אור ברסלב
נושא האפוד סימן יב

נושא האפוד· רבי דוד פיפאנו

סימן יב

סימן יא

טבת התרע"ח

בא מעשה ונשכ"ר הלכה ביבמה שהיא יושבת בעירה בירכתי ביתה שומרת לעת היבום והיבם ג"ך יושב בעיר אחרת ושניהם נתרצו בחליצה יען שהיא עת חירום ואינם יכולים לצאת ולבא מעיר לעיר ושאלי"ם הלכו אם היבם והיבמה יכולים לעשות שליח לחלץ

הנה בש"ס נדרים דע"ב ע"ב אמרינן דכ"ע (דהיינו בכל התורה כולה) שלוחו של אדם כמותו והיינו מההיא דקדושין דע"א דילפינן מקרא דושלחה מביתו דשלוחו ש"א כמותו ודוקא היכא דהוציאו רבותינו מדיוקא דקרא דלא מהני שליחות כגון שם בנדרים דאין הקמה והפרה ע"י שליח משום דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרנו יהיה מטעם דמשמע דוקא אישה ולא אחר וכמ"ש בב"י סי' רל"ד ס"ל יהיה מטעם דכתיב תרי זמני אישה וכמ"ש בנדרים הר"ן שם. וכן גבי דייני יבום אמר קרא וקראו לו זקני עירו ודרשו ביבמות מ"ה וק"ח הן ולא שלוחן. וכן גבי סמיכה א"ק על ראש קרבנו ודרשו בערכין ב' ע"א קרבנו ולא קרבן חברו. וכן בעגלה ערופ' ויצאו הן ולא שלוחן בסוטה דמ"ה אבל היכא דליכא מיעוטא בקרא להדייא אמרינן שלוחו ש"א כמותו ואם היינו יכולין לעשות דרשא מעצמינו אלי אדרש מהכתוב דשליח לא מהני לא ליבמה ולא ליבם דקרא קאמר ועלתה יבמתו השערה וכו' ונגשה יבמתו וכו' ומצינן למדרש יבמתו ולא שלוחה וכדדרשינן מתיבת אישה יקימנו אישה ולא שלוחה וגם תרי זמני כתיב יבמתו בקרא וכמ"ש הר"ן גבי הפרה ואע"ג דתרי זמני יבמתו הוצרכו לדרשא אחריתי תרתי מפקי'. וכן וירקה בפניו ולא בפני שלוחו מה גם דהטעם הוא משום בזיון וע"י שליח אינו מתבזה. מיהו לאחר שנסתם התלמוד אין לנו לעשות שום דרשא וכמ"ש בזכרונותי ע' דרשא באורך משם הפוס' וכיון שלא מיעטו בתלמוד שליח לחליצה מי זה אשר יוכל לדרש מעצמו דפסולה החליצה ע"י שליח

הביטה וראה לה' דרכי משה ביו"ד סי' רס"ד שהביא דברי הא"ז דאסור לאב לעשות שליח למול את בנו כשהוא יודע למול וכתב עליו דצ"ע מ"ש מכל המצות האמו' בתורה דקי"ל שלוחו ש"א כמותו וגם הש"ך בחה"מ סי' שפ"ב כ"כ מדנפשיה והוכיח מדברי הרא"ש שאסור לעשות שליח בין לענין כסוי הדם בין לענין מילה. אך באמת קו' הד"מ היא קושייא עצומה וכמו שכ"ר להג' חכמ"א בחלק בינת אדם שער או"ה סי' ז' יצא לישע האוסרים להצילם מקו' הד"מ וכתב וז"ל בודאי בכל מקום שלא גילתה התורה שהוא בעצמו מחוייב לעשותה קי"ל שלוחו ש"א כמותו משא"ך במקום שגלתה התורה וכתב קרא יתרה שהוא דוקא יעשה ל"א שלוחו ש"א כמותו והאריך להביא ראיות ע"ז ולכן בכיסוי הדם דגלי קרא ושפך וכיסהו ולא כתב וכסה לגלות דמי ששפך יכסה וכן גבי מילה ילפינן מוימל אברהם וכו' שמצוה על האב וכיון דגלי קרא ל"א שלוחו כמותו וכו' וכ"כ עוד להלן דמילה היא חובת הגוף וכן השוחט לאחר ששחט חל עליו חובת הגוף לכסות שפיר י"ל דלא יוכל לעשות שליח את"ד יש"ב. ולי אני עבדו אהמ"ר רבנותו לא נכנסו דבריו באזני כלומר לא זכיתי להבינם דאחר שהשרישנו דכדי שלא יוכל לעשות שליח צריך שיכתב לך הכתוב בהדייא הלא"ה אנן לא מצינן למדרש א"כ מהו זה שכתב דמילה וכסוי הדם גלי קרא בהדייא אנא מצא נך דמה שהביא ראיה ממה שאמרה תורה ושפך וכסה דרשא זו הלא היא בחולין פ"ז ע"א ודרשא זו היא באה לומר דאם בא אחר וחטפה מידו דיהיה חייב לשלם קנס אך לא בא לומר דיהיה קפידא שיהיה על ידו דוקא דאם היה דעת הכתוב להקפיד שלא יוכל לעשותה ע"י שליח היה יוצא דאם בא אחר וכיסה לא נתקיימה המצוה דמי ששפך יכסה וחייב הוא לכסות וזה לא שמענו שהרי בגמרא לא אמרו אלא שחייבו ר"ג יו"ד זהובים ואם לא נתקיימה המצוה למה חייבו הלא לא עשה מצוה והא דקי"ל כל ישראל חייבין לכסותו היינו בשלא רצה הוא לכסות אבל ברצה הוא לא קיים האחר המצוה אלא ודאי דיכול לעשות שליח וכיון דאם עשאו שליח המצוה מתקיימת משו"ה חייבו ר"ג וכבר ראיתי בעתון המאסף לשנת תרע"ב כרך א' חוברת א' סי' י"ג או"ט שהביא בשם רבני אשכנז שהשיגו להג' בינת אדם באופן אחר דוכי מכסהו ילפינן מי ששפך יכסה הלא וכסהו לא קאי אמכסה כי אם אדם ואיצטריך ליה בשמעתין דלא נימא כמו אבדה השב תשיבם אפי' ק"פ קמ"ל וכסהו למעט כסהו ונתגלה וכו' עי"ד גם במ"ש דמילה ג"ך גלי קרא דלא יהיה ע"י שליח לא מצאתי שום גילוי רק דבש"ס אמרו מצוה על האב ומפיק לה מקרא דוימל אברהם והרי הוא ככל מצוה דעלמא והוא בעצמו כתב אח"ך דאם לא רצה האב והשוחט לקיים לא כפינן להו כיון דיכול לקיים המצוה ע"י אחר וכו' סו"ד לא זכיתי לירד לסו"ד ועדיין קושיית מור"ם על הא"ז בדוכתיה קאי ואהמ"ר לא העלה ארוכה וכבר האריך בזה ה' לב חיים ח"א סי' ל"א עי"ש ומ"מ מ"ש הרב דבעינן דיגלה התורה להדייא דשליח ל"מ וכל היכא דסתום לן הדבר ולא אשכחינן קפידא בקרא שפיר אמרינן דמצי משוי שליח. יוצא לנו דחליצה ע"י שליח מהני דהא לא גלי לן קרא ולא ראינו לשום אחד מהמחברים ומפרשי הש"ע דנטפלו בזה.

ואחר החיפוש אנכי הרואה דהיא סוגייא מפורשת דחליצה לא מצי למעבד ע"י שליח בכתובות מ"ד ע"א על ההיא דאמרינן המקדש אשה ע"ת ובעל א"ץ הימנו גט איתא איתיביה ר"א וכו' חליצה מוטעית כשרה ואיזו היא חליצה מוטעית כל שא"ל חלץ ע"מ שתתן לך מאתיים וש אלמא כיון דעביד מעשה אחוליה לתנאיה. א"ל בר בי רב שפיר קאמרת (בתמי') מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן לה מב"ג וב"ר תנאי דאיפשר לקייומי ע"י שליח כי התם הוי תנאי לא אפשר לקיומי ע"י שליח כי התם לא הוי תנאה ופרש"י אפשר לקייומי עי"ש כי התם שהרי משה ציוה את יהושע לתת להם את הארץ שהיה שלוחו של משה ונתנה להם אבל חליצה א"א לקיומי ע"י שליח אינו יכול לומר לשלוחו אם תתן לך פלונית ר' זוז חלץ לה הלכך לאו תנאה הוא לבטל החליצה וכן פי' בתוס' ובשטמ"ק שם בשם הריטב"א והרא"ש שם ובתשו' כנ"ב סי' ו' וכ"כ הנמק"י בחידו' לכתו' שבס' איש ה' ובנימוקיו על הרי"ף ביבמות פי"ב וכ"כ המאירי ביבמות לד"קו וכ"כ הה"מ רפ"ו מ"ה אישות בדעת הרמב"ם וכ"כ רש"ל ביש"ש יבמות פי"ב סי' כ"ט וז"ל אבל חליצה דא"א ע"י שליח דבעינן וחלצה נעלו מעל רגלו אע"פ שלא נתקיים התנאי המעשה קיים ע"כ הרי לך שמנה נסיכי אדם רש"י תוס' הרמב"ם הרא"ש הריטב"א נמק"י המאירי ורש"ל שכתבו בפירוש דחליצה לא מצי למעבד ע"י שליח

איברא דחזינא למרן כ"מ בפ"ו מ"ה אישות שחלק על ה"ה ורוח אחרת איתו בסוגיית הש"ס ומר קאמר דלא קיימא הכי סוגיית הש"ס אלא טעמא דחליצה מוטעית דכשרה הוי דכיון דעביד מעשה אחולי לתנאיה ולדעתו אע"פ שהתנאי א"א לקיימו ע"י שליח מהני תנאה והלח"מ שם בתחילה הראה פנים לדעת הרכ"מ ולבסוף העלה כדעת הה"מ ואנא חזינא דסברא זו של הרכ"מ מבטן הראשונים יצאה שכ"כ ה' המאירי שם וז"ל ואיתמרו בה בפ' המדיר תרי טעמי חד דמדחלץ אחולי אחליה לתנאיה ולטעם זה אם הזכיר התנאי בשעת חליצה הרי היא פסולה ואין הלכה כן אלא כאידך טעמא שכל תנאי בדבר שא"א לקיימו המעשה ע"י שליח אינו תנאי ונמצא המעשה קיים והתנאי כמי שאינו ואפי' הזכירו בשעת מעשה וכן הלכה אלא שגאוני ספרד פסקו כדעת ראשון ע"כ הרי דגאוני ספרד קיימי בדעת הרכ"מ הסוגייא. עכ"פ אפי' לפי דעתם עיקר דינא דחליצה א"א עי"ש לא נעתק ממקומו דלדידהו אפי' שהתנאי א"א לקיימו ע"י שליח מהני ומאי דאיכא בין תרי טעמי היינו כשהזכיר התנאי בשעת המעשה דאי אמרינן דמשום מחילה הוא הא קחזינן דלא קמחיל.

ודע דבחיבורי על הש"ע אה"ע סי' קס"ו מצאתי מועתק מחשו' הג' מוהר"ר שלום מרדכי הנקראת בשם תשו' מוהרש"ם מהזמן שהיו בידי בתו' שאלה ח"א סי' י"ד וסי' קל"ה שכתב משם סי' יד שלמה דהא דלא מהני שליח היינו לחלץ דבמצוה שבגופו לה מהני שליחות אבל האשה יכולה שפיר לעשות שליח והרב העלה דמדברי הרשב"א בשיטתו לחולין לדי"ב מבואר להפך ומתורתן של ראשונים נלמד דגם באשה ל"מ שליחות ע"כ וס' יד שלמה לא ראיתיו עד הנה ותשו' מוהרש"ם הנז' אינם כעת בידי לראות מי המה הראשו' שמהם יש ללמוד דלא מהני אם הם אותם שזכרתי או הם אחרים וז"ל הרשב"א בחידו' לחולין משם רבו וז"ל דבר שאפשר לעשותו ע"י שליח הוי עמידה ע"ג כונת העושה ומדין שליחות אבל דבר שא"א לעשותו ע"י שליח אף עמידת בן דעת ע"ג ל"מ במקום שצריך כונה והלכך חליצה שא"א לעשותה ע"י שליח ל"מ עמידת ב"ד על גבה וה"ט שוטה שנחלץ שחליצתו פסולה אבל גט שאפשר לעשותו ע"י שליח וכו' עי"ד ולפי האמור כמעט שלא ראינו חולק בזה. אולם לא ראינו ג"ך דפירשו דה"ה באשה ומסתמא דין אחד להם דבחליצה לא מצינו חילוק בין איש לאשה. ומ"ש רש"ל דמקרא דחלצה נעלו מעל רגלו נפקא הן דברי טעם דמהתם משמע דוחלצה האשה דוקא מעל רגלו ולא מעל רגל שלוחו אך לא מצינו דרשא זו בדברי רז"ל הידועים אצלינו.

המורם מהאמור דלדעת כל הראשונים חליצה ע"י שליח לא מהני לא באיש ולא באשה רק על ידם דוקא ועושי אמונה רצונו. נאם הצעיר. דוד ב' אברהם פיפאנו ס"ט

תוכן העניינים

נושא האפוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה