אור ברסלב
נושא האפוד סימן כב

נושא האפוד· רבי דוד פיפאנו

סימן כב

סימן כא

כסלו הפר"ת שאלה מפליב'נא "קדושין".

מעשה בנערה שנשתדכה לאיש ובא ראובן לפנינו וקרא עליה ערער שכבר נתקדשה לו בפני עדים ובידו מכתב כתוב' מהנערה וממנו ומב' עדים והכי כתוב בגויה בכלל הדברים הכתו' שם. אנא הח"מ ריקא בת משה מודית בפני עדים שאני נעשית אשה גמורה ע"פ הדת לאברהם ב' שלמה ומקבלת טבעת זהב לקדושין. ואני נשארת לו לאשה גמור' כדת לעולם. ובראותינו המכתב שביד אברהם הנז' הזמננו לפנינו ליום הנועד להנערה ולראובן ולהעדים. וביום הנועד באו לפנינו כולם רק הנערה לא באה כ"א אחיה הגדול ממנה. וניסה והם אמרו שהנערה אינה חפצה לבא. ואנחנו ב"ד הוזקקנו לדרישתו. יען העדים אשר באו מעיר פליבנה להעיד חפצים ללכת. המקדש טוען. יען שנפשו חשקה בנערה הלזו לימים מקדם והיא גם היא הבטיחתו שינשאו זה עם זה. ועתה כי ראה כי בגדה בו שנשתדכה לאחר מצא אותה ודברה על לבה והלכו לגן העיר והזמין שני עדים ובתחילה עשה המכתב הנז' וקראו וחתמו בפני עדים ואח"ך קדש אותה בטבעת זהב בפני העדים כדינה של תורה וברכו הברכה. אחי הנערה טוען שאחותו אמרה לו שבאותו היום אנסה ותפסה בבגדה באמר לה שאם לא תקבל קדושין הוא ימית את עצמו ונבהלה משמוע הדברים האלה והיא לא הבינה מה היא קבלת הטבעת. ועל דבר זה נתקבלו העדוייות. העד הא' הוא שוחט העיר ואח' האייום והגיזום כדחזי קם ע"ר והעיד בתוע"ג וכה"ד:

און דיאה די מארטים לה אורה 10 אנטיס די מידייו דיאה איסטאבה דיזריפוזאדו אי מי טופאבה קון און אמיגו ביביינדו אונוס קואנטוס קופיקוס די ראקי מי קומבידו אברהם שלמה אה איל בופי די לה גואירטה פור אונוס קדושין די קאמינו אינטינדי קי איס פור איל איספוזו די בארנה איסטובי אבלאנדו פור אקיל איספוזו. אברהם שלמה דיקלארו קי נון סי טראטה פור איסטה קיסטייון אי נוס מילדו אונה דילקאראסייון אינטרי איל אי לה מוגאגה ריקה ב' משה פור סו אנ- גאזאמינטו לו אפירמימוס אין מיטיינדו איל אנילייו אה ריקה לי אימביזי קי דישירה ברוך מחדש חדשים כבני משה וישראל אי דישו איסטו אין מיטיינדו איל אנילייו. לי דימאנדארון לוס עדים אה לה מוגאגה סי איסטה קונטינטי אי ריספונדייו סי] לה מוגאגה איסטאבה בי- סטידה די לוטייו עכ"ד שאלנו ממנו אם זוכר בכמה לחדש היה הדבר והשיב שאינו זוכר. המקדש הכחישו שלא קרא אותו לקדושין לעיר אחרת כמו שאמר העד. בא העד הב' ואחר האייום והג' כדחזי לפו"ד קם ע"ר והעיד בתו' ע"ג וכה"ד דיאה די מארטיס ב נואימברי אנטיס די מידייו דיאה מי אינביטו אברהם שלמה אי מי דישו אין לה גואירטה באס אה טופאר אה ריקה ב' משה פור אזיר און אקטו טופה אה איל חזן. אין איסטו אינדומי אה בושקאר נייה אינקונטרי אה אברהם שלמה קי סי איבאן קון איל שוחט. סי רינדיירון אה לה גואירטה אי טופארון אה ריקה הנז'. אברהם טומו און פאפיל אי איסטובו איסקריביינדו איל שוחט איסטה אבלאנדו פור איל פרימיר איספוזו דינה נובייה אברהם איסקאפו אי סי לי דישו קון איסטי אקטו טי איסטרס קאזאנדו קון איל אי איס קדושין. דיספואיס קיטו איל אנילייו אברהם שלמה אי לי דישו אה אילייה הרי את מקודשת בטבעת זו עדמו"י. אי לי אגוסטו אלה מוגאגה קי איסטו איס קדושין. לה מוגאגה אישטאבה ריפוזאדה אין סו דעת עכ"ד הע"א מקיים ואומר כי מה שאמר המקדש היינו הנוסח שדבר מקדם וכי הוא עשה בערמה כדי שלא יחולו הקדושין. וי"ל שהיע' הב' הוא מגלח זקנו בתער ופותח חנותו ביום השבת. שאל ישאל. מה משפטה ולמי הנערה הזאת

תשובה: על מה שקבלו שלא בפני האשה והסכמת הפוס' היא דקב"ע הקידו' צריכה בפני האשה וכמ"ש בסה"ק אבני האפד סי' מ"ב אות ט"ז ליכא למיחש כלל דמלבד שכבר שלחוה לקרא לה ולא באה ואין בדעתה לבא באשר אמרו קרובים. ומ"ג שהעדים אצים שרוצים לחזור לעירם ולזה באו בכה"ג מקבלין עדות שלא בפניה וכמ"ש מרן בחה"מ סי' כ"ח סט"ז ובהגה שם. והנה אמת דאחר שנתקבל העדות גילה לנו אחד מהעדים דדעתו להתעכב פה. מ"מ בשעת העדאה לא נודע הדבר וכתב מוהרי"א בסי' ד' הביאו הכנה"ג בחה"מ הגה"ט ס"ק פ"ו דהעדות הוי עדות. ועוד מה נעשה על העדות הב' דלא יכול להתעכב אפי' רגע כ"ש דכבר נתברר לנו דהנערה לא תבא בשום אופן. וגם לרבות שעמד לפני ב"ד אחיה הגדול וכבר כתב מרן בתשו' דיני קדושין סי' ב' וז"ל ואע"ג שנתקבלו העדוייות שלא בפני המקדש והמתקדשת וכו' ועוד דכיון שקרוביו וקרוביה היו שם שבאו כל כך בעד אחד מהם הוי כבפניהם וכמ"ש הרשב"א בתשו' דאפי' במקום שצריך אפורטרופוס שלו הרי הוא כמוהו עי"ד. ומאחר שהקב"ע היתה כהוגן נקומה ונעלה לענין הקדושין

ואומר דלפי ע"ד הם קדושין גמורין ויהי הקשר אמיץ דלית נגר דיפרקיניה. ל"מ לפי העדות השני שעשה הכל כתיקונו וה"ן בלשונו מלה הכל כתחז"ל דשפיר הוו קדושין. ואפי' דלפי דברי העד השני חסר תיבת לי הלא כיון שמקודם היו מדברים עמה ועם העדים ע"ע קידושיה כמו שהעידו שניהם וענו ואמרו שקראו המכתב וחתמוהו מקודם ובאותו מושב עמד וקדשה כל כה"ג לא איכפת לן שחסר תיבת לי וכמ"ש מרן באה"ע סי' ז"ך ס"ד. אלא אפי' לפי דברי העד הא' שהעיד שבשעת נתינת הטבעות במרמה דבר ולמדו לומר לה ברוך מחדש חדשים וכו' נראה דזה אינו מגרע כח הקידו' דהם דברי הבאי והסר מכאן כל שיח וכל שיג ולו יהיה שנתנם לה בשתיקה כל שדברו מקודם מענין זיווגם ושניהם נתכונו לשם קידו' שפיר מהני וכמו שפס' מרן באה"ע שם. וכי תימא דבכה"ג מגרעות נתן שיח שפתיו דבשלמא אם היה נותנם בשתיקה שפיר אבל שהיה כאן פתחון פה שמא אין כונתו לקדשה בשתיקה כי אם בדיבור וכל שהדבור שוא ואין בו ממש נאמר דגם הקדושין אפס ותהו. הא ליתא והראיה לזה ממאי דאיתא בש"ס קידו' ד"ו כשא"ל הרי את עזרתי עצורתי וכו' קבעו בש"ס במאי עסקינן אי בשאין מדבר עמה עע"ק מנא ידע ואי במדבר הא קי"ל אע"ג דלא פרש ומשני הב"ע במדבר עע"ק ואי דיהיב לה בשתיקה קה ה"ן הב"ע דיהיב לה בהני לישני והכי קמבעיא ליה הני לישני לקידו' אמר לה או"ד למלאכה קאמר לה וסלקא בתיקו ופסקו הפוס' דהוויא ספק מקודש'. וע"כ לא כתבו דהוו ספק אלא משום דהלשון משתמע לתרי אנפי דאיכא למימר למלאכה קאמר לה אבל אילו היה הלשון שדבר עמה הרחק מהענין ואין לו שום קשר ושייכות עם הקדושין לא הוה גריע כלל והוייא ודאי מקודשת משום דאמרינן הסר מכאן הדברים האלה כיון שהיו מדברים עע"ק די וז"ל ה"ה בפ"ג מה' אישות על דין זה אבל היה מדבר עמה עע"ק ודאי לא גרע מאם שתק ולא א"ל כלום שהיא מקודשת ושכן העלה הרשב"א ז"ל עי"ד ואע"ג שהעד עשה זה בערמה והשוחט רצה להשחית הקדושין מה יועיל זה הלא לא אזלינן בתר כונתו אלא בתר כונת המקדש והמתקדשת. וגדולה מזאת כתב המר' בשם מוהר"ם והביאו מור"ם בהגה דאע"ג דלשונות אלו לא מהנו אם לא דבר עמה עע"ק כל ששניהם מודים שהנתינה היתה לש' קידו' הוו קדושין אלא שהח"מ והב"ש חלקו בזה ומ"מ היינו בעבור שלא דברו עמה מקודם משא"כ בנ"ד דפשיטא דהוו קדושי ודאי וע' בסה"ק אבני האפד סי' ז"ך אות מ"ו ובמ"ב שהבאתי שם להקת הנביאים דאפי' כשהקידו' היו בלשון גרוע מהני מה שהיו מדברים מקודם עי"ש ואפי' להחולקים היינו מפני שהוא לשון גרוע ובא זה ואבד את זה משא"כ בנ"ד וק"ל. ואפן דאכתי יש מקום לעמד באלו הקידו' מפאת הכחשת העדים כנוסח אמירת המקדש דאע"ג דלדברי שניהם היא מקו' גמורה וכדאמרן מ"מ הם מכחישים זא"ז הכחשה גמו' וכל שיש הכחשה באמירתן אעפ"י דלדברי שניהם היא מקו' הו"ל הכחשה בבדיקות וכל שאינו בגוף המעשה במחלו' הוא שנוי בין הפוס' דמוהרימ"ט בחה"מ סי' ל"ח מחאה"ע כתב להדייא דהעדות בטל כיון דחד מנייהו שקורי קמשקר ובהדי סהדי שקרי למה לי וכן מתבאר מדברי ה' בני משה סי' ל"ה דמ"ו רע"ב וה' פ"מ ח"ב סי' כ' מלבד דלא חלק על מוהרימ"ט גם עשאו סניף לדבריו וכמ"ש משמו ה' פרי הארץ ח"א חאה"ע סי' ג' דצ"ד ע"ד וע' מוהרם אלשקר בסי' פ"ג והו"ד בכנה"ג סי' מ"ב ס"ק ע"ג דיש לצדד דקאי בסברא זאת. ומדברי ה' חת"ס חאה"ע סי' פ"ב מבואר דאזיל בשיטת מוהרימ"ט כל קבל דנא מצינו למרן מוהריק"א בתשו' לאה"ע דיני קידו' סי' ב' ולמוהרשד"ם באה"ע סי' י"א שכתבו ופסקו דכל שלדברי שניהם מקו' גמורה היא לא גרעי הקידו' בעבור הכחשה עי"ד וכ"ד מוהריט"ץ בסי' כ"ט דכל שהוכחשו בבדיקות לית לן בה ומחלקותם תלוי אי דיני קידו' הוו כד"מ דאם הוכחשו בבדיקות כשר העדות לבד כשהוכחשו בחקירות דהיינו בגוף המעשה דהת' לא מהני העדות עי"ד. וע' בס' שערי רחמים ח"א סי' כ"ג דאחר שהביא דברי מוהרימ"ט ומרן ועמד על תשו' מוהריק"א כתב דהתם דרבים מגדולי האחרונים נסתייעו מדבריו של מוהרימ"ט אף אם הוכחשו בבדיקות וליכא נפקותא ביניהם לענין דינא דאפ"ה עדותן בטלה כמ"ש בפ"מ ח"א סי' כ"ח וכ"ט וח"ב סי' ס' וה' כהונת עולם סי' מ"ה ובפרי הארץ שם. מ"מ הרואה יראה דלא סמכו ע"ז רק לסניף בעלמא אחר כמה ריעותות אחרות שהיה בנדונם. וגם הוא אסיק להלכה כדברי מרן מאחר דאתריה דמר הוא עי"ד וכן תראה לה' סם חיי סי' ז' די"ג ע"א שכתב דאין טעם זה מספיק לבטל סהדותייהו אם לא בהצטרפות הטעמים דלעיל. וגדולה מזאת מצינו להר' דברי ריבות בסי' כ"ז בקידו' שהיה הכחשה בין העדים שהא' מעיד שהאמירה היתה בשעת מתן מעות והב' העיד שהאמירה היתה לאחר מתן מעות ופסק דהיא מקודשת אע"ג דמכחישין בגוף העדות לא הוי העדות בטל לכשתנשא לכתחילה וגם לא מהני לה חזקת פנויה כיון דאיכא רגליים לדבר שהיה כאן קידו' לדברי ב' העדים אלו דפליגי אם היה לאחר מתן מעות או קודם מ"מ ודאי שלא תנשא לכתחילה ע"כ ורמזו הכנה"ג בסי' מ"ב הגה"ט אות ט"ז. וע"כ לא קאמר דאם נשאת לא תצא כ"א בעבור שהיה הכחשה בעיקר העדות ולדברי האחד אינה מקודשת כלל כ"ש בנ"ד דבענ' הקידו' אין כאן הכחשה דלפי דבריהם היא מקו' ובכן מבואר יוצא לפי דברי הרבנים הנ"ל דבנ"ד דליכא שום רעותא אחריתי דתא נפקת דגם ריעותא זו דהכחשה פחת"ת היא והקידו' הוו קידו' גמו' וצריכא הימנו גט.

ואשא עיני על מה שטוען אחי הנערה על שמה שזאת אומרת שהמקדש הפחידה מקודם באמר לה שאם לא תקבל הקידו' ימית את עצמו ומחמת זה נבהלה וכונתו לומר שהיא אנוסה והקידו' אינם מרצונה. טענתה מהבל ימעט ומלבד דהמקדש מכחישה ואומר שלא הד"מ רק שדבר עמה מקודם באהבה ואחוה ובלי שום אונס והעדים אינם מעידים ע"ז מאומה רק הם מעידים שכשהלכו לגן מצאוה יושבת לבטח ומבין ריסי עיניה היה ניכר שהיה מקוה אותם ולהלן נדבר מזה. עוד בה דאונס דהפחדה וגיזום אי מקרי אונס או"ל במחלו' הוא שנוי בין הפוסקים אי מקרי אונס המוהריק"ו בשורש קפ"ה הביאה מור"ם בהגה בסי' כ"ז ס"ז ס"ל דאונס דהפחדה לאו שמיה אונס דעביד איניש דגזים ולא עביד ושכ"ד מוהר"ם וראבי"ה אך ר"ח ס"ל דמקרי אונס ורבים מהראשונים קיימי בשיטת ר"ח יעו' כנה"ג הגב"י ס"ק ל"א מט"ש ס"ק ט"ז ומ"ש כנה"ג שם הגהב"י ס"ק ט"ו דהביא פוס' דקיימי בשיטת מוהריק"ו באופן דהמחלוקת הננו ערוך מערכה לקראת מערכה ובמילי דממונא המוח' מצי לומר קי"ל כחד מניהו אך לענין אסורא כתבו הפוס' דאונס הפחדה שמיה אונס ע' מוהרנ"ח ח"א סי' ס"ג דק"א מוהר"ח הכהן בס' תו"ח סי' י"ט ובתשובה כי באה בס' פמ"א ח"א סי' י"ז והביא מ"ש מוהרש"ח בפסקיו סי' ו' שכתב דאין לחוש ולהחמיר כדבר ראבי"ה ומור"ם אפי' לענין איסור ערוה החמו'. וכ"כ הפמ"א שם בסי' ח"י דרבים הם הסוברים דהווי אונס וכוותייהו נקיטינן דבתר רובא אזלינן יעו"ש וע' מט"ש בסי' ר"ה הגהב"י ס"ק ב"ך. שדי חמד ח' הכללים אות רפ"א. פאת השדה מע' הא' אות ד' וסי' קל"ה אות ב' ולפ"ז היה נראה לומר בנ"ד דכיון דהפחידה מקודם שהוא יהרג עצמו הא קי"ל אונס דהפחדה הוי אונס לענין איסור הקדושין כמאן דליתנו. אך המעין יראה דכל זה אינו מכמה טעמי. חדא דה' מכתב מאליהו שער ז' סי' ח"י אחר שעמד בענין זה ואסף וקבץ סברות הראשונים דקיימי בס' ראבי"ה רמז להרב"א בתשו' סי' י"ו שכתב דמאחר דכולהו רבוואתא אשר הם עמודי ההוראה ס"ל דמקרי אונס להם שומעים וליכא למעדא מנייהו ואם יחיד חולק כאשר כתב מוהריק"ו אין שומעים לו. סיים הרב וכתב וז"ל אה"מ לא סמכינן עליה בהו דהן אמת דלענין שאינו גט והיא אסורה להנשא לעלמא ודאי שאפי' לא היו אלא מ מיעוטא דמיעוטא סגי למיחש להו אמנם לענין שנאמר שאונס כזה הוי אונס גמור לדונו כדין גט מעושה לגמרי שאם פשטה ידה וקבלה קידו' מאחר שאין תופסין בה וכו' ודאי לית לן למימר הכי דכיון דאיכא ראבי"ה דקאמר בהדייא דאונס כזה לא חשיב אונס וכו' ולדעת מוהריק"ו זה ג"ך דעת מוהר"מ והרא"ש ולפי ע"ד זוהי דעת התוס' ור' הטור והמרדכי מי הוא זה יערב אל לבו להתיר ערוה החמו' נגד הנך ארייותא וכו' י"ש. והביא דבריו אלה ה' גט מקושר בסי' י"ט אות ב' דמבואר דגם במאי דאנן קיימין אם נחוש לדבר האומ' דמקרי אונס ואנו מתירין אותה לשוק הנה לנגדנו סב' הפוס' הרשומים שהביא דס"ל דלא יהוי אונס והקידו' הם קידו' גמו' ובמה כחנו יפה להקל וע' למוהר"ש ז"ל סי' ח"י דנראה דהוי תנא דמסייע ליה. איברא דנעלם ממנו לפי שעה דברי מוהרש"ח והתו"ח והפמ"א וכו' דכתבו דאין לחוש לזה אפי' באסור ערוה. מ"מ איכא למימר דהם כתבו כן בעבור דלדעתם רוב הפוס' הם האומ' דחשיב אונס ואולי אינהו בתר רובא. מיהו השתא דמצינו עוד להקת הפוס' דס"ל כראבי"ה ויעו' ג"ך בס' חקקי לב חה"מ סי' טו"ב דהביא להקת הפוס' מרבני האחרונים דקיימי בשיטת ראבי"ה א"כ מידי ספק לא פלטינן.

זאת שנית דל"ד ההפחדות אהדדי דההפחדה האמו' בדברי הפוס' היינו דהנזק מגיע לבעל הדבר למוכר או לנותן אבל הכא אינו מגיע שום נזק להמקדשת דהמקדש לא הפחידה להרג אותה אלא שהוא יהרג עצמו אם לא תקבל הקדושין ומה לה בזה יאכל בדי עורו והוא יחבל בעצמו וזה לא מקרי הפחדה והוא דבר פשוט. והבאתי את השלישית דכתב מוהרנ"ח ז"ל שם וה"ד הכנה"ג בהגב"י ס"ק ל"ז דמקצת מורים הורו שאפי' ר"ח ור' האי ז"ל לא כתבו דאונס דהפחדה הוי אונס אלא כשמסר מודעא אבל אם לא מסר מודעא אע"פ שהוא במקום שכשיש אונס אין צורך למודעא כגון בגיטא ומתנתא אונס דהפחדה לא הוי הונס עי"ש ואע"ג דמוהרנ"ח ז"ל שם לא הונח לו חילוק זה וכתב דכל שיש לנשית לב על הגירועים חשיב אונס אפי' בלתי מסירת מודעא מ"מ היינו דאיכא עדים על האונס רק שלא כתבו המודעא אבל כל דליכא עדים גם איהו מודה דלא מחשבא כלום טענה זאת. וע' להר' פוסק אחרון הובא תשובתו בס' עולת איש ח"מ סי' א' שסמך עצמו ע"ד המורים הנז'. ועל הארבעה דאעיקרא דמילתא מי הגיד לנו דעברו ביניהם הדברים הללו דעדים אין כאן והיא האומרת כן. אבל המקדש מכחישה ואומר שמה שדברו מקודם היה היה באהבה ואחוה והעדים אינם יודעים מזה מאומה. וז"ל ה' המכת"מ שם והנראה בהדייא מדבריו שאותה ההפחדה שהפחידה הבעל לא היה נודע לשום אדם אלא דברים שבינו לבינה ולכן קאמר הרא"ש בטעם השני דכיון שאין האונס ידוע לאו כל כמינה אחר מעשה שתאמר שמפני האונס מחלה דאילו היתה מוסרת מודעא קודם מעשה אז הגם שאין העדים מכירין באונסה היתה נאמנת כיון דבאותה שעה היתה בידה שלא למחל שזהו שאמרו בפ' חזקת אי דגטא ומחנתא גילוי מלתא הוא ע"כ והדבר מוכיח שלא היה כאן אונס שהרי היא נשארה לבדה בגן כשהלך המקדש לקרא העדים והעדים העידו שכשהלכו עם המקדש לגן מצאוה שם ואי איתא דהכל היה לאנסה למה לא ברחה למאי דביני ביני ובמכתב קובלנא שהגיעה אלינו כתבה שהיא הלכה לגן לזה. שכבר נועדו מקודם להיות שם אך מה שהלכה הוא בעבור שיראה מהאונס ועוד בששאלו ממנה העדים אם היא היתה רצויה בקדושין היה לה להגיד להם או בצנעא או בפרהסייא שאינה מתרצית או להראות להם פנים זועפות או לזרוק הטבעת וכמ"ש מוהר"ש שם והיא לא די שלא עשתה אחת מכל אלה כי אם שעלתה ואמרה הן כל זה מוכיח שהכל היה מדעתה ורצונה ועתה היא חזרה ומי היודע מאיזה סיבה.

ולרווחא דמילתא אמינא דיש כאן ס"ס להחמיר כי הוא זה ספק אם אמת היה הדבר שהגזימה דלמא שקורי קמשקרא ואין כאן אונס דהפחדה ואת"ל דהאמת כדבריה שמא הלכתא אזלא כס' האומרים דהפחדה לאו שמיה אונס וקידושיה קידושין. וכזאת וכזאת מצאתי לה' פתחי תשו' סי' מ"ב שכתב בש' מוהראד"ב סי' ח"י על אשה אחת שנתקדשה שנים אומרים שנתקדשה מרצונה וב' אומרים שנתק' באונס פחד וכתב דהיא מקודשת ודאית ולא תפסי בה קידושין מאחר משום דאיכא ס"ס להחמיר ספק אם האמת כדברי האומ' שנתקדשה לרצונה. ואת"ל נתקדשה באונס ספק אי חשיבי אונס או לא ע"כ. ואין הס' בידי לראות באיזה מין אונס קאי אך הפ"ת שם רמז לההיא דסי' ר"ה ס"ה בהגה והיינו מאי דקמן והוי הס"ס כעין שלנו. ועגמה נפשי כי אין לח"ר מצוי אצנו דכפי מה שהעתיק הפ"ת הוא דהלח"ר פסק דהוי מקודשת ואילו הכנה"ג בריש סי' מ"ב כתב וז"ל אפי' הפחידה ונתקדשה הוייא מקודשת מספק ותפסי קידושי כ' הרא"ש סי' ח"י מוהראנ"ב סי' י"ט ע"כ. ולא ידענא מאי אידון ביה אם לא שנאמר דדברי הכנה"ג אינם אלא כשאין עדים שנתקדשה לרצונה דאין כאן ס"ס ונקט מיהא דכשנתקדשה בעבור אונס דפחד מידי ספקא לא נפקא. גם במ"ש מוהרא"ש ז"ל שפתי לא אכלא מלומר דאנכי הרואה בדברי מוהר"ש עיקר ספק היה מפני שלא השליכה הטבעת מידה וכונתו דכיון דהיה יכול להשליכו מידה אין כאן אונס או איפשר דלא היה אופן להשליכו וכו' אך לעיקר המחלו' באונס דהפחדה כבר החליט בתחילת דבריו דלענין איסורא אונס דהפחדה שמיה אונס וכן העתיקו הכנה"ג בסי' ר"ה הגהב"י ס"ק ל"ב והמט"ש שם ס"ק כ"ב ועי' חסד לאברהם אה"ע סי' ה' ד"ך ע"א דעשה ס"ס והספק הא' הוא אי גיזום והפחדה הוי אונס איך שיהיה חזרנו על כל הצדדין לעקר ולשרש הקידו' הנ"ל כי כך היא חובתינו לשבר מלתעות עול ולקצר ידי הרמאים ולא תעשינה ידיהם תושיה. ולא מצאתי שום צד וביטול לקדושין והאמת יותר אהובה אצלנו ודתא נפקת דהרי היא מקו' גמו' וצריכה גט.

ועל מה שבא בשאלה דהעד הב' הוא פסול מדאורייתא בעבור שמגלח זקנו בתער וגם פותח חנותו ביום השבת זה ימים ושנים שעמדתי ע"ז והעלתי דאין להתירה בעבור זה יען שנעשה להם כהתר ואינם יודעים שעי"ז נפסלים לעדות ע' בזה בארוכה בסה"ק אבני האפד בח' התשו' סי' ד' וסי' ח' ובמ"ב בכתובים קחנו משם. הנלע"ד כתבתי זה וה' ינחנו ע"ד אמת חותם יד ימינו והוא הצעיר דוד ב" אברהם פיפאנו ס"ט

תוכן העניינים

נושא האפוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה