נושא האפוד· רבי דוד פיפאנו
סימן כט
שלהי ש' התרפ"א
שאלה איש אחד מתושבי איבראילא (מחוז רומאניאה) והוא אשכנז נשא אשא אשכנזית בעיר הנז' וישבו ביחד זמן מה וזה שתי שנים ומחצה שהבעל נסע משם ובא פה ושלח לקרא לה פעמים הרבה ולא באה והבעל הגיש טענתו לפנינו ושלחנו מכתב להרב דשם ביום 14 אפריל ש' 1920 לסה"ן שידבר עם האשה לראות מה בפיה והרב דשם הריץ לנו מכתב חתומה מיום 13 יוני ך' סיון התר"פ וז"ל קבלתי מכתבם בנוגע להר' פ' ודברתי עם אשתו וברצונה לקבל ג"פ מבעלה וכך בקשה ג"ך מהטריבונאל דפה ובעוד איזה ימים תצא חפשי מהם והאמת והצדק עם בעלה שהוא התאמץ בכל כחו ובקש ממנה שתסע עם ילדיו ביחד לסופיאה ולא היתה ברצונה לנסוע יען מחשבתה היתה לקבל גט ממנו וסוף מעשה במחשבה תחילה וכו' ויחיש מעשהו כי ברצון האשה לנסוע מפה פמרוץ הימים ע"כ ואנן בדידן חיש מהר הושבנו ב"ד ביום אחד לירח תמוז התר"פ 17 יוני 1920 וסדרנו הגט עם ההרשאות ושלחנום ביד הרב הנ"ל ולא זכינו להיות מבעלי תשובה ואחר העמל והטורח ששלחו מכתבים מצד השררה כדי שיגיעו ליד הרב הנ"ל באה לנו תשובה מיום י"ט טבת התרפ"א שלא נסדר הגט ליד האשה יען נסעה משם לפאריז טרם הגיע גט לידה. ואנחנו כתבנו מכתב להרב דפאריז ביום ג' לחודש ניסן וזאת שנית ביום כ"ג סיון התרפ"א כי ידענו שהאשה מתגוררת שם וכתבנו מקום תחנותה שיקראה לרגלו וישאלנה אם נכונה לקבל את הגט יהיה הגט הנכתב או נסדר מחדש גט ובאה התשובה מהב"ד דפאריז חתו' מיום 14 יולי כי האשה הזאת אינה ידועה שמה וכל מכתבי הזמנה אשר שלחו ב"ד להזמינה חזרו להם ובפאריז א"א להם לידע מקומה. הן עתה הבעל צווח ואומר חנוני! חנוני! והתירו לי לישא אשה אחרת כי זה שנתים וחצי אשר הוא שרוי בלי אשה וכיון שהיא נוסעת ממקום למקום ומשרכת דרכיה בלתי הודעת מקום תחנותה מה לו לעשות וא"א לו לישב בלא אשה ועל הב"ד מוטל לעשות הצדק והיושר
תשובה נדון כיוצא בזה בא אלנו בראשית השנה באשה שברחה מבית בעלה ועקבותיה לא נודעו והבעל צווח למען יתירו לו לישא אשה אחרת והתרנו לו ע"פ תשו' הפמ"א ח"ב סי' ס"ו והכנ"ש סי' י"ג וה' נאמן שמואל סי' מ"ב שהתירו בנדון כזה ממש באמרם דאדעתא דהכי לא נשבע לך נא ראה בחידו' לאה"ע סי' א' והמה בכתובים. אמנם אותו נדון היה באיש ספרדי דאין דבר המעכב רק השבועה ושייך לומר אדעתא דהכי ל"ן. אולם עתה בא הנדון באיש אשכנזי דעומד לפנינו חרגמ"ה ומאן ימר דבכה"ג אמרינן אדעתא דהכי ל"ן. האמת דהרבנים הנז' היו דבריהם בתוך התשובה גם על חרגמ"ה ויצא הראשון ה' פמ"א שם כתב וז"ל אף לדעת הר"ן שחשש לחרגמ"ה כתב שאיפשר שהיה אז לתקנת הנשים או לתקנת האנשים שלא יכניסו מריבה בתוך ביתם אבל בנ"ד דלא נודע לבעליהן מה היה להם אם חיות הנה או כבר מתו או יצאו מן הכלל והמירו דתם אין בזה לא תקנה לנשים שלא נודע איה מקומם ולא לאנשים שלא יכניסו קטטה בתוך ביתם מעתה אין כאן חלות חרם כלל וא"ת שעדיין ייחלו וימתינו כבר זה להם שנתיים ולא נודע להם שום דבר ועד כמה יהיה תוחלת ממושכה הרי נתת דבריך לשיעורין אין ספק דבכה"ג לא החרים רגמ"ה. הכר"ש בקש טעם אחר להתיר מכח ס"ס דכיון דנשבית הרי קי"ל דסתם שבויה זונה וא"כ איכא ס"ס דשמא כבר כלה זמן החרם וכסברת מרן ודעימיה דהחרם היה עד אלף הה' ואת"ל דעדיין החרם במקומו שמא זנתה ואסורה לבעלה. וה' נאמן שמואל פנה דרך אחרת דבמקום ביטול מצוה לא גזר רגמ"ה ואיכא איסורא דרבנן לעמד בלא אשה ע"ע וכולהו טעמי שייכי בנ"ד ג"ך ומצינן למעבד ס"ס בדרך זה כמו שיבוא קמן בס"ד.
אכן עדיין לא הטהרנו לגמרי דבכל הני טעמי איכא למשדי בהו נרגא דמה שהתיר הפמ"א מטעם דבכה"ג לא החרים רגמ"ה וכונתו לומר דאדעתא דהכי לא החרים דבר זה במחלוקת הוא שנוי בין מוהריב"ל ומוהרשד"ם אם בחרגמ"ה אמרינן אדעתא דהכי וכו' וכמ"ש ה' בני משה בח"ב סי' קי"ז והרב ז"ל נקטיה כהלכתא פסיקתא ומה שהתיר הכר"ש מחמת ס"ס כמה פוס' ס"ל דאין להתיר חרגמ"ה בס"ס וה' נאמן שמואל שהתיר מטעם ביטול פו"ר ובמקום מצוה לא תיקן רגמ"ה גם זה הוא מחלוקת בא'פן דעדיין כל ההתרות תלויין במחלוקת.
אמנם כד הוינן בה הדין דין אמת בהנהו תלת מילי דעבידי רבנן דמשנו' כחא דהיתרא וממנו יצא לאור משפט לנ"ד. דכבר אני עני בתשו' שהשבתי בסיון התרע"ג והיא מוצאת בתשו' כ"י סי' ג' אות ז' עמדתי על מחלו' הפוס' הנ"ז אי אמרינן בחרגמ"ה אדעתא דהכי לא החרים כמו דאמרינן גבי שבועה אדעתא וכתבתי שם דרוב הפוס' וכמעט כולם ס"ל דכי היכי דאמרינן גבי שבועה אדעתא דהכי ל"ן ה"ה ואיפשר כ"ש דאמרינן כן בחרגמ"ה והנה שם הבאתי תשו' ה' פמ"א בח"ב סי' ז"ך שסבר שאין לחלק בין שבועה לחרגמ"ה וכל דהוי אונס דלא שכיח מותר לישא אחרת הרימותי שם דברי המש"ל פכ"ג מ"ה אישות וה' עבודת השם סי' כ"ט דקנ"ח ע"ג ויתר האחרו' דמדבריהם מבואר דאין חילוק יש"ב ועדיפא טובא האי דקמן דאיכא ספקי טובא דהגם דבס"ס איזה פוסקים לא רצו להקל מ"מ בתלתא או ד' ספקי הקלו וכמו שהאריך בזה התייר הגדול בס' חיים ושלום ח"א סי' א' ד"ו שאחר שהביא ס' הפוס' המתיר' בס' והחולקים שהחמירו לכתחי' בתלתא ספקי העלה שם דבארבע ספקי לכ"ע מתירין לכתחי' ולכן הורה להקל בנדונו והוא היה מונה ד' ספקי א' אי חרם רגמ"ה הוא לעולם ב' דשמא אין גזרתו קיימת רק על הדרים שם לא על מי שיצא ממקומו ובא לדור במקום שאין חרגמ"ה וכס' הפוס' דסל"ה ועל השלשה דבמקום דאיכא למימר אדעתא דהכי לא תיקן ואת רב"ע דבמקום דאיכא ביטול מצות פו"ר לא גזר ומצא לה' נחפה בכסף ח"א סו"סי כ"ד ב' שמתיר במקום ד' ספקות לכתחי' את"ד ומעתה צא וחשוב דגם בנ"ד איתנהו הני ספקי. ותו איכא לצרף ספקא אחריתי לפי מ"ש הכנה"ג בסי' ע"ז סקל"ד שאם קראה הבעל שתבא אל ביתו ולא רצתה לבוא מקרייא מורדת. ולפי דברי הרב מו"ץ במכתבו העד העיד שהבעל התאמץ בכל כחו שתבא אצלה ולא רצתה לנוא היא מורדת גמורה וכמה מן הפוס' ס"ל דבמורדת לא תיקן רגמ"ה. ע' בס' שדה חמד מע' אישות סי' ב' מאות י"ז ואילך חילוקי דינים הנאמרים בחרגמ"ה ע"ש.
ובהביטי שם בס' שדי חמד ראיתי לו באות ך' שהביא משם ס' זית רענן נדון כנ"ד ממש וז"ל אשה שברחה מבעלה והחזירה לביתו ושוב ברחה וזה כשלש שנים שלא נודע מקומה ובעלה חזר אחריה בכמה מקומות קרובות ורחוקות זה כשנה וחצי יגע ולא מצאה ולא נודע מקומה כלל ואין ידו משגת לקבץ ק"ר כה יעשה יכתב גט לאשתו וימסרנו ליד שליח הולכה שימסרנו לה בעת בואה למקומות הסמוכים ויקבל השליח בחומר שבועה לקיים שליחותו אם תבא למקום קרוב ובאופן זה יש לסמך להתיר דאף דמוהרי"מ ס"ל להחמיר אפילו במקום מצוה וכו' בנ"ד שברחה ממנו ואין לו אשה כלל לקיים המצוה גם מוהרי"מ יודה דבמקום מצוה כזו לא גזר וכו' ומ"מ בלא גט ע"י שליח א"א להתיר וכו' את"ד והיינו נ"ד ממש והודיע לנו דבכה"ג א"ץ היתר ק"ר והנה ס' זית רענן לא ראיתיו עד הנה אך מצוה להביא מן החדש שכזאת וכזאת דבר הג' חת"ם סופר בח"ב סי' צ"ט על נדון כנ"ד וז"ל אשה זאת הנעלמה מעינינו יש להסתפק כמה ספקות מה היה לה אולי מתה או המירה דתה או נשתטית ומחמת שיטות ברחה או מרדה וברחה ואע"ג דמורדת צריכה התראה היכא דלא איפשר שאני שברחה ולא ידענו מקומה אולי נולד לה מום ומחמת כיסופא ערקא לעלמא וכו' עכ"פ חזו לאיצטרופי דעת הסוברים שהוא מדרבנן וספקו להקל ולהאומרים שספקו להחמיר האיכא מאן דס"ל דלא החרים רגמ"ה כ"א עד אלף החמישנ וכו' ואפי' אם נאמר דגם אחר זה גזר דלמא הלכה כמ"ד דבמקום מצוה לא גזר וכיון דאיכא כל הני ספקי וכו' נ"ל להקל, ע"פ התנאים שיתבארו (היינו שיעמיד ערבות על כתובתה וגם יזכה לה גט וגם ישבע הבעל שבועת התורה שאם תבא לקבל גטה מהשליח ימסרנו בידו בלי שום עכוב) ונראה דא"ץ ק"ר דלענין זה בודאי מועיל הס"ס את"ד ותמהני על ה' שד"ח שלא רמזו במקום הזה (וע' חת"ס ח"א סי' פ' דנראה סותר לזה וע' פאת השדה אסיפת דינים מע' אישות אות י"ב שכתב דתשו' זו דח"א סי' ג' היא סותרת לתשובה אחרת ושהעיקר כתשו' האחרת עש"ה).
וע"פ כל האמור עשינו שמאחר שהגט הוא מוכן ומזומן השבענו לבעל שלא יבטלנו בשום זמן ולא את השליח ואם בשעה שתבא לקבל גיטה לא ימצא הגט שהוא מחוייב לכתב לה גט מחדש ואם יעמיד עצמו שלא ליתן גט אזי חייובא רמייא עליו לזונה ולפרנסה וליותר טוב עשינו לו התרה והתרנו לו לישא אחרת וה' יצילנו משגיאות הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט
אחר שכתבתי כל האמור מ"כ בפנקסי כך אשה שמעלה מעל בבעלה וברחה ממנו ולא נודע מקומה והתירו מאה רבנים לבעלה לישא אחרת ובטרם נשא נודע מקום תחנותה אך אינה רוצה לקבל ג"פ אם איפשר ליתן, לה הגט בע"כ מה טוב ואם א"א יכול לישא על סמך ההיתר שמקודם. אבן יקרה מהדו' תנייא סי' י"ח ובסי' כ"ז נשאל על אודות אשה אשר שטה טומאה תחת אשה וזה כשנתיים אשר עזבתהו ותלך אחר עוגבה ובמשך הימים ילדה ממזר וכבר נתגרשו בדין הערכאות אך אינה רוצה לקבל ג"פ בדייני ישראל זולת אם יתן לה בעלה סך עצום יותר מכחו נוסף לזה לא נודע מקום תחנותה למען תשיג ידו לגרשה בע"כ אם יש להתירו לישא אחרת אף בלתי ק"ר ורב אחד הורה להתירו לישא אחרת בלתי ק"ר ולא הודה לו הרב המחבר להתירו שאיסור נשיאות שתי נשים גזר רגמ"ה אפי' במקום מצוה ורק גירושין בע"כ לא גזר במקום מצוה וכשא"א לפוטרה בגירושין בע"כ אז יתירו לו ק"ר לישא אחרת עליה וע"כ אין בכחינו להתיר נישואי אחרת בשום פנים בלי ק"ר. ובשום פנים אין בידינו להתיר ב' נשים בלי ק"ר. ע"כ כתוב אצלי מועתק בעת היות הספר בידי בהיותי בבאדין שנה זו וכעת איננו תחת ידי והרואה יראה כמה החמיר בענין זה ובפרט היותה משרכת דרכיה וכבר ילדה ואין ספק שנעלם מהרב דברי גדול האחרונים מרבני אשכנז הוא הקדוש הגאון חת"ס הנ"ל והיסוד שהניח שחרם שלא לישא שתי נשים ולפחות שנים וכמה מרבני אשכנז קיימי בהך שיטתא וכבר כתבתי בזה לעיל סי' א' ב' עוד בה דכל שא"א לגרשה באיזה אופן שיהיה כ"ע מודו דיכול לישא ב' נשים וכמו שאסף וקבץ הרב שד"ח במ"ע גירושין סי' ב' אות ה'. וכפ"ז הדין דין אמת דמותר לישא אחרת לכ"ע בלי שום פקפוק וה' ינחנו בדרך אמת.