אור ברסלב
נושא האפוד סימן כח

נושא האפוד· רבי דוד פיפאנו

סימן כח

סימן כז

ניסן תפא"ר

שאלה איש אחד יצא למלחמת הבאלקאניק זה תשע שנים ולא שב לביתו עוד ולא נודע מה היה לו אם חי אם מת וישבה האשה בירכתי ביתה עגונה וזה כמו שנה או שנתיים אשר היא משרכת דרכיה והקול נשמע שהיא מזנה עם פ' והיא הרתה לזנונים ותרא כי הרתה ויקרבו ימיה ללדת הלכה לבית האסופים מצד השררה והמליטה זכר בחדש אילול שעבר ומתה לאחר זמן ולא בדקוה למי הרה. עתה נודע הדבר לב"ד נקרא לנואף והודה ולא בוש שכמה פעמים היה הולך לביתה ובא עליה באין מכלים אך מסוף תשרי שעבר שלא קרב אליה עוד. והוא אמר שהאשה הנז' הגידה לו במוצאי החג שבא לה האורח ושאלו ממנו הב"ד אם יודע או חושש שזנתה עם אחר והוא השיב שאינו יודע. והילד הנ"ז נשאר יתום מאב ואם. ואיש אחד חשוך בנים נכמרו רחמיו על הילד הנולד אך לבו נקפו דאם הילד הוא ממזר על מה זה יטפל לגדל ממזרים ושואל מהב"ד מה היה משפט הנער ומעשהו.

תשובה בדין זה ספרין פתיחו ומעשים כאלו המה באו בדברי רבני האחרונים ולא היה צריך הכתוב. אך יען הוא שעת המעשה אבא נא להציע דבריהן דרבנן ואין מדרש בלא חידוש. ריש מילין אומר (א) דמה שנחלקו הרמב"ם עם בה"ג על האשה שהיה בעלה במדה"י וילדה לאחר יב"ח דלס' הרמב"ם הוא ודאי ממזר ולס' בה"ג אינו ממזר וכתב מרן בסי' ד' דכיון דפלוגתא הוא הוי ספק ממזר לא שייך הכא דמלבד החילוקים הנאמרים בסהפ"ו ע"ע עוד בה דע"כ ל"ק הבה"ג להכשיר דשמא בא הבעל ע"י שם וה"ד במקום דבידו לצאת ולבא אבל במי שהוא איש חיל מאנשי הצבא דבשום אופן אינו יכול לצאת ממחנה המלחמה בלי רשות כי דמו בראשו ואם יצא ברשות אז א"ץ לבא בצנעה רק לעיני הכל אם איתא דבא בתוך זמן זה היה מתראה לעין קרוביו ואוהביו מה שאין כן בנד"ז וכולם יעידון יגידון כי זה שמנה שנים שלא ראוהו וגם מכתב ממנו לא קבל שום אדם פשיטא ודאי דליכא למימר דשמא ע"י שם בא כי אם שהאשה הזאת פוחתת היא וזנתה תחת בעלה והרי הוא והיה למאכולת אש כאשר רמזתי בסה"ק אבני האפד סי' ד' אות יוד וחע"ד.

אמנם גם אם נרצה להכשיר את הולד ולפחות להוציאו מחזקת ממזר ודאי נלכה דרך אחרת הלא זה הדבר (ב) דכיון דהאיש הזה אשר הלך למלחמה לא נודע ממנו אם חי אם מת נמצא דהאשה הזאת איננה א"א ודאית כיון דיש כאן ספק חי ספק מת א"כ הילד הזה אינו אלא ספק ממזר דמה"ת מותר לבא בקהל אלא דחכמים אסרוהו משום מעלת יוחסין וכמבו' במס' קידושין דס"ג ע"א. וחזינא להרדב"ז בישנות סי' צ"ג דספק חי ספק מת אחשביה לספק וכמ"ש ה' עבודת השם באה"ע סי' ז' דס"ג ע"א ושכן דעת הרב כנסת יחזקאל בתשו' כי באה בס' שאלת יעבץ סי' כ"ט. וכן מצאתי לה' בני משה בח"ב סי' ק"ל דרמ"ה ע"כ דספק חי ספק מת אחשביה לספק.

קושטא קאי דסברא זו דאמרינן ספק חי ספק מת ול"א אוקי גברא בחזקתיה היא נגד סוגייא דגטין דכ"ח גבי ההיא דהמביא גט ממדה"י והניחו זקן או חולה שנותנו לה בחזקת שהוא קים ופירשו בס"ס דלשמא מת לא חיישינן אפי' לזמן מרובה. וכאשר תמה עליה ה' עבודת השם שם והביא משם תשו' מוהרש"ך ח"ג סי' ק"ב דחלק על חכם א' שרצה לעשות ס"ס בספק זה דספק חי וספק מת והוא אמר דאין זה ספק וכמבו' מהש"ס דלשמא מת ל"ח דאיכא הכא חזקת חי עי"ש. וגם הרדב"ז ז"ל עצמו בישונות סי' פק"ח מאן ימאן בספק זה וז"ל שם ולא הוי ספק ממזר אלא ודאי ממזר וכו' דספק נהרגו ספק לא נהרגו לא נקרא זה ספק אלא הרי היא בחזקת א"א דאי לת"ה כל אשה שהלך בעלה למדה"י תקרא אותה ספק והא ודאי ליתא ולא נקרא ספק אלא ב' אומרים מת וב' אומרים לא מת ובחזקת א"א עומדת והולד ממנה ממזר ודאי ולא ספק ע"כ וכפל הדברים שם בסי' רע"א ועכ"ל דמ"ש בסוס"י צ"ג הוא אגב גררא דהיה לו כמה סניפים להתיר אבל קושטא דמלתא ס"ל דספק חי ספק מת לא אמרינן כי אם שבקינן ליה בחזקת חי וכמבו' מהש"ס ויעו' חק"ל יו"ד ח"א סוס"י ק"ל ולפ"ז הילד דנ"ד אינו ספק אלא ודאי.

הבינותי בספרים למען דעת אי חזקת חי הוייא חזקה אלימתא לעולם או יש מקום דלא אזלינן בתרה וראיתי להתוס' במס' מציעא דט"ל ע"ב בד"ה דלמא שכיבא סבתא דמחמת קושייא כתבו דגבי גט דוקא אמרינן בחזקת שהוא קיים משום עגונה וכן בשביל אכילת קרבן ותרומה אבל בנכסי יתומים אדרבא החמירו להחזיקו כמת. א"ן היכא שנשבו חיישינן טפי דלמא מתו לפי שהוא על ידי יסורין י"ש ובפסקי תוס' שם אות קמ"ב הביאו התירוץ הב' וכן בתוס' גטין דכ"ח ע"א כתבו התירוץ הב' בשם ר"י ובנ"ד מישך שייכי הנהו תרי תירוצי האחד דאי מוקמינן נן ליה בחזקת שהוא קיים הולד הוא ממזר ויותר טוב להחזיקו כמת שלא להרבות ממזרים בישראל. וגם את השני דכיון שהוא הלך למלחמה הורע חזקתיה דהוא מקום מסוכן ומעותד למות וכ"ש אם נשבה בשבי כולהו איתנהו ביה וחזקת חי אתרעא ומסופקת היא וכזאת וכזאת נמצא להג' חת"ס ח"א חאה"ע סי' יו"ד בסוף הפרק שכתב בנד"ש דבחולה חלוש מחמת חולי פ' וגם אשתהי ב' שנים מביתו ולא נודע ממנו כלום דאיתרע חזקתו עפ"ד התוס' הנ"ל עש"ה ודברי הג' חת"ס הנ"ל הביאם מוה"ר בס' דברי שמואל אה"ע סי' ז' דקל"ה ע"ד (וצרף עמו להרדב"ז סי' רע"א ממה שכתב דהקידו' מתלא תלו וכו' ואהמ"ר לבבי לא כן יחשב דלא בא הרדב"ז כי אם ללמדנו דאינן יכולין לכופו על הגט ודוק שם) גם ה' עבודת השם שם בדס"ג ע"א הביא דעת התוס' הנ"ל וכתב דלתירוצא קמא חזקת חי אינה חזקה ודאית ושכן הבינו הג' שאלת יעבץ וה' משכנות יעקב דחזקת חי היא חזקה מסופקת י"ש והגם דהרב ז"ל שם בתר הכי לא רצה לסמך אדברי התוס' הנ"ל ומני"ר כתב דמדברי רש"י והר"ן והר"ב משמע מדבריהם דחזקת חי הוייא חזקה גמו' בלי שום ספק ובעבור זה בנ"ד לא רצה לסמך ע"ז י"ש היינו לפי תירוצא קמא דהתוס' אך לפי תירוצא בתרא הוא דאפילו תימא דחזקת חי הוייא חזקה גמורה עכ"ז במקום סכנה ושבי אתרעא חזקה זו ובזה לא מצינו מאן דפליג וע' חיים ושלום ח"ב סי' א' דטו"ב ע"א שכתב לחלק כן עש"ה וא"כ בנ"ד דהוי מקום מסוכן ושבי שייך ביה לא הוייא חזקה אלימתא כי אם חזקה מסופקת.

תו חזינא בס' דברי שמואל הנ"ל שמביא וקורא תשו' ה' שערי רחמים בח"א סי' וי"ו דעמד על תשו' הרדב"ז דסי' רע"א הנ"ל שכתב דהקדושין מתלא תלו דהוא מנגד לתשו' מוהרשד"ם אה"ע סי' ס"ב שכתב שמנדין אותו עד שיגרש והשוה השלום ביניהם דנדון הרדב"ז מיירי שאין כ"כ זמן שנעלם וגם דבא עדות לאסרה שאמרו שבעלה הלך למדה"י ובחזק' א"א עומדת לא כן בנדון מוהרשד"ם כבר עברו כמה שנים שנאבד זכרו ולא בא וכו' עי"ד דמבואר מדבריו דכשיש זמן הרבה שנעלם ולא נודע ממנו אתרעא חזקת חי. ומוה"ר שם כתב עליו דדבריו אמורים לס' המביט ז"ל דס"ל לענין עגונה דאם עבר זמן ולא בא נפקא מאיסור תורה והקשה דהנה אמת דרבים מה מהפוס' עיילוה לבי מדרשא סברא זאת אבל יש פוסקים הסוברים דדין זה דה' המבי"ט אינו אלא כשיש הוכחה גם מצד אחר אבל מטעם אבד זכרו לבד לא ואע"ג דיש סוברים דגם בדליכא הוכחה אמרה ה' המבי"ט מ"מ מידי פלוגתא לא נפקא ואיך ה' שע"ר כתב החילוק מבלי היות שם הוכחה אחרת יעו"ש. וכבר בסה"ק אבני האפד סי' י"ז אות שכ"ז ושכ"ח אספתי באומרים הפוס' המדברים על תשו' המבי"ט ודישרן סמיכין עלוהי בארש רחבה צא נא וראה נא וקחנו משם. וגם בקונט' זה בסי' טו"ב עמדתי בעיקר חילוקו של ה' שע"ר ואכמ"ל. ע"פ דרכנו למדנו דכשעבר זמן אע"פ שלא יש שום הוכחה אחרת יש פוסקים דס"ל דאיתרעא חזקת חי ותו לא הוי חזקה ודאית אלא מסופקת ומעתה בנ"ד שפיר יכולין אנו לומר דה"ז בספק א"א דשמא בעלה מת ואין כאן חזקת חי כי היכי דנימא דלא מקרי ספק בעבור דהוי נגד חזקה דבנדון זה אתרעא חזקת חי אי משום דהלך במקום סכנה וכמו שאמרנו בסוג הא' אי משום:

דעבר זמן רב שלא נודע ממנו דבר.

ואחרי (ג) הודיע ה' אותנו את כל זאת יכולין אנחנו להכשיר את הילד ולהכניסו בקהל כאשר כתבו הראשונים דאם האשה אינה לפנינו תלינן דשמא מגוי נתעברה וכמ"ש מוה"ר בס' צל הכסף ח"ב סי' ב' דחבל נביאים ראשונים ואחרו' ה"ה רש"י והרמב"ם והרמ"ה והר"ן וה"ה והטור והתשב"ץ ומרן ומוהרי"ו והפרישה וה' יעקב ומוהרימ"ט והשעה"מ והחק"ל והנדיב לב וה' אחי וראש כולהו סברי ליה דתלינן בגוי להקל לא נשאר כי אם מוהר"ם מינץ וה' אורים גדולים דס"ל דלא תלינן בגוי מלבד שאין דבריהם עומדים נגד רבים וגדולים הנז' אף גם זאת שכל הראיות שהביאו אינם מכריעות יש"ב ה"ד בסה"ק סי' ד' אות כ"ד והוספתי עליה הנו"ב והג' רעק"א דקיימי בהך שיטתא ורבני האחרונים נגררו אחריו ועבדי ס"ס באופן זה ע' ישמח לב אה"ע סי' י"ג דברי שמואל שם תעלומות לב ח"ג סי' ד' ד"ו ע"א מטה לחם סי' כ"ג דס"ב ע"ד ולהבדיל בין החיים מר ידידנו הרא"ח נר"ו שם בס' תע"ל דט"ו. כוכב מיעקב אה"ע סי' א' ד"ז ע"א וקח מהם ועשה בנ"ד ס"ס באופן זה ספק אם בעלה חי דלמא מת ואינה א"א ואת"ל דבעלה חי שמא מכותי נתעברה ונהפך הוא שמא מכותי נתעברה ואת"ל מישראל דלמא בעלה אינו בעולם וק"ל.

אפס כי ע"ז מה שראיתי להג' מוה"ר אג"ן ז"ל בספרו צה"כ שם בד"ב ע"ב (ד) שחלק נ"ד על ה' אופנים ובאופן הג' כתב דאם הנואף הודה שבא עליה ולא נבדקה האשה לידע מה בפיה אם היא לא הוה דיימא מעלמא אלא מן הנואף ולא מאחר לכ"ע בתר דידיה דנואף שדינן ליה ואין לספק באחר כלל כדי לדון ולומר דשמא מגוי ועבד נתעברה ונמצא דאין כאן אלא ספק אחד וכו' ואף שמן התורה הוא כשר מ"מ פסול מדרבנן מיהא הוי והסתייע מדברי הח"מ בס' ד' סקכ"ז והב"ש סק"מ וכו' ובאופן הד' כתב דאם האשה הוה דיימא מהנואף ומעלמא והנואף הודה שבא עליה במחלוקת הוא שנוי והולד הוא פסול מדרבנן ואין להתיר מס"ס דיש כאן ס"ס להחמיר עש"ב. גם מוה"ר מוהריקו ז"ל בס' כוכב מיעקב סי' א' ד"ט ע"א כתב וז"ל אם נ"ד הוא בגוונא שהודה שבא עליה ולא דיימא מעלמא א"כ לכ"ע ל"א כשם שזנתה וכו' ובתר דידיה שדינן ליה ותו ליכא לספוקי שמא מגוי נתעברה וכו' והנדון דקמן לדאבון נפש הוא באופן הג' דהאשה דיימא מהנואף דוקא והוא הודה שבא עליה ואע"פ שלא נבדקה עכ"ז כפי דברי הרבנים הנז' אחר הנואף שדינן ליה וליכא לספוקי שמא הוא מגוי ועבד ולא נשאר כי אם ספק חי ספק מת והו"ל פסול מדרבנן.

אולם אחר אחרון אני בא מר ניהו מוה"ר מוהרשב"א ז"ל בס' דב"ש שם דקל"ד ע"א הביא לנו תשו' ה' ישמח לב סי' י"ג וחתימי עלה שלשת הגבורים רבני ירוש' דערערו על דברי מוה"ר אג"ן ז"ל וחלקו עליו והעלו להלכה דאפי' בא"א דלא דיימא רק מהחשוק הנואף ושניהם מודים שהולד הוא ממנו עכ"ז אמרינן דשמא מגוי ועבד נתעברה ובס' ישמ"ל שם הביא משם ה' בני יעקב סי' יו"ד שכ"כ ומוה"ר דב"ש נגרר אחריהם והעלה לנ"ד דאע"פ דדיימא מיניה ולא מעלמא וגם הנואף הודה שבא עליה כיון דלא הודה שממנו נתעברה יכולין אנו לתלות בעבד וגוי כ"ש לפי דברי ה' בני יעקב דהכשיר אפי' כששניהם מודים שהולד הוא מחליציהם עי"ש ומר ידידנו המגיה יצ"ו רמז דכ"כ בספר שמחה לאיש אה"ע סי' ג' ואע"ג דאנכי הרואה בס' בנ"י שלא כתב שם בהדייא אם שניהם מודים וכבר כתבתי ע"ז בסה"ק הנ"ל סי' ד' אות ך' ובח"ב והמה בכתובים מ"מ מסתיין דכל שהנואף אינו מודה שהולד הוא ממנו רק שבא עליה אפילו דדיימא מיניה איכא מהפוס' המכשירין וכיון דאנן קיימינן באיסור דרבנן דבס' חי ספק מת יצאה האשה מחזקת א"א והו"ל ספק ממזר מדרבנן א"כ הו"ל ספקא בדרבנן ואזלינן לקולא וכשר לבא בקהל.

ואחזה אנכי אשית אל לבי לעיין בהך ס"ס דעבידנא דצרפנו הספק הראשון דספק ממזר עם הספק הב' ומזקנים אתבונן דכן עשו הרבנים הקודמים בנדונם וכנ"ז. וכד הוינן בה (ה) ס"ס הדין לא יעלה לרצון לפי מ"ש הש"ך בכללי ס"ס אות ח"י והפר"ח שם אות י"ד משם האו"ה דדבר שאסרו חכמים מספק איסור דאורייתא בגופו ולא אטו דבר אחר עשאוהו כודאי איסור מה"ת ואינו ניתר בס"ס אם לא שיהיו ב' ספקות לבד מן הראשון כגון גבינות העכו"ם דאסרו אותן חכמים מטעם ספק הועמדו בקיבת עור נבלה ויש ספק אם החליפן העכו"ם או"ל ל"מ ס"ס באמר ס' אם החליפן דלמא לא החליפן ואת"ל החליפן דלמא לא הועמדו בקיבת עור נבלה דכיון דאסרוהו חכמים מה"ט הו"ל כודאי הועמדו וצריך ס"ס לבד מספק הועמדו ע"ע. ובימי חרפי זה למעלה מחמשים שנה עשיתי אר"ש רחבה בענין זה וכמעט שדין זה הוא מוסכם מכל הפוס' לבד הראב"ד ז"ל הלא הוא כמוס עמדי בכללי ס"ס אשר לי ומינה דהכא בספק ממזר דמה"ת מותר אלא דחכמים אסרוהו והיינו משום איסור דאורייתא בגופו דאם הוא בהצד האחר הוי ממזר מדאורייתא וא"כ הו"ל כודאי איסור דצריך ס"ס אחר להתירו ואין אנחהו יכולין לצרף הספק הראשון דהיינו ספק אם קודם גירושין נתעברה ואת"ל כן שמא מכותי נתעברה וכנדון ה' בני יעקב כן ספק אם היה הבעל סריס או לא היה עם ספק ב' שמא מכותי נתעברה וכמו שעשו רבני האחרונים ולומר דכיון דהוי ספקא דרבנן אזלינן בספקא להקל כיון דהספק הראשון הוא מה שאסרו רבותינו ואשתומם כשעה חדא איך הרבנים לא נרגשו מזה.

ואתבונן עליו וראיתי דכד מעיינינן היטב לא דמו אהדדי כעוכלא לדנא ושנייא ס' ממזר מההיא דגבינות הגוי דהתם שאני דבלאו הספק הב' בספק הא' דשמא הועמדו בקיבת עור נבלה אסור מדאורייתא דספקא דאורייתא לחומרא הוא מדאור' לרוב הפוס' משא"כ בספק ממזר דאם אין לנו ספק ב' עכ"ז לא נוכל לומר שאסור מה"ת דהתו' התירתו וע' פ"ת סי' ד' ס"ק ז"ך משם מוהרימ"ט חיו"ד סי' א' שכתב דמה שהתירה התורה ספק ממזר לגמרי התירתו בתורת ודאי לא בתורת ספק ואפי' לדעת הרמב"ם וסיע' דס"ל דחומר הספקות הוי מדרבנן וא"כ גם איסור גבינות העכו"ם שהוא מספק הועמדו אין איסורו אלא מדרבנן מטעם סד"א לחומרא עכ"ז שנייא הא דספק ממזר דמאי דס"ל להרמב"ם דחומר הספקות הוא מדרב' ה"ד כשהספקות שקולים אך אם רובא אוסרים חומרא הוא מה"ת דאזלינן בתר רובא דהא באתחזק איסורא מודה הרמב"ם דהתם מאי דאזלינן לחומ' הויא מדאורייתא וכמ"ש הפר"ח בכללי ס"ס אות א' וכ"ש נגד הרוב משא"כ בס' ממזר דאפי' דאיכא רובא לאיסור מותר מה"ת וכמ"ש הפוסקים והבאתים בסה"ק אבני האפד סי' ד' אות ט"ו וגם בח"ב והמה בכתובים מכמה רבני אשכנז שכ"כ ובכן שפיר מצרפינן גם הספק הראשון לספק הב' ומתירין בס"ס. עוד אחרת איכא דבשלמא באיסור גבינות העכו"ם פירשו רבותינו טעם האיסור דחשו שמא יבא לאיסור תורה דאם האמת דהועמדו בקיבת נבלה אסור מה"ת ומשו"ה שפיר י"ל דעשאהו כודאי איסור משא"כ בספק ממזר דאפי' דאיכא למיחש שיבא לאיסור תורה התורה התירתו תדע דהא בכלל ספק ממזר הוא הולד הנולד ממי שבא על אשה ספק גרושה וכמ"ש הרמב"ם שם בדין יו"ד והשתא אם אינם גרושין ה"ז ממזר ודאי ולמה לא חש לזה התורה א"ו דברירא להו דכשהתירה התורה ס' ממזר היינו אפי' דאיפשר שיבא לידי איסור תורה ולא אסרו חכמים מטע"ז רק משום מעלה וכ"כ להדייא הפר"ח שם לס' הרמב"ם דדרשו מיניה למשרי ספק ממזר היינו לממזר הבא מא"א שנתגרשה ספק גירושין דבעלמא כה"ג אסור והכא שרי עי"ש ובחידו' הריטב"א לקדושין על דע"ג שכתב דקרא אתא למישרי אפי' בחדא ספקא ולפ"ז צדקו דברי הרבנים הנ"ז דלא ערערו על הס"ס מטעם זה.

שוב נזכרתי דבדבר הזה נחלקו רבני זמננו חלקם בחיים ה"ה הרב מוהרי"ץ אבועלאפייא ז"ל עם מוהר"א אלחאדיף וכמו שעיניך תראנה בס' מפי אהרן הנד"מ בחאה"ע סי' כ"א דק"ב ורמזתים בקונט' מילואים לאפד סי' ד' אות ה' והנה שם בדק"ב ע"ב הביא דברי מוהרי"ץ אבועלאפייא ז"ל בספרו פני יצחק ח"ו אשר אמ"א שעשה ס"ס עם הספק הראשון שהוא ספק ממזר ונרגש מהך דהאו"ה ויישבו דהכא שאני דבעיקר האיסור הם אמרו שהוא ס' ממזר וא"כ שפיר נוכל לצרף הספק בהדי ספקא אחרינא ול"ד לגבינות העכו"ם שאמרו סתם גבינות העכום אסורות ונסתייע בחילוק זה מדברי אדוננו הג' שער אשר באה"ע סי' כ"ה דע"ב עי"ש (וכבר א"ה שם בכללי הס"ס הבאתי דברי השע"א הנ"ז ושעשיתי עזר על גבור מתשו' מוהרח"ש ז"ל ע"ש) וע"ז ה' מפי אהרן ז"ל דרך קסת"ו וכתב דמכח ההיא דהוא"ה לא נוכל עשות ס"ס זה דגם פה עשו לס' ממזר בודאי ושכן הוא בפשיטות דעת מרן וגם ממ"ש הרמב"ם דאיסור ס' ממזר הוא משום מעלת יוחסין דוקא וא"כ הווי איסורו ברור שעשאוהו חכמים בודאי ופשיטא דאין לצרפו עם ספק אחר וגם הג' מוהרא"ק ז"ל יודה בזה את"ד. ולי הצעיר אהמ"ר לא מצאתי דבר סתר בדבריו והראיות שהביא הנה הנם חלושי' שבה' זאת בריתי אקים את יצחק דמ"ש שכן הוא בפשיטות דעת מרן דאיסור זה חכמים עשאוהו כודאי לא ידעתי אנא מצא דבר כזה בדברי מרן אין זה כי אם לשיטתיה אזיל במ"ש שם בדל"ט ע"ד דהרב"י בסוס"י ד' הביא תשו' הרר"ש שהקראים אסור להתחתן בהם שנשותיהן מקודשת להם בכסף ובביאה אה ומגרשין נשותיהן שלא כדת וכו' והבנים ממזרים מא"א. ומור"ם פסקה ואף שמרן ז"ל לא פסקה בש"ע מ"מ מדסיימה שם כב"י נר' דס"ל כוותיה להלכה וכו' ואם מור"ם מביא הדין בב"י נראה שכן דעת מרן וכו' עי"ד. ועל הראשונים אנו מצטערים דרצה לצרף דעת מרן עם מור"ם ואילו מור"ם כתב להדייא דכולם הם ספק ממזרים לך נא ראה ועוד בה דגם אילו היה כותב שהם ממזרים ודאים הדין עמו לפי מה שהשרישנו דהקידושין הם ודאים והגט כאפס וכאין. ומה שהביא ראיה ממש"כ הרמב"ם דמעלה עשו ביוחסין ומזה הוא ברור שעשאוהו כודאי אנא מצא זה והאמת דהרב נקיט להלכה דכיון דבש"ס אמרו מעלת יוחסין אזי אפי' בס"ס אינו ניתר ואהמ"ר זה אינו לך נא ראה בסה"ק סי' ד' או"ד שאספתי מפי סופרים ומפי ספרים דלא נאמר מעלת יוחסין רק ביחוסי כהונה אבל לא בפסולי קהל שכן היא הסכמת האחרונים דלא כהפ"מ וסיעתיה עיש"ב. והנה בעת"ה ראיתי למוהריק"ו ז"ל בס' כוכב מיעקב אה"ע סי' א' שהביא דגם דעת ה"ה כן דבתרי ספקי לא גזרו כי אם ביחוסי כהונה אבל לא בפיס' קהל ושכ"ד הנו"ב ח"א אה"ע סי' ז' וכיון דאנן קימינן בפיסו' קהל אה"ן דהוי איסור דרבנן ואין כאן מעלת יוחסין כדי שנאמר דעשאוהו כודאי ושפיר מצטרף הס' הא'.

ולדידי חזי לי דנעלם מעיני ה' מפי אהרן ז"ל דברי מוהרש"ל והטו"ז ופו"ד והב"ש באה"ע סי' ב' ס"ק ט"ז דמבואר מדבריהם דספק ממזר מצרפינן עם הספק השני דעמ"ש מרן ז"ל בס"ה משפחה שנתערב בה ס' חלל כל אשה כשרה שנשאת באותה המשפחה ונתאלמנה אסו' לכהן לכתחילה ואם נשאת לא תצא מפני שהם ב' ספקות שמא אינה אלמנתו של אותו חלל ואם נאמר שהיא אלמנתו שמא אינו חלל וכו' וה"ה אם נתערב בה ס' ממזר (כלומר אם נשאת לא תצא) וכתב הרב"ש שם דלא החמיר אלא דוקא לכהונה אבל בכה"ג לישראל שנתערב ס' ממזר אפי' ר"ג מודה דכשרה דהא הוי ס"ס ושכן דעת מוהרש"ל והטו"ז והדרישה שאם נתערב ס' ממזר במשפחה מותר ישראל לישא מהמשפחה אף לכתחילה יעו"ש. והס"ס היינו כמו ס' חלל דהיינו ספק אם אלמנה זו היא אשת הממזר ואת"ל דהיא היא דלמא לא היה ממזר. והפך בה שמא אינו ממזר ואת"ל שהיה ממזר דלמא לא היתה אשתו זאת. הרי לך דצרפו הס' ממזר להתיר וע' עדות ביהוסף ח"ב סי' ך' ד"ן ע"א ודנ"א מה שהאריך בזה ולבסוף אסיק כדברי מוהרש"ל והדרישה דבישראל כשר לכתחילה ושם כתב דהס"ס באלמנת ממזר הוא כמ"ש דספק אם היא אלמנתו וס' אם היה ממזר. וגם לס' החולקים דס"ל דגם אלמנת ס' ממזר אסור לישראל לאו משום דס"ל דאינו נקרא ס"ס בעבור דהספק האחד הוא אם הוא ממזר או"ל רק דס"ל דמעלת יוחסין נאמר גם בישראל ולא שרינן לכתחילה וזהו סוג בפ"ע וכבר כתבנו דרבני האחרונים הסכימו דבישראל לא נאמר. וע"ע להרב עדוב"י שם בדמ"ט ע"ד שכתב דהא דאסיקו בש"ס דשתוקי' אסור משום מעלת יוחסין היינו משום דהס"ס דש"ס אינו מתהפך והו"ל כספק אחד בזה שייך למגזר שפיר משום מעלת יוחסין ולא בתרי ספקי דמתהפכי ובד"ן ע"א הביא שכ"כ מוהרימ"ט ביו"ד סי' א"ך דהך דשתוקי הו"ל חד ספקא לחוד.

אשתכח השתא דרוב הפוסקים ראשונים ואחרונים העלו להלכה דכל דאיכא ספקא חדא בספק ממזר מצרפינן עם הספק הזה גם הספק ממזר ושרינן בישראל לכתחילה והבנים הבאים אחריהם הם כשרים גמורים וכמו שפירש בזה מוה"ר בס' כוכב מיעקב שם ד"ט ע"א. ומעתה ותצא דינא ביד רמה דהולד דנ"ד הוא כשר גמור בס"ס דאמרן ספק אם כשנבעלה אתתא דא היה בעלה חי דלמא היה מת ואת"ל דהביאה וההריון הן היתה בעודנו חי איכא תו ספקא אחריתי שמא מגוי ועבד נתעברה כיון שאין האם לפנינו לבדקה והנואף לא אמר רק שבא עליה אך אינו אומר שממנו נתעברה וא"כ הולד הוא כשר גמור לבא בקהל ה' אותו ואת בנו. וה' משמים יעזרנו בגבורות ישע ימינו נאם הצעיר דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט

תוכן העניינים

נושא האפוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה