אור ברסלב
נושא האפוד סימן כג

נושא האפוד· רבי דוד פיפאנו

סימן כג

סימן כב

אייר התר"ף על הענין הקודם מקדושי פליב'נה

אחר (א) הדברים האלה הקול נשמע כי אחד מהדיינין מקבלי העדות לא מאותם שפסקו את הדין הוא יעץ תחבולות להמקדש הנז' שיעשה כדברים האלה ובעבור זה כת המתקדשת רצה לפסל הקב"ע באמרם כי אחד ממקבלי העדות הנה הוא נוגע בדבר מחמת הנאה שהיה לו במעשה הנ"ל. ואם כנים הדברים לפום ריהטא כיון שהוא נוגע בדבר הוא פסול לקב"ע כפי מה שפסק מרן בחה"מ סי' כ"ח דקב"ע צריך ג' מומחים וכו' וכל המקבל עדות ואינו ראוי לדון כאילו קבל עדות שקר ונוגע בעדות הוא פסול לדון וכמ"ש מרן בסי' צ"ז ושמה תראה בטור בסוף הסי' שכתב מ"ש הרמב"ם פי"ו מה' עדות ופסקו מרן שם וז"ל אם ידע שיש לו להעד שום הנאה בעדות זו אפי' בדרך רחוקה ה"ז לא יעיד בה וכשם שלא יעיד בדבר הנוגע בעדות כך לא ידין וכל הפסלות בדרך שפוסל בעד כן פוסל בדיין. וכיון שאחד מהדיינים הוא פסול ל"מ למ"ד דגם בדיינים אמרינן כמו בעדים עדות שנמצא אחד מהם קו"פ עדותן בטלה דהכא כל הועד בטל אלא אפי' למ"ד דבדיינים לא נאמר זה מ"מ הסר מכאן אחד הרי כאן ב' דיינים וכבר פסק מרן בסי' כ"ח דאין ב' ראויים לקב"ע ואם קבלו לא עשו ולא כלום. וכיון שעיקר קבלת העדות הנה בטל גם העדות בטל וכל שעדיין לא נתקבל עדות ראוי על זה הרי יש לה דין פנויה ומותרת להנשא למי שתרצה עד שיתברר הדבר זה היה נראה לכאורה.

הא' (ב) השב נשיב דכל זה איננו שוה לבטל הקב"ע וכאשר אבאר בס"ד. ובטרם תחיל האר"ש הנה ארשי דכדי שיהיה האיש הזה נוגע בעדות הקולות יחדלון וצריך ראיה ברורה דל"מ אם כת המתקדשת טוענין כך שהוא היה היועץ וקבל סך מעות ע"ז והדיין מכחישו דאינם נאמנים. אלא אפי' הדיין מודה שלקח סך פ' בעבור העצה עכ"ז אינו נאמן כיון שכבר נתקבל העדות והו"ל כאילו הוא היה העד דאינו נאמן לומר נוגע בעדות הייתי לאחר שכבר נעשה המעשה וכמו שפסק מרן בסי' ל"ז ס"ג וז"ל עדים שהודו שיש להם חלק באותו החוב שהעידו כבר עליו אין באותה הודאה ממש וכתב הסמ"ע דכיון שהעידו שוב אינם יכולים לחזור ולומר דבר שמקלקל בו העדות הראשון. והוא מוסכם ובתראה שלים ה' עבודת השם באה"ע סי' ט"ו דקט"ו עג"ד האריך להוציא דין זה מדברי התוס' ובהגהותי שם אנכי העירותיהו דהוא דין פשוט בש"ע. ועוד כתב ה' עבודת השם שם דגם מטעם אחר אין העד נאמן לומר אחר שהעיד נו"ב הייתי אי למ"ד דטעם פיסול נו"ב הוי מטעם קורבה דאדם קרוב אצל עצמו והרי פסק מרן בסי' מ"ה סל"ז דאחר כדי דיבור אינו נאמן לומר קרוב הייתי עי"ד נמצא דבשום אופן בלתי עדות ברור שהדיין הוא נו"ב אין לפוסלו מצד נו"ב אפי' עפ"י דבורו.

והיה (ג) בהניח דיש כאן עדות ברור דמעידים שהוא היה היועץ ובא בשכרו ונרצה להחשיבו נו"ב (מה שיש לעמד בזה ואבארהו לקמן בס"ד) עכ"ז אין לפסל כל הועד בעבור זה. יען דאיכא הכא כמה פלוגתי דרבוואתא האחד הונהו' דנחלקו הפוס' אי נאמר דין זה בדיינים עי' כנה"ג ח"מ סי' ז' הגה"ט סקל"ג. מט"ש שם הגה"ט ס"ק כ"ח. ארח משפט ס"ק כ"ד שהביאו מש' תשובות הגאונים דבדיעבד דיניהם דין עד שכתב האר"מ שם דאילו לפי"ד מוהרח"ש ומוהרש"ך ז"ל דס"ל דבעל הועד אם המצא תמצא אחד פסול ביניהם רואים דברי הגאו' שכתבו להפך הוו הדרי בהו ורמזתי הפוס' המדברים בזה בסה"ק חושן האפד סי' ז' סק"ג ועוד אחרן ה' עבודת השם באה"ע סי' מ"ה דפ"ה ע"א דנפק דק ואשכח לרשי' והנ"י והרב"י והמרדכי דס"ל דבדיינים אם נמצא א' מהם קו"פ דל"מ דנתבטל הועד. וע' בהגהותי מ"ש שם ורמזתי דברי מי שגדול מוהרא"א בס' בני בנימן ח"א סי' ג"ל דנ"ח ע"א שכתב דדעת הרי"ף ומרן דלא איתמר בדיינים. ואת השני דיש מחלו' אי פיסול נו"ב הוי דאורייתא או דרבנן ע' ערך השלחן וירים משה סי' ל"ז עבודת השם דקט"ז ע"א דברי חכמים סי' ע"ג ובסה"ק חושן האפד סי' ל"ז דאי הוי דרבנן ל"א נמצא א' מהם קו"פ עדותן בטלה ע' עבודת השם שם דק"ד ע"ב מ"ש א"ה שם ובס' דברי חכמים סי' ע"ב. ועד השלשה דכמה מהראשונים כתבו דפיסול נו"ב הוי מטעם דהוי כבע"ד ולא מקרי עד כלל אשר מטע"ז כתבו דל"א עדות שבעלה מקצתה בטלה כולה אלא דוקא היכא דנמצא אחד מהם קו"פ בעברה ועפ"ז מקרי עד ולא מקרי בע"ד. אבל אם נמצא שהיה אחד מהם נו"ב אין שאר העדות בטלה כיון דנו"ב בע"ד מקרי ולא עד ובמקיימי דבר הכתוב מדבר וזה דעת הראב"ד והרמב"ן והריטב"א בחידו' למכות בספ"ק וכ"ד הר' בן מיגאש ז"ל וכמ"ש כל זה ה' עה"ש רס"י ז"ל וכ"ד הריב"ש סי' קל"ח וקס"ג וכ"ד הר"ן בחידו' לסוכה ד"כ ע"א וכ"כ בפשיטות המש"ל פ"ה דעדות דין ד' ואע"ג דיש מן הראשונים שחלקו ע"ז מ"מ מידי ספקא ל"ן וכמו שאסף וקבץ כ"ז גדול הדור האחרון בס' עבודת השם עי"ד באורך ובהערותי שם שרמזתי לה' פנים במשפט שכתב דגם הרא"ש יודה להריב"ש י"ש (וכעת אמ"א) ובס' דברי חכמים סי' ע"ג באופן דבדין זה האחרון רבים הם האומ' דאינו נחשב נו"ב.

איכו השתא אתה תדין דיש כאן ג' ספקי להכשיר את שאר הדיינים ספק אי נאמר דין זה בדיינים ואת"ל דגם בדיינים נאמר דין זה דלמא ה"ד היכא דהוי פיסול דאורייתא לא בפיסול דרבנן ושמא הלכה כמא דאמר דפיסול נו"ב הוי מדרבנן ואת"ל דהוי דאורייתא דלמא הלכא כרובא דרובא דפוס' ראשונים דסברי דלא נאמר דין זה דקו"פ כ"א בקורבה ובפיסול עברה לא בנגיעת דבר דחשיב בע"ד ובמקיימי דבר הכתוב מדבר. ונהפך הוא כמובן. ואישור' נוסף דיש מחלוקת אחר אי בענייני גטין וקידושין נאמר הך דינא דנמצא אחד מהם קו"פ דיש מן הפוס' ראשונים ואחרונים דס"ל דבענייני קדושין דהוו מילתא דאיסורא לא נאמר זה נקבצו באו בס' דברי חכמים סי' ע"ד ובסוס"י ע"ג הביא משם הרא"ם ח"א סי' ס"ט דמתבאר דבמידי דאו"ה נאמן להעיד ושכ"כ ה' קהלת יאודה בסו' סי' קכ"ז עי"ד. אשתכח דאיכא עוד ספק ד' דשמא הלכתא כוותייהו דהוא עצמו נאמן כ"ש שאינו פוסל השאר.

וכי תאמר בלבבך מה עזרת ללא כח דכל כמינך דלא נפסל כל הועד זה יהיה אם היו כאן ארבעה מקבלי עדות דדל מהכא הפסול הרי נשאר שלש אבל בנדון זה דאיכא הכא רק שלשה ובהסיר הפסול נשארו שנים הרי פסק מרן בסי' פ"ח ס"ך דאין ב' ראויים לקב"ע ואם קבלו לא עשו כלום שמענה ואתה דע לך.

הנה (א) דין זה אך יצא יצא מפה קדוש הרשב"א ז"ל בתשו' והובאה במיוחסו' סי' קי"ג והזכירה מרן ב"י בסי' כ"ח מחו' י"ג וז"ל אין ב' ראויים לקב"ע ואם קבלו לא עשו כלום ששנים שדנו אין דיניהם דין עכ"ל. ואתה תחזה דעל היסוד שקבע יתד הרשב"א ז"ל דב' שדנו אין דיניהם דין אינו מוסכם ע' טור וב"י ח"מ סי' ג' דדין זה הוא מחלוקת בש"ס סנהדרין ד"ה ושם נאמר דלשמואל דינו דין אלא שנקראת ב"ד חצוף. והנה אמת דכל הפוס' ראשונים ואחרו' פסקו כר"א דאין דיניהם דין דלא כשמואל ובתוכם הרשב"א אך התוס' והרא"ש כתבו בש' בה"ג דפסק כשמואל. והד"מ באות ב' כתב דהמרדכי רפ"ח דסנהדרין והגהמי"י פ"ב ד"ה סנהדרין כתבו דיש פוסקים כשמואל ובהביטי דברי הגהמי"י בשרשן ראיתי דרב אחאי גאון ז"ל קאי בס' בה"ג דהלכה בשמואל גם המרדכי שם כתב כר"ת כן דעתו (וזוהי שקשה דהמר' שם כח' דבה"ג פסק כר"א וכפי מ"ש התוס' והראש הוא להפך דבה"ג פסק כשמואל ונראה דהוא ט"ס וצ"ל בעל העיטור) ובכן מאחר דאיכא שלשת הגבורים מגדולי הראשונים דפסקו כשמואל מידי ספקא ל"ן. קושטא קאי דאם היה בדיני ממונות. יכול המוחזק לומר דאין דיניהם דין ומאליו דגם הקב"ע מגן שויא אך מאחר דהכא קיימינן באיסור א"א אם נאמר דהקב"ע לא מהני איכא למיחש דלמ"ד דמהני שרינן א"א לעלמא ואין לומר דכיון דיש אופן לעשות הדבר כדין לחזר ולקבל העדות ב"ג וליכא הכא סוג דכיון שהגיד וכו' כיון דהקב"ע לא היתה לפני ב"ד הגון למה לנו לילך לחומ'. הא ליתא דאם נאמר דנפסק הדין דהקב"ע ל"מ אתי לידי תקלה דיתפשט הקול בעיר דהקב"ע לא הועילו ותתחזק בפנויה ואם לא ימצאו העדים דשמא מתו או הלכו למדה"י וכמו שהוא בנ"ד דהעדים אינם בעיר וצריך להביאם פה והם לא ירצו לבא ולמאי דביני ביני תפשט ידה ותקבל קדושין מאחר נכנס במבוכה על הגירושין דלא ירצו לגרש וכפי ס' איזה פוסקי' הקב"ע היתה כהוגן ולכן בכגו"ד יש לנו לילך לחומרא כס' הכנה"ג ודעי' דהקב"ע מהני וכ"כ להדיא הרב"ח ז"ל דלענין קידו' אזלינן להחמיר והוייא ספק מקוד' דאע"ג דהש"ך השיגו. הגאון בתומים סק"ג יצא לישע הרב"ח והעלה גם הוא להחמיר.

הביטה וראה להגאון הרא"ם ז"ל בתשו' סי' כ"ד דקאי לענין קידו' כתב וז"ל ואי משום דעדות גרשום לא נתקבלה בפני ג' אלא בפני ב' בלבד וכאילו לא נתקבל עדותן בב"ד כלל וכו'. הרי כבר נחלקו בזה הבה"ג והשאלתות ופסקו כשמואל וכו' וכ"ש שהמחלו' שבין שמואל ור"א אינו אלא בדלא קבליניהו עלייהו וכו' אבל בדקבליניהו עלייהו ובנ"ד שהלכו בבית ראובן מטה וכו' כ"ע מודו שדיניהם דין וכו' ע"כ. ואע"ג דהרא"ם שם בדל"ג עמ' נ"ד תבריה לגזיזיה ואמר אליבא דכ"ע אע"ג דדיניהם דין היינו שלא יוכלו לחזור ולומר הפך דבריהם הראשונים דלא חשבינן זה הגדה בפני ב"ד שנאמר כיון שהגיד שוב אינו חו"מ י"ש זו אינה משלנו דהכא העדים לא חזרו בהם וכי איתשיל לענין לבטל את הב"ד איתשיל ובהא כבר אמר דאזלינן להחמיר כס' הה"ג והשאלתות י"ש ומה גם דדעת ר"ת הכי.

איברא (ה) דמוהרימ"ט ז"ל בחאה"ע סי' מ"ג כתב דאפי' לבה"ג שפסק דב' שדנו דיניהם דין יודה דבקב"ע בעינן ג'. וה' כרם שלמה בחה"מ סי' ג' אחר שכתב מ"ש הרא"ם ז"ל בח"א סי' כ"ד דחמירא קב"ע מדיינות סתם הביא דברי מוהרימ"ט הללו וסיים דמשמע מדבריו דחיישי' לס' הרי"ף דבקב"ע אפי' בדיעבד בעינן ג' מומחים והחזיק במעונו מדברי מוהר"ח באסאן ז"ל בתשו' מוהרש"ך ח"א סי' ס"ה שכתב דאפי' הראש דקאמר דבדיינים סגי בחד וגמיר וסביר ה"ד לכוף את הבע"ד לבא לפניהם אבל לענין עדות בעינן ג' מומחים ורמז למוהר"ש ברוך בתשו' מוהרח"ש אה"ע סי' ח"י ומוהרח"ש סי' י"ב שתפס במושלם דהריף ז"ל מילתא פסיקתא קאמר דהלכתא קב"ע בעינן ג' מומחים ואפי' בדיע' ל"מ בלא"ה י"ש. ולפי דעתי נראה דחילוק זה דמוהרימ"ט מידי פלוגתא ל"ן והסייעתא שהביא הכר"ש לזה במחלוק' הוא שנויה. ואם היה הדבר הזה מוסכם דבקב"ע לכ"ע בע"י ג' מומחים ודאי דהוי סיעתא גדולה ועתה דן ק"ו דהשתא אם היו כאן ג' בעבור דאין כל הג' מומחים רק הב' אמרינן דהקב"ע אפי' בדיע' לא מהני כ"ש בשאין כאן כ"א ב' דפשיטא ודאי דל"מ. אך אנן קחזינן דאין זה מוסכם דמוהר"ש ז"ל הביא דבריו מכנה"ג בסי' כ"ח הגב"י ס"ק קכ"ו כ' דאפי' לדעת הרי"ף אינו אלו לכתחילה אבל דיעבד בחד דגמיר וסביר סגי ומוהרח"ש בסי' י"ט הביא דברי הר' בני שמואל הנז' ושוב מכח דברי הרשב"א בתשו' כתב דלמעשה ראוי לחוש ולהחמיר ושכ"כ מוהריב"ל בסי' ח"י דבא"א אין בידנו להקל עי"ש בד' קל"ג ע"ג. ולבר מ"ד ובעיקר חילוקו של מוהרימ"ט שכ' דאפי' דבה"ג שפסק דשנים שדנו דיניהם דין יודה דבקב"ע בעיין ג' יש לדקדק בתשו' מוהרא"מ שם בסי' כ"ד דלא ס"ל לחלק בהכי דבנ"ד שנתקבל עדות הקידו' בפני ב' ואח"ך רצו לחזר בהם העדים אחר שכ' בדל"א ע"ד ואין לפטר את הנערה בלי גט מכח ס' האומ' דב' שדנו שניהם דין וכיון שהגיד שוב אינו חו"מ כתב בדג"ל ע"ב דאפי' לפי ס' הבה"ג ודעי' דמהני היינו לענין שלא יוכלו התובע והנתבע לחזר בהם ולא להחליף טענותיהם אבל לא לענין שיקראו ב"ד כב"ד של ג' שתהיה ההודאה בפניהם בקב"ע בב"ד של ג' דאמרי' כיון שהגיד שוב אינו חו"מ אלא א אעפ"י שדיניהם דין אעפ"כ:

יכולים העדים לחזר בהם וכו' והאריך להביא ראייות ע"ז עי"ש דמבואר דאם העדים לא חזרו בהם הקב"ע שעשו בפני ב' מהני ומעלי ואם איתא לחילוקו של מוהרימ"ט מה לו להאריך בזה לשמעינן ריבותא שאע"ג שלא חזרו בהם הקב"ע אינה קבלה כיון שנתקבלה בפני ב' דבהא אפי' הבה"ג יודה א"ו דס"ל כמוהרימ"ט ודעתו דאפי' בקב"ע אם העדים אינם חוזרים מהני הקבלה וז"ל ה' חנוך בית יאודה בסי' קי"ו מוכרחין אנו לומר דקב"ע ודין חדא נינהו ושקולים הם בחומרייהו כשם ששנים שדנו אין דיניהם דין כך בשקבלו עדות אין דנין עפ"י. אבל להיות חמור מדין זה לא שמענו בשום מקום ואדרבא בפי' שמענו ומצינו שהם שוים גם בקבלם עול ציבור יכולים לקבל עליהם בי"ד שאינו ראוי מה"ת וכו' וכן אם רצו לתקן שב' סופרים מקבלים עדות מגבין ע"פ וכו' עי"ד דמבואר בדעתו דאין חילוק בין דין לקב"ע והדרן לדמעיקרא דקב"ע דנ"ד מהני ומעלי לפי ס' בה"ג ודעי' ד"ב שדנו דיניהם דין.

האמנם (ו) מצאתי טענת ביטולין לקב"ע דנא מתרי טעמי חדא דלפי המחלוקייות הנז"ל יש כאן ס"ס להקל כי הוא זה ס' אי קי"ל כבה"ג ודעי' דב' שדנו דיניהם דין דלמא הלכה כמ"ד דאין דיניהם דין ואת"ל דהלכתא אזלא דדיניהם דין דלמא הלכא כמ"ד דה"ד בדיניהם אבל לא לקב"ע דקב"ע לכ"ע בעינן ג' אפי' בדיעבד וכס' מוהרי"מט ודעי' והכא דלא היו רק ב' כי הא' הוא פסול אין כאן קב"ע ועדין אינה מקודשת עד שיעמדו ב"ד מחדש ויקבלו עדות כדין של תורה.

זאת (ז) שנית דאפי' למ"ד דב' שדנו דיניהם דין ה"ד כשישבו מתחילה ב' וכולן אדעתא דב' באו אבל כל שיש למראה עינים ג' ועל האמת אינן רק ב' בכה"ג אפי' שמואל מודה דאין דיניהם דין וכמבו' בש"ס סנהדרין ד"פ ע"ב דעל ההיא דשמואל דקאמר דב' שדנו דיניהם דין פריך מברייתא דאפי' ב' מזכין וב' מחייבין ואחד אומר איני יודע יוסיפו הדיינין ואי איתא ליהוו כב' שדנו ותי' בש"ס שאני התם דמעיק' אדעתא דתלתא יתבו הכא לאו אדעתא דתלתא יתבי הרי דאפי' לשמואל כל שישבו אדעתא דתלתא ודנו ב' אפי' שמואל מודה דאין דיניהם דין וכ"כ ה' המאירי ז"ל בחידו' לסנהדרין וה"ד ה' בעי חיי חחה"מ ח"א סי' י"א וז"ל ואפי' למ"ד ב' שדנו דיניהם דין דוקא שישבו מתחילה ע"ד ב' אבל אם ישבו מתחילה ע"ד ג' ונסתלק האחד וגמרו ב' אינו דין ע"כ ויעו' לה' בע"ח שם. ולפ"ז נפל היסוד נהרס הבנין אשר בנינו דכיון שנתקבל העדות בעודן ג' ועל האמת אינם ראויים רק הב' לכ"ע אין כאן קבלת עדות וכיון שעד עתה לא נתקבל עדות ע"ז עדיין היא מוחזקת פנויה עד שיקובל עדות מספיק לפי הדין.

ומעתה (ח) נתנה ראש לתור ולדרוש אם היה הדבר דהאיש הזה הוא היה העד על הקידו' אם נקרא זה נו"ב ואחר נשוב לראות אם נפסל הקב"ע בעבור שהיה הוא א' מהמקבלים. ולכן נחפשה ונחקורה בעיקר העדות שאומרים שהיא היה היועץ ובא בשכרו באיזה אופן היו מעידים דאם היה יהיה נוסח העדות שהתנו ביניהם שכבר העלה בין יועיל ובין לא יועיל ובין אם ידע לעשות סדר העצה או לא ידע בהא פשיטא ודאי דאין כאן חשש נגיעת עדות. דע"כ לא כתב הפ"מ ח"ב סי' ק"ט דהשדכן הוי נוגע בעדות דהוי כמו סרסור ומצינו שאם הסרסור מעיד על המקח אינו נאמן דנו"ב הוא שרוצה שיפרעו לו שכירותו ומשו"ה משתדל ומעיד בקייום המקח וכן בשדכן רוצה בגמר השידו' כדי להפרע שכר שדכנותו וכו' עי"ד אלא דוקא היכא דהוא בענין שאם יתפרד הזיווג לא יטול שכרו אבל אם גם בהתפרד הזיווג הוא נוטל שכרו לא הוי נו"ב וכמו שתרגם הדב"מ בחאה"ע סי' כ"ה דקמ"ט ע"ד תשו' הפ"מ הלזו דאף כי דבריו סתומים בהכי מיירי ושכ"כ הכנה"ג בח"מ סי' ל"ו הגה"ט אות רל"ה ע"ד מוהרימ"ט שכתב דהשדכן כשר להעיד דאם הוא בענין שאם יתפרד הזיווג לא יטול שכרו נו"ב הוי י"ש ומינה לנ"ד.

ומה (ט) שיש לעמד הוא אם יהיה האופן שיבאו ויגידו העדים כי המקדש התנה עם היועץ שאם יועיל לו העצה יתן לו שכרו ואם לא יועיל לא יתן לו מאומה. ובזה יש להסתפק אי מקרי זה נוג"ב יען שמצינו למוהרח"ש ז"ל בקו"ע ד"ד ע"ג שכתב וז"ל נוגע בדבר היינו שיש לו זכות והנאה בגוף העדות כמו קרקע של ב' שותפין ובא א' להוציאו מתחת יד הא' דאין שותפו מעיד לו עליה וכן כל כיו"ב אבל בנוטל שכר להעיד דאין לו זכות והנאה בגוף העדות אלא זכות הוא לבעל הדין ונותנין לו שכר להעיד לא הוי אלא בפועל שמשלמין לו שכר טרחו בשביל זה ל"ח דמשקר וכו' עי"ד וכ"כ ה' בתי כהונה בח"ב סי' כ"ו דס"א ע"א וע' קול בן לוי בתשו' סי' ה' דע"א עג"ד ובכן יש לומר בנד"ז אי הוי כנוגע בגוף העדות או לא דמצד א' י"ל דכיון דלענין הקידו' שהוא גוף האשה אין לו שום נגיעה אם יקחנה רק יש לו הנאה דמבחוץ שהוא שכר הטורח ל"מ נוגע או"ד כיון שאם יתפרד הזיווג אין לו שום שכר מקרי נוגע. ובדבר הזה נחלקו שני שרי צבאות ישראל הראשון מוה"ר מוהרא"ק ז"ל בשער הגבוה חאה"ע סי' ל"א ושני בקדש ה' מוהרש"מ ז"ל בס' עבודת השם אה"ע סי' ט"ו על נדון כזה דהשדכן היה עד על הקידו' דמוה"ר בטל הקידו' מצד פסלות העד שעל ידו נעשה מעשה השידוך והקידו' וקצב לו שכרו ועדיין לא נטל השכר ובכה"ג הוי נוג"ב וכמ"ש הפ"מ והדב"מ ובנ"ד שמבורר הדבר שאם יתבטל הזיווג לא יטול שכר כלל פשיטא ודאי דנו"ב הוי ופסול לעדות הקידו' וה' עה"ש בד' קי"ז ע"ד חלק עליו וכתב דלפי דברי מוהרח"ש והב"כ הנז' כל היכא דלא הוי נו"ב בגוף הענין כמו שדה של שני שותפין אינו פסול מדאורייתא י"ש הרי לך תרי תנאי דפליגי בהכי אי נד"ז דאם יתבטל הענין יפסיד השכר אי מקרי נו"ב לפסלו מראורי' או לא הוי אלא כפועל שנוטל שכרו.

וכשאני לעצמי אם שאינני ראוי להכניס ראשי בין ההרים הגבוהים מלאים זיו החכמה ולהכריע ביניהם עכ"ז שפתי לא אכלא מלהגיד דעתי הפחותה בזה דמדברי מוהרח"ש ז"ל בעצמו שם מתבאר כדברי מוה"ר דבכה"ג נו"ב מקרי. דעל ספקו של מוהריב"ל בח"א סוס"י י"ט ד"ה נדרשתי על מעשה באיש א' ששלחוהו לחפש אם ימצא עדות להתיר אשת עגונה ועשו תנאי עמו שאם יביא עדות מספיק להתיר את האשה יתנו לו אלפים לבנים ואם לא יביא עדות מספיק יתנו לו רק אלף לבנים אי זה מקרי נו"ב ולפניו ב' דרכים בפיסול נוטל שכר להעיד מאיזה טעם נפסל דאי טעם נו"ב אינו משום דמשקר רק גזה"כ דהוי כמו קרוב אז נוטל שכר להעיד פסול מדרבנן בעבור שעבר אקרא דראה למדתי אתכם מה אני בחינם וכו' אך אי טעם פיסול נו"ב הוי משום דלמא משקר בעבור הנאתו נוטל שכר להעיד יותר מדאי חיישינן דלמא משקר כדי להרויח אותו שכר והניחו בספק י"ש והק' עליו מוהרח"ש דבנוטל שכר לילך ולחפש עדוייות לא מקרי נוטל שכר להעיד כיון דעדיין אינו יודע מאומה ויישב דטעם הרב היינו שנוטל שכר הרבה עי"ד ואי איתא דבכל כה"ג ל"מ נוב"ע כיון דהנאתו מבחוץ מה לו למוהריב"ל להסתפק דהוי נו"ב דבכל כה"ג דאין לו חלק בגוף המעשה ל"מ נו"ב לפי דעתו וחילוקו ולמה ישקר א"ו דכיון דאם אינו מביא עדות מספיק אינו נוטל ב' אלפים רק אלף כיש לו חלק בגוף העדות מקרי. וה"ה היכא דאם מתבטל הזיווג אינו נוטל שכר דכל כי האי יש לו חלק בגוף העדות מקרי ופסול. וכן מתבאר מדברי ה' משאת בנימן סי' צ"ח והנוב"י מ"ק חאה"ע סי' כ"ב ואם כנים אנחנו נשאר ה' עבו"הש יחיד בדעתו ולפי דעת רוה"פ הנ"ל דהוי נו"ב ואם היה היועץ הזה דנ"ד עד היה פסול א"כ פסול להיות דיין והקב"ע בטלה ותבטל. (ובעיקר תשו' מוהריב"ל עמ"ש בסה"ק אבני האפד סי' טו"ב אות).

ועדיין (י) לא הטהרנו לגמרי לדון אותה כפנויה בעבור הקבלת שכר מהיועץ והוא א' ממקבלי העדות דכפי מה שמתבאר מדברי מוה"ר בשע"א שם שבתו"ד שכתב לפסל את העד שעל ידו נעשה השידוך והקידו' וקצב לו שכרו ועדיין לא נטל השכר וכו' בדבריו אלה הטמין ברמז דאם כבר נטל שכרו אע"ג שהתנאי היה שאם יתבטל הזיווג לא יטול שכרו עכ"ז לא מקרי תו נו"ב כיון שכבר נטל השכר. והאמת שכן מפרש ה' דב"מ שם בסי' כ"ה תשו' הפ"מ דלא פסל את העד כ"א כשלא נטל השכר עדיין עש"ה וכן ראיתי לה' ארח משפט בסו' סי' ל"ז הגה"ט שכתב בפי' דכל שהשדכן כבר נטל השכר אליבא דכ"ע כשר להעיד אפי' במקום שאם יתבטל הזיווג לא היה לוקח שכר עש"ה. וא"כ הכא בנ"ד צריך לחקור אם היועץ כבר לקח השכר שוב ל"מ נוג"ב והוא כשר להעיד ולדון והקדו' הן קידו' גמו'. ואת זה ק"ל במה שראיתי לה' משכנות הרועים מע' הע' אות ס' שכתב וז"ל נראה פשוט דהסרסור כל עוד שלא גבה שכר סרסירותו או אפי' אם גבה כבר אלא שהלוקח או המוכר בא לבטל המקח באיזו טענות והוכחשו ביניהם ובעדות הסירסור מתקיים המקח אין מקבלים עדותו דאין לך מטי הנאה יותר מזה שוב מצאתי בכנה"ג סי' ל"ז אות מ"ה שכ' שבתשו' כ"כ וכו' י"ש. ולא ידעתי אנא מצא דהיכא שכבר גבה שכרו שיהיה פסול ודברי הכנה"ג הם סתמייות והיינו בשלא גבה שכרו ונעלם ממנו תשו' הדב"מ דהביא דברי הכנה"ג הנ"ז ולא כתב שחולק אמ"ש קודם דבגבה שכרו כשר להעיד אפי' אם יתבטל הזיווג דבהכי מוקי תשו' הפ"מ דהיינו בשלא גבה שכרו.

העולה מן המקובץ דאם יתברר הדבר בעדים שהיועץ דנ"ד התנה עם המקדש על עצתו דאם יועיל ויצליח ישלם לו שכרו ואם לא יועיל לא ישלם לו ולא גבה שכרו עדיין הוא פסול להעיד וכיון שפסול להעיד פסול לקבל העדות ול"מ מה שנשארו ב' הכשרים ואין קב"ע וצריך לעשות קב"ע מחדש כדי להחזיקה כמקודשת אבל אם כבר נטל שכרו. או אפי' שלא נטל אך אינם יכולים לברר בעדים היאך היה התנאי וכ"ש אם אינם יכולים לברר כלל אם בא בשכרו או"ל אין כאן נגיעת עדות והקב"ע מאושרת וה"ז מקודשת גמורה וצריכה ממנו גט להנשא לאחר וכמ"ש בסי' הקודם וה' אלוקים יעמידנו על האמת להעמיד הדבר על מכונו נאם הגבר אשר לקט היום בצקלונו והיא הצעיר

דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט,

תוכן העניינים

נושא האפוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה