאטינייו ז"ל בהסכמתו שם כתב דמאן ספין ומאן רקיע למעבד עובדא כס' מוהר"ם אשכנזי ומוהר"ח מודעי אחר שסרכין תלתא רבני קושטא והרב המפור' מוהרח"פ ז"ל הפילו דבריהם ארצה ודל מהכא טעם זה היינו עזובה יעו"ש. נמצא דבטעם זה דחילוף הזמנים לבדו נחלקו הפוס' מהם שכתבו דמהני להתיר איסור דרבנן ומהם שכתבו דחזי לאיצטרופי וכאשר יבא קמן בס"ד.
(י"ד) אשובה אראה בדברי מוהר"ם אשכנזי ז"ל כי הובאו בס' פורת יוסף סי' ב' שכתב עוד טעם להוציאן מאיסור דרבנן דכיון דאבד זכרם זה שנים רבות ודאי אמרינן אם איתא דסליק קלא הל"ל למלתא. ורבני קושטא כתבו עלה הנפק שידוע שזו היא ס' המבי"ט ז"ל וסיעתיה וזוהי סברת ר"א מודרדון שהביאה המרדכי בסוף יבמות ואף שהמרדכי הביא כמה רבנים דחלקו עליו וגם מרן ב"י כתב שדברי מוהר"א מוארדון אין להם על מה שיסמוכו בהצטרף אופן הטביעה שהיה בנ"ד באופן שא"א שיוכל הנטבע להציל את עצמו ודאי אהני לן סברת המבי"ט וסיעתיה להתיר וכו' עי"ד. ואריה שאג עליהם ה' ישמח לב שם דמלבד דס' המבי"ט כמה מהפוס' דחאוה מהלכה עוד בה דעיקר טעמו של המבי"ט דהתיר משום שנשתקע שמו ואבד זכרו הוא בהצטרף עדות הגוי שנמצא הרוג בדרך ואיך באים להתיר מכח האומדנא לחודא הזאת שנשתקע שמו ועוד הקשה עליהם דנדון ה' המבי"ט הוא ביבשה והוא עצמו חולק דבים א"א לומר כן ואיך הרבנים הנ"ז למדו ממנו לים הפך דעתו. ועוד דהרואה יראה תשו' המבי"ט דסי' תל"ה שלא רצה לסמך על אומדנא זאת כי אם להוציאה מאיסור תורה ומאחר דבעל הסברא עצמו לא רצה לסמך עליו כי אם לענין שאם נשאת ל"ת איך נלמד להתיר גם מדרבנן להשיאה לכתחילה יש"ב והסכימו עמו רבני ירוש' מוהר"א אשכנזי ומוהר"י אליעזר זלה"ה דלא הותרה האשה מאיסו' דרבנן.
וכזאת וכזאת ראיתי בס' שם משמעון סי' א' ובאה תשובתו ג"ך בס' צה"כ ח"ב סי' ד' דאחר שטרח להוציא נדון שלו מאיסור דאור' בקש להתירה גם מדרבנן ע"פ ס' ר' משולם דכיון ששמעה מפי גויים שנהרג ולא נשמע עליו שהיה קיים משיאין את אשתו ושמדברי ה' המביט סי' שכ"ו מתבאר דהרא"ש ומוהר"ם אלשקר וה' המבי"ט סל"ה דכל שנשכח שמו ואבד זכרו שלא נודע שהוא קיים יש להתיר והגם דלעומת זה מצינו רבנן קדישי דס"ל דאין להתיר באומדנות מ"מ היכא דלא נשאר כי אם איסו' דרבנן גם החולקים אזלי ומודו דראוי להתיר לכתחי' וכמו שכן מצא למוהרח מודעי בתשו' חו"ש ח"ב דג"ן ע"ג דאחר שהביא ס' המתירין סיים וכתב דהגם דלית בחילו למעבד עובדא בכה"ג כיון דשאר הפוס' ס"ל דאין להתיר באומדנות מ"מ היכא דיצאה מאיסור תורה אף החולקים היו שרי לכתחי' ושגדולה מזאת כתב מוהרמב"ח בתשו' ג"ר כ"ג בנטבע במשאל"ס דכל שעברו יב"ח הגם דלא שהה אם נשכח שמו ואבד זכרו נפקא מאיסור תורה וכו' והאריך בזה וקבלו דבריו והסכימו עמו תרי גברי רברבי מדייני מתא אמנם הג' מוהרא"ג ז"ל בהסכמתו מאן ימאן להתיר ר מטעם זה ומר הוא דקאמר דמטעם אבד זכרו לבד פשיטא דאין להתיר דה' המבי"ט בסי' שכ"ו לא מטעם אבד זכרו אבד התיר אלה שיצא קול הברה שמת (ע' חו"ש שם ד"ט ע"ב) וגם ר' משולם והרא"ש בהכי איירו שנשמע עליו שמת ותשו' המבי"ט דסי' קל"ה איירי בנמצא הרוג בדרך וכו' אמנם בנאבד זכרו לבד מבלי שום הוכחה אחרת אין מי שיעצר כח להתיר. ומוהר"ש מנשה ז"ל שם בסי' ב' ירד להציל את עצמו ולא בא לגמרה של תורה י"ש ובמחלוקת זה בעצמו נחלקו עוד חו"ר דורנו בס' כוכב מיעקב סי' ד' כי באה שם תשובה שלמה מאחד מחו"ר הדור מוהר"ח חסיד ז"ל דהתיר לאשה שהי"ל איסור דרבנן דוקא מכח דברי מוהר"ם בן חביב ז"ל דהתיר באבד זכרו להוציאה מאיסור תורה ודן ק"ו לנ"ד דקאי באיסו' דרבנן וכמו שכן מצא בס' חו"ש סי' י"א לרבני קושטא שלמו מהך סברא דמהרמב"ח ז"ל היכא דיצתה האשה מאיסור תורה ורביע עלה איסו' דרבנן וכלביא יקום מוה"ר מוהריק"ו ז"ל שם בסי' ה' והרס' אשיותיו וקצץ נטיעותיו והכריח מדברי מוהרמב"ח בעצמו דל"מ הך טעמא כ"א להוציאה מאיסור תורה אבל לא להוציאה מאיסור דרבנן יעו"ש מדכ"ד ואילך (ועמש"ל בסי' זה אות י"ב) באופן דטעם זה דאבד זכרו אי מהני להוציאה מאיסור דרבנן במחלו' הוא שנוי בין רבני הדור ואיכא מנייהו כת שלמה דסמכו ע"ז הגם שדבריהם מוקשים ועומדים אילו היו חיים והו"ו קמן היו מתרצים דבריהם.
(ט"ו) ואתה תחזה למוה"ר ז"ל שם בהסכמתו על פסק ה' מוהר"ש מנשה ז"ל דדרך ובא לו להציל להנהו נשי מאיסו' דרבנן באמרו דכיון דהיה הנאפור טורקו סמוך לנאפור שנטבע אומדנא גדולה וחזקה היא שאם היו חיים היו ניצולים בחבל הנאפור וע"כ לא אסרו חז"ל אלא כשהיה האופן שנטבעה הספינה ולא היו לאנשים אשר בתוכה מקום לנוס ולהמלט על נפשם כי לא היו לפניהם ספינה קטנה או גדולה קרובה הסמוכה אליהם לא כן היכא שיש להם ספינה כנגדם שיש להם בית מנוס להמלט בזה לא עלה ע"ד חז"ל לאסר ועמד ע"ד ה' חו"ש סי' א' ד"ו ע"א וסו"ד זו היכה העלה דבאומדנא זו שהיא אומדנא גדולה ובטעם דאבד זכרו יותר מיב"ח ובצירוף דברים שנתחדשו בזמננו מטיל- גראפוס וגאזיטאס וכיוצא יש להתיר בשופי ומפקיע גם איסור דרבנן ומותרת להנשא לכתחילה את"ד ז"ל. וזה זמן שבא לידי בתורת שאלה תשו' הגאון מוהרש"ם וראיתי לו בח"א סי' ו' שכתב להדייא דאם היו ספינות קטנות להציל הנטבעים מהספינה גדולה והיו סמיכות לשם אין לנו לדון שנתלה בדף וכדומה שאם היה צף היה מקרב עצמו לספינה קטנה וכתב שהיא סברא גדולה וחזייא לאיצטרופי. ועוד לו בח"ג סי' רנ"ב. ולפ"ז מצאנו מנוח אשר יטב לה להאשה הלזו גם מאיסו' דרבנן דכפי עדות איש החייל אשר סיפר שבהיותו בבאפור באטאלייון זרק, הכלי תותח והטביע הבאפור סיזא-נור נור ולא עוד אלא שקודם עבר ט"ו רגעים הלכו אל מקום הטביעה לאמת:
שנטבע הבאפור אם איתא שהיו שם אנשים חיים ובכללם האיש הלזה היה צף ובא אל הבאפור להציל את עצמו. ואין לומר שכיון שהשבר בא מהבאפור האויב שהוא מבקש רעתו א"כ מוכח בבירור שהם היו לאוייבים והאנשים אשר בתוך הבאפור הנטבע הבינו כן ולא חשבו להנצל בבאפור הזה הא ליתא כי מנימוסי המלחמה כשמנצחים זה לזה המנצחים לוקחים המנוצחים בתורת שבויים ומלבישים ומפרנסים אותם ואם הם מוכים מרפאים אותם וכן בנדון זה כשראה אנשי הבאפור באטאלייון שהטביעו הבאפור שהוא כנגדם שוב לא נשאר שנאה עם הנטבעים ואם רוצים להנצל נותנים להם יד ושפיר מצינן מימר דאם היו חיים לא היו צפים לילך בדרך מרחוק והיו נאחזים בחבלים או באיזה מקומות מהבאפור אשר נח שם אלא ודאי שלא נשאר בהם עד אחד ויחד כולם מתו וכהוראת מוה"ר אג"ן ומוהרש"ם ז"ל.
(ט"ז מצורף לזה מ"ש הרב"ח בתשו' ח"א סי' ע' דמ"ז ע"ג וה"ד ה' חו"ש שם ד"ה ע"ב וז"ל אלמא דאי לאו טעמא דאיכא גלי אתתא שרייא במשאל"ס וזיל בתר טעמא אמאי קאמרי רבנן משאל"ס אשתו אסורה משום דאיכא למתלי בגל הטורד מאחד לחברו והיכא דליכא למימר הרי אשתו מותרת ול"א לא פלוג רבנן במשאל"ס דבכל גוונא אשתו אסורה דליתא דזיל בתר טעמא והאריך בזה בסי' פ' דז"ן ואין הספר עמדי לראות הדברים בשרשן רק את זאת למדנו מדבריו דהיכא דהים שוקטת וליכא גלי ותנח עליהם הרוח לא אמרו חכמים אשתו אסורה וא"כ בנ"ד דלא באה הטביעה מחמת גלי הים רק שהאויב הטביעה בחוזק ומי זה אמר דהיו שם גלי דלמה לנו לבדות חומרות מלבנו וכיון דאנן קיימינן באיסור דרבנן אפי' תימא דמספק"ל אם היו שם גלים אם אין אנן אזלינן להקל ואמרינן שלא היו שם גלים והאשה מותרת להנשא.
(י"ז) וראה זה חדש מה שמ"כ בקונטריסי משם הגאון מההרש"ם ז"ל בח"ג סי' רנ"ב (מהזמן שהיה אתי בתו' שאלה) דבזה"ז שהספינות הולכות אל עומק המים ליכא גזרת משאל"ס וכעת אמ"א לראות הדברים בשרשן דכפי הנראה מפשט הלשון שאין להם דין משאל"ס ונ"ל שיש להם דין מים שיש להם סוף דכל ששהה עד שת"ן משיאין אותה לכתחילה וכזאת וכזאת ראיתי בקובץ המאסף לשנת תרע"ב כרך ב' סי' ע"א שהביא תשו' רב אחר שכתב וז"ל אבל במשאל"ס מודה ר"י דאסור שמא יצא לאלתר למרחוק ולא ראהו משמע דאם אנו יודעים שלא היה אפשר לו לצאת מן המים לאלתר אלא לאחר כמה ימים הוי דינא כמים שיש להם סוף. והנה חשש זה הוא רק במשאל"ס שאפשר לבא בגלים בזמן מצער לאיזה חוף וכן הספינות שהלכו בזמן התלמוד סמוך אל החוף אבל באוניות הקיטור שלנו ההולכים בלב ים שאין שום אפשרות בעולם שיבא לאיזה חוף אפי' בימים אחדים בודאי לא חיישינן כמו שבאמת מחלק רע"ק בתשו' סי' ת"ט בין נטבע קרוב מהחוף או רחוק מהחוף וכו' עי"ש ולדאבון נפש גם תשו' רע"ק אינם מצויות אצלי וכבר ראיתי להפ"ת ס"ק קמ"ה שה"ד והגם שמדברי הרדב"ז ח"ד סי' כ"א ר"ס מתברר דאין לחלק כן כבר בא חכם מוהרח"פ ז"ל וחלק עליו בכח בס' חו"ש שם ד"ז ע"א וכמ"ש בסה"ק אות של"ו ובכן אע"ג דבדליכא שהייה היינו הולכים לחומ' עתה דאנן קיימינן באיסור דרבנן חזי לאיצטרופי האי טעמא להתירה לכתחילה,
ובכן כיון דזכינו בתחילת דברינו להוציא האשה הנז' מאיסור תורה ויש איתנו הטעמים הנ"ל דהיינו חילוף הזמנים אבד זכרו דיש מזה שנתיים ועד השלשה לו' בא. ושהיה שם הבאפור באטאליון שהיו יכולין להנצל. ושאינו ידוע לנו שהיו בים גלים. ושבזה"ז הספינות הולכות בלב ים הגם שכל טעם בפ"ע מידי פלוגתא ל"ן בהצמדם יחד יעלו ויזכו להאשה הנ"ל להתירה להנשא לכתחילה. וז"ל מוהרח"פ בס' חו"ש שם דיו"ד ע"א באופן כשימצא בענין שנטבע במשאל"ס עדות גמור שיצאה מאיסור תורה ואינה אסורה אלא מדרבנן ואח"ך נתקבצו ובאו אומדנות רבות דאילו היה חי היה נודע הן מצד עצמו שלא היה לו שום ריב וקטטה. והן מצד אריכות הזמן וגם בה בהצטרפות החדשות טיליגראפוס וגאזיטאס וכיוצא יש מקום להתירה לינשא לכתחילה עכ"ד ועוד לו שם בדטו"ב ע"ב וח"י ע"ג ומה גם דהאשה דנ"ד היא רכה בשנים אשר רבים מהפוס' כתבו להקל יותר וכמו שאסף וקבץ החו"ש שם די"ט ע"ב.
(ח"י) ועל ארבעה הוא הספק הרביעי דאנחנו סמכנו עיקר ההתר על אדני המכתב ויש לדעת אי סמכינן על זה זו אינה צריכה לפנים כי הדין פשוט בש"ע סי"א דמצאו כתוב' בשטר מת איש פ' או נהרג תנשא אשתו ואפי' אינו מקוים והכא המכתב מכתב ישראל הוא והעיד ע"א בפנינו שהוא כתי' של החותם ע' בסה"ק אות כ"א. ומה שיש להסתפק שהכותב הוא מה ששמע מפי הערל והו"ל עד מפ"ע ע' כנה"ג הגה"ט ס"ק מ"ו והני דאיכא הכא ג' קולות עמ"ש גוי וע"י כתב אפריון נמטייה לה' פ"ת בס"ק ר"ג הביא לנו משם ס' מראות הצובא דע"א בכתב מפי גוי מסל"ת שהסיח על פה ודאי מהני עי"ד וע"ע בסה"ק אות פ"ח. כנה"ג הגהב"י ס"ק ל"ב.
הכלל העולה דאתתא דא פ' אשר היא היתה אשת הר' נסים ישראל חזן נ"ע שריא להתנסבא לכל גבר דתצביין ואם שגיתי הוא רחום יכפר עון ויפרש עליו עננו ויעמידנו על האמת כי זה רצונו נאם הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט