אור ברסלב
נושא האפוד סימן יד

נושא האפוד· רבי דוד פיפאנו

סימן יד

סימן יג

אייר התרע"ח

שאלה במותב תלתא כחדא הוינא נחנא ב"ד כד אתא קדמנא מ' ד' הלוי ואחר האייום והגיזום כדחזי לפו"ד העיד בזה"ל אין איסטאנדו איסיריס אין סארגון מוריירון די חאזינורה 3 פירסונאס מוראדוריס די סופיאה קי סון אונו ג. מ' דוד הלוי מורייו אל 16 דיקימברי 1915 .2 איל איזו די גיליבון נינייו פיגאטאר (מדפיס) מורייו 17 דיקימ' 1915 .3 אי רחמים כהן קארטוב מורייו אל 20 דיקימברי 1915 אי לייו קון אוטרוס מאנסיבוס לוס טומימוס דיספואיס קי מוריירון אי לוס לייבימוס אנדי איסטאן טודוס לוס מואירטוס כה"ד ביום ח' ל"ח אדר ב' מ"ש התרע"ו. וזאת מן המודיעית כי לגיליבון נינייו הנ"ל יש לו עוד ב' בנים חיים וקיימים האחד עומד פה עמנו היום כי לא יצא בצבא ועוד ב' עודנו עומד במלחמה יעמד חי וכבר יודעים ממנו בכל יום משלומו. והנה בעתה באה האשה אשת ליאון נינייו הנעלם לתבוע מיבמה חליצה כי הנעלם לא זכה להבנות והביאה עוד ע"א ושמו משה המ' בכור בן אברהם והעיד ע"ן וע"י בזה"ל לייו מי טופאבה אין לה חאסטאני די ליש איגאדו חאזינו אלאדו די מי אביאה און אוטרו חאזינו רחמים ב' כהן. אין איל איטאז די אבאשו איגאדו חאזינו ליאון גיליבון נינייו די סופיאה אינקאגאדור (כורך ספרים) אי מורייו איל חאזינו קי טיניאה אלאדו אין איסטאנדו לייו חאזינו דיספואיס די דוס או טריס דיאס קי מי סאני אבאשי אבאשו אה בירלו אה ליאון אי דימאנדי אלוס בורגאליס אה ליאון נון לו איסטו ביינדו? מי דישירון קי איי א דיאס קי מורייו טו קי ביבאס א"ד. וע"פ העדוייות הללו שאלה האשה שהיא רוצה להפטר מיבמה בחליצה או ביבום ושכמ"ה.

תשובה לפי העדוייות הנצבים בשאלה ראשון גם שני נראה דה"ן פותר להאשה להתנסבא לאחר חליצה כפי מ"ש הפוס' בחילוקי דינים הללו כולם נקבצו באו בסה"ק אבני האפד סי' טו"ב ומשם באר"ה אך יען הוא הלכה למעשה אמרתי אעלה על אר"ש טעמי ההיתר ולא לדון בתורה שבע"פ לבעבור שיש פקפוק בעדוייות וכמו שיבא בעהי"ת. ואומר שים פניך לעדות הב' דנאספו שלשתן שם אביו ושמו ושם עירו ונוסף גם הוא אומנותו דבכה"ג היא מותרת לכ"ע ומלבד דכבר פשטה ההוראה דבמת על מטתו לא בעינן קברתיו עוד בה דנצרף בזה עדות הראשון שהעיד שנטלום לכל הג' אנשים וישאום למקום המתים דבכי ה"ג כל שטלטלו לא בעינן קברתיו וכנודע. ואע"ג דב' עדוייות הללו מכחישים זה את זה דלפי עדות הראשון הוא דמיתתם היתה בסארגון ולפי עדות הב' מיתתו היתה בליש והמקומות הגם שהם במחוז אחד אך רחוקים זה מזה כמהלך יום על כף הרגל הא לאו מילתא היא מתרי טעמי חדא דלפי דעת הרא"ש ופסקו מרן בסי' טו"ב ס"ט היכא דאיכא ב' עדים א' אומר מת וא' אומר נהרג כיון דלדברי שניהם מת לא מקרי הכחשה וה"ה בנ"ד. שנית דאפי' לפי דעת ריא"ז החולק על הרא"ש מ"מ הכחשת המקומות לא הוי הכחשה וכמ"ש בזה בסה"ק אבני האפד אות ס"ה שכן היא הסכמת האחרונים. ג' דהשתי מקומות הנ"ז אע"ג שהם רחוקים יכולים אנו להשוות דברי ב' העדים דהא' שאמר כי בעודם שבויים בסארגון מתו מחמת חולי ג' אנשים מתושבי סופיאה לא אמר שמתו שם בסארגון ויכולים אנו לפרש דבריהם כי בעודם שבויים הוא עם אחרים שכבר פרש שמותם שהיו בסארגון מתו ג' אנשים והיינו שמעו שמתו בליש והוא בא להודיע שהוא ואחרים שעמו נשאום והוליכום למקום המתים והיינו שהלכו לליש ולקחום ואין כאן הכחשה. גם למה שהעיד העד הא' שהוא היה מדפיס והב' העיד שהוא היה כורך ספרים אין כאן הכחשה דנתברר לנו שהנעלם היה עושה שתי מלאכות מדפיס וכורך ספרי' וכשלא היה מוצא מלאכה אחת היה עושה מלאכה אחרת ולפ"ז עדות זה האחרון מגן ומושיע להאשה בכל.

אך דא עקא שכפי הנראה עדות זה בא על ידי שאלה שאמר העד לערלים אה ליאון נינייו לו איסטו ביינדו שפי' הדברים לליאון נינייו איני רואה והם השיבוהו שכבר מת. ויש לעמד בזה דלפום ריהטא ה"ז דומה לההיא דשלהי יבמות דשאלו לגויה איה חברנו והשיבה להם מת וקברתיו ואמרו בש"ס דזה מקרי ע"י שאלה ולולא דכיון דחזיתיניהו בכייא או דהוציאה להם מקלו ותרמילו לא היתה נאמנת או נאמר דל"ד לאיה חברנו דלשון איה הוא לשון שאלה אבל באמרו לפ' איני רואהו אינו לשון שאלה ולע"ד אין כאן הכרע והדבר ספק ובספק מסל"ת אזלינן לחומ' וכמ"ש הפוס' יעו' במור"ם סט"ו והגם דא"ה בסה"ק אבני האפד סי' טו"ב אות קס"ו הנה הבאתי מרבני האחרו' דהסכימו להתיר בס' שאלה מ"מ לא מלאני לבי להתיר ומה גם דשם באות קמ"ח וקמ"ט הבאתי ס' הפוסקי' דמדבריהם מוכח דכל כה"ג דנ"ד מקרי שאלה ואין רצוני להכנס עצמי בס' א"א כל כמה דרווחא אשכחנא בנד"ז בעדות האחר ואולי אוכל נק"ה בו ונקתה האשה לגמרי.

ובכן עלה נעלה לעדות הלוי העד הראשון שמעיד על מיתתו והוא העיד שהוליכוהו ממקום למקום המתים כי בכללם היו ג' אנשים מתושבי סופיאה שמתו מחמת חולי וא' מהם הוא בנו של גיליבון נינייו המדפיס ואיכא הכא שם עירו ושם אביו. והגם דחסר שמו הנה במעיד על בן פ' שמת או חתן פ' מצינו דעות מחולקות בפוס' דלס' ה' בעי חיי בס' ז' כל שמעיד כן הו"ל כמזכיר שמו וש"א ואע"פ שלא הזכיר שם עירו לס' האו' דבהזכרת ב' שמות מהני ה"ה בנד"ז אע"פ שלא הזכיר שמו בפי' ולס' ה' בני יעקב סי' ז' כל שאמר בן פ' מהני דוקא לשם אביו ובאחד עלתה לו ואה"ן אי איכא שם עירו בהדיה סגי למאן דמתיר בהזכרת ב' שמות ולדעת ה' בארות המים סי' כ"ט הוא דאפי' למ"ד דבתרי סגי ה"ד במזכיר שמו או שמו וש"א או שמו וש"ע אבל בלתי שמו ל"מ לכ"ע ויעו' בס' אביר יעקב אה"ע סי' ד' דמ"ד וסי' ה' וסי' י"ג דע"ח. עבודת השם סי' ח' דס"ח ע"ג וסי' י"א דפ"ד עג"ד (רמזתים בסה"ק אות ז"ר) וכיון דמידי פלוגתא ל"ן ורובא הם האומ' דדוקא על שם אחד עולה לו ולא לב' וא"כ לכאורה דלתי ההיתר ננעלין תנן.

אולם זכר אל תשכח דבדברי העד הזה בא ג"ך שם אומנותו שהיה מדפיס וזה יהיה עולה לשמו מאחר דאין בעיר הזו עוד מדפיס כמשפחה זו וידעתי דגם זה במחלו' הוא שנוי ואיכא כמה פוסקים דס"ל דשם אומנות ל"מ להשלים שמו מ"מ כבר גדול הדור האחרון מו"ה מוהרא"ג ז"ל בס' צל הכסף ח"א סי' ז' דמ"ג האריך להוכיח דשם אומנות חשיב כשמו ומר הוא דקאמר דבסברא זו קיימי שלמים וכן רבים י"ש ובסה"ק הנ"ל אות ר"ג ואפי' תימא דאכתי מידי פלוגתא ל"ן מ"מ איכא הכא ס"ס ס' אי הלכה כהאומ' דבאמירת בן פ' מהני בעד שמו ואת"ל דל"מ דלמא הל' כהאומ' דשם אומנותו מהני להשלים שמו ומתהפך שפיר ואם יקחך לבך דס"ס זה לא מהני דסברת האומרים דבן פ' מהני בעד שמו הם מיעוטא דמיעוטא ואין לעשות ס"ס בזה זיל לאידך גיסא וכה תעשה ספק אי אמירת בן פ' מהני לשמו וש"ח ואת"ל דל"מ רק לשם אחד דלמא הלכה כמ"ד דשם אומנותו מהני להשלים שמו ואיכא הכא תלתא ואת"ל דהלכה כהאומ' דגם שם אומנותו ל"מ להשלים דלמא הלכה כהאומ' דבב' סגי והאיכא הכא שם אביו ושם עירו. והגם דאינו מתהפך לית לן בה ואם עד אלה לא תשמעו לי אלכה נא דרך זו במה שראיתי לה' בארות המים בסי' כ"ט שם דהגם שהוא מן המחמירים דבאמרו בן פ' ולא הזכיר שמו ל"מ אע"פ שהזכיר שם אביו ושם עירו מ"מ פתח לה פתחא דהיתרא לנ"ד שאם יתברר הדבר שלא יצא מן העיר בן אחר מאותו פ' ולא נחסר ממנו אלא זה לבד ושנשתמד אמרינן בודאי כי הוא זה אשר מת וכו' וכן הוא האמת כי חפשנו כי לא נחסר מפ' הנז' אלא בנו זה וע"י חיפוש כבר כתב מוהרח"ש סי' כ"ג דכל דאפשר לידע ע"י חיפוש א"ץ שמו וש"ע וכ"כ הפוס' יעו"ש ועוד לו בסי' ך' שכתב דאע"פ שהיה לאבי הנעלם עוד בנים אחרים מ"מ כיון שהם קטנים והיו בבית רבם בודאי הגמור כי לא על שום א' מהם אמרו זה כי אם על הנעלם כי מה להם עם שאר הבנים מאחר שלא יצאו מפתח ביתם ויליף לה מתשו' מוהרשד"ם סי' ס"א עי"ד וכ"כ בפירוש ה' עבודת השם באה"ע סי' ח' דס"ח עי"ש וגם אתה תדין לנ"ד דכיון דהב' בנים שיש לו הם חיים וקיימים וגם אינם מדפיסים א"כ באומר העד שבן פ' מת בודאי שהוא על ליאון בעל האשה הנז' והרי כאן תלתא בחד קיד"א שמו וש"א וש"ע.

ותו איכא דכבר הסכימו הפוס' כולם פה אחד דכל שמעיד בדבר ברור לא בעינן שום אחד מהנהו תלתא וכמ"ש בסה"ק הנ"ל אות רל"ה וה"ן העד המעיד הזה הוא בא להעיד על ג' אנשים הנ"ל שהוא מכיר לכולם ויודע על מי מעיד רק שלא היה מכיר שמו של הנעלם אבל הוא יודע שהיא מעיד על בעלה של זו והרי זה כההיא דכתב מוהרש"דם בסי' ס"א דכל שמתוך דברי העד אנו מכירים על איזה איש הוא מעיד ודאי אין אנו צריכים יותר ואחר שידענו שלא היה בשלוניק כהן עושה פאנדיריקוס רק זה כבר נתברר לנו בפירוש שעל בן היהודי חמיה של אשה זו העיד העד י"ש באופן דכפי הטעמים הנ"ל עדות הלוי הלזה הוא ראוי והגון ויש בו כדי להתיר אשה זו בלי שום פקפוק.

אחר הדברים האלה הביאה האשה הזאת לפנינו מכתב משר צבאו של בעלה כתי"ח מיום 26 דיקימברי 1915 וכדין כתיב בגוים (מנעתק ללה"ק הדברים הנצרכים לעניינינו) שטאר מהפולקי מ"ב מעיד כי איש הצבא וכו' נינייו ליאון אפרים (מנהגם לכתב הכנוי בתחילה) וכו' מעיר המלוכה סופיאה בהיותו בן חייל מבעלי התותח הוא לגמרי אבוד ביום ו' אוקטומברי 1915 במלחמה עם הסורבים וכו' יקבלו היורשים מלגמרי אבוד הקצבה סך פ' לחדש וכו' וחתימי עלה שני שרי אותו הצבא. וכפי מה שאמרו לי הבקיאים בלשון בולגאר ובנימוסי הצבא שהדרך לכתב כן כשברור להן שלא נשבה וגם אינו חי ועל פי זה הוא שנותנין לו הקצבה מצד המלכות דאם לא נתברר להן אינם נותנין וכיון שהערכאות מעידין עליו שמת כבר פשטה ההוראה להתיר ע"י עדות הערכאות וכמ"ש בחידו' לאה"ע בנדפס ובכ"י. ובכן אפי' נאמר דל מהכא העדוייות דבכולהו איתיילייד ריעותא מה שאינו הרי איכא הכא טעם מספיק להתיר. האמנם היה נראה דהמכתב הלזו הכניסו במבוכה אחרת דיש כאן הכחשת העדוייות בזמן. דלפי הערכאות הנה מיתתו ביום 1 אוקטו' וכפי עדות היהודים הוא שמת בחדש דיקומ' ויש ביניהם הפרש שני חדשים וחצי אך במעט קט אתה תראה דאין כאן תברא דכבר הסכימו הפוס' דהכחשת זמן לא הוי הכחשה כל ששניהם מודים שמת וכמ"ש היד"א במ"ק הגה"ט ס"ק כ"ו וכן העלה הגאון מוה"ר בשע"א סי' ט' דמ"ט ובס' טו"ב דס"ד ע"ג והעיד בנו שפשטה הוראה בין האחרו' להקל בן בהכחשת זמן ובין בהכחשת המקומות ושם הביא משם ה' בית יעקב סי' קכ"ח דאפי' שיש ביניהם הכחשת שנים. עכ"ז לית לן בה עי"ש ואם תאבו ושמעתם דמ"ש בערכאות דהוא אבוד לגמרי ר"ל דדוקא נאבד ואין ר"ל שמת או אפשר לקיים דברי שניהם דבאחד לחדש אוקטו' דאבד והיינו שנשבה ובחדש דיקימ' מת ואין ן כאן הכחשה רק דנסמך אעדות הראשון.

כללא דמילתא דלפי כל הנ"ל אשה זו מותרת להתיבם או לחלץ ע"פ כל הנ"ל. וה' יצילנו משגיאות ויזכינו לכוין אל האמת דבר דבור על אופנו. דאם הצעיר דוד ב" אברהם פיפאנו ס"ט

תוכן העניינים

נושא האפוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה